הסיוטים של סביליה, הפנטזיות של פריז

באטיסטון גמר בלי שיניים, סאקו חגג בלי אוויר. המשחק הכי יפה בקריירה של פלאטיני, האירוע הכי מחשמל בתולדות הסטאד דה פראנס. יולי 1982, נובמבר 2013. שליחנו בברזיל, אורן יוסיפוביץ, מחבר בין שתי נקודות שהגדירו מחדש את ההיסטוריה של נבחרת צרפת

מאמן נבחרת צרפת, דידייה דשאן (רויטרס)
שרק יגיע כבר המשחק. דשאן (צילום: רויטרס)

לעמוד הפייסבוק של אורן יוסיפוביץ

למעקב בטוויטר

כמה כיפית השמש של ריו דה ז׳ניירו, יעידו הצרפתים שהתאמנו אתמול בצהריים במרקאנה. בתוך עיגול האמצע דידייה דשאן, לבוש בחולצה אדומה-ורודה-קצרה, ומסביבו השחקנים בפוזה של רק שיבוא מחר. בניגוד לחזאים רבים, אנשי התקשורת שמלווים את הטריקולור באמת מאמינים שאפשר לעשות את זה מול גרמניה. שצרפת אפילו פייבוריטית.

ככל שאתה מגיע לשלבים הסופיים של המונדיאל, הנושאים אט-אט אוזלים. הכול כמעט נאמר. לכן שאלתי כמה ז׳ורנליסטים (אין שפה שבה המקצוע הזה נהגה באופן יפה יותר) מה הכי מעניין לקראת מחר.

דמיאן פררו, מערוץ TF1, חזר אחורה בזמן, סיפר וסיכם: ״זה משחק שהיה צריך לעשות עליו סרט. זה המשחק שהגדיר את המורשת של הכדורגל הצרפתי״.

הקולגה מתיו דה-לטרה מ״פלאנט פוט״ אף הוא הפליג ברברס, דיבר ונעל: ״זה משחק שהיה צריך לכתוב עליו ספר. זה המשחק שיצר את הנבחרת הזו״.

הכול טוב ויפה, רק שמיסייה פררו ומיסייה דה-לטרה לא דיברו על אותו המשחק.

וואלה! ספורט ובנק ירושלים מטיסים אתכם לחצי הגמר בברזיל

ז'אן טיגאנה, שחקן נבחרת צרפת ב-1982, מול מאנפרד קאלץ, שחקן נבחרת גרמניה (GettyImages)
"המשחק שהגדיר את המורשת של הכדורגל הצרפתי". טיאגנה מול קאלץ ב-82' (צילום: אימג’בנק, Gettyimages)

סקר: האיש הכי שנוא בצרפת. במקום השני: היטלר

כבר בשדות התעופה בברזיל אתה יודע איזה משחק ייערך בעיר שאליה הגעת. אתה לא צריך לו״ז, החולצות מדברות בעד עצמן. והפעם היה מדובר בחולצות כחולות ובמבטא ברור מדי. הם היו שניים, נושקים ל-40, אחד מהם אבא בלי כובע והשני בלי ילדים אבל עם כובע. שניהם סחבו מוצ׳ילות, וסיפרו שהטיול הזה היה מתוכנן מזמן. רק שלשום המריאו מפרנקפורט, והם ידעו שהבונוס כנראה יגיע כבר בנקודת ההתחלה, ריו, אם שתי הנבחרות שצריכות להגיע לרבע הגמר הזה אכן תגענה לשם, למרקאנה. ההגרלה הרי הייתה צפויה. גרמניה תסיים ראשונה בבית שלה, צרפת תשייט בשלה. המאנשאפט יעברו את סגנית בית ח׳, לא משנה מי תהיה, והטריקולור גם. ואז יגיע, סוף סוף, הראש בראש המיוחל. למרות שנערך ביניהן משחק מכריע גם במונדיאל ב-1986, הקרב האחרון בין צרפת לגרמניה תמיד יהיה זה של 1982. ״הייתי בן 7 אז, כשהמונדיאל היה בספרד״, מספר ההוא עם הכובע, ״ולעולם לא אשכח את המשחק הזה״. ״נורא״, אומר האבא, והכובע קובע: ״הכניסה של השוער בבאטיסטון לא יוצאת לי מהראש״.


