עדיין יש מקום לשיפור: ד"ר אילן תמיר מסכם את המונדיאל

טכנולוגיית קו השער והספריי הם חידושים מרעננים שכבר הוכיחו את עצמם, אבל גם בברזיל 2014 ראינו לא מעט דפוסים שמרניים שפגעו במשחק. ד"ר אילן תמיר מסכם ומנסה לייעל למונדיאל הבא

חדשות מתפרצות לפני כולם הורידו עכשיו הורידו עכשיו להורדת האפליקציה מ-Google Play להורדת אפליקציה מ-AppStore
אוהדי של נבחרות ארגנטינה וגרמניה, מיסת יום ראשון, הוותיקן (רויטרס)
טורניר שנזכור מהרבה סיבות. אוהדי ארגנטינה וגרמניה לפני הגמר (צילום: רויטרס)

הוויכוח על איכותו של המונדיאל הנוכחי הוא כמעט בלתי נמנע, בדומה לאירועים גדולים דומים אחרים. יש שיזכרו ממנו את הרגעים הטובים ויש שיזכירו תמיד את המשחקים המשמימים. כך או אחרת, אי אפשר להתעלם מהעובדה שהמשחקים בברזיל היוו ציון דרך משמעותי ביחס של פיפ"א למשחק. החידושים מבטאים פתיחות מחשבתית יחסית והכרה במגבלות של השיפוט האנושי. רבות נאמר ונכתב על השימוש בטכנולוגיית קו השער, כמו גם על השימוש של השופטים בספריי לפני בעיטות חופשיות. השאלה היא האם בכך הגענו למיצוי או שאולי כדאי לנצל את הפתיחות ולהרהר בעוד כמה נקודות מעניינות שכדאי לשקול מחדש במשחק.

שופט מסמן בספריי את מיקום הכדור (AP)
עוד שינוי שעבר בהצלחה. ספריי הבעיטות החופשיות (צילום: רויטרס)

טכנולוגיה

ברמה הבסיסית, ברור שהשימוש בטכנולוגיה לטובת הכרעות במגרש צריך להימשך ולהתגבר. בעידן שבו כל תזוזה וכל מהלך מצולמים מכל זווית, קשה לקבל טעויות שיפוט כחלק מהמשחק. למה שסוארס לא יורחק אם הוא התנהג בצורה כל כך לא ספורטיבית בזמן שמרקיזיו כן הורחק, רק משום שאת זה השופט ראה ואת הפעולה האחרת לא?

הרי ברור, כפי שפורט בעבר באחד מהטורים במדור הנוכחי, שהשופט לא יכול לראות חלק ניכר מהמתרחש במשחק. אז למה לסמוך רק על משהו כל כך לא יציב? הטענה שעצירת המשחק לטובת הכרעות שיפוט תהרוס את הדרמה והעניין במשחק הוכחה כשגויה. המונדיאל הנוכחי הוכיח שעצירות במשחק, גם אם הן לעיתים ארוכות (כמו בהפסקות השתייה שהתבצעו בכמה משחקים), לא הורסות שום דבר. יתרה מכך, באמצעות שימוש יעיל בטכנולוגיה, כמו בטניס למשל, ניתן להפוך את העצירות לשיא העניין במשחק מבחינת הצופים וחשוב מכך, ניתן להפוך את התוצאה במשחק לכזאת שמשקפת את ההתרחשויות במגרש. אין באמת שום סיבה שצלילה או הצגה של שחקן כזה או אחר תזכה קבוצה ביתרון, שבטורניר כל כך קצר ויוקרתי יהיה בלתי הפיך. המצלמות קולטות והצופים רואים, אז הגיע הזמן לכבד את הספורט ולתת לאמת לצאת אל האור.

טכנולוגיית קו השער מכריעה: שער בין צרפת לנבחרת הונדורס (צילום מסך)
אם המצלמה סייעה לקבלת ההחלטה הנכונה, העצירה הארוכה הייתה שווה

ספירת כרטיסים צהובים

משמעותו של הכרטיס הצהוב היא אזהרה. לכן הגיוני ששחקן שמתעלם מהאזהרה ומבצע שוב עבירה מסוