המגן השמאלי הטוב במונדיאל: הבלוג של יוכין על ריקרדו רודריגס

הגרסה האמריקאית של אתר ESPN הציעה בחודש שעבר לגולשיה לבחור את שחקן העונה שלהם בכדורגל האירופי. המערכת צמצמה את האופציות לחמישה מועמדים ואלה השמות: ליאונל מסי, כריסטיאנו רונאלדו, לואיס סוארס, פרנק ריברי וריקרדו רודריגס. אתם יכולים להגיד שאין לאמריקאים מושג קלוש בכדורגל או שהם יצאו לגמרי מדעתם, אבל דבר אחד בטוח, הם מבינים עניין בסטטיסטיקה. והסטטיסטיקה הזו הולכת עד הסוף עם המגן השמאלי של וולפסבורג ונבחרת שוויץ. למעשה, הנתונים לא פחות ממדהימים.

ראשית, רודריגס לא החסיר שנייה מעונת הבונדסליגה האחרונה, והיה על המגרש במשך כל 3,060 דקות ב-34 המשחקים של הזאבים. אין שני לו בכושר גופני והוא מסוגל לחרוש את האגף השמאלי לכל אורכו ללא הפסקה הלוך ושוב. הדבר מאפשר לו לתמוך בכל ההתקפות של קבוצתו ועוד איך לתמוך. רודריגס רשם העונה תשעה בישולים בליגה. רק מרקו רויס, רוברטו פירמינו, תומאס מולר וריברי השיגו מאזן טוב יותר וגם הם הקדימו אותו מקסימום בשני אסיסטים. רוצים השוואה לכוכבים מהפרמיירליג? גם יאיא טורה, דויד סילבה ומסוט אוזיל רשמו העונה תעשה בישולים, וזה התפקיד הישיר שלהם.

זה לא מפתיע, כאשר מסתכלים על יכולת המסירה של רודריגס. בכל משחק סידר רודריגס 2.3 מצבי הבקעה בממוצע לחבריו, נתון זהה לזה של אנדראה פירלו ביובנטוס. הוא גם אוהב מאוד לכדרר באגף ועובר את השומרים שלו ב-2.6 מקרים למשחק בממוצע, הנתון הזה טוב יותר מזה של רונאלדו. מאמן וולפסבורג דיטר הקינג הגדיר אותו כ"שחקן החשוב ביותר של הקבוצה" ואפשר להבין מדוע.

תוסיפו לכך את היכולת ההגנתית שלו. רודריגס חוטף שני כדורים למשחק בממוצע, אבל מבצע עבירה אחת בלבד. בכלל, מדובר בשחקן הוגן באופן חריג עבור מגן. השוויצרי ספג שני כרטיסים צהובים בלבד במשך כל העונה בבונדסליגה. בעונות הקודמות היה לו רק כרטיס אחד. בנבחרת, הוצהב רודריגס פעם אחת בלבד ב-21 משחקים. ככה זה כאשר אתה יודע לתזמן תיקולים ולהימנע מגלישות מסוכנות. בכך הוא שונה באופן מוחלט מהמודל המוצהר שלו לחיקוי, דני אלבס. במובן מסוים, רודריגס הוא הגרסה המשופרת של הברזילאי, אפילו בהשוואה לעונות הטובות ביותר שלו.

וולפסבורג יודעת שהיא קיבלה לידיה אוצר של ממש וההחלטה של פליקס מאגת' להחתימו מציריך בינואר 2012 היתה אחת הטובות בתולדות המועדון. הסכום ששולם, שישה מיליון יורו, נראה היום מצחיק. רודריגס חתום בקבוצה עד 2016, אבל כבר היום נעשים מאמצים גדולים להאריך את חוזהו. לפני שנה דווח על עניין שמגלה בו ריאל מדריד, צ'לסי ראתה בו יורש פוטנציאל לאשלי קול וגם ליברפול נכנסה חזק לתמונה במהלך החודשים האחרונים.

