כדורגל בלי טעויות

לא מצבים, לא כוכבים, לא הברקות אישיות, רק נטרול הדדי ושני מאמנים שהביטו אחד בשני בלי למצמץ. שליחנו לברזיל ענבל מנור על חצי גמר מבאס, ההבדל בין ארגנטינה וברצלונה, האמת המרה של מסי והקארמה שנשכה את ואן חאל בתחת

חדשות מתפרצות לפני כולם הורידו עכשיו הורידו עכשיו להורדת האפליקציה מ-Google Play להורדת אפליקציה מ-AppStore
פבלו סבאלטה, מרטין דמיצ'ליס, נבחרת ארגנטינה (GettyImages)
ציון 100 בטקטיקה, אחריות ומחויבות, בעמידה נכונה על המגרש וסגירות הדדיות. ציון אפס ביצירתיות ותעוזה. ארגנטינה (צילום: אימג’בנק, Gettyimages)

1. כדורגל בלי טעויות

אם אי פעם תהיתם איך היה נראה כדורגל בלי טעויות, אתם יכולים להפסיק. ארגנטינה והולנד סיפקו לנו הדגמה מסויטת על אחת הבמות הכי מרכזיות שיש, ועל הדרך הצליחו לבאס כמה מאות מיליונים ברחבי תבל. זה היה מפגן של טקטיקה וכדורגל זהיר בין שתי נבחרות שהיו עסוקות אך ורק בלנטרל אחת את השנייה, כוכבים שלא קיבלו חופש פעולה והועלמו על ידי שחקני היריבה, ושני מאמנים שיותר חיכו אחד לשני מאשר העזו לבצע מהלך שיפתח את המשחק. זה דמה למשחק שחמט. זהיר, אחראי, איטי, מחושב. ושום דבר לא באמת קרה שם. ארגנטינה החזיקה בכדור 16 אחוז מהזמן באזור המסוכן, הולנד 14 אחוז ושתיהן יחד רשמו שמונה איומים למסגרת ב-120 דקות.

ארגנטינה מנעה מהולנד את כל האספקטים עליהם היא חיה בטורניר. חאבייר מסצ'ראנו ולוקאס ביגליה יצרו בלוק במרכז המגרש וצופפו את האמצע, אסקיאל לאבצי ואנסו פרס לא הפקירו את האגף וכך ווסלי סניידר ואריאן רובן נוטרלו לחלוטין. רובן נגע בכדור ארבע פעמים בכל המחצית הראשונה. לאחר מכן ניסה להכניס את עצמו בכוח למשחק, ירד אחורה, אבל ארגנטינה מנעה ממנו שטחים וכל אפשרות לנסות להכריע את המשחק בפעולה אישית.

"ארגנטינה שיחקה עם שכל, לב וטקטיקה נכונה", מחמיא העיתונאי הבכיר גונסאלו רודריגס. "בשבילי, זה היה משחק טוב והדרך היחידה לשחק נגד הולנד. ארגנטינה הוציאה מהמשחק את רובן, סניידר ו-ואן פרסי. שלושת השחקנים הכי טובים שלהם לא נראו במגרש. מסצ'ראנו היה מצוין והוציא את רובן מהמשחק. הוא היה השחקן הכי טוב של ארגנטינה. הוא שיחק כמו שני שחקנים שונים".

מנגד, הולנד עשתה בדיוק את אותו הדבר. נייג'ל דה יונג קם מהפציעה, נדבק לליאונל מסי והוציא אותו מהמשחק. בכל פעם שמספר 10 קיבל את הכדור, הוא הוקף מיד בשלושה כתומים. כך גם ממנו נמנעה האפשרות להתעורר לחיים בפעולה אישית מבריקה כמו שעשה נגד איראן ושוויץ. גם אחרי שדה יונג גמר את האוויר ויצא, יורדי קלאסי מילא את אותו תפקיד בהצלחה יצרה. בניגוד לדה יונג, קלאסי, כמו גם דירק קאוט (הטוב בשחקני הולנד), ניסו קצת לדחוף את האורנייה קדימה, אבל זה לא הספיק. בלי פעולות חכמות, בלי הברקות אישיות, בלי לשלוח את הכדור קדימה ובלי טעויות, אי אפשר לכבוש.

