בפעם הראשונה מרגישים את הסוף

מונדיאל בלי ברזיל? עכשיו רואים את נקודת הסיום. אורן יוסיפוביץ בילה תשע שעות באוטובוס, ראה דיכאון וייאוש של מדינה שלמה ושמע בעיקר דבר אחד: דממה

חדשות מתפרצות לפני כולם הורידו עכשיו הורידו עכשיו להורדת האפליקציה מ-Google Play להורדת אפליקציה מ-AppStore
עריכת וידאו: גיא טלר

צפו באוהד נבחרת ברזיל מאבד את שלוותו מול המצלמה

לעמוד הפייסבוק של אורן יוסיפוביץ

למעקב בטוויטר

תחנת האוטובוס המרכזית בבלו הוריזונטה, שלוש שעות לאחר המפלה הספורטיבית הגדולה בהיסטוריה של ברזיל. כאילו לקחו את שריקת הסיום, והעבירו אותה לטרמינל. מאות ברזילאים בחולצות נבחרת שוכבים על הרצפה, מחכים לאוטובוס וגמורים ממה שהרגע ראו באותה מידה. כמה מרפרשים את המסכים באינטרנט-קפה, עוברים על כל כותרת, כואב וצובט אבל הכרחי. העיניים של רובם כבר יבשו, ושביל צר במורד הלחי רק סימן את מה שזלג. ראית כמה הם בכו ומתי, אבל עכשיו הגיעה ההפנמה. ועמה הדיכאון.

בין מאות הברזילאים שעמדו לצאת לנסיעה בת שעות מהיעד שממנו באו, היו כמה גרמנים עם יעד אחד ברור. ריו. ב-13 ביולי הגמר במרקאנה, והם יהיו שם. ״נו, אתה שמח?!״, שאל מקומי את הבחור בחולצה האדומה-שחורה עם החיוך הענק על הפנים. ״כן, אני שמח״, השיב הגרמני. מאנשאפטי אחר, עם מוצ׳ילת ענק, אמר לי: ״לרגע לא האמנתי למה שראיתי. אני עדיין לא מאמין״. באוטובוס, 50 אנשים לא הוציאו מילה. רק שני נערים אירופים שיכורים לא הפסיקו לצעוק ולדפוק על החלונות. והם דווקא ענדו סרטי ברזיל על הראש. שיכורים, כבר אמרנו.

לברזילאים האמיתיים זוהי סוף הדרך. כבר דקות ספורות לאחר הפיאסקו הכניסה לאזור האצטדיון התבצעה, לראשונה בחודש האחרון, ללא גלאי מתכות. ״היכנסו״, אמר השומר בייאוש. ״אין ספק״, הכריז הבחור שעמד לידי, ״המונדיאל נגמר״. בכל טורניר ביתי, לנבחרת המארחת כוח דוחף והאירוע נשפט בעיקר לפיה. כנראה שברזיל עשתה זאת יותר מכל קודמותיה. התשוקה והתיאבון לכדורגל כאן בלתי ניתנים להסבר. וכל עוד ברזיל הייתה בעסק, כל העם היה בעסק ביחד איתה. היום התעוררנו למונדיאל בלי ברזיל, ובפעם הראשונה באמת אפשר להרגיש את הסוף.

תשע שעות נסיעה מפרידות בין בלו הוריזונטה, שם התרחשה בושת המינייראו, לסאו פאולו. אלו היו תשע שעות שקטות, כל כך שקטות. בתוך תשע שעות, אולי אפילו פחות, השילה מעליה ברזיל את הטורניר הזה. הקיאה אותו מתוכה. אולי בעוד כמה שעות, אולי מחר, זה יחזור. אבל עכשיו הם רק רוצים קצת חופש. במשך חודש הם מסתובבים אך ורק בחולצות נבחרת. באצטדיון, בפאן זון, בשוק, בסופר, במסעדות, בבנקים, ברחוב, במלון, בבית, באוטו. היום ב-8:00 בבוקר, ירדו מהאוטובוס אנשים ואין חולצת נבחרת אחת. ובטרמינל הנוסעים בסאו פאולו מאות אנשים. ואפס חולצות ברזיל. זו לא הקצנה. לא היו שם שלוש או חמש. היו אפס.

