כדורגל באור ובצל: על הניצחון המוחץ של צרפת מול שוויץ

קארים בנזמה, השחקן המושמץ בצרפת עד לא מזמן, הפך לכוכב הגדול של הטריקולור בזכות פריבילגיות שהוא לא יכול לקבל בריאל. ענבל מנור מדווח מסבלדור על ההצגה הצרפתית, הפייבוריט של דשאן, הטעויות של שוויץ ואחוזי ההצלחה העלובים של האירופאיות. וגם, ד"ש מאימת מכבי ת"א

עריכה: יותם בן דוד
- שחקן נבחרת צרפת קרים בנזמה בועט פנדל (אימג'בנק, Gettyimages)
היום הוא נהנה יותר בנבחרת מאשר בריאל. בנזמה (צילום: אימג’בנק, Gettyimages)

1. קארים בנזמה. שלושה שערים, שניים נוספים שנפסלו, שני בישולים ופנדל מוחמץ, זה המאזן של קארים בנזמה בשני משחקים במונדיאל הנוכחי. צרפת היא הנבחרת ההתקפית הטובה בטורניר עד כה ובנזמה? מתמקם לו בנוחות בראש טבלת המבקיעים לצד מולר, ואן פרסי, רובן ואנר ולנסיה. הוא פשוט פורח, נראה קליל, מחויך, במקום שהוא רוצה להיות בו. הכי רחוק מהטיפוס האומלל והמושמץ שהוא היה רק לפני שנה. כשהכדורים לא נכנסו בנבחרת (בצורת של 1,222 דקות), כשאוהדי ריאל מדריד התעללו בו והתגרו בו עם קריאות: "מוראטה, מוראטה".

דידייה דשאן חשש מהשוויצרים. הוא התכונן לפגוש יריבה אגרסיבית, שתלחץ ותחפש התקפות מתפרצות והחליט לנצח אותה במשחק שלה. פול פוגבה המועד לפורענות הוצא מההרכב מחשש שייגרר לפרובוקציה, אנטואן גריזמן פינה את מקומו למוסא סיסוקו ויותר חשוב, בנזמה הוסט לאגף השמאלי ואוליבייה ז'ירו פתח בחוד. המטרה הייתה ברורה: יותר כוח ופיזיות. זו לא הפעם הראשונה שדשאן מסיט את בנזמה מעט לאחור. כך הוא מרוויח ממנו את הפריצות עם הפנים לשער. כי בנזמה, למרות סטיגמת העצלן, הוא שחקן קבוצתי שעושה המון עבודה, מבשל המון שערים (מספרים דו ספרתיים בכל אחת משלוש העונות האחרונות) ומטפל נהדר בכדור. גם בריאל מדריד אפשר לראות אותו בורח לצדדים כדי לפנות שטחים לכריסטיאנו והחברים. אבל כש-CR7 איתך קבוצה, תמיד תקבל קצת פחות קרדיט ממה שמגיע לך.

בצרפת של דשאן, בנזמה מרגיש הרבה יותר נוח, גם בתפקיד הלא מוכר. הוא מנצל את המתנה של בהראמי לבשל את השער השני, סוחט פנדל וגם אחרי ההחמצה ממשיך לעבוד ולא מספיק לנוע ולשרוף שטחים, הוא לא מקובע לעמדה וכשצריך אפשר למצוא אותו ממש ליד ז'ירו בחוד. ככה נראה שחקן שמח שמקבל חופש פעולה יצירתי. כשז'ירו (מצוין) מפנה את מקומו במגרש, בנזמה חוזר לעמדת החלוץ וכעבור חמש דקות כובש את השער שכל כך הגיע לו. לקינוח הוא מפרגן לסיסוקו והשופט ההולנדי גוזל לו שער, אבל לו לא אכפת. כי גם הוא יודע שנבחרת צרפת היא הרבה דברים טובים, אבל היא קודם כל קארים בנזמה. והיציאה מהצל לשמש עושה לו רק טוב. ואגב, לריאל מדריד יש 12 נציגים במונדיאל. בנזמה כרגע הוא המוצלח מביניהם. תודו שלא הייתם מאמינים.

"הוא שיחק באגף גם נגד ג'מייקה והצרפתים ניצחו 0:8. דשאן התכונן למשחק ורצה את האפשרות שז'ירו יחזיק בכדור בחוד ובנזמה יגיע מאחור עם המהירות וישחק עם הפנים לשער", מסביר לוואלה! ספורט קשר גראסהופרס ונבחרת שוויץ לשעבר ואימת אוהדי מכבי תל אביב, אלכסנדר קומיסטי. "זו הייתה החלטה נכונה וזה עבד גם כי שוויץ לא הייתה מרוכזת, איבדה כדורים והפסידה קרבות במרכז המגרש. השער הראשון הגיע מכדור קרן ואחר כך איבוד כדור 35 מטר מהשער שלהם וזה הקל את החיים על בנזמה והשאר".

שחקני נבחרת צרפת קארים בנזמה, מתיו ולבואנה וחבריהם חוגגים (אימג'בנק, Gettyimages)
כולם מפרגנים לכולם. בנזמה והחברים חוגגים (צילום: אימג’בנק, Gettyimages)

2. מתיו ולבואנה. לפני שמונה שנים, כשוולבואנה הצעיר הגיע למארסיי מקבוצת חובבים קטנה בשם ליבורן, הוא פגש בסמיר נאסרי ופרנק ריברי ושני הכוכבים לא עשו לו חיים קלים. הם נהגו לצחוק עליו בחדר ההלבשה ולהעיר הערות מעליבות בעיקר לגבי גובהו. ולבואנה נעלב עד עמקי נשמתו. רווח לו מאוד כשריברי עזב כעבור שנה אחת ונאסרי שנה אחריו. עד היום, טוענים בצרפת, הוא זז באי נוחות כשהוא רואה אותם בנבחרת. הסיפור מאחוריו, אבל הזיכרונות עדיין קיימים. למזלו של ולבואנה, הוא לא צריך להתמודד עם השדים בארון בברזיל כי ריברי פצוע ונאסרי הושאר בבית.

וזה עושה לו טוב. וגם לדשאן. מבחינת המאמן, שידע לא מעט עליות וירידות עם הקשר בתקופה המשותפת שלהם במארסיי, ולבואנה הוא האידיאל של מה שהוא רוצה לראות בנבחרת. שחקן שמגיע לסגל עם חיוך ורעב לשחק, עם גישה נכונה ונכונות לעבוד קשה על המגרש. בקיצור, כל מה שנאסרי לא. 24 משחקים רשמיים ניהל דשאן על הקווים כמאמן הטריקולור, בכולם ולבואנה שיחק. ברובם הוא גם פתח בהרכב. עוזר המאמן גי סטפן אמר עליו לאחרונה ש"הוא לא ניתן להחלפה".

ולבואנה הגיע לברזיל אחרי עונה לא פשוטה ברמה האישית והקבוצתית, שכללה גם פציעה. המספרים שלו בכיבושים, בישולים ודקות ירדו לעומת העונה שעברה והתקבלה תחושה שהרומן הארוך עם מארסיי מיצה את עצמו. לא פעם שמו נקשר במעבר גדול (במיוחד לליברפול), שלא יצא לפועל. אלא שבנבחרת מדובר בסיפור אחר. הפייבוריט הברור של דשאן מגיע לעבודה בגדול. בכל דקות המשחק עם שוויץ הוא מפגין ניידות, טכניקה גבוהה וגם מספק שער ובישול. יחד עם בנזמה, ז'ירו, מאטוידי וגריזמן לדשאן יש חלק קדמי קטלני ומגוון שמאפשר לו להעלות מערכים גמישים ולבלבל את היריבה.