זה היה בחצי הגמר, ברמון סאנצ׳ס פיחואן שבסביליה. מי שנכח באירוע מספר על לילה חם, מהביל. גם החברים ממערב גרמניה. אחרי ההפסד המביך לאלג׳יריה וחרפת חיחון הידועה לשמצה, בחצי הגמר פגשו הגרמנים את צרפת של מישל פלאטיני. הרבה דגלי טריקולור צבעו את הטריבונות, מחזה יפה בהתחשב שהכדורגל הצרפתי - למעט מקום שלישי במונדיאל 58׳ אחרי ניצחון על גרמניה - לא ראה יותר מדי הצלחות עולמיות. לשניים מחמשת המונדיאלים הקודמים הם לא עלו, וגם בחמשת טורנירי היורו האחרונים הם נשארו בבית. באופן אירוני להדהים, גם אז, כמו היום, התפשטה מחלה בקרב הסגל הגרמני, כששלושה שחקנים (מספרים שהיו עוד כמה) חטפו חיידק בבטן יום לפני המשחק.

זה, כאמור, היה לילה למזכרת. ״זה היה המשחק הכי יפה בקריירה שלי״, סיפר שנים לאחר מכן פלאטיני. ״מה שקרה בשעתיים הללו מחזיק בתוכו את כל הרגשות שאדם חווה בחייו. זה היה שלם.

זה היה חזק.

זה היה נפלא״.

מישל פלאטיני שחקן נבחרת צרפת (GettyImages , David Cannon)
"המשחק הכי יפה בקריירה שלי". פלאטיני (צילום: אימג’בנק, Gettyimages)

ליטברסקי העלה את דויטשלאנד ל-0:1, פלאטיני איזן בפנדל ל-1:1. ואז, במחצית השנייה, הגיע הרגע. פטריק באטיסטון הצרפתי נשלח על ידי פלאטיני באחת המסירות המושלמות שראיתם. רק על ההשלכה של הביצוע לא חשב מישל, שכן באטיסטון הספיק לשלוח את הכדור כמטר מהקורה שניות לפני שהשוער הגרמני הראלד ״טוני״ שומאכר הספיק לשלוח את פיקת הברך שלו לתוך באטיסטון.

הצרפתי התאחד עם הדשא בעוצמה, כשבתווך נעקרו מפיו שתי שיניים, לסתו התפרקה ושלוש מצלעותיו נסדקו. כולם רצו לעברו. שחקני צרפת, שחקני גרמניה, הצוות הרפואי. שלוש דקות לקח למצוא אלונקה, ותודה לחבר׳ה מהצלב האדום. כולם השקיפו בדאגה, פלאטיני חשב שחברו מת. ״לא היה לו דופק, הוא היה כה חיוור״, סיפר.

ורק שומאכר הגדול שם את הכדור על קו ה-5 וביקש להמשיך, כשהוא מתגרה בקהל הצרפתי שאכלס את היציע שמאחוריו. באטיסטון הוכנס לתוך אלונקה ופונה מהמגרש. פלאטיני אחז בידו, כשזו נפלה הכניסה בחזרה לתחומי האלונקה ולבסוף נישק אותה. ושומאכר מחכה ורוטן על קו ה-5. שלושים דקות שכב באטיסטון מחוסר הכרה. בינתיים, אחד המשחקים האפים בהיסטוריה, נמשך, כמובן, לתוך הלילה עם 1:1 בהארכה.

ונמשך טוב לצרפתים. מריוס טרזור ואלן ז׳ירס קבעו 1:3 בדקות 92 ו-98, והאצטדיון רעד. בטריקולור היו בטוחים: יש צדק. לא. אין צדק. יש קלישאות. והקלישאה אומרת שגרמניה מנצחת. רומיניגה (102) ופישר (108) - חיידק בבטן, אמרנו - עשו 3:3. פנדלים. שוב שומאכר. הגרמני הגדול ראה שתי בעיטות צרפתיות מוחמצות, וחגג לטריקולור בתוך הפרצוף - תרתי משמע, באופן כה כואב. כשסיפרו לו שבאטיסטון שוכב בבית החולים מינוס שתי שיניים, אמר: ״זהו? תגידו לו שאשלם לו על הכתרים״. שנים יעברו, ובסקר אודות הדמות הכי שנואה בצרפת, שומאכר הגיע למקום הראשון. במקום השני: אדולף היטלר.

