בשלהי ספטמבר 1988 צלצל הטלפון של ווילי ג'ונסטון. על הקו היה עיתונאי טיפש במיוחד מהצהובון "סאן", שביקש לבדוק אם יש לו קשר משפחתי לבן ג'ונסון. "האם הוא אחיך?" תהה הכתב. לג'ונסטון תמיד היה חוש הומור מפותח, והוא נהנה לספר על השיחה ההזויה לכל מי שרצה לשמוע. כיצד מישהו העלה בדעתו שאצן קנדי שחור, יליד ג'מייקה, הוא אחיו של כדורגלן סקוטי לבן, המבוגר ממנו ב-15 שנה, מה גם ששם המשפחה שלהם אפילו לא זהה? ההסבר פשוט ג'ונסון בדיוק נכשל בבדיקת סמים באולימפיאדת סיאול, והאסוציאציה הראשונה של אנשי "סאן" היתה מיידית. הסיבה לכך נעוצה בתקרית האומללה שאירעה עשור קודם לכן בארגנטינה.
ארצ'י גמיל היה סחוט ומיובש אחרי שסקוטלנד הפסידה 3:1 לפרו במשחקה הראשון במונדיאל 1978. הוא וקני דלגליש נבחרו כדי לתת דגימה לבדיקות הסמים השגרתיות, אבל הקשר של נוטינגהאם פורסט טען שהוא לא מסוגל לבצע את חלקו. ג'ונסטון התנדב להחליף אותו. היה זה רגע מכונן בהחלט בחייו הסוערים של הקיצוני השמאלי הנהדר. מספר שעות לאחר מכן, כאשר ג'ונסטון נח בחדרו, התדפק על דלתו המאמן אלי מקלאוד וביקש לצאת לפגישה עם הצוות הרפואי.
"לקחת תרופות לפני המשחק?" שאל הרופא. "ברור!" ענה ג'ונסטון. לטענתו, זו לא היתה הפעם הראשונה בה נטל כדורים בשם ריאקטיבן על מנת להקל על גודש באף תופעה אלרגית ממנה סבל לאורך הקריירה. לתדהמתו, התברר לו כי התכשיר מכיל חומרים אסורים. העיתוי לא היה מוצלח במיוחד. "נכשלת בבדיקת הסמים. ניאלץ לשלוח אותך הביתה, ולא תשחק יותר לעולם בנבחרת", הודיע חד משמעית מזכיר ההתאחדות ארני ווקר.
"חוזה פרסום של רשת בתי מרקחת"
וכך אכן היה, למרות שג'ונסטון ציפה אולי שהפקידים יעמדו לצדו. אחרי הכול, לו היה לוקח במודע סמי מרץ, הוא לא היה מרים את היד ביוזמתו כדי לעזור לגמיל. אלא שההתאחדות החליטה להפקיר אותו. "ברגע שהסיפור נודע לתקשורת, הם לא רצו להגן עלי. גם פיפ"א שמחה להפוך אותי לשעיר לעזאזל. לו היה מדובר בשחקן איטלקי או ברזילאי, הם היו מעלימים עין, אבל לנציג נבחרת קטנה כמו סקוטלנד לא היה סיכוי", נזכר ג'ונסטון מאוחר יותר.
הוא הוגנב לשדה התעופה כמו פושע, עם חולצה על ראשו, והוטס ללונדון. רון אטקינסון, מאמנו בווסט ברומיץ', פגש את ג'ונסטון והיה במצב רוח מבודח כהרגלו. "יש לי חדשות טובות, ווילי. קיבלת חוזה פרסום של רשת בתי מרקחת", הוא הודיע לו בהומור בריטי אופייני. מיד לאחר מכן, היתה לאטקינסון בקשה לא שגרתית. אחד החברים הטובים של המאמן עמד בפני פיטורים מרשת BBC, וכדי להציל את משרתו נדרש ג'ונסטון להופיע לראיון בשידור חי אצל המנחה הקשוח פרנק באף. סוג של טובה אישית למנג'ר. ההופעה הטלוויזיונית הזו לא עשתה חסד עם הכוכב באף תקף אותו בחריפות על שימוש בסמים. באופן אירוני במיוחד, כעבור עשור התברר שבאף עצמו היה מכור לקוקאין, ובדיעבד הראיון הזה נשמע אבסורדי פי אלף.
