בדיוק היום לפני ארבע שנים, ב-20 ביוני 2010, התרחש אירוע שלעד יהווה כתם על הכדורגל הצרפתי. שחקני הטריקולור החליטו באקט תמיכה בחברם ניקולא אנקלה, שנזרק מהסגל על ידי ריימונד דומנק, לא לרדת מהאוטובוס ולהתייצב לאימון במתחם האימונים בעיר נייסה שבדרום אפריקה. הפרשה כונתה "אוטובוס הבושה" ו-"הפיאסקו בנייסה", היא עוררה סערה, הגיעה עד הדרגים הכי גבוהים במדינה ויצרה קרע עצום בין העם לנבחרת. רק ארבעה שחקנים שהיו שם נמצאים עם צרפת בברזיל: פטריס אברה, מתיו ולבואנה, בקארי סאניה והשוער הוגו לוריס.
ביום חמישי, לוריס התייצב למסיבת העיתונאים הרשמית. והשאלה הראשונה שמופנית אליו עוסקת כמובן בתאריך ההיסטורי. "בכנות, אנחנו לא חושבים על מה שקרה ב-2010. אנחנו מרוכזים במשחק נגד שוויץ וכולנו נמצאים במונדיאל הזה. מה שקרה שייך לעבר", עונה השוער. הוא לא לגמרי צודק. צרפת חיה את העבר שלה יום יום. במיוחד היום.
צרפת, שהעפילה למונדיאל ברגע האחרון, הגיעה לברזיל כמעט ללא ציפיות וללא הייפ סביבה. בגלוי מדברים שם על כך שהמטרה היא להכשיר את הדור הצעיר לקראת טורניר גדול ביורו הביתי ב-2016. אלא שבפועל, קורה בצרפת תהליך חיובי. המינוי של דידייה דשאן, המהפך מול אוקראינה וחילופי הדורות החלו לאחות את הקרע שנוצר לפני ארבע שנים. ולפיכך, במונדיאל הזה לצרפת יש עוד מטרה, לעשות משהו מספיק מכובד שישכיח את אירועי נייסה וישקם את התדמית. בתור התחלה, ניצחון על שוויץ ביום השנה.
הקהל הצרפתי לא שכח את 2010. צרפת שדדה אז את הכרטיס למונדיאל עם נגיעת היד של תיירי הנרי, פתחה את הטורניר עם 0:0 מול אורגוואי ואז נוצחה 2:0 על ידי מקסיקו באירוע שקדם לתקרית האוטובוס. ברקע, רבו הדיווחים על יחסים עכורים בתוך המחנה, על התעללות מילולית של שחקנים בשחקנים אחרים וזלזול מופגן כלפי המאמן דומנק. צרפת ידעה בעבר הדחות מוקדמות כמו למשל במונדיאל 2002 (כאלופת עולם) וביורו 2008, אבל התנהגות השחקנים הפכה את המקרה לשונה וקיצוני. הציבור הצרפתי הרגיש שהנבחרת ירקה לו בפרצוף.
"הדרמה באוטובוס יצרה לנבחרת תדמית שלילית. זו טראומה שאנשים לא אוהבים לדבר עליה. רק אזכור המילה 'נייסנה' גורם לאי נוחות. המילה הפכה סמל לגועל ולתדמית השלילית של הנבחרת", טוען העיתונאי מוחמד בואפסי, כתב תחנת הרדיו RMC. קווין נראגי, כתב סוכנות הידיעות AFP, מחזק: "רוח המקרה מרחפת עד היום והנבחרת צריכה לשפר את התדמית".
השימוש במילה תדמית חוזר ושוב ושוב בשיחה עם הכתבים הצרפתים. הרי עברו לא מעט תהליכים על הטריקולור. דומנק פוטר, לורן בלאן בא, לא הצליח והמשיך, דור התחלף, שחקנים שונים הגיעו לנבחרת ואפילו מרבית המעורבים (למעט אנלקה) הוחזרו לסגל, אבל הציבור לא עדיין לא לגמרי השתחרר מהתחושה שאחזה אותו עם פיצוץ הפרשה. "אף אחד לעולם לא יוכל למחוק את 2010, זה יהיה חלק מההיסטוריה שלנו", אמר השבוע דשאן. "אבל צריך להפסיק להסתכל אל העבר. הכי חשוב עכשיו שתהיה לנו רוח קבוצתית ומנטאליות של ווינרים".
