מחיר הזהירות: שלום תקווה על חצי הגמר בין ארגנטינה להולנד

אולי בגלל התבוסה של ברזיל ארגנטינה והולנד העדיפו להיזהר כל כך, עד שנטרלו בעצמן את הכוכבים הגדולים שלהן. רובן שילם מחיר כבד והודח, מסי יוכל לתקן מול גרמניה, שדווקא עשויה להתברר כיריבה נוחה יותר עבורו. שלום תקווה מסכם את חצי הגמר

אולי הייתה זו השפעת חצי הגמר הראשון, בו ארגנטינה והולנד ראו כיצד ברזיל מושפלת כעבור חצי שעה בלבד של משחק, שהביאה את השחקנים והמאמנים שלהן להיות זהירים במיוחד ולנפק מפגש נטול מצבים כמעט. בנוסף לכך, יש לזכור שהמערכים שתכננו לואי ואן חאל ואלחנדרו סאבלה טקטיים ממילא - מדובר בשתי יריבות שביססו את עצמן על צורת משחק מאוד זהירה, חזרה מהירה לעמדות, לחץ במרכז המגרש ויציאה מהירה להתקפות מתפרצות, שבהן יבליטו את הנכסים ההתקפיים שלהן, אריאן רובן בהולנד וליאונל מסי בארגנטינה.

שחקני נבחרת ברזיל המומים (AP)
יכול להיות שהטראומה הזו השפיעה גם על ארגנטינה והולנד (צילום: AP)

לאחר שהתרגלנו לראות את רובן ביכולת כל כך גבוהה, נראה מוזר שבהרבה מדקות המשחק הוא תופקד במרכז השדה, קרוב מאוד לרובין ואן פרסי, וקיבל את הכדורים עם הגב לשחקני ארגנטינה. אנחנו יודעים עד כמה משמעותי הכוח של רובן כשהוא בא מהקו עם הרגל השמאלית החזקה, יוצר איום ולחץ על הקבוצות היריבות ופשוט לא ברור מדוע ואן חאל לא ביצע את השינוי שמחזיר אותו לעמדה החביבה עליו. פה ושם ראינו ניצוצות של רובן שאנחנו מכירים ונזכרנו כמה מסוכן הוא יכול להיות, אבל זה היה בבחינת מעט מדי. הוא היה אנמי, וארגנטינה הייתה המרוויחה הגדולה מהאנמיות הזו.

מדוע רובן כל כך לא הורגש? משום ששחקנים עם רגל חזקה צריכים לשחק בכנף הנגדית, שמאלי צריך להיות מתופקד בכנף ימין ולהפך. אוזיל השמאלי, למשל, משחק בכנף שמאל ואנו רואים כיצד איכות המשחק שלו נפגמת. כששחקן חודר עם הרגל הנגדית לאגף, הכניסה פנימה נותנת הרבה יותר תנופה להתקפה ומאוד קשה להגנה להתמודד, מכיוון שיש לו עמידה נכונה יותר שמקשה על המגן לתקוף את הכדור. אנחנו רואים כיצד גם רוב הפעולות הטובות של מסי שמשפיעות באות מכנף ימין, אזור שבו לשחקני ההגנה קשה להוציא ממנו כדור בגלל יכולתו הפנומנלית ברגל שמאל. כך יצא שראינו אמש רובן פחות טוב ופחות מאיים והולנד נענשה בהדחה מהגמר.

שחקן נבחרת הולנד אריאן רובן (GettyImages)
העמדה שבה הוא תופקד הקהתה מאוד את הקטלניות שלו. רובן (צילום: AP)

מנגד, ארגנטינה הגיעה מרוכזת עם מטרה למנוע מההולנדים כל אפשרות להבקיע. במשחק הלא גדול, בלשון המעטה, שראינו, אפשר לומר שהיא הייתה מאיימת יותר, ניסתה לבצע מהלכים וליזום, אבל זיהינו את הבעיה שמלווה אותה לכל אורך הטורניר – עד כמה היא מתקשה ליצור את המצבים שיעמידו את מסי באזורים הנכונים מול ההגנה היריבה. אנחנו רואים את הבעיה הקשה של מסי כשהוא צריך לחלוף במהלכים שלו גם על חוליית הקישור וגם על ההגנה. זו משימה כמעט בלתי אפשרית כשמדובר בנבחרות מסודרות ונוקשות. במערך הזה ארגנטינה לא מעמידה את מסי באזורים שבהם הוא אוהב לקבל את הכדור. היריבות מזהות את הקושי, יוצרות לחץ במרכז השדה או בתמיכה של חוליית ההגנה ולא מאפשרות לו לפרוץ. וכשמסי לא שם, כל העוקץ יוצא מההתקפות הארגנטינאיות.

מסי, וציינתי זאת לאורך הטורניר, אמנם משחק באותו סגנון שאליו הוא רגיל בברצלונה ומחפש את האזורים שבהם הוא אוהב לקבל את הכדור, אבל אין לו את אותו גיבוי מחוליית הקישור, שמציבה אותו בעיתוי הנכון מול חוליית ההגנה. כשהוא רק עובר את מחצית המגרש הוא נתקל בדאבל אפ ושם זה נגמר, הכדור נלקח ממנו או שהוא מסתבך במאבק שמאט את יכולות ההתקפה.

באופן כללי, חל שיפור במערך ההגנתי של ארגנטינה ומעט גם בהנעת הכדור, אבל אנחנו יודעים שזה לא יספיק מול נבחרת גרמנית משומנת. גרמניה היא נבחרת שיוזמת הרבה יותר מהולנד, יותר שחקנים משתתפים במערך ההתקפי שלה. דווקא זו נקודה שארגנטינה יכולה לנצל, במיוחד אם תדע ליצור את אותו מערך טקטי ומסודר שהעמידה עד כה. אם שחקניו של סאבלה ימנעו מהגרמנים להפתיע אותם כפי שעשו לברזיל, יהיה גם למסי קל יותר להתמודד וליצור מצבים, במיוחד מול מרכז הגנה שהוא החוליה החלשה יחסית של המנשאפט. אולי משם יצמחו הישועה וגם הגביע.

ליאונל מסי, נבחרת ארגנטינה (GettyImages)
דווקא גרמניה יכולה אולי לעזור לו לבוא לידי ביטוי. מסי (צילום: אימג'בנק - Gettyimages)