"אשמור על הגביע"
בינתיים, סקוטלנד ניסתה ללקק את הפצעים בארגנטינה, והמשימה לא היתה פשוטה. לפני הטורניר, הציפיות היו גבוהות במיוחד, והמאמן מקלאוד דאג להעלות אותן לרמות לא שפויות. כאשר נשאל מה יעשה אחרי הטורניר, הוא השיב: "אשמור על הגביע". הגאווה הסקוטית היתה בשיאה היה זה מונדיאל שני ברציפות בו הם נטלו חלק, בעוד אנגליה נכשלה שוב במוקדמות ונותרה בחוץ.
בדרך לארגנטינה הצליחה סקוטלנד להקדים את אלופת אירופה צ'כוסלובקיה, וההצהרה הביזארית של מקלאוד באה במהלך טקס הצדעה מיוחד לפני הטיסה לדרום אמריקה. הסגל באמת היה מצוין, אך האווירה האופטימית גרמה לכוכבים להרים את האף, בעוד היחסים בחדר ההלבשה לא היו מדהימים. לפני הטורניר החליטו השחקנים כי כל הכנסותיהם האישיות מפרסום יוכנסו לקופה משותפת ויחולקו באופן שווה. למרות זאת, התברר להם כי ברוס ריוק הסתיר חלק מהכסף. זה לא תרם לאחדות השורות.
השער ההיסטורי של גמיל
המשחק השני בשלב הבתים הפך לפיאסקו של ממש תיקו 1:1 עם איראן, וגם הוא בזכות שער עצמי של הפרסים. במחזור האחרון, במפגש נגד הולנד, היתה זקוקה סקוטלנד לניצחון בהפרש שלושה שערים על סגנית אלופת העולם כדי להעפיל על חשבונה לשלב הבתים השני. אף אחד כבר לא האמין בהם, אבל דווקא אז התרחשה הדרמה. הסקוטים הובילו 1:2 באמצע המחצית השניה, כאשר גמיל, האיש שאחראי בעקיפין להדחתו של ג'ונסטון, פצח בסלאלום שנחשב עד היום לאחד השערים היפים בתולדות הטורניר. טוב, לפחות בחלקו הצפוני של אי הבריטי. לפתע, ההישג נראה בהישג יד, אבל שלוש דקות מאוחר יותר צימק ג'וני רפ ל-2:3 וחיסל את התקוות. תמונתו של מקלאוד עם הפנים בין הידיים התפרסמה והיתה לסמל הכישלון, והנבחרת שבה למולדתה שבוע בלבד אחרי ג'ונסטון.
ווסט ברומיץ' בוגדת
רוב השחקנים התאוששו מהר מאוד מהמפלה, וגמיל הפך לאליל לאומי, אבל עבור הגיבור הטראגי של הטורניר החיים היו קשים מאוד ולא משום שעורך דין ארגנטיני ניסה לחולל מהומה על חשבונו ודרש להסגירו לארגנטינה על מנת שיעמוד למשפט ויישלח לכלא. תוך שבועות ספורים מפתיחת העונה החדשה בליגה האנגלית, הבין ג'ונסטון שמצבו על הפנים. אוהדי היריבות לא נתנו לו מנוח, לעגו לו וקראו לו מסומם. חמור מכך, הנהלת ווסט ברומיץ' החליטה שאינה מעוניינת להיות מזוהה איתו. היו"ר ברט מילצ'יפ קבע: "אני לא רוצה שישחק עוד בקבוצה", על אטקינסון נאסר לשתפו, וכל האופציות האחרות היו חסומות. בגיל 33, הסתיימה דרכו של ג'ונסטון באנגליה. הוא נסע לקנדה והצטרף ל-ואנקובר ווייטקאפס מליגת ה-NASL.
