גדול שוערי המונדיאלים - לב יאשין

שוער ברית המועצות נחשב לאבי השוערים המודרניים. שיאו בנבחרת היה מקום 4 ב-66', השיא האישי היה גדול הרבה יותר

תאריך לידה: 22.10.1929 - 20.3.1990

השתתף במונדיאלים: 1958, 1962, 1966

הופעות: 13

שערים: 0

לב יאשין נחשב לאחד השוערים הגדולים שהופיעו בגביע העולמי, ויש הטוענים כי הוא השוער הטוב ביותר בהיסטוריה. הוא הגן על שערה של נבחרת ברית המועצות בשלושה מונדיאלים שונים וקבע סטנדרטים חדשים לתפקיד השוער. יאשין פרץ גבולות והפך למודל לחיקוי לדורות של שוערים רבים שהגיעו אחריו. רבים מחשיבים אותו כאבי כל השוערים המודרנים. לכן לא פלא שמשנת 1994, אחרי מותו, מעניקה פיפ"א את הפרס על שם לב יאשין לשוער המצטיין של גביע העולם.

יאשין נולד במוסקבה למשפחת פועלים ובגיל 12 נשלח לעבוד במפעל צבאי. הוא התגלה והגיע לקבוצת הנוער של דינמו מוסקבה. בתחילת דרכו שימש יאשין במקביל גם כשוער קבוצת ההוקי קרח של דינמו, שם פיתח את הרפלקסים המוכרים שהפכו כל כך מזוהים איתו. ב-1954 קיבל יאשין זימון בכורה לנבחרת ברית המועצות, אותה שירת במשך 13 שנה ורשם בשורותיה 78 הופעות בינלאומיות.

יאשין עמד בשער ברית המועצות בזכייה במדליית הזהב באולימפיאדת מלבורן 1956. ארבע שנים מאוחר יותר הדהימה הנבחרת עם זכייה באליפות אירופה. גם במונדיאלים הייתה ליאשין הצלחה גדולה. ב-1958 עלתה ברית המועצות לשלב רבע הגמר, שם הפסידה למארחת שבדיה. עוד לפני כן, בשלב הבתים, פגשה הנבחרת את ברזיל האימתנית. הסלסאו אמנם ניצחו 0:2, אבל נתקלו ביום גדול של יאשין, שמנע תבוסה גדולה הרבה יותר.

ארבע שנים מאוחר יותר ברית המועצות שוב הודחה ברבע הגמר אחרי הפסד למארחת צ'ילה. ליאשין היה טורניר בינוני, אבל שנה לאחר מכן, ב-1963, הוא הפך לשוער הראשון והיחיד בהיסטוריה שזוכה בתואר כדורגלן השנה באירופה. ב-1966 יאשין היה חלק מההישג הגדול של ברית המועצות במונדיאלים - המקום הרביעי. אגב, השוער שימש כעוזר מאמן ושוער שלישי גם במונדיאל 1970, אך לא רשם הופעה בטורניר.

הגדולה של יאשין נובעת מהחידושים שהכניס לתפקיד השוער. הוא שלט ללא עוררין ברחבה והנהיג את חוליית ההגנה בעזרת צעקות רמות. הוא היה ראשון השוערים שאגרף כדורים ונהג לצאת גם אל מחוץ לרחבה על מנת להרחיק את הסכנה, מה שהיה מאוד לא מקובל באותם ימים. יאשין היה ידוע ביכולות אתלטיות מרשימות שעזרו לו לבצע הצלות מרשימות. במהלך הקריירה קראו לו לא אחת "העכביש השחור", גם בשל העובדה שנהג ללבוש בגדי משחק שחורים בלבד.

על פי דיווחים שונים, במהלך 22 העונות בהן שיחק בדינמו מוסקבה והשנים הארוכות בנבחרת, יאשין שמר 270 פעמים על רשת נקייה ועצר 150 פנדלים. הוא תלה את הנעליים בגיל 41 ולמשחק הפרישה החגיגי במוסקבה בין דינמו מוסקבה לנבחרת שאר העולם הגיעו 100 אלף צופים וכן כוכבי על כמו פלה, פרנץ בקנבאואר, אוזביו ואחרים שהגיעו לחלוק כבוד לגדול שוערי תבל.

אחרי פרישתו נשאר יאשין בדינמו כמאמן ילדים ונערים, והחזיק במספר תפקידים אדמיניסטרטיביים. בכניסה לאיצטדיון דינמו במוסקבה נמצא פסל ברונזה ענק בדמותו של האגדה. ב-1986 נקטעה רגלו בשל פציעה בברך וארבע שנים מאוחר יותר מת יאשין בגיל 60 מסיבוכים שגרם אותו ניתוח. עשר שנים אחרי מותו נבחר יאשין לשוער המאה ה-20 של פיפ"א.