דשאן וראשי ההתאחדות הצרפתית מבינים היטב את המצב. לצרפת יש דור נהדר של כישרונות צעירים שאמור להוביל את הנבחרת רחוק ביורו 2016 שיתקיים בבית. לשם כך, הם מנסים לאחות את הקרע ולפתוח דף חדש עם הציבור. הם עושים זאת דווקא על ידי הצפת הנושא מחדש וסגירת פינות. כך למשל לפני ההמראה לברזיל הרסו בצרפת רפליקה של אותו אוטובוס מפורסם במסגרת פרסומת לחברת "אדידס".
במסגרת מגמת הפיוס, נשלח גם אברה, הקפטן ב-2010 שמעולם לא התנצל על חלקו בפרשה, לדבר עם התקשורת לראשונה אחרי חרם של תשעה חודשים וסכסוך מתוקשר בינו לבין הפרשנים הבכירים במדינה, לואיס פרננדס וביצ'נטה ליזארזו, אותם כינה "בטלנים וטפילים". ביום רביעי הוא התייצב מחויך מול המצלמות ואפילו העיתונאי בואפסי, שעובד עם פרננדס, השתכנע: "אברה נחשב בצרפת כילד הרע של הנבחרת, אבל הגיע הזמן לשכוח ולסלוח לו".
אברה כבר בן 33, הוא השחקן המבוגר בסגל, אבל סרט הקפטן נשלל ממנו. דשאן מוכן לקבל אותו מקצועית, אבל לא למחוק את מה שהיה. "הוא לא יהיה קפטן תחתי והוא יודע את זה. הוא גם יודע למה, אבל זה לא אומר שהוא לא חשוב. יש לו עבר", הסביר המאמן. העיתונאי נראגי רואה בהסבר הזה כחלק ממגמה של שינוי: "מתחילים לסלוח לו. יש הבדל בין התדמית שלו בתוך הנבחרת, שם הוא נחשב למנהיג, לתדמית הלא טובה בציבור. בצרפת רואים בו כאחראי הגדול לשביתה בדרום אפריקה".
בלאן לא הצליח לעשות את השינוי התדמיתי המיוחל בנבחרת. הוא אמנם ביצע מהפכה בסגל, אבל שינוי אמיתי חייב להתבטא בהישג ראוי לציון. צרפת הייתה בסדר ביורו 2012, אבל הפסידה לשבדיה במחזור האחרון של שלב הבתים, סיימה במקום השני בבית ולא ממש היוותה יריב לספרד ברבע הגמר. לדשאן כבר הייתה אג'נדה אחרת. המוטו שלו: שום כוכב לא מעל הנבחרת ואצלי לא יהיו משחקי אגו. לפרטים: סמיר נאסרי. "כשהוא לא פותח, הוא לא שמח וכשהוא לא שמח, רואים את זה וזה משפיע על כל הסגל", אמר המאמן על קשר מנצ'סטר סיטי. בכלל, בסגל שלו נותרו רק תשעה ששיחקו ביורו לפני שנתיים.
דשאן לא היה שחקן קל ותמיד ידע לעמוד על שלו. מספרים שהיה נוהג להתווכח בקולי קולות עם בעלי מארסיי לשעבר ברנאר טאפי ושבצעירותו סירב בתוקף לצאת לשנת השאלה, מספרים שלפני מונדיאל 1998 דשאן דאג שדויד ז'ינולה לא יהיה בסגו ועוד מספרים שבגמר של אותו מונדיאל שמעו בהפסקה רק את הקשר מעביר הוראות טקטיות ומדרבן את השחקנים. ודשאן הקפטן הוא דשאן המאמן. הוא רוצה לנהל, הוא רוצה הרמוניה והוא לא רוצה פרצופים חמוצים.
בואפסי מסביר: "התפקיד של דשאן בשינוי חשוב מאוד. הוא יודע לנהל את השחקנים, הוא אוהב אותם והם אוהבים אותו. אין אצלו שחקן מעל הנבחרת והוא לא מוכן למשחקי אגו. למשל לקארים בנזמה היו הרבה בעיות בנבחרת, הוא לא כבש יותר מ-1,000 דקות וספג שריקות בוז, אבל דשאן דיבר איתו ואמר לו: 'אתה שחקן חשוב וטוב והוכחת את זה בריאל מדריד' ובנזמה כבש נגד אוסטרליה (במשחק ידידות שנערך באוקטובר ע.מ). הוא כל הזמן עורך שיחות אישיות".