ולבואנה מקבל מדשאן חופש פעולה מוחלט כאשר בתמורה המטרה שלו היא לגרום למשחק ההתקפה לזרום. דשאן מאמין בגמישות תוך כדי משחק ובין משחק למשחק ומבחינתו ולבואנה הוא האיש שגורם לדברים לקרות על הדשא. אם אחרי שני משחקים אף אחד לא מדבר על נאסרי וריברי, מדובר בניצחון ענק למאמן ולקשר הקטנטן ממארסיי. קומיסטי מסכם: "צרפת טובה מאוד. יש לה שחקני התקפה נהדרים שעושים את ההבדל בכל רגע ו-ולבואנה ביניהם. הם שיחקו היטב מבחינה טקטית, קצת חיכו לשוויץ והתקיפו היטב בשליש האחרון. מה יש להגיד? היה הבדל גדול בין שתי הנבחרות כי לצרפת יש שחקנים גדולים ושוויץ היא, איך נאמר, צעירה מדי".

שחקן נבחרת צרפת מתיו ולבואנה (אימג'בנק, Gettyimages)
שכח מכל הצרות. ולבואנה (צילום: אימג’בנק, Gettyimages)

3. שוויץ. שווה כנראה יותר מה-5:2 שספגה, אבל המאפיין הבולט שלה הוא חוסר איזון. יש לה כלים יוצאים מן הכלל בהתקפה, אבל מרכז הגנה רך. היצפלד כאמור לא מפחד ללכת על צעירים, אבל דווקא במרכז ההגנה הוא שומר על נאמנות לשחקנים היותר מנוסים. הוא מרכיב את יוהאן ג'ורו (22 משחקי ליגה בלבד העונה) וסטיב פון ברגן (זקן שחקני הסגל), אבל כשהאחרון נפצע, הוא שולח למערכה דווקא את פיליפ סנדרוס (20 משחקי ליגה) ולא את פביאן שאר הנפלא מבאזל. וזה לא נראה טוב. הציפייה הייתה לראות נבחרת אגרסיבית, גרמנית שתשבש לצרפת את המשחק, אבל התוצאה הייתה כדורגל מבולבל וטעויות שלא מתאימות לרמה כזאת.

"ציפינו לתוצאה טובה יותר או לכל הפחות להופעה טובה יותר", אמר בסיום ג'ורו. "צרפת הענישה אותנו על הטעויות שלנו וכל השערים שספגנו היו מטעויות. עשינו להם את החיים קלים. איבדנו יותר מדי כדורים באזורים מסוכנים ונגד נבחרת טובה ובמיוחד עם השחקנים שיש להם בהתקפה, אתה נענש". היצפלד הסכים וגם הודה שספג נוקאאוט טקטי מדשאן: "זה יום שחור עבורנו. הם חיכו לטעויות שלנו, יצאו למתפרצות ונאלצנו לשחק את המשחק שלהם", אחר כך הוא הוסיף: "צרפת יכולה להגיע רחוק מאוד בטורניר. הם הרבה יותר טובים מאנגליה ואיטליה". לא חוכמה, היצפלד. לא היום.

ייתכן שזו התוצאה של נבחרת שהגיעה למשחק בתחושה שאין לה מה להפסיד, שאת שלה היא עשתה מול אקודור והעלייה כבר בכיס. "שוויץ חייבת לעלות שלב כי יש לה משחק נגד הונדורס", אומר קומיסטי. "אני מכיר היטב את הנבחרת השוויצרית ואני יודע שהיא יכולה לתת הרבה יותר ממה שהיא הראתה בשני המשחקים הראשונים. אנחנו רואים בטורניר נבחרות שמשחקות התקפי והולכות קדימה ולי יש הרגשה שאנחנו עוד לא רואים את שוויץ האמיתית. במשחק האחרון אני מצפה מהם לתת משחק גדול ולעלות שלב".

תזכורת: ב-2010 שוויץ עשתה תיקו נגד הונדורס במחזור השלישי ולא עלתה לשמינית הגמר.