אוהדי נבחרת ברזיל בתחנת האוטובוס של בלו הוריזונטה (מערכת וואלה! NEWS , אורן יוסיפוביץ)
מנסים להתמודד עם ההשפלה. אוהדי נבחרת ברזיל בתחנת האוטובוס של בלו הוריזונטה (צילום: אורן יוסיפוביץ)

כמו שהנבחרת של יוגי לב הריחה את הדם אתמול במינייראו, כך אוהדי הסלסאו היום בבוקר. כך גם כמובן הפרשנים. בחנות הספרים שבתחנת האוטובוס בסאו פאולו, כולם עמדו ליד סטנד העיתונים. מכל הקטסטרופה הזו, לפחות הפרינט הרוויח. הכי יפים והכי עצובים היו השערים. ויפה מכולם ועצוב מכולם היה שער ה״אקסטרה״.

״מזל טוב״, נכתב בגדול ברשעות-מבריקה, וכל זה על רקע התמונה הנוראית של השוער ברבוסה שכוב על הדשא ביום המרקאנסו. ״סגני האלופים מ-1950 תמיד הואשמו בכך שהיו אחראים לבושה הכי גדולה בתולדות כדורגל הברזילאי״, נכתב בכותרת המשנה. ״אחרי אתמול, אנחנו סוף סוף יודעים מהי בושה אמיתית״. ״זה היה נורא, אבל זה היה מדהים״, הגדיר במדויק עיתונאי ברזילאי.

במספר עיתונים הלכו פשוט על שער שחור. ״הבושה הגדולה בהיסטוריה״. “הבית של המרקאנסו״. ״בושה בשבע מערכות״. ב״א-טארדה״ הלכו עוד יותר רחוק. בשער שהיה כולו מצבה, נכתב ״כאן קבור החלום של 2014״, ומתחת לתאריך הלידה (12.6, סאו פאולו) ותאריך הפטירה (8.7, בלו הוריזונטה) נחתם: ״מתים מבושה״.

ב״לאנסי״, שם ידעו לתקוף את פיליפה סקולארי עוד לפני אמש, חילקו ציונים לסלסאו. העיתונאי רודריגו וסוני לא היה כזה נדיב. כל שחקני ברזיל קיבלו 0.5 מתוך 10. רק אוסקר קיבל 1. סקולארי? כן, 0. מנואל נוייר קיבל 9, ולבטח מדובר בפעם הראשונה בהיסטוריה ששוער נבחרת שכבשה שביעייה מקבל ציון כזה. להאם, חדירה, קרוס וקולסה קיבלו 10. לב? כן, גם הוא.

שער עיתון EXTRA בברזיל (מערכת וואלה! NEWS , אורן יוסיפוביץ)
שער האתר EXTRA (צילום: אורן יוסיפוביץ)

“זה פשוט יום טרגי״, אומר העיתונאי הברזילאי ג׳וסיאס פריירה לוואלה! ספורט. ״כולם כאן בשוק, אף אחד לא מאמין. אנחנו מזוהים בכל העולם כמדינת הכדורגל. אחרי אתמול, הסטטוס הזה השתנה, לצער כולנו. גרמניה העבירה לכולנו שיעור״.

גם שעות ארוכות לאחר הפיאסקו, למיטב אנשי התקשורת כאן קשה להסביר את המפלה במילים הגיוניות.

בעוד כמה שעות נגלה עד כמה גדולה הבושה. כשארגנטינה תעלה לשחק מול הולנד בארנה סאו פאולו, נחפש את אלפי הברזילאים ביציעים. האם ילבשו את חולצות הסלסאו? האם יזמזמו את שיריה? האם הבושה הלאומית גדולה מהרצון להפריע לנמסיס לזכות במונדיאל, כאן, על אדמתה? האם הם בכלל יוכלו לשאת עוד פגיעה כזו? ומה הם צריכים לאחל בכלל? כי אם ארגנטינה תפסיד, השתיים תיפגשנה לקלאסיקו הנבחרות על מקומות 4-3. ואז, לראשונה בהיסטוריה, המשחק על מקומות 4-3 יעניין לא פחות ממשחק הגמר.

ואם ברזיל תפסיד גם במשחק הזה? אם כבר אתמול נגמרו לכולנו המילים, מעניין מה יקרה אז…

orenjos@walla.co.il