הגיע זמן הנקמה

כל הכוכבים שנולדו בשוויץ למהגרים ממדינות מיוגוסלביה לשעבר שברחו ממלחמת האזרחים נדרשים בשלב מסוים לקבל החלטה גורלית – האם הם מייצגים את נבחרת המדינה בה גדלו, או חוזרים לשורשים. איבן ראקיטיץ', למשל, נחשב במשך תקופה ממושכת לבוגד של ממש בשווייץ אחרי שנטש בגיל 19 את שוויץ הצעירה והתפקד לקרואטיה. איזט חאירוביץ' כבר ערך הופעת בכורה במדי שווייץ במשחק ידידות, לפני ששוכנע לפני שנה לעבור לבוסניה. שניהם כבר סיימו את חלקם במונדיאל, בעוד יוסיפ דרמיץ' עלה אתמול (רביעי) לשמינית הגמר. זה יכול היה להיות אחרת לגמרי מבחינתו.

רק לפני שנתיים הצהיר החלוץ ששיחק אז בקבוצת נעוריו ציריך שהוא נחוש ללבוש את החולצה המשובצת: "זה נכון שגרתי בשוויץ במשך כל חיי, ואני משחק בנבחרת הצעירה כאן, אבל הלב שלי שייך לקרואטיה. בינתיים לא יצרו איתי קשר מההתאחדות הקרואטית, אבל אם הזימון יגיע אתן מיד תשובה חיובית". הטלפון המיוחל לא הגיע, אבל אוטמר היצפלד הבחין מיד בסכנה. מאמן שוויץ קיבל החלטה מהירה במיוחד, זימן את דרמיץ' לסגל כבר בספטמבר 2012 בתחילת מוקדמות המונדיאל, והעניק לו הופעת בכורה בזמן פציעות בניצחון על אלבניה. המאמן הגרמני לא חשב שהנער הצעיר בשל לככב בנבחרת, אבל השניות הספורות שלו על הדשא במשחק רשמי מנעו כל אפשרות של חרטה. האופציה הקרואטית נחסמה בפניו.

ארן דרדיוק נחשב באותם ימים למניה בטוחה בחוד השווייצרי, אבל הקריירה שלו התרסקה באופן פתאומי אחרי מעבר אומלל במיוחד להופנהיים בקיץ 2012. כושרו ירד באופן כה מסחרר, עד שהיצפלד הפסיק לזמן אותו, והחל לחפש אופציות חדשות. באופן משעשע למדי, כולם היו ממוצא בלקני. מריו גבראנוביץ' המוכשר, יליד להורים קרואטים מבוסניה, לא לגמרי שכנע. האריס ספרוביץ', ממוצא בוסני אף הוא, היה טוב יותר, אבל התקשה למצוא את הרשת. ואז, משום מקום הגיח דרמיץ' שנתן עונה כבירה בכל קנה מידה אחרי המעבר לנירנברג.

המועדון הגרמני ידע שהוא מחתים חלוץ בן 21 בעל פוטנציאל, אבל איש לא ציפה ממנו להפוך לשחקן החשוב ביותר בסגל באופן מיידי. במשחקו הראשון נגד הופנהיים, נכנס דרמיץ' כמחליף ומיד בישל את שער השוויון. במשחק השני הוא כבר היה בהרכב והבקיע בתיקו מול הרטה ברלין. מאז אי אפשר היה לדמיין את נירנברג בלעדיו. הקבוצה אמנם קרסה לחלוטין, בניגוד לתחזיות האופטימיות, לא ניצחה במשך כל הסיבוב הראשון, הפסידה את רוב משחקיה בסיבוב השני וירדה עם מאזן עלוב, אבל דרמיץ' עשה לעצמו שם ענק והבקיע 17 מתוך 37 שערי הקבוצה. תוסיפו שלושה בישולים, ותקבלו שחקן שאחראי ישירות ליותר ממחצית ההבקעות – הנתון הטוב ביותר בבונדסליגה כולה.