אלא שגם דשאן כמעט נפל במקום בו מעד חברו לשעבר, בלאן. צרפת גמגמה במוקדמות ואחרי ההפסד 2:0 לאוקראינה בפלייאוף, בצרפת תהו: 'האם זו הנבחרת הגרועה אי פעם?'. ואז הגיע הגומלין. דשאן ביצע שישה שינויים בהרכב והטריקולור נתנו תצוגה לוחמנית וניצחו 0:3. מאז הם קיימו חמישה משחקים (ארבעה ידידות ואחד מול הונדורס), כבשו 18 שערים וספגו אחד. בנזמה המושמץ פורח, הצעירים נכנסים לעניינים וריח של משהו חדש עומד באוויר.
"המשחק נגד אוקראינה גרם לנו לחוות חוויה מיוחדת", אמר לוריס במסיבת העיתונאים. "בנינו את החוזק שלנו, התקרבנו לקהל והחזרנו את הביטחון. צריך לשמר את מה שהמשחק הזה נתן. אנחנו חזקים, האיזון תמיד שביר וצריך לתדלק אותו עם ניצחונות. הכול בסדר עד עכשיו, אבל אנחנו צריכים להיות זהירים. הופעה רעה יכולה לסכן הכול. אנחנו צריכים להרגיש שאנחנו הוכלים לנצח ולא משנה מי היריבה".
"צרפת התקדמה כנבחרת", מחמיא מאמן שוויץ אוטמר היצפלד ליריבה. "יש להם הגנה טובה יותר, דשאן מאמן טוב זה מה שמאפיין. כל כוכב הוא קודם כל שחקן קבוצתי וזה מה שהופך אותם לכל כך מסוכנים. במשחקים האחרונים הם כמעט לא ספגו שערים, מדובר בנבחרת גמישה שמחליפה מערכים ועובדת כמו מכונה. כדי להתמודד מולם נצטרך לתת מעבר לגבולות שלנו ולממש את פילוסופיית המשחק שלנו: אגרסיביות ומעבר מהיר מהגנה להתקפה".
למונדיאל הגיע צרפת כמעט ללא דיבורים על מטרות. גם לא מבית. דשאן אף התבטא שזה יהיה נס אם הנבחרת תזכה. דווקא טוב לו השקט הזה. הוא לא צריך לנפח סתם מטרות שיתפוצצו לו בפנים אחר כך, אבל הוא כן צריך להביא קבלה כלשהי. "הטורניר הזה חשוב בעיקר לדשאן כי הוא חייב הצלחה אמיתית אחרי מה שהיה בדרום אפריקה. מבחינת הקהל, רבע גמר יהיה הצלחה, אבל דשאן אמר לשחקנים שזה אפשרי לעשות טורניר גדול. בצרפת אומרים שהמטרה האמיתית היא היורו הביתי ב-2016, אבל השחקנים רוצים לעשות הפתעה גדולה כאן", אומר בואפסי. חברו נראגי קצת יותר ריאלי: "המטרה היא יורו 2016. הטורניר הזה נועד כדי שהצעירים יצברו ניסיון. יש לנו כישרונות גדולים שעבורם זה טורניר גדול ראשון שמהווה עבורם הכנה. שמו למטרה לעלות לרבע הגמר, לא יותר".
הערב, מול שוויץ, צרפת החדשה תעמוד למבחן משמעותי ראשון מאז הפלייאוף. כי עם כל הכבוד למשחקי הידידות, לשמינייה מול ג'מייקה ואפילו להונדורס, שוויץ (היצפלד: "זה דרבי") היא כבר יריבה מסטנדרט אחר. "נכון שזמן מה לא הייתה לנו יריבה ראויה", מסכים דשאן. "זה כנראה יקרה כבר ביום שישי. המשחק יהיה מאתגר ונראה אם יש לנו את היכולות ואם אנחנו מוכנים לפחות מנטאלית. אני חושב שנקבל תשובה מול שוויץ".