פטריק באטיסטון נישא על גבי אלונקה במונדיאל 1982 (GettyImages , Steve Powell)
כולם השקיפו בדאגה, פלאטיני חשב שחברו מת: ״לא היה לו דופק, הוא היה כה חיוור״. באטיסטון מורד על אלונקה (צילום: אימג’בנק, Gettyimages)

אתמול, ותודה שנזכרת הראלד ידידנו, עלה השוער לראיון רדיופוני בתחנה שבה משדר לואיס פרננדס, RMC. ״אני מתחרט שאפילו לא הסתכלתי לעברו אחרי הפגיעה״, אמר. ״אני מתחרט שלא נסעתי אליו לבית החולים. לבסוף התנצלתי אישית, והוא קיבל את התנצלותי. הסיפור הזה היה צריך להסתיים ב-1982, אבל הוא חלק מחיי ואני חי איתו. אני אומר את הדברים האלה בתקווה, שבעזרתם, אוכל לשכנע לפחות צרפתי אחד שאני לא אדם רע. אם אצליח לשכנע אחד, זה יהיה שווה את זה״. באטיסטון אכן נשמע שלו, ועם השנים וגם לאחרונה אכן סלח, או לפחות טוען שכך. ״בסך הכול, שומאכר היה אחד שעושה הכול בשביל לנצח״, צוטט בכתבה בטלגרף. ״באותו לילה הוא עשה קצת יותר מדי״.

אבל אפילו שומאכר יודע שהיה נוכח באחד הערבים הגדולים של הענף. ״זה היה משחק המאה״, הוא אמר. ״כל אוהד ואוהד זוכר את המשחק הזה״, מוסיף העיתונאי פררו לוואלה! ספורט. ״על זה חושבים בקהל, על זה כותבים בתקשורת. השחקנים עוד לא נולדו אז, אבל הם שומעים מה מדברים ורואים את התקצירים״.

אתמול, בחדר התקשורת במרקאנה, רוב השאלות התרכזו במישור הזה. ״אנחנו יודעים ש-1982 עוברת לך בראש״, אמר עיתונאי לדשאן. ״מה תגיד להם?״, שאל. ״מה אגיד להם?״, החזיר המאמן בשאלה. ״אין לי שום דבר להגיד להם על כך. הם נרגשים מרבע הגמר, זה הכול. זו בסך הכול היסטוריה ומחר הם יכתבו אחת משלהם״.

ולא, זה לא שדשאן לא מאמין במשחקים מונומנטלים. הוא פשוט לא רואה את 8 ביולי 1982 כמשחק שיכול להתיז מוטיבציה על חניכיו. הוא כן רואה את 19 בנובמבר, 2013.

שוער נבחרת גרמניה לשעבר, הראלד שומאכר (GettyImages , David Cannon)
"הסיפור הזה היה צריך להסתיים ב-1982, אבל הוא חלק מחיי ואני חי איתו". שומאכר (צילום: אימג’בנק, Gettyimages)

סקר: 89.4 אחוז טענו שאין סיכוי לעשות את זה
״איך הצלחת לשנות את הקבוצה בתוך שנתיים?״, נשאל המאמן הנוכחי, שחקן העבר שהניף את גביע העולם ב-1998. וזה הרי מקור כל האייטמים אודות הנבחרת הצרפתית לאחרונה. דשאן. התוכניות שלו. המהפך מתקרית האוטובוס. הפיזיות החדשה ומערך הכושר שסיפק 23 לוחמים. והמנטליות החדשה.

״איך הצלחתי לשנות את הקבוצה בתוך שנתיים?״, נחזור על השאלה.

״19 בנובמבר״, ענה דשאן. שוב התאריך הזה.

״אתה יכול להרחיב?״, הקשו על הקואץ׳.

״להעפיל או להישאר בבית״, המשיך המאמן בעמימות, אבל לכולם ברור למה התכוון. צרפת מול אוקראינה בגומלין של הפלייאוף. ״זה מה ששינה את הכול״, טען דשאן והתייחס ללילה ״הכי מרגש בסטאד דה פראנס״, כפי שטוענים עיתונאים ואוהדים רבים. ללילה שבו צרפת מחקה פיגור של שני שערים מול אוקראינה. ״ההיסטוריה של השחקנים שלי, ההיסטוריה של הצוות המקצועי שלי וההיסטוריה של הנבחרת שלי - הכול התחיל שם. הכול התהפך לחלוטין בתאריך הזה״, אמר דשאן, אז בסדר, נאמין לו.