לרגע נראה שסאבלה מנסה משהו שמריח כמו חילוף התקפי, כשהוא שולח למערכה את קון אגוארו, אבל האלביסלסטה לא זזים מה-4-4-1-1 שלהם, מה שהוציא את העוקץ מהמהלך. סאבלה לא היה מוכן לקחת הימור טקטי והעימות בינו לבין לואי ואן חאל הזכיר שני אנשים שמביטים זה בפניו של זה ואיש אינו מוכן למצמץ ראשון. קון אכזב, מסי נותר מתוסכל, רודריגו פלאסיו התבזבז באגף ולמעשה היחיד בארגנטינה שניסה משהו יצירתי היה אסקיאל לאבצי, אבל גם הוא שרף את כל כוחותיו בסגירת המגנים ההולנדים. התוצאה: 0:0 ופנדלים. ציון 100 בטקטיקה, אחריות ומחויבות, בעמידה נכונה על המגרש וסגירות הדדיות. ציון אפס ביצירתיות ותעוזה. ארגנטינה ניצחה בדו קרב ועלתה לגמר, אבל משחק בלי טעויות השאיר מאות מיליוני מפסידים.

אוהדי נבחרת ארגנטינה (GettyImages)
הם חגגו, הצופים בבית פחות. ארגנטינה (צילום: אימג’בנק, Gettyimages)

2. ליאונל מסי, האמת המרה

משחקים זהירים וטקטיים כבר ראינו בשלבי הנוקאאוט במונדיאל 2014. כשהכול מונח על הכף, המגננות עולות וזה טבעי, אבל אחת הסיבות לכך שלא הייתה ולו הפתעה אחת משלב שמינית הגמר היא ההתעלות של שחקנים גדולים ברגעי האמת. חצי הגמר הזה סומן כדו קרב בין שניים מהשחקנים ההתקפיים הטובים בטורניר, מסי ורובן. ההולנדי ניסה, על הארגנטינאי אפילו את זה אי אפשר לומר. מסי הציג משחק רע, אנמי וסטטי. הוא שוב נראה עצבני, מתוסכל ולפרקים קצת אפאטי. הוא חיכה שתיפול לו מתנה לרגל ואז הוא כבר יידע מה לעשות. כשזה קרה, מסי תויג כגאון השקט שהתעורר ברגע הנכון. כשזה לא קרה, מתגלה האמת המרה.

מסי הוא הכול בנבחרת ארגנטינה והוא אפילו לא מנסה לטשטש את זה. הוא שואף לקבוע את הסגל, השיטה והסגנון. הוא רוצה שארגנטינה תשחק כמו ברצלונה. 4-3-3 שלידו שחקנים התקפיים ופועלים שעובדים בשבילו, מפנים לו את השטח ונותנים לו להוציא החוצה את הקסם שיש לו ברגליים (ויש לו). אבל ארגנטינה היא לא ברצלונה. אין לה את צ'אבי או אינייסטה, שיודעים להפעיל לחץ, לחטוף כדורים באזור המסוכן או לפתוח את המשחק במסירה חכמה, אין לה שחקנים כמו אלכסיס, פדרו או ססק שמפנים שטח. יש לה את מסי. היא עושה הכול כדי לגרום להיות מרוצה. וזה לא מספיק לו.

סאבלה, על כל המגרעות שבו, מבין שאם הוא ייכנע לדרישות של מסי, הוא לעולם לא יוכל להעלות הרכב מאוזן. אז הפשרה היא ה-4-4-1-1 בו מסי הוא השחקן החופשי שנטול כל משימות טקטיות ומסביב הרבה אפרוריות. שחקנים שממלאים הוראות. כשאנחל די מריה שיחק זה נראה קצת יותר שוטף, לאבצי, היגואין ואגוארו סיפקו הברקות מעטות במהלך הטורניר, אבל בגדול ארגנטינה היא הברקה למשחק של מסי וזהו. היא לא הביאה שום דבר חדש ומרענן מבחינת כדורגל, למעט היכולת שלה לבצע התאמות טקטיות (בניגוד גמור לנבחרת של דייגו מראדונה), היא לא הרשימה, היא לא נראית כמו אלופת עולם.

זה היה טורניר בלי פייבוריטית ולגמר עלו שתי הנבחרת העמידות והיציבות ביותר. גרמניה אמנם כבשה כאן רביעייה לרשת פורטוגל ושביעייה לרשת ברזיל, אבל גם קרטעה וחרקה בדרך. האמת, אף נבחרת לא הרשימה לאורך זמן במונדיאל ובכלל, נסו להיזכר באלופת עולם שעשתה דרך כדורגל מרשים ויוצא דופן. לא בעידן המודרני. כי איך אומרים הגרמנים? במונדיאל, פתיחה טובה דורשת התלהבות וסיום טוב דורש משמעת. אז מה יהיה בשחזור גמר 1990? העיתונאי רודריגס לא מהסס לשנייה: "פנדלים".