הרשימה הזו צפויה להתארך בשבועות הקרובים. בכל פרמטר אפשרי, רודריגס הגיע למונדיאל הזה כמגן השמאלי הטוב ביותר ובמשחקו הראשון בטורניר הצדיק את הקביעה הזו. אמנם הוא לא היה חף משגיאות בעורף נגד האקוואדורים, אבל בסיכומו של דבר סגר לא רע את אנטוניו ולנסיה, בעוד בהתקפה הוא נכנס להיסטוריה כשוויצרי הראשון אי פעם שמבשל צמד במונדיאל. זה התחיל עם הקרן המדודה לראשו של אדמיר מחמדי בתחילת המחצית השניה והסתיים בכדור הרוחב הרוחב המדויק עד כדי סנטימטרים להאריס ספרוביץ', שהבקיע את שער הניצחון בתוספת הזמן.

יכולתו של רודריגס לדהור למתפרצת בשניות הסיום ולהיות חופשי באגף בתנאי החום של האיצטדיון בברזיליה, מול יריבה שאמורה להיות רגילה הרבה יותר לאקלים זה, מעוררת הערכה. אולי זה קשור לגנים, כי הרי אמו של רודריגס ספרדיה ואביו צ'ליאני. הוא יכול היה לבחור לייצג את המדינות האלה, אך כיליד ציריך החליט בגיל צעיר להיות נאמן לשוויץ וייצב אותה בכל הגילאים.

ב-2009 הוא גם ליקט את התואר הבינלאומי הראשון שלו, כאשר שוויץ זכתה במדליית הזהב באליפות העולם עד גיל 17. כבר אז הוא לבש את המספר 13 על הגב וכבר אז הוא היה אחד השחקנים הבולטים לאורך האגף, עם ארבעה שערים בשבעה משחקים. הוא מצא את הרשת כאשר שוויץ ניצחה 3:4 בהארכה את גרמניה של מריו גצה בשמינית הגמר. את שער הניצחון ב-0:1 על המארחת ניגריה בגמר, אגב, הבקיע ספרוביץ'. "בניגריה באמת היה חם באופן בלתי נסבל, אבל עשינו את העבודה וחזרנו אלופים. לכן אני לא מודאג מברזיל. זה קטן עלינו", הצהיר רודריגס לפני המונדיאל.

הוא גם קבע נחרצות: "אני רוצה להעניק לאוטמר היצפלד מתנת פרישה יפה. הוא סמך עלי, הפך אותי לשחקן נבחרת וחבל לי מאוד שהוא עוזב. חייבים לאפשר לו לסיים את הקריירה באופן הכי טוב שיש". היצפלד מלווה את התקדמותו של רודריגס כבר זמן רב. הוא זה שייעץ לו לעבור לבונדסליגה בהזדמנות הראשונה ומאז נתן לו כל הזדמנות להוכיח את עצמו בחולצה האדומה של שוויץ. אחרי הפתיחה הסוערת לטורניר הגדול הראשון שלו, השמיים הם הגבול והנה לכם הפרט האחרון, הבחור בסך הכל בן 21. מפחיד לחשוב לאיזה רמות הוא יכול להגיע.

אם כריסטיאנו רונאלדו אכן יהיה כשיר, פורטוגל עשויה לעלות למשחק הערב נגד גרמניה בהרכב זהה לחלוטין לזה שהפסיד לנבחרתו של יואכים לב 1:0 במשחק הפתיחה ביורו 2012. זה גם ההרכב שנשמר ללא שינויים כלל במשך כל אליפות אירופה לפני שנתיים, אז פורטוגל הודחה בפנדלים על ידי ספרד בחצי הגמר. זה ההרכב אותו ניסה המאמן פאולו בנטו לשמר במוקדמות. כך, למשל, הופיעו עשרה שחקנים ממנו בתיקו 3:3 מול ישראל ברמת גן, למעט נאני שהיה פצוע.

קשה לחשוב על נבחרת שלא משתנה כלל בין משחק למשחק ובין טורניר לטורניר. פאולו בנטו הוא המאמן השמרן ביותר בתבל ויש לכך יתרונות וחסרונות. התיאום בין שחקני ההרכב לא יכול להיות טוב יותר, אך מצד שני כל פגיעה במערך הורסת את האיזון העדין שנוצר במשך שנים. האם החבורה הוותיקה הזו מסוגלת להשיג תוצאה טובה יותר מאשר לפני שנתיים?