תזכורת: 15 בנובמבר, קייב. צרפת סופגת פעמיים, כולל פנדל של לורן קוסיילני ואדום שלו בתוספת הזמן. 0:2 אוקראינה בסיום, תוצאה שלא חוזרים ממנה בפלייאוף. גם דשאן נשמע פסימי. זה היה עוד רגע שפל אצל הטריקולור. הציבור איבד אמונה והשחקנים את התמיכה. 89.4 אחוז טענו שאין סיכוי לעלות למונדיאל, וקראו לשחקנים למכור את החולצות, הרי זה מה שהם יודעים לעשות.

שחקני נבחרת צרפת חוגגים עם המאמן דידייה דשאן (רויטרס)
דשאן והשחקנים ב"לילה שבו הכול השתנה" (צילום:

ואז, דווקא השחקנים החליטו לעשות מעשה, דווקא המפתיעים שבהם. למשל ממאדו סאקו, לא אחד המנהיגים הדגולים אז, שחקן שאפילו לא הריח דשא בלילה העלוב בקייב, ריכז את החבר׳ה בחדר ההלבשה. ״זה הלילה שלנו״, שאג, וכולם הקשיבו. אפילו האוהדים ידעו מה מחכה להם, כי בסטאד דה פראנס לא חיכתה הפגנת מחאה אלא קונצרט תמיכה. היו שם יותר דגלים מאנשים. ותראו מה זה, סאקו לא דיבר רק על הדשא. צמד מדהים של הבחור מליברפול, וקינוח אופסיידי של קארים בנזמה מחקו 0:2 אוקראיני בדרך ל-0:3 צרפתי וכרטיס לברזיל. פריז רעדה כפי שמזמן לא רעדה. ״זה היה ערב נפלא״, צווח סאקו. ״תודה לכל הצרפתים, אני מקווה שהרווחנו עוד כמה אוהדים אחרי ההופעה הזו״. גם פרנק ריברי הודה: ״עבר הרבה זמן מאז שראינו את האצטדיון הזה כך״. תראו גם אתם. כולם חגגו, הניפו את דשאן באוויר, ז׳ירו חטף את המיקרופון מהכרוז וצרח את ההמנון.

״הם היו מתחת לאדמה ויצאו מזה״, העיתונאי דה-לטרה מנמק לוואלה! ספורט אודות ההיסטריה. ״עבור כל העיתונאים והאוהדים, תשאלו אותם, זו היתה האווירה הכי מחשמלת בסטאד דה פראנס אי פעם. כן, יותר מהזכייה במונדיאל ב-1998. זה לא היה אותו משחק ולא אותה חשיבות, אבל זה היה משהו מיוחד. השחקנים הם אלה שיצרו את זה, לא אף אחד אחר. זו הלידה של הנבחרת הזו. נובמבר 2013. ועל זה דשאן מדבר מאז ועד עכשיו. בכל שיחת מוטיבציה עם השחקנים הוא מחזיר אותם למשחק הזה. לעמוד הראשון בספר של הנבחרת הזו. כל הדברים שמדברים עליהם בהקשר שלו - כל התוכנית הטקטית והנפשית - מבוססת על המשחק הזה. בגלל אותו ערב השחקנים מלאי ביטחון, הם מאמינים שהם יוכלו לנצח כל נבחרת. כן, גם את גרמניה״.

גרמניה. בעוד כמה שעות, תחת השמש של ריו, במרקאנה ההיסטורי, סוף סוף ייערך עוד מפגש היסטורי בין צרפת לגרמניה. נבחרת שחיה ובועטת בגלל נובמבר 2013, פוגשת את הנבחרת שפצעה אותה ביולי 1982. אולי כל פצע סופו להגליד. ״אוליבר בירהוף אמר שאתם פייבוריטים״, אמרו לדשאן אתמול, ״האם אתה מסכים איתו?״. ״בטח״, ענה המאמן, וצחק. וכולם צחקו. ״זו יריבה ענקית״, החמיא השוער הוגו לוריס. ״הם הפייבוריטים, יש להם שאיפות עצומות. אבל אנחנו נבוא עם הרבה מאמץ ונגרום להם לבעיות גדולות, אתם מבינים?״.

האמת, מתאים לנו ללמוד היסטוריה חדשה. מתאים לנו יולי 2014.

orenjos@walla.co.il