מאמן נבחרת שוויץ אוטמאר היצפלד (אימג'בנק, Gettyimages)
יום שחור. היצפלד (צילום: אימג’בנק, Gettyimages)

4. אמריקה. מונדיאל 2014 נשלט על ידי נציגות יבשת אמריקה. שימו לב למספרים: 10 הנציגות של דרום וצפון/מרכז אמריקה השיגו במשותף 70 אחוזי ההצלחה לעומת 46 אחוזי הצלחה בלבד של האירופאיות, 19 אחוז של האפריקאיות ו-16 של האסייתיות, כולל אוסטרליה, שהעפילה למונדיאל דרך שלב המוקדמות באסיה. המגמה הזו, אגב, החלה כבר במונדיאל הקודם. שם, לראשונה מאז משוחק בגביע העולם שלב שמינית הגמר (1982), לא היה רוב לאירופאיות בין 16 האחרונות. הנתון הזה לא מנע גמר כל אירופאי ושלוש מארבע נציגות ליבשת הישנה בחצי הגמר. אלא שבברזיל המגמה רק מתחזקת.

יש לכך כמה סיבות. מספר השחקנים היוצאים מיבשת אמריקה לליגות בכירות באירופה הולך ועולה מדי שנה ולפיכך, הנבחרות הללו סגרו את הפער הטקטי מהאירופאיות וזה בא היטב לידי ביטוי במשחק בין קוסטה ריקה לאיטליה. ובנוסף, חלק מהאירופאיות פשוט לא הגיעו מוכנות להתמודדות עם תנאי מזג האוויר, החום והלחות בברזיל. כמעט בכל מסיבת עיתונאים של נבחרת אירופית, הנושא עולה והתירוצים נשלפים. אז נכון, לא בטוח שפיפ"א הייתה צריכה לאשר משחקים באחת בצהריים, אבל שעות המשחקים ידועות מראש למעלה משנה והתנאים קבועים. אז הבכיינות הזו קצת מוזרה.

ספרד ואנגליה כבר בחוץ, איטליה, יוון ושוויץ ייאבקו על העלייה במחזור האחרון ומצבן של פורטוגל ובוסניה לא מזהיר. אלא שגם אם בסופו של דבר לא יישבר השיא השלילי מדרום אפריקה (שש אירופאיות בלבד בשמינית הגמר), הרי שאפשר לראות כאן ניצנים ראשונים של מהפכה. סתם לצורך ההשוואה, בכל המונדיאלים מ-1982 ועד 2006 היו בשמינית הגמר 9 או 10 אירופאיות.

שחקני אקוודור חוגגים (אימג'בנק, Gettyimages)
החגיגה האמריקאית לא נגמרת (צילום: אימג’בנק, Gettyimages)

5. מעשה שהיה כך היה. לפני פתיחת הטורניר החליטה ממשלת באהיה ליזום פרויקט להצלת היער האטלנטי. גייסו שם ספונסרים ושותפים עסקיים והודיעו שעל כל שער שייכבש בארנה פונטה נובה בסלבדור יינטעו 1,111 שתילי עצים ביער. אחרי שישה שערים במשחק הראשון וארבעה בשני, בממשלה היה מי שהחל להילחץ. לא בנו שם עלויות כה גדולות. אז כינסו מסיבת עיתונאים וקראו לכלי התקשורת בברזיל ובעולם לסקר את הפרויקט על מנת למשוך עוד שותפים עסקיים. אפילו הרימו טקס נטיעה בהשתתפות ילידים מאחד השבטים בבאהיה. זה עבד מצוין. אתמול הובקעו בסלבדור שבעה שערים נוספים, שהם 7,777 שתילי עצים. 17 שערים בשלושה משחקים. לא שווה להעביר לכאן את הגמר?

פינת הפייסבוק:

אחרי 17 שערים בשלושה משחקים, תוהה מתי יזמינו אותי לנטוע עץ ביער האטלנטי.