הכוכב הגרמני של ברזיל

לואיז גוסטבו, השריף בקישור הסלסאו, הוא השחקן עליו סומך סקולארי יותר מכל. הבלוג של יוכין על השחקן המצטיין של המארחת, שבילה את כל הקריירה המקצוענית בגרמניה וצריך לנצח את חבריו לשעבר מבאיירן מינכן

שחקן נבחרת ברזיל, לואיז גוסטבו, מול שחקן נבחרת צ'ילה, אדוארדו ורגאס (GettyImages)
לא זוהר, אבל אי אפשר בלעדיו. לואיז גוסטבו (צילום: אימג’בנק, Gettyimages)

בדקה ה-69 בגמר מונדיאל 1962 בין ברזיל לצ'כוסלובקיה עמדה התוצאה על 1:1. זה היה הרגע בו חטף זיטו כהרגלו כדור במרכז המגרש, ובמקום למסור לשחקן הקרוב אליו החל לדהור קדימה והפתיע את הגנת היריבה. מסירת העומק לאמרילדו באגף הימני היתה מושלמת, וזיטו המשיך בתנופה כדי להגיע להגבהה ולדחוק את הכדור עם החזה לרשת החשופה ממטר. ואווה הבקיע בהמשך את השער השלישי, וזה נגמר 1:3, אבל זיטו הוא האיש שחתום על שער הניצחון, בדרך לזכייה בגביע העולם השני שלו.

מעטים מאוד מאיתנו זכו לראות את ברזיל ההיא של 1958 ו-1962, אבל גם הדור הנוכחי של חובבי כדורגל יכול בקלות לנקוב בשמות הכוכבים של סלסאו בתקופה המדוברת. פלה, גרינצ'ה, דידי, ואווה, מריו זגאלו, וגם צמד המגנים המיתולוגיים, דז'אלמה סנטוס ונילטון סנטוס – כולם נשארו בזיכרון הקולקטיבי. זיטו? הסיכוי ששמעתם עליו נמוך הרבה יותר, וזאת למרות שהוא היה חלק בלתי נפרד מסנטוס האדירה ונכלל בנבחרת המצטיינים במונדיאל בצ'ילה. הוא מפורסם פחות כי התפקיד שלו זוהר פחות. זיטו היה כוכב עם ראיית משחק נפלאה, אבל יותר מכל ניחן בעבודה בלתי פוסקת בקישור האחורי ובמנהיגות יוצאת דופן. חבריו בסנטוס קראו לו "ז'רנטה", כלומר הבוס, והמאמן האגדי לולה התייעץ איתו פעמים רבות לגבי בחירת ההרכב והמערך הטקטי לפני משחקים חשובים.

לואיז גוסטבו שחקן ברזיל מול מאוריסיו איסלה שחקן נבחרת צ'ילה (GettyImages)
סקולארי: "אין שחקן שאני סומך עליו יותר ממנו. הוא חכם ועושה בדיוק את מה שאני מבקש ממנו על המגרש" (צילום: אימג’בנק, Gettyimages)

היורש של זיטו

52 שנה חלפו מאז הגמר בסנטיאגו, ובמשך כל הזמן הזה לא היה בסגל ברזיל בגביע העולם שחקן ממדינת רוזיירה, הממוקמת בערך בחצי הדרך מסאו פאולו לריו דה ז'ניירו. זיטו היה האחרון, אבל עכשיו יש לו יורש. לואיז גוסטבו, יליד העיר בעלת השם המעניין פינדאמונהאנגאבה, מודע היטב לעובדה, ובמסיבת העיתונאים לפני תחילת המונדיאל אמר: "אני קשור מאוד למחוז שלי, וזה כבוד גדול עבורי לייצג את העמק שלנו. כולי תקווה שייקח פחות זמן עד שיגיע לנבחרת זיטו או לואיז גוסטבו חדש מרוזיירה".