הקריירה הבריטית של ג'ונסטון היתה מלאה בכותרות מכל הסוגים האפשריים. בוגר האקדמיה של ריינג'רס, הוא היה אחד הקיצונים השמאליים הטובים ביותר בתקופתו, בעל מהירות מסחררת וכדרור מצוין, אך גם חם מזג באופן יוצא דופן. ג'ונסטון תוקל באכזריות בכל משחק, ולא היסס להשיב מלחמה. על הכניסות ביריביו הוא ספג לפחות 20 כרטיסים אדומים, ואחד מהם גרם להשעייתו מהדרבי מול סלטיק ב-2 בינואר 1971, אשר הסתיים בטרגדיה הידועה בשם אסון אייברוקס 66 אוהדי ריינג'רס מצאו את מותם ביציעים.
ג'ונסטון הלך להלוויות רבות, וכך ביסס את מעמדו כאחד השחקנים האהובים. מעמד זה התחזק עוד יותר כאשר הוא הבקיע צמד בגמר גביע המחזיקות מול דינמו מוסקבה והביא ניצחון 2:3. אלא שריינג'רס סירבה להעלות את שכרו, ורק המעבר לווסט ברומיץ' גרם לשדרוג מ-60 ל-120 ליש"ט לשבוע. גם באנגליה הוא הפך מהר מאוד ליקיר היציעים, בישל אינספור הזדמנויות בפריצותיו, ושמו נותר חקוק באותיות זהב בתולדות המועדון.
אוהדי ווסט ברומיץ' הצטערו מאוד על העזבתו, ובקנדה המשיך ג'ונסטון לרתק את הקהל. במשחק נגד סיאטל הוא חשף את ישבנו אל מול ספסל היריבה כדי להקניט את ריוק, ששיחק במדיה. לרבים זכורה עד היום הקטטה ההמונית במשחק בין ונקובר לניו יורק קוסמוס, אותה יזם הסקוטי עם החלוץ האיטלקי המפורסם ג'ורג'ו קינאליה. בסופו של דבר, 20 שחקנים הלכו מכות, ורק פרנץ בקנבאואר ואלן בול ישבו במרכז המגרש, שוחחו ביניהם וצפו במתרחש. אירוע מפורסם אפילו יותר התרחש במשחק מול סן חוסה, כאשר ג'ונסטון הלך לבצע קרן. אוהד ביציע הגיש לו פחית בירה, הסקוטי לקח אותה, לקח לגימה גדולה, החזירה לבעליה, ואז הגביה את הכדור ובישל את שער הניצחון.
הצוואר הלא נכון
ב-1980 חזר ג'ונסטון לתקופה קצרה בריינג'רס, וגם הפעם זה לא עבר בשקט. במשחק הטעון נגד אברדין, דרך החלוץ על צווארו של ג'ון מקמאסטר וכמעט הרג אותו הרופאים נאלצו לבצע בקשר החייאה על המגרש, והוא נעדר מהמגרשים במשך קרוב לשנתיים. תגובתו של ג'ונסטון היתה מדהימה. הוא התנצל אמנם בפני הקורבן, אך הסביר את מעשיו כך: "זה לא היה הדבר הנכון לעשות, אבל לא ידעתי שזה מקמאסטר. חשבתי שאני דורך על הצוואר של ווילי מילר, וזה הגיע לו. מילר הוא בלם קשוח מאוד, והיה ראוי שאחזיר לו באותו המטבע. חבל לי שפגעתי בשחקן הלא נכון".
ואחרי כל זה, זוכרים את ווילי ג'ונסטון בגלל שלקח בטעות כדורים נגד נזלת, ועיתונאים חושבים שצריך לשייך אותו לקטגוריה אחת עם בן ג'ונסון. לפחות גם דייגו מראדונה צורף ב-1994 לרשימה. חצי נחמה. איך שלא תסתכלו על זה, העולם שלנו הוא מקום מוזר מאוד.
