איפה הרעב? על הדחתה של דרום קוריאה מהמונדיאל

גם מול הרכב משני ו-10 שחקנים בלגים, החבר׳ה של מיונג-בו לא גירדו את הרשת. אורן יוסיפוביץ בילה יום שלם עם הקהילה הקוריאנית של סאו פאולו, מפסטיבל האוכל ועד לאצטדיון. זה נגמר בהדחה ועם בטן מלאה

צילום: אורן יוסיפוביץ עריכה: יותם בן דוד

לעמוד הפייסבוק של אורן יוסיפוביץ

למעקב בטוויטר

50 אלף איש מרכיבים את הקהילה הדרום קוריאנית בסאו פאולו, שמרכזה בשכונת בום רצ׳ירו. אתמול הם ערכו פסטיבל אוכל, K-FOOD שמו. מספרים שהמועד נקבע לצהריים מכיוון שהם לא היו בטוחים שיהיו חגיגות לאחר המשחק מול בלגיה, אז עדיף לחגוג לפניו.

צדקו.

לי צ'ונג-יונג שחקן נבחרת דרום קוריאה (רויטרס)
הם ידעו למה הם חגגו לפני המשחק. לי צ'ונג-יונג (צילום: רויטרס)

***

הארנה סאו פאולו לא היתה רגועה כך במונדיאל הזה, ולא תהיה כך בהמשכו. זה היה כמו סוף עונה פוגשת את גביע הטוטו. ככה זה בסיבוב שלישי במונדיאלים - או מלחמת חורמה או קרב נחירות. האוהדים הבלגים והקוריאנים הגיעו בעצלתיים, מילאו את הכיסאות אט-אט, אין לאן למהר. היה צבעוני, אין ספק, והיה רועש לעתים, אבל זה לא הרגיש כמו משחק מונדיאל. ככה זה כשהבלגים מגיעים עם 99% לסיים בראש הבית, והקוריאנים מגיעים עם בטן מלאה.

ב-13:00 נפתח פסטיבל האוכל בבום רצ׳ירו, שכונת הגירה שקיבלה את אופיה בגלל מיקומה - ליד תחנת הרכבת. ראשונים להגיע, לפני שנים רבות, היו האיטלקים. אחר כך היוונים והיהודים. לפני 50 שנה אלה היו הקוריאנים, שעם הגיעם דחקו את היהודים החוצה. הם הגיעו ככלומניקים והיום הם עוסקים במסחר טקסטיל. תעשיית הבגדים משגשגת, ואומרים שכמעט כל הפריטים בברזיל מגיעים משם.

את השוק הראשוני אתה חוטף כש-10 חבר׳ה מתרגלים אמנות לחימה קרוב מדי לראש שלך. הרגליים שלהם עפו כל כך גבוה שקשה להבין מדוע הילדים המוכשרים האלה לא פתחו בחוד הקוריאני, וקים שין-ווק כן. על המדים המסורתיים שני דגלים - דרום קוריאה וברזיל. ככה זה, איחוד מדהים שכזה. אסיאתים-לטינים, קוריאנית-פורטוגזית. דווקא הילד הברזילאי לגמרי שהצטרף לחוג חטף צעקות מהסנסאי. אפליה?

מאחורי הנינג׳ות הקימו במה, ולפניה כיסאות ועליהם נשים בתוך קימונו. לבמה עולה בחור קוריאני עם חשמלית, וכששני החבר׳ה הנוספים מצטרפים אליו, מהחשמלית יוצא ״סולטנס אוף סווינג״ של דייר סטרייטס, לא נגענו. והם נגעו - איזה יופי של ביצוע. בין כל הקוריאנים היו שני נציגים של כת בוב מארלי. כשנופלר יצא מהמיתרים, הם העמידו פנים שגם בידם חשמלית, ואלתרו את הסולו ביחד איתו. מזרח ומערב - סיים סיים.

ומאחורי נופלר נפרשו כל הדוכנים. היו שם המון מאכלים שקשה להגדירם. ודווקא כשציפית לגרוע מכל, למשל - למעיים של הולך על ארבע - הבחורה החיננית צחקה והסבירה שזה בכלל כרוב. אם היא אומרת, אומרת. היו גם הפעלות. בעמדה אחת, למשל, מלבישים את העוברים והשבים בלבוש המסורתי. ניסיתי, דווקא נוח. אבל גולת הכותרת היתה גרסה מקומית של ׳קרב תרנגולים׳. העלמה ביקשה לא חזק, הסכמתי. בכל זאת ניצחתי. כבר אז היה ברור - זה לא היום שלהם.

אוהדות נבחרת דרום קוריאה (רויטרס)
זה לא הרגיש כמו משחק במונדיאל. אוהדות קוריאניות ביציע (צילום: גטיאימג'ס)

***

הכול התנקז למשחק. הקוריאנים החביבים היו כל כך אופטימים שזה כאב. ״0:5״, צרח אוהד אחד. ״0:2״, הבטיח אחר. הלו, זו בלגיה. הרכב שני, ובכל זאת. יותר מ-1,000 אנשים נשארו בשכונה, וחיכו למשחק. האחרים יצאו לעבר המטרו. רק 20 דקות של פסי רכבת מפרידות בין בום רצ׳ירו לארנה סאו פאולו, ובעצם מדובר בקל״בניקים הכי גדולים חוץ מאוהדי ברזיל. האוהדים המשקיעים באמת צבעו פנים בצבעי הלאום, והופה, לאצטדיון.

