החברים יוצאים מגדרם, כלי התקשורת בטירוף, הרשת מדברת רק על דבר אחד, אבל מירוסלב קלוזה בשלו. מצטנע. "15 שערים ב-20 הופעות (בגביע העולם) זה לא רע בכלל". ארבעה טורנירים, 12 שנה שהוא מחכה לרגע הזה וזה המשפט שיצא לו מהפה אחרי שהשתווה לרונאלדו בראש טבלת המבקיעים של גביע העולם. הוא טיפוס מופנם, נחבא אל הכלים, לא אדם של מונולוגים או של אהבה עצמית (מדמיינים מה היה קורה לו כריסטיאנו היה משווה את השיא?). השמחה ומה שעבר בראש תורגמו לסלטה שלאחר השער, אבל לא יותר. כי קלוזה הוא איש עבודה ולא איש של מילים. הוא שחקן של מספרים ולא של פוזה. הוא ספורטאי למופת ומקצוען. וזה מה שהופך את השיא שלו לעוד יותר גדול.
המספרים של קלוזה ממש לא מובנים מאליהם. זו הייתה ההופעה ה-133 שלו בנבחרת (ב-13 שנים) והשער ה-70, כלומר יש לו ממוצע של שער בפחות משני משחקים. זה כאמור המונדיאל הרביעי שלו והוא השחקן היחיד בעולם שכבש לפחות ארבעה שערים בשלושה גביעי עולם שונים. בהיסטוריה של גביע העולם יש 29 שחקנים שרשמו הופעה בארבעה מונדיאלים או יותר ואגב, אם גרמניה תהיה אחת מארבע האחרונות בטורניר וקלוזה ישותף בכל אחד מהמשחקים הבאים הוא ישווה גם את שיא ההופעות של המונדיאל ששייך לבן ארצו, לותר מתיאוס.
בכדורגל המודרני לא קל לשחקן להשאיר את עצמו כל כך הרבה שנים בטופ. עומס המשחקים בכל המסגרות עצום, המשחק הרבה יותר פיזי ומהיר ודורש יכולות אתלטיות גבוהות ולכן השחיקה גבוהה הרבה יותר. לפיכך, לא מעט שחקנים מהטופ העולמי מזדכים על ציוד בגיל 32-34 ויוצאים לדפוק את הקופה בקטאר, בסין או בארצות הברית, שם אפשר להרוויח כסף גדול במאמץ קטן. אבל קלוזה שונה מכולם. בגיל 33, אחרי שנתיים בהן כבש ארבעה שערים ויובש על ידי לואי ואן חאל בבאיירן מינכן, קלוזה עבר להרפתקה חדשה בלאציו. הוא לא היה מוכן בשום אופן לוותר על כדורגל בינלאומי ורצה להשאיר את עצמו במקום תחרותי שיאפשר לו להמשיך לקבל זימונים.
השנתיים הראשונות באולימפיקו היו מדהימות. קלוזה הרשית בלי הפסקה (28 שערי ליגה) והוביל את הביאנקוצ'לסטי לצמרת. העונה שעברה הייתה כבר סיפור אחר. לאציו קרטעה במרכז הטבלה וסבלה מחוסר איזון בין שחקנים ותיקים מדי לצעירים מדי. הקבוצה הייתה כל כך בינונית עד שלפני משחק נגד יובנטוס החלוץ אמר: "עם קצת מזל, אולי נגדר תיקו. אני מקווה שלא נחטוף רביעייה". קלוזה עצמו סבל מפציעות וסיים את העונה עם שבעה שערי ליגה בלבד. בראשית אפריל כשנפצע בירך ונצטווה לנוח חודש, היו כאלה שלא האמינו שיחלים בזמן. אבל קלוזה נלחם. לא הוא האיש שיוותר על החלום.
יואכים לב מעריץ את קלוזה. כמעט בכל מסיבת עיתונאים הוא מדבר על הגישה, המקצוענות, השקט, על העובדה שהוא מצליח להביא את עצמו כשיר לכל טורניר גדול ועל היותו מודל לחיקוי לצעירים יותר ולצעירים פחות בסגל. הוא לא היה מוכן לוותר עליו כשהחלוץ היה בשפל לפני המונדיאל בדרום אפריקה ולא חשב לצאת לברזיל בלעדיו למרות העונה הקשה באיטליה. קלוזה לא נמצא בתכניות של לב להרכב הראשון, אבל מבחינת המאמן, אין תחליף לניסיון, למה שהוא מקרין על יתר החברים ולתרומה החברתית.
