הדף השחור החדש בהיסטוריה של ברזיל: עיתונאי ברזילאי מנתח

הבושה וההלם, הטעויות הטקטיות, הלחץ הבלתי נתפס על נבחרת לא טובה מספיק. קאווה דיאס מרשת הטלוויזיה "אוגלובו" בטור אישי על חרפה שגרועה אפילו יותר מההפסד בגמר 1950 והתובנה שברזיל פשוט לא מסוגלת לעשות את זה אצלה בבית

שחקן נבחרת ברזיל, דויד לואיז (רויטרס)
לא יישכח אף פעם. דויד לואיז בהלם (צילום: רויטרס)

קשה להסביר את התחושות. מעין שילוב מוזר של בושה והלם. מחשבות לא מאורגנות. חוסר סדר בראש. כי יותר מכל, אי אפשר להבין מה קרה פה ועוד יותר קשה להסביר. כל ברזילאי שאוהב כדורגל צריך להבין שהנבחרת הגרמנית טובה מאיתנו, אבל לא ככה. לא 7:1. 2:0 היה מובן, אבל לא תוצאה כזו. ייקח הרבה זמן עד שנבין מה קרה בלילה הזה במיינראו בבלו הוריזונטה. לילה ששום אוהד כדורגל ברזילאי לא ישכח בחייו.

על המגרש הנבחרת שלנו חסרה ארגון טקטי. דויד לואיז בלם מצוין, אבל במחצית הראשונה בה ספגנו חמישה שערים, הוא בכלל לא היה בחלק ההגנתי, אלא בילה באזורים התקפיים. הייתה גם התפרקות מנטאלית. הם הבקיעו ארבעה שערים בשש דקות, אבל המערך הטקטי פשוט קרס ואיתו כל הנבחרת. ברזיל רצתה יותר מדי ושכחה לשחק חכם.

צריך להודות על האמת, הציפיות היו גבוהות מדי. זו בסך הכול נבחרת צעירה ולא מאוד מנוסה. הציפיות היו גבוהות מדי גם בגלל האיכויות הטכניות של השחקנים. אין לנו את הנבחרת הטובה בעולם כרגע. גרמניה טובה מאיתנו ולא רק גרמניה. הייתה כאן משימה לאומית עם לחץ ברמות אחרות על נבחרת צעירה ומה לעשות, לא טובה מספיק.

שחקן נבחרת ברזיל, מרסלו (AP)
הלחץ היה גדול מדי והנבחרת, חלשה מדי (צילום: AP)

לא היה נכון להפיל הכול על ניימאר וכל הפסטיבל סביבו לא תרם. שחקן כמו קאקה היה עוזר, אבל סקולארי טעה לכל אורך הדרך ובמיוחד במשחק הזה. הוא היה צריך להבין את הבדלי הרמות ולצופף את מרכז השדה עם עוד שחקני קישור. הוא היה צריך להבין את הפער בין הציפיות לבין היכולת ולצמצם אותו עם כדורגל מסוג אחר. הוא ניסה להלהיב ולתקוף ושילם על זה מחיר כבד.

המטרה המרכזית לקראת המונדיאל ברוסיה תהיה קודם כל להבין מה קרה ואז למצוא דרך לעזור לניימאר להוביל אותנו אל התואר. קשה להגיד עכשיו מה יקרה בברזיל, אבל זו טרגדיה ספורטיבית. נכון, יש בברזיל בעיות חברתיות חמורות יותר ואסור לערבב אותן עם הכדורגל ולומר שזו הבעיה הכי גדולה שלנו, אבל במונחים של כדורגל, זה גרוע יותר מההפסד בגמר במרקאנה ב-1950. עד חצי הגמר, הדף השחור בהיסטוריה של הכדורגל הברזילאי היה גמר 1950. עכשיו יש לנו משהו חדש לשכוח. המשחק הזה הוא הדבר הכי גרוע שקרה לכדורגל הברזילאי בכל ההיסטוריה שלנו.

גם זכייה במונדיאל בעתיד לא תמחק את החרפה. עכשיו ברזיל צריכה להתארגן מחדש, אבל גם בעוד חודש כשהעניינים יירגעו, אף אחד לא ישתחרר מהתחושה האיומה שאנחנו לא יכולים לזכות במונדיאל אצלנו בבית. אנחנו יכולים לעשות את זה באירופה ובכל מקום אחר, אבל לא כאן אצלנו. אולי בעוד 50-60 שנה המונדיאל יחזור לכאן ואז נהיה חייבים לזכות. אולי לא נחיה לראות את זה, אבל רק זה מה שימחק את הכתם. לא זכייה ברוסיה ולא בקטאר. מתישהו בעתיד ברזיל תהיה חייבת לזכות במונדיאל בבית. למחוק את הכתם של 1950. ושל 2014.