הוא לא נשא נאום פרידה כמו אלכס פרגוסון, ולא הונף באוויר כמו יופ היינקס. אוטמר היצפלד פרש לגמלאות בשקט יחסי, גם אם עשה זאת על הבמה הגדולה ביותר, בגביע העולם. בשש השנים האחרונות עבד המאמן הגרמני בן ה-65 עם נבחרת שווייץ, לא בדיוק באור הזרקורים, ולכן פועלו לא בלט בכותרות, אבל כעת זו ההזדמנות להגיד בפה מלא מדובר באחד המאמנים הטובים ביותר בדורו.
גדולתו לא הייתה במערכים טקטיים חדשניים, אלא בעיקר ביחסי אנוש ובקידום שחקנים. זה לא מפתיע, כי היצפלד בכלל לא התכוון להיות מאמן, אלא מורה למתמטיקה. זו הייתה שאיפתו כאשר קרע רשתות כחלוץ מצוין בשנות ה-70', ולא רבים יודעים שהיצפלד לבש את מדי מערב גרמניה באולימפיאדה הביתית ב-1972, וכבש בכל שלושה המשחקים בשלב הבתים, אך נבחרתו הודחה. את רוב הקריירה בילה היצפלד בשווייץ, שם שיחק בבאזל, לוגאנו ולוצרן, ושם הוא גם התכוון להתמסר להוראה. בעיות בירוקרטיות והיעדר מסמכים כלשהם מנעו זאת ממנו, ובעודו חיכה לאישור הסופי קיבל ב-1983 הצעה לאמן קבוצה קטנה, העונה לשם צוג, שבדיוק עלתה לליגה השנייה. היצפלד נענה לאתגר, העלה את צוג באופן מיידי לליגה הבכירה, ולא עצר מאז.
"נעים מאוד, אני אוטמר"
יכול להיות שילדים רבים איבדו בשל כך מורה מוצלח. כדורגלנים רבים הרוויחו אותו. היצפלד היה זה ששינה את תפקודו של מתיאס זאמר והפך אותו מקשר טוב מאוד לבלם אלוהי, שהצעיד את גרמניה לזכייה ביורו 96' וקיבל את כדור הזהב. הוא היה זה ששינה את תדמיתו של אנדי מולר ב-180 מעלות, מבכיין סדרתי לווינר עם קבלות, כזה שלא חושש לקחת את הפנדל המכריע נגד אגליה בחצי גמר אותו יורו 96'.
הוא הגיע לדורטמונד ב-1991 כאשר המועדון היה על סף קריסה מקצועית. האוהדים לא הבינו מאיפה ההנהלה הביאה את המאמן האלמוני. רבים חשבו בטעות שהוא שווייצרי, ואפילו היצפלד עצמו הרגיש כך. הוא נולד בעיירה לוראך, ממש על גבול שווייץ עד כדי כך שמשפחתו נהגה לעשות את הקניות מעבר לגבול. הוא דיבר במבטא שווייצרי, ולקח לו זמן להתרגל ולהתראיין בגרמנית "נורמלית". במשחקו השני בתפקיד הוא הובס 5:1 על ידי האנזה רוסטוק. במשחקו הרביעי פירקה שאלקה את דורטמונד 2:5 בדרבי, והאוהדים יצאו להפגנת מחאה. מה עשה היצפלד? הוא יצא לקראתם ולחץ את ידם. "מי אתה בכלל?" הם צעקו לו. "נעים מאוד, אני אוטמר", הוא השיב.
הצעיד את זאמר לגדולה
הקשיים נשכחו תוך שבועות ספורים. היצפלד הצעיד את בורוסיה למאבק על האליפות כבר בעונתו הראשונה, וסיים במקום השני בגלל הפרש שערים נחות. כעבור ארבע שנים, הוא הניף את צלחת הבונדסליגה הראשונה בהיסטוריה של הצהובים-שחורים. ב-1996 הוא הגן על התואר, וב-1997 הוביל את בורוסיה לזכיה בליגת האלופות, נגד יובנטוס האדירה של מרצ'לו ליפי בגמר. הוא עשה את הכל בצניעות, מבלי להסתכסך עם איש. הוא כיבד הן את שחקניו והן את יריביו, ויהיה קשה למצוא מישהו שירצה להגיד עליו מילה רעה.
זו הסיבה בגללה באיירן מינכן היתה נחושה להחתימו ב-1998. המועדון שכונה פ.צ הוליווד עלה בלהבות בתקשורת על בסיס יומי. ג'ובאני טרפאטוני האיטלקי לא הצליח להשתלט על חדר ההלבשה ואירגן מופעים מרתקים לתקשורת, בהם כינה את שחקניו "בקבוקים ריקים". היה צורך דחוף במאמן שמסוגל להתמודד עם כמויות האגו העצומות ולהביא סדר. היצפלד היה האיש הנכון למשימה. אצלו אפילו לותר מתיאוס הפסיק לעורר מהומות, וגם הוא כמו זאמר הוסט בהצלחה רבה לבלם.
מסרב לגרמניה לפני עשור
זה נגמר עם שלוש אליפויות רצופות והצלחה מסחררת באירופה. ההפסד ההוא למנצ'סטר יונייטד בקאמפ נואו במאי 1999, בעונתו הראשונה בתפקיד, היה מכה מוראלית קשה, אבל היצפלד ידע לאסוף את השברים, לצאת לדרך חדשה, וכעבור שנתיים בלבד הניף את הגביע. הוא הפך אז למאמן השני בהיסטוריה שזכה בגביע האלופות עם שתי קבוצות שונות. מאז שיחזרו ז'וזה מוריניו, היינקס וקרלו אנצ'לוטי את ההישג, אבל זה, כמובן, לא גורע ממנו דבר.
ההיסטוריה היתה יכולה להיות שונה לו היה מקבל היצפלד את תפקיד מאמן גרמניה שהוצע לו ב-2004. הוא בדיוק הועזב באופן מעורר מחלוקת מבאיירן, בעוד הגרמנים נכשלו טוטאלית באליפות אירופה. מבחינת ההתאחדות, זו הייתה הבחירה האולטימטיבית לפני המונדיאל הביתי, ומעטים המאמנים שהיו מסרבים להרפתקה מסוג זה. היצפלד סירב. "זה לא היה העיתוי הנכון מבחינתי. הייתי עייף אחרי שש שנים בבאיירן, כי זה כמו לעבור 20 שנה בכל מועדון אחר. רק רציתי לנוח ולצבור כוחות", הוא הסביר בדיעבד. יורגן קלינסמן ועוזרו יואכים לב זכו בסופו של דבר במשימה.
תמיד ג'נטלמן
כעבור ארבע שנים, אחרי קדנציה נוספת בבאיירן אותה עזב שוב עם דמעות בעיניים, ההצעה של שווייץ באה לו בזמן. זה היה הג'וב עליו חלם הגנרל לקראת סיום הקריירה טיפוח כשרונות צעירים במדינה שהיתה ביתו השני, או אולי אפילו הראשון. אי אפשר לסכם את הקדנציה שלו כהצלחה מסחררת. אחרי הכול, במונדיאל 2010 הוא הודח בשלב הבתים למרות ניצחון על ספרד במשחק הפתיחה, כי לא הצליח לגבור על הונדורס. ליורו 2012 לא העפילה שווייץ כי סיימה שלישית אחרי אנגליה ומונטנגרו במוקדמות. לטורניר הנוכחי היא העפילה בזכות הגרלה קלה במוקדמות, הוכתרה בזכות כך לראש בית בהגרלת גביע העולם עצמו וכך נסללה דרכה לשמינית הגמר.
אלא שזה לא באמת משנה. הדרך בה התנהל היצפלד מעולם לא זכתה לביקורת במדינה. נבחרת שווייץ היא מגדל בבת של לאומים שונים ושפות שונות, והמאמן מצא דרך לליבו של כל שחקן. בקרב מול ארגנטינה בשמינית הגמר אתמול, לשווייץ היה יתרון ברור בעמדת המאמן על אלחנדרו סאבלה, הבילארדיסטה המושמץ על הספסל השני. אחרי ההפסד הדרמטי הלך היצפלד לנחם את שחקניו על כר הדשא, שעות ספורות אחרי שנודע לו על מות אחיו. הוא נשאר דמות אבהית וג'נטלמן בכל הנסיבות.
"נפרד עם לב מלא רגשות"
"היה זה כבוד עבורי לאמן במועדונים גדולים ובנבחרת שווייץ. זו הייתה תקופה נהדרת, ואני נפרד עם לב מלא רגשות. מעכשיו אעבוד כפרשן בטלוויזיה, ויהיו לי חיים שקטים ורגועים", אמר היצפלד במסיבת העיתונאים. גם הכדורגל נפרד ממנו עם לב מלא רגשות. דידי המאן, כוכב באיירן וליברפול לשעבר, אמר אתמול: "חבל לי שלא זכיתי לשחק בהדרכתו". אין ספק ששחקנים רבים בדורו מרגישים כמוהו. אוהדי דורטמונד ובאיירן מעריצים אותו באותה מידה, ולא פשוט למצוא דמות מסוג זה.
כעת, כאשר הגנרל עוזב את שדה הקרב, מנוצח אך לא מובס במערכה האחרונה, אנחנו נשארים עם הזכרונות. תודה, אוטמר!