"אני כל כך שמח בשבילו, זה הישג מדהים לקריירה שלו", אמר המאמן לאחר המשחק עם גאנה. "אנחנו יודעים שהייתה לו עונה קשה, שהוא היה פצוע כמה פעמים ובשבילי כמאמן זה נהדר לדעת שיש לי שחקן על הספסל שיכול להכריע משחק בכל רגע. הוא בדיוק האיש שמוכן לאספקט הפיזי של המשחק". גם פר מרטסאקר יצא מגדרו: "איזה שיא ואיזה שחקן. אני משחק איתו 10 שנים וזה בדיוק השחקן שאנחנו צריכים. היום הוא עשה את ההבדל כשעלה מהספסל והראה כמה טוב הוא". אסמואה ג'יאן הוסיף: "היינו מושלמים מבחינה טקטית".
אחרי המשחק, הרשתות החברתיות באקסטזה. באנגליה שולפים נתון סטטיסטי לפיו החלוץ כבש רק שני שערים פחות ממה שהבקיעה הנבחרת האנגלית כולה בארבעת המונדיאלים האחרונים. אפילו רונאלדו מצייץ: "ברוך הבא למועדון". ורק קלוזה לא משתתף בחגיגה. מבחינתו, האירוע לא מושלם כי השער לא הוביל לניצחון. הוא לא מוכן לשים את עצמו במרכז הבמה בדיוק כמו שלא היה מוכן שהשופט יאשר שער שכבש בעזרת היד בתחילת העונה החולפת. אבל החברים שמחים בשבילו כי גם אם גרמניה לא ניצחה, השיא הוא ניצחון הספורט והמקצוענות.
זהו הטורניר הגדול האחרון של קלוזה והעונה הקרובה תהיה גם כנראה האחרונה בקריירה שלו. בחודשים האחרונים היו דיבורים על שנת פרישה בקייזרסלאוטרן, הקבוצה בה פרץ, או מעבר ל-MLS, אבל קלוזה בחר בסופו של דבר להמשיך עונה נוספת ולסיים את הקריירה בלאציו, שם, כמו בגרמניה, הוא מזמן הפך לאגדה. גם בגיל 36 הוא לא מוכן לתת לעצמו הנחות ואחרי שיפרוש, הוא מתכנן לשוב לגרמניה ולהתחיל לאמן. מי יודע, אולי יום אחד הוא ישוב לגביע העולם על הקווים.
אחד המאפיינים הבולטים של המונדיאל עד כה הוא מפגנים טקטיים ברמה הגבוהה ביותר. רמת המוכנות למשחקים והיכרות היריבות אחת את השנייה גבוהה מה שמוביל גם לכך שנבחרות קטנות כמו למשל איראן וקוסטה ריקה מצליחות לשבש את הסגנון של יריבות עדיפות בהרבה. המשחק בין גרמניה וגאנה מהווה את הדוגמה המושלמת לתופעה. זה היה קרב מוחות בין שני מאמנים שהתכוננו כל כך טוב אחד לשני והתוצאה במחצית השנייה הוכיחה שטקטיקה אינה מילה גסה ולא באה על חשבון כדורגל אטרקטיבי ויפה לעין.
גאנה היא נבחרת מאוד אתלטית, פיזית ומלאה בשחקנים מהירים. לב ידע היטב שהכוכבים השחורים לא יאפשרו לו את השטחים שקיבל מפורטוגל. הוא התכונן למה שקרה בפועל - לחץ גבוה של שחקני גאנה והתנפלות על מובילי הכדור הגרמנים לאהם, חדירה ובעיקר קרוס. המטרה של גאנה הייתה לנטרל את מניעי המשחק ובכך להכריח את גרמניה לשחק על כדורים ארוכים, מה שמוציא את העוקץ מחילופי המקומות בחלק הקדמי. בתגובה, הורה לב ל"מגנים" ג'רום בואטנג ובנדיקט הובדס, שעסקו רק במשימות הגנה מול פורטוגל, לפתוח עוד אופציית מסירה ולעזור לשחרר את הלחץ. זה לא כל כך עבד, גם בגלל הנחיתות הטכנית הברורה של השניים, שכזכור תפקידם המקורי במרכז ההגנה.