במובנים רבים, לואיז גוסטבו הוא באמת סוג של זיטו חדש. המנהיגות שלו שקטה מאוד, אבל הוא שולט ביד רמה במתרחש במרכז המגרש וסוחף את החברים אחריו. וויליאן, למשל, הצהיר מפורשות: "לואיז גוסטבו הוא השריף שלנו. כיף לראות אותו משחק". שריף או בוס, הקשר האחורי הוא הקלף הבטוח של לואיס פליפה סקולארי בהרכב. מאז מונה במקומו של מאנו מנזס לקדנציה השנייה, בנה פליפאו את כל המשחק בקישור סביבו, והוא לא מסתיר את שביעות רצונו: "לואיז גוסטבו לא מדבר הרבה, אבל העבודה שלו חיונית לנבחרת. אין שחקן שאני סומך עליו יותר ממנו. הוא חכם ועושה בדיוק את מה שאני מבקש ממנו על המגרש".

לפני גביע העולם, פרשנים רבים בברזיל הגדירו את שלושה השחקנים החשובים ביותר שמהווים את שלד הסלסאו – טיאגו סילבה בהגנה, לואיז גוסטאבו בקישור וניימאר בהתקפה. הכל תלוי בהם, ובלעדיהם זו ברזיל אחרת לגמרי. העובדה כי המארחת אכן הצליחה להגיע לחצי הגמר קשורה רבות להצטיינות השלישייה. בלם פריז סן ז'רמן הוכיח את עצמו בעורף, חלוץ ברצלונה הבקיע ארבעה שערים, ומעל כולם בלט ביכולתו המזהירה קשר וולפסבורג.

בכל המשחקים בשלב הבתים לא היה שחקן שהפגין יציבות רבה יותר והעניק לסלסאו תרומה גדולה יותר מאשר לואיז גוסטבו. הוא היה השחקן המצטיין בפער ניכר בתיקו המאופס מול מקסיקו, ובמפגש נגד קמרון אף רשם בישול כאשר ליקט כדור אבוד באגף השמאלי וסיפק אותו לניימאר. אלא שהאסיסט הוא חלק שולי בסיפור ההצלחה. הפרטים הסטטיסטיים החשובים באמת הם מספר חטיפות כדורים (34) והמרחק המצטבר שכיסה (46.1 קילומטרים) – כל זה בארבעה משחקים בלבד.

מאמן נבחרת ברזיל לואיז פליפה סקולארי (GettyImages)
משלושת המנהיגים, נשאר לו רק אחד. סקולארי (צילום: אימג’בנק, Gettyimages)

התגלית של הופנהיים

ברבע הגמר מול קולומביה נעדר לואיז גוסטבו בשל צבירת כרטיסים צהובים, ואילץ את סקולארי לשנות את הגישה בקישור ללא השחקן הקריטי. הערב (שלישי) הוא חוזר לחצי הגמר, אבל דווקא שני הכוכבים האחרים שמרכיבים את השלד ייעדרו. ניימאר פצוע, טיאגו סילבה מושעה, והמשמעות פשוטה. האחריות על כתפיו של לואיז גוסטאבו תהיה גדולה אפילו יותר. עם כל הכבוד לסובבים אותו, הוא איש המפתח בקרב מול הקישור הגרמני, ויש אירוניה לא מעטה בכך שמדובר בשחקן הגרמני ביותר של סלסאו. הרי כל הקריירה המשמעותית שלו עברה בגרמניה.

בתקופת נעוריו שיחק לואיז גוסטאבו כחלוץ בקבוצות קטנות ללא הצלחה מיוחדת. הוא שקל לזנוח את חלומו להפוך למקצוען לפחות שלוש פעמים, וגם מותה הטרגי של אמו בגיל צעיר היווה מכה פסיכולוגית קשה. בסופו של דבר, הוא החליט להתמיד, ואחרי שהוסב לקישור משך קצת תשומת לב. הופנהיים, העולה החדשה לליגה הגרמנית השנייה, החתימה אותו כאשר היה בן 20 בקיץ 2007. כיום המועדון הכפרי הזה ידוע בעבודת הסקאוטינג הנהדרת שלו, אבל אז האירוע עבר ללא כותרות כלשהן. אלא שהיה זה צעד עצום עבור הברזילאי. הוא זכה לקבל הדרכה ממאמן מבריק כמו ראלף ראנגניק, ובעונתו הראשונה עלתה הופנהיים בקלילות גם לבונדסליגה, שם חוללה סנסציה מרעישה כאשר הובילה את הטבלה במשך כל הסיבוב הראשון.

