אי אפשר היה אחרת: שלום תקווה על הדחת נבחרת ספרד

מאמן נבחרת ספרד ידע לפני הפרשנים עם אלו בעיות הנבחרת שלו מגיעה למונדיאל. אבל יש מצבים בהם האמונה של המאמן בשחקנים שלו חזקה יותר מכל הגיון מקצועי. שלום תקווה על הדחת אלופת העולם

עריכת וידאו: מתן חדד

כמו כל סיפור טוב, גם הסיפור הקסום של נבחרת ספרד – מקבוצות הכדורגל הכי טובות ומצליחות שידע הכדורגל העולמי מאז ומעולם – הגיע לסיומו. לא הייתה נבחרת רעננה ומרשימה מצ'ילה שראויה יותר לעשות זאת, עם המאמן הנהדר והחכם שלה חורחה סמפאולי. במשחק ההיסטורי הזה לא ראינו רק כמה כישרון וטקטיקה יש בנבחרת הזו, אלא גם את רמת החשיבה המתקדמת שיש לנו בצ'ילה מודל 2014. אם בעבר אולי נבחרות מסוגה היו מגיעות עם סוג של פחד למשחק שבו אלופת העולם חייבת לנצח ונואשת להחזיר את הכבוד, העמידה הטקטית של צ'ילה המחישה שזה לא הסיפור הפעם. המאמן של צ'ילה הציב את השחקנים שלו בצורה שבה רצה לנצל את תחושת ההשפלה וההלם איתן הגיעו השחקנים הספרדים. הוא לא נתן להם שנייה אחת כדי להתגבר על חוסר הביטחון שלהם. הוא לחץ את חוליית ההגנה של ספרד בצורה שהפשיטה לגמרי את כל הכוכבים האלה מההילה שלהם והראתה כמה אלופי העולם פתאום חסרי אונים. הגישה האמיצה הזו סידרה לו יתרון של שני שערים שחרצו את גורלה של אלופת העולם. במחצית השנייה צ'ילה נסוגה לאחור לזמן קצר, אבל זה היה טבעי. זה היה חכם.

גם ההדחה של נבחרת ספרד היא מהלך טבעי, כאשר בוחנים היום את הסיטואציה. אולי אפשר היה לא לעוף בשלב הבתים, אבל מה שנועד לקרות וצריך היה לקרות, קרה בסוף. וככה יש להתייחס לזה. הכתובת הייתה על הקיר. אפשר היה לשים לב לזה גם בפרטים הקטנים. במהלכים הפחות מהירים. ספרד הקפידה גם הפעם לעשות הכי טוב את מה שהיא מצוין עושה בדרך כלל, רק בצורה איטית יותר. אם בעבר נבחרת ספרד ידעה קודם לנטרל את היריבה שלה בכל חלקי המגרש, בטורניר הנוכחי ראינו כמה חופש פעולה יש ליריבות של אלופת העולם. הספרדים תמיד היו שם, אבל כל הזמן איחרו להגיע. זה לא אותו לחץ מוכר. זו לא אותה מוטיבציה לעשות היסטוריה. זה קורה גם לגדולים ביותר. לראיה, כמות המצבים שהולנד וצ'ילה הגיעו מול ספרד. מה שהיה פעם חד ומהיר, הפך אחרי כל כך הרבה שנים ותארים לחלוד, מסורבל ואיטי. או שנאמר זאת בצורה אחרת – נבחרת ספרד לא הצליחה לנצח את עצמה.

שוער נבחרת ספרד, איקר קסיאס (רויטרס)
מה שנועד לקרות וצריך היה לקרות, קרה בסוף. וככה יש להתייחס לזה (צילום: רויטרס)

הכי טבעי לבוא עכשיו בטענות למאמן ויסנטה דל בוסקה, שאמור באמת היה לחולל את המהפכה המתבקשת הרבה לפני הטורניר. אבל כנראה שיש דברים שהם בלתי אפשריים, שצריך כישלון ענק כזה כדי להבין זאת באמת. דל בוסקה היה שבוי של ההצלחה הספרדית, הוא לא הצליח לנצח את עצמו. הוא ידע מבחינה מקצועית ששחקנים כמו דייגו קוסטה לא יכולים להשפיע אחרי חודשים בהם הוא בקושי משחק. הוא ידע שכוכבי ברצלונה לא נמצאים בכושר כבר תקופה ארוכה. הוא ידע הכול, תהיו בטוחים. לא פעם פרשנים נוטים לתהות בדיעבד איך מאמנים לא שמים לב לבעיות, אבל לא חושבים שהראשונים לדעת הם המאמנים עצמם. אבל אחרי כל כך הרבה תארים, דל בוסקה לא היה מסוגל להכיר באמת שלו וללכת איתה. האמונה שלו בשחקנים הייתה חזקה יותר מכל כתובת על הקיר. האמונה הזו ניצחה את ההיגיון המקצועי. הוא היה צריך את המפלה, כדי האסימון ייפול באמת.

דל בוסקה ידע בדיוק מה מצב הכוכבים שלו. הוא ידע שאלו שאולי היו יכולים לרענן את השורות נשחקו עד דק בקרבות העיקשים בליגה הספרדית, ואחרים נפלו מהרגליים לנגד עינינו בגמר ליגת האלופות. כשיש לך שחקנים שזכו בעשרות תארים בינלאומיים, האמונה שלך בהם היא בלתי ניתנת לערעור. אלא שהשחקנים האלה שבעו מעט. אחרי כל תואר שלהם תמיד תהינו מאיפה הם מביאים את הרעב האינסופי הזה. אז הנה, ראינו את מיכל הדלק נגמר בסוף. גם השחקן הגדול ביותר בהיסטוריה נשחק בסוף. לא ניתן היה לראות זאת, רק דרך כישלון אמיתי כמו מונדיאל 2014. לכן גם אסור לשכוח להצדיע לענקים הללו. הם נתנו לנו הנאה גדולה. הם שינו את הכדורגל ועשו היסטוריה בנבחרת ובקבוצות. אין לזה תקדים. ואין לזה תרופה אחרת.

לכן, זה לא יהיה הוגן להאשים שחקן כזה או אחר. גם קסיאס, למשל, שילם בסופו של דבר מחיר על כל המשחקים הרבים בהם ישב על הספסל. לראשונה ראינו מה זה עשה לו. אבל לפני הכול, גם קסיאס כבר עייף מהנפת גביעים. הטבע כנראה חזק גם ממנו.

איקר קסיאס, צ'אבי אלונסו שחקני נבחרת ספרד מאוכזבים (רויטרס)
אחרי כל תואר שלהם תמיד תהינו מאיפה הם מביאים את הרעב האינסופי הזה. אז הנה, ראינו את מיכל הדלק נגמר (צילום: רויטרס)

אלופה לשעבר: ספרד הפסידה 2:0 לצ'ילה והודחה מהמונדיאל