במחצית, לב נאלץ לבצע שינוי כפוי ולהכניס מגן טבעי, שקורדאן מוסטפי, ותבנית המשחק משתנה. מריו גצה כובש, אבל אותו מוסטפי טועה בסגירה ומאפשר לאנדרה איוו לנגוח עליו את השוויון. מכאן, לב מאבד את השליטה והמשחק משוחק לידיים של גאנה. אם נגד פורטוגל, גרמניה הצליחה למנוע כל ניסיון למתפרצות, הרי שהפעם היא נכנעת ללחץ של האפריקאים. השער השני שהגיע מאיבוד כדור במרכז המגרש מכריח את גרמניה לשלוח הרבה יותר שחקנים קדימה ולהיות חשופה למתפרצות. רק כשלב מאזן את יחסי הכוחות הפיזיים ומוסיף ניסיון עם ההכנסה של בסטיאן שווינשטייגר ומירוסלב קלוזה, גרמניה מאזנת כתוצאה מכדור קרן.
בשורה התחתונה, המחצית השנייה הייתה הטובה שראינו בטורניר עם 18 מצבי הבקעה (7:11 לגאנה) וקצב פסיכי. "במחצית הראשונה המשחק היה מאורגן. בשנייה, פתאום קיבלנו קצב מדהים משתי הנבחרות. זה היה קרב אגרוף, לגאנה היו הזדמנויות ולנו היו הזדמנויות", סיכם המאמן הגרמני. לא רצינו לשחק בטוח, אלא רק להימנע מלעלות ולרדת כל הזמן בטמפרטורות הללו. הסתדרנו בחלק הקדמי, אבל משום מקום ספגנו פעמיים. בטורניר הזה אי אפשר לשחק כדורגל התקפי כל הזמן. זה לא טוב לשחק פתוח מדי ולהיענש על כך. התקפה והגנה חשובות באותה מידה".
אחת הקלישאות החבוטות בטורניר היא שכדי להצליח בו "נבחרת זקוקה לכל 23 השחקנים". אחרי שני משחקים, גרמניה כבר השתמשה ב-16. לשחקן ה-16 קוראים שווינשטייגר שמוצא עצמו בסיטואציה שהוא לא מכיר בנבחרת ובכלל, שחקן ספסל. אותו שווינשטייגר גרם למיני סערה בגרמניה חודשים ספורים לאחר יורו 2012: "לא כולם נראו שמחים כשהנבחרת כבשה. בבאיירן מינכן הרוח הקבוצתית חזקה יותר". בשבוע שעבר, באחת ממסיבות העיתונאים, נשאל עוזר המאמן האנסי פליק כיצד מקבל הקשר את מעמדו החדש: "יש תחרות בסגל, אבל הכול בסדר. שווינשטייגר מתנהג כרגיל".
ברגעי המשבר, כשהשער השלישי של גאנה עמד באוויר ותסריט "קללת המשחק השני" (גרמניה הפסידה את המשחק השני בשלב הבתים ביורו 2008 לקרואטיה ובמונדיאל 2010 לסרביה) נראה חוזר על עצמו, לב פונה למעמקי הספסל, שולף משם את שווינשטייגר וקלוזה ומקבל תמורה מיידית. שני הוותיקים נכנסים בסערה, גורמים לשינוי במשחק וחוברים יחד לכיבוש שער השוויון. התיקו הזה דווקא טוב לגרמניה. הוא מחזיר אותה לשפיות אחרי התצוגה המושלמת מול פורטוגל, מחייב אותה לדריכות וריכוז גם במשחק האחרון מול ארצות הברית ועדיין משאיר אותה תלויה בעצמה במאבק על העלייה. וחשוב מכך, הוא מראה כמה חזק הספסל של לב וכמה התחזקה הרוח הקבוצתית מאז יורו 2012.
פינת הפייסבוק:
ברוח התקופה. למירוסלב קלוזה יש 70 שערים במדי גרמניה. לכל שחקני נבחרת ישראל שזומנו למשחקים מול מקסיקו והונדורס יש יחד 68.