ליאונל מסי, נבחרת ארגנטינה (GettyImages)
שוב נראה עצבני, מתוסכל ולפרקים קצת אפאטי. הוא חיכה שתיפול לו מתנה לרגל, וזה לא קרה. מסי (צילום: גטיאימג'ס)

3. גולים? המבול נפסק

מבול השערים והכדורגל הפתוח של שלב הבתים העלה את השאלה: האם מדובר במונדיאל הטוב בכל הזמנים? בכל הקשור להבקעת שערים, השיא שעומד על 171 שערים במונדיאל בצרפת (1998) בהישג יד, שכן בברזיל הובקעו עד 167 שערים ב-62 משחקים, ממוצע נהדר של 2.69 שערים למשחק. אבל שימו למה שקורה בשלב הנוקאאוט. 31 שערים הובקעו ב-14 משחקים, יותר מרבע מהם בחצי הגמר בין ברזיל לגרמניה.

לצורך ההשוואה, מדובר במספרים דומים לשלב המקביל ב-2006 (30 שערים), 2002 (31) והמונדיאל המושמץ ב-1990 (33), אבל פחותים משמעותית מ-2010 (44), 1998 (45) ו-1994 (48). במילים אחרות, גם אם שיא הכיבושים יישבר, לא היה נכון להסתכל על המונדיאל בברזיל כגדול בכל הזמנים, אלא כמונדיאל בו נבחרות קטנות עשו קפיצת מדרגה ענקית מבחינה טקטית, מונדיאל של מאמנים טובים, צמצום פערים, הרבה רצון לנצח והמון דרמות ועניין. אבל דרמות ועניין לא תמיד שווים רמה. זה היה מונדיאל של שלב בתים ענק. ושלב נוקאאוט קצת פחות.

שוער נבחרת הולנד יספר סילסן (GettyImages)
נראה מפוחד, אחרי שהוציאו לו את הביטחון. סילסן (צילום: אימג’בנק, Gettyimages)

4. יספר סילסן, קארמה איז א ביץ'

ברבע הגמר בשבת ואן חאל הוציא את השוער שלו רגע לפני דו קרב פנדלים ויצא גדול. בסיום הוא הסביר ש"לכל שחקן בסגל איכויות שונות". במילים עדינות, הוא אמר מה שכולם יודעים. סילסן לא טוב בפנדלים. איכשהו היה ברור שהתרגיל הזה עוד ינשך אותו בתחת. בחצי הגמר, ואן חאל לא יכול היה לשמור חילוף כי הוא עלה עם שני שחקנים שלא היו כשירים ב-100 אחוז (דה יונג ו-ואן פרסי) ולכן לא היו יכולים למשוך 120 דקות, את ברונו מרטינס אינדי הוציא בהפסקה רגע לפני שהוא סופג צהוב שני וכדי לסגור את החור באגף השמאלי. אז סילסן, זה שהורידו לו את הביטחון לאפס, היה צריך לעמוד בדו קרב.

זה היה הפסד ידוע מראש. בהתכנסות ובהכנה לבעיטות הוא נראה מפוחד. אחד אחרי השני ניגשו אליו שחקנים כתומים לנער אותו. גם הם ראו מה שכל אחד באצטדיון ובבית ראה. סילסן ניסה להיות טים קרול, להתקרב לבועט ולהוציא אותו מריכוז, אבל זה נראה מגוחך. כמו פודל שנובח על רוטוויילר. המחזה חזר על עצמו מספר פעמים. סילסן ניגש לתיבת החמש ולפני שמתחיל בטראש טוק, ננזף על ידי השופט הטורקי וחזר לשער. להגנתו ייאמר שהוא עמד בפני ארבע בעיטות מושלמות ובכלל, אי אפשר אף פעם להאשים שוער בהפסד בפנדלים, אבל חייבים להדגיש שתוצאת הדו קרב הייתה ידועה מראש. כשיש לך שוער חסר ביטחון, גם לבועטים אין ביטחון.

ולמי ואן חאל הפסיד? למפלצת שהוא עצמו ברא. "אני לימדתי אותו לעצור פנדלים, זה כואב", אמר ההולנדי על סרחיו רומרו אותו אימן באלקמאר. "האמת, זה מזל. אתה יכול לזנק נכון ולא להגיע כמו שקרה לשוער שלהם. לי היה ביטחון", אמר רומרו. זה בדיוק ההבדל. ארגנטינה בגמר, הולנד בבית וסילסן? יש לו שיעורי בית לקיץ. תתאמן על פנדלים, נשמה.

מאמן נבחרת ארגנטינה אלחנדרו סאבלה (GettyImages)
אפשר לראות קצת כדורגל בגמר? סאבלה (צילום: אימג’בנק, Gettyimages)

5. בשורה התחתונה, באסה

עכשיו עזבו את כל הטקטיקה והניתוחים. זה היה משחק ממש, אבל ממש מבאס. אוף כמה שהוא היה מבאס! אז כל שנותר לנו הוא להפנות בקשה אישית ליואכים לב ואלחנדו סאבלה. בבקשה, אל תהרסו לנו את הגמר.