"המהירות בה התאקלמתי הפתיעה גם אותי. ניסיתי לא להיכנס ללחץ, וידעתי שהכדורגל בגרמניה הרבה יותר מהיר ואינטנסיבי. התכוננתי לזה נפשית", אמר דרמיץ'. השבחים הגיעו מכל עבר. מארק מינטל, חלוץ העבר הסלובקי שהיה המבקיע המצטיין בבונדסליגה במדי נירנברג ב-2005 ועובד כיום בקבוצות הנוער של המועדון, קבע: "אין לי ספק שאם ימשיך בקצב הזה, יוסיפ יהיה בעתיד הקרוב מלך השערים בגרמניה".

ככל שהירידה התקרבה, כך הפכו השמועות על עתידו של דרמיץ' רלוונטיות יותר, וארסנל הייתה הראשונה בתור. ארסן ונגר סימן את השווייצרי כאחד היעדים המרכזיים שלו, ופספס. לברקוזן הקדימה אותו בסופו של דבר, שילמה 6 מיליון יורו וקיבלה יהלום שעשוי לשרת אותה בשנים הקרובות לפני שיימכר תמורת סכום גבוה בהרבה.

היצפלד נהנה עד הגג. החזון שלו הוכיח את עצמו מהר מהצפוי, והמאמן הוותיק ציין: "יוסיפ מהיר מאוד, והמהירות הזו מאפשרת לו לפרוץ ולמצוא חורים בהגנה. זו תכונה חשובה מאוד בכדורגל המודרני, ויש לו גם חוכמת משחק רבה". דרמיץ' בקושי שותף במוקדמות, אבל במרץ העניק לו היצפלד את הבמה במשחק ידידות – נגד קרואטיה דווקא. היה בכך משהו סמלי מאוד, כי החלוץ הוכיח להתאחדות שסירבה לבקשתו מה היא פספסה. כל משפחת דרמיץ' ישבה ביציע הכבוד באיצטדיון בסנקט גאלן וצפתה ביוסיפ מבקיע צמד נהדר במחצית הראשונה. זה היה הרגע בו היה ברור שמקומו בסגל למונדיאל מובטח לחלוטין.

באחד ממשחקי ההכנה הבקיע דרמיץ' גם נגד ג'מייקה, אבל במשחק הפתיחה נגד אקוודור זה הלך פחות טוב. ספרוביץ', שהחליף אותו בדקה ה-75 הבקיע את שער הניצחון, ודרמיץ' ירד לספסל במפגש נגד צרפת. אתמול הוא ביצע את הקאמבק מול הונדורס, ועוד איך.

ג'רדאן שאקירי אמנם גרף את כל הכותרות עם שלושער, אבל דרמיץ' היה הפעם בתפקיד הטבח, עם שני בישולים נהדרים, עליהם הודה לו כוכב באיירן מינכן מכל הלב, תוך שהוא מצביע על חברו. ונגר יכול לאכול את הלב. דרמיץ' הגיע למונדיאל בגדול, וכעת הבמה פתוחה בפניו ובפני שאקירי כדי לעשות בעיות להגנה הבעייתית של ארגנטינה בשמינית הגמר. אחרי הכל, אם אחמד מוסא הניגרי מסוגל לכבוש צמד מול אלביסלסטה, למה שדרמיץ' לא יעשה זאת?

אם כבר מדברים על שחקנים שהמירו נאמנות לדגל, הרי שהמקרה של ג'רמיין ג'ונס הוא הבולט מכולם. ארצות הברית של יורגן קלינסמן משופעת בשחקנים שנולדו בגרמניה לאימהות מקומיות וקצינים אמריקאים. פביאן ג'ונסון, למשל, היה כה מרשים בעמדת המגן הימני שפרשנים מסוימים נוטים לכלול אותו בנבחרת הטורניר בתום שלב הבתים. ג'ונסון שיחק בכל הגילאים בנבחרות הצעירות של גרמניה, אבל קלינסי הצליח לשכנע אותו להיות אמריקאי, ועשה אותו דבר גם לג'ון ברוקס, הבלם הצעיר של הרטה ברלין שהבקיע את שער הניצחון על גאנה.

ובכל זאת, ג'ונסון, ברוקס ושחקני הספסל תימוטי צ'נדלר וג'וליאן גרין הצעיר לא סוחבים מטען רגשי כלפי יואכים לב. לעומתם, ג'ונס זוכר עד היום את הרגע האומלל בו הודיע לו המאמן גרמניה על ניפויו מהסגל הסופי לקראת יורו 2008. ג'ונס, ששיחק אז בשאלקה, טוען כי יוגי הפר הבטחה מפורשת. "הוא אמר לי שאסע לאליפות אירופה, ואז חזר בו. זה היה קשה מאוד, הייתי קרוב מאוד לנסוע, הרגשתי חלק מהסגל והתכוננתי לטורניר. ואז הכל בוטל", נזכר ג'ונס לא מכבר.

לכן החלטתו של ג'ונס כלל לא קשורה לקלינסמן. עוד ב-2009, כאשר קלינסי עדיין ליקק את הפצעים אחרי פיטוריו מבאיירן מינכן ולא העלה בדעתו שיאמן את ארצות הברית, הכריז הקשר, שלזכותו רשומות שלוש הופעות במדי גרמניה במשחקי ידידות, שהוא מוכן לחצות את האוקיאנוס. הוא ערך את הופעת הבכורה בנבחרתו החדשה בעידן המאמן הקודם בוב ברדלי, ושיחק בהדרכתו בגביע הזהב ב-2011, בו הפסידה ארה"ב למקסיקו 4:2 בגמר שכלל שער יפה במיוחד של ג'ובאני דוס סנטוס.

אוהדי ארצות הברית קיבלו אותו בזרועות פתוחות, אבל אז הגיע קלינסמן והלך רחוק מדי לטעמם. הבוס הגרמני קידם את ג'ונס לתפקיד הקפטן, כאשר קרלוס בוקאנגרה הוותיק לא שיחק, והשניים ספגו על כך ביקורת נוקבת. בעוד כשרונו של הקשר לא הוטל בספק, סגנונו המלוכלך והתיקולים החריפים שלו פגמו מאוד בתדמיתו, ובצדק. האמריקאים, שלא שמחו לראות "מתאזרחים" רבים מדי בסגל, נרתעו עוד יותר ממתאזרח עם סרט הקפטן. קלינסי נדרש לא פעם להגן על החלטתו, במיוחד בינואר 2012, כאשר ג'ונס הושעה משמונה משחקי בונדסליגה בגין דריכה מכוונת מכוערת על רגלו של מרקו רויס.

זה לקח זמן רב, אבל בסופו של דבר תפקיד הקפטן הועבר לקלינט דמפסי, ומאז הרוחות נרגעו. בינתיים ירד ג'ונס מנכסיו בשאלקה, נדד לבשיקטאש, ונתפס כשחקן הרחק מעבר לשיאו. וראו איזה פלא – דווקא בברזיל הוא עושה קאמבק ענק. הקשר היה אחד המצטיינים במגרש בשני המשחקים הראשונים של ארצות הברית וכבש שער מרהיב בבעיטה אמנותית לרשת פורטוגל. אפילו הוא לא ידע שהוא מסוגל לסובב כדורים ככה.

כעת הוא מגיע לדרבי נגד גרמניה של לב, והמשמעות מבחינתו כבירה. בעולם אולי מצפים לתיקו ידידותי, אבל עבור ג'ונס זה הרבה מעבר לכך. יש לו הזדמנות להוכיח למאמן גרמניה מה הוא פספס, והוא נחוש לקחת אותה. זה אומר שכדאי לגרמנים להיזהר מאוד על הרגליים. רויס לא בברזיל (למרבה הצער), אבל שחקן עם פתיל קצר מסוגו של ג'ונס עלול לגמור את הטורניר של כל יריב ברגע של איבוד עשתונות. מצד שני, הוא יכול גם לנצח את המשחק.