"שלוש וחצי שנים בהופנהיים היו מיוחדות מאוד בחיי", נזכר בדיעבד לואיז גוסטאבו, וגם ראנגניק חשב שהוא שחקן מיוחד. כאשר הבעלים דימטר הופ מכר את הברזילאי לבאיירן מינכן תמורת 20 מיליון יורו מאחורי גבו של המאמן, ראנגניק התפטר בזעם, ומאז הפרויקט של הופנהיים מצליח קצת פחות.

לואיז גוסטבו שחקן נבחרת ברזיל מול חרארדו פלורס שחקן נבחרת מקסיקו (רויטרס)
"אני זקוק לפרטיות ומשאיר את אור הזרקורים לשחקנים אחרים. אין לי שום בעיה עם זה, ואולי אפילו בחרתי את התפקיד הזה על המגרש כדי לא לבלוט" (צילום: גטיאימג'ס)

צעד אחורה כדי להתקדם

באליאנץ ארנה, בניגוד לקבוצתו הקודמת, לואיז גוסטבו כבר לא היה שחקן בטוח בהרכב, אך עדיין נהנה ממשחקים רבים בעונתו הראשונה של יופ היינקס על הקווים ב-2011/12, ותרומתו הייתה משמעותית במיוחד בליגת האלופות. את הגמר נגד צ'לסי הוא החמיץ לצערו בגלל כרטיסים צהובים. מספר הדקות שלו ירד באופן משמעותי ב-2012/13 בעקבות החתמתו של חאבי מרטינס, כאשר באיירן דהרה לטרבל ההיסטורי. הפעם הוא שותף בגמר הצ'מפיונס ליג נגד דורטמונד, אבל רק כמחליף בזמן פציעות כדי למשוך זמן.

בעוד הקריירה בגרמניה נקלעה לנסיגה מסוימת, הרי שבנבחרת היתה זו הפריחה הגדולה, ובגביע הקונפדרציות קיבל לואיז גוסטבו את הפיקוד בקישור. החלום לשחק במונדיאל הפך לפתע ריאלי ביותר, וכדי להגשים אותו קיבל הכוכב החלטה לקחת "צעד אחורה" מבחינת גודל המועדון ולעבור לוולפסבורג. בתקשורת הגרמנית היו שתיארו אותו כקורבן הראשון של פפ גווארדיולה, גם אם הברזילאי עצמו ראה זאת קצת אחרת. "לכל מאמן יש פילוסופיה משלו. שוחחתי עם גווארדיולה, הוא הסביר לי את התוכניות שלו, וגם ראיתי שהוא מביא את טיאגו שמשחק בתפקיד שלי. ידעתי שלא אשחק יותר מדי, וזה לא הסתדר עם הכוונות שלי להתכונן למונדיאל. הייתי צריך להיות בהרכב כל שבוע, ולכן עברתי לוולפסבורג, שהוא מועדון מאורגן עם שאיפות גדולות בפני עצמו".

שחקן באיירן מינכן, לואיז גוסטבו (GettyImages , Alex Grimm)
על הדשא אין לו חברים, בטח לא היום. גוסטבו בבאיירן (צילום: אימג’בנק, Gettyimages)

"משאיר את הזרקורים לאחרים"

ההחלטה הזו התבררה כנכונה ביותר. העונה החולפת של לואיז גוסטבו בשורות הזאבים היתה נהדרת, והקבוצה היתה קרובה מאוד להעפיל לליגת האלופות, לפני שהסתפקה במקום החמישי. סקולארי עקב אחריו ונהנה מאוד מהביצועים. הוא ידע שבן טיפוחיו לא יאכזב אותו ברגע האמת. כשכולם עוסקים בניימאר, הוא עשה את המוטל עליו בשקט מופתי. כך הוא אוהב את זה. "אני זקוק לפרטיות ומשאיר את אור הזרקורים לשחקנים אחרים. אין לי שום בעיה עם זה, ואולי אפילו בחרתי את התפקיד הזה על המגרש כדי לא לבלוט", הוא אומר.

הערב, נגד חבריו הרבים לשעבר מבאיירן, אותם הוא מכיר היטב, חייב לואיז גוסטבו לתת את משחק חייו כדי לנצח. ואז, 52 שנה אחרי זיטו, גם הוא יקבל הזדמנות להבקיע בגמר גביע העולם.