במטרו חיכה ברנש מסתורי ומפחיד - שילוב מושלם בין מיסטר מיאגי לזריזי מהחתולים הסמוראים. מגפיים מוזרים היו לו, כנראה שגם חרב. המבט הוזז מיד הצדה כדי לא לחטוף איזה ואקס אופ, אבל זה בסדר - כל כוחותינו הגיעו לארנה בשלום. שם התברר שמיאגי-זריזי הוא בכלל נורמאלי, ושהברנשים ההזויים יותר עוד לפנינו. הקהל הקוריאני מדליק. גם בלבוש, גם בהתנהגות. עם בודהה מזדמן, למשל, הגיעו לפתע 20 בחורות שכל אחת יכולה לקבל שער בז׳ורנל. כולם לבושות בצבע הנכון, וכן, כולן חושבות שקוריאה תהיה בשלב הבא. כל כך אופטימיות שזה כאב.

כדי להמשיך את אחר הצהריים ההזוי, כמה דקות לאחר שריקת הפתיחה, קיבלנו גל מקסיקני עם כיוון השעון. תחשבו מתי ראיתם דבר כזה במגרשים. רמז: לא ראיתם. הלוואי בשביל הקוריאנים שכל היום הפסטיבי הזה היה מתנקז לרגליים של הלוחמים על הדשא. אבל כמו בשני המשחקים הקודמים, זה ממש לא היה זה. יון סוק-יונג דהר באגף כמו שצריך, וקו ג׳ה-צ׳אול היה פעלתן, אבל זו כנראה היתה ההופעה הכי לא תכליתית בברזיל 2014. לפי הסטטיסטיקה, 18 איומים על השער של טיבו קורטואה. לפי המציאות, אולי שניים מהם גירדו את ההגדרה המילונית של ״מצב ראוי״.

להזכירכם, מארק וילמוטס החליט לשחק ברופא וחולה ושינה כמעט את כל ההרכב. ועם ההרכב המשני הזה, קוריאה עדיין לא מצאה יתרון. אז הגורל החליט לעשות את זה עוד יותר קל, וחסם את הדם למוח של סטיבן דפור. דקה 45, דריכה מופרעת על שין-ווק, והביתה. למזלו של דפור, בשין-ווק לא פגעו שיניים אלא רק סטופקס, ולעתיד הקרוב שלו שלום.

אבל יודעים מה? גם מול 10 שחקנים הקוריאנים לא היו קרובים ללעלות על הלוח. באוזניים שמעו הם על התיקו במגרש המקביל, 1:1 בין אלג׳יר לרוסיה. המשמעות: הכול תלוי בהם - שני כדורים ברשת, והם בשלב הבא. אבל אז המחליף דיבוק אוריגי, איזה בינגו של תפקיד, שוב סידר לווילמוטס ניצחון. בעיטה מצוינת של החלוץ נהדפה, יאן ורטונגן הגיב ראשון, 0:1 בלגיה, ותשע מתשע. ורטונגן הוא הקפטן הראשון שכובש עבור בלגיה במונדיאלים מאז וילמוטס. ורטונגן הוא הפותח הראשון שכובש עבור בלגיה במונדיאלים מאז וילמוטס.

מאמן נבחרת בלגיה מארק וילמוטס (AP)
שיחק ברופא וחולה. וילמוטס (צילום: AP)

***

המאמן, שהחליט לייבש את לוקאקו ואפילו לא להעלותו כמחליף, דיבר בסיום על התשוקה שיש למחליפים ועל כך שכל הסגל שלו מלא מוטיבציה. האמת, ברוב שלבי המשחק זה לא נראה כך. אבל יש נקודת אור אחת גדולה. רבים חשבו שהבלגים בדרך למונדיאל מהסרטים - סגל של אולסטאר, לא פחות, ובית קל, לא פחות. אבל כולם חששו מהאופי הרך, מהניסיון הלא קיים במעמדים הללו. בינתיים, ההפך הוא הנכון. הבלגיקה משחקים בהילוך איטי ובלי ניצוץ, אבל דווקא האופי דופק הופעה. מהפך מול אלג׳יריה, ניצחון דרמטי על רוסיה ואתמול - וי יעיל ב-10 שחקנים מול קוריאה. 3 מ-3, וההפסד האחרון במשחק רשמי היה אי שם ב-2011. מול גרמניה. שניצחה אתמול את ארצות הברית. שתשחק בשמינית הגמר מול בלגיה. נו, ייסגר מעגל?

מה שבטוח נסגר הוא הסיפור של הקוריאנים. האוהדים, אם כן, סיפקו יום של עבודה קשה, בשכונה וביציע. אבל בינתיים דרום קוריאה היא יותר אוהדים ופחות נבחרת. משום מה, אחוזים רבים מהקהל שהגיע שמרו על אופטימיות שזה כאב. ״נתמוך בנבחרת גם ברוסיה״, הבטיחו. ונשאלת השאלה - האם במוסקבה יש שכונה קוריאנית? אם לא כדורגל, לפחות שנראה פסטיבל אוכל כמו שראינו אתמול.

קים סאונג-קיו שוער נבחרת דרום קוריאה (רויטרס)
יותר אוהדים, פחות נבחרת. קים סאונג-קיו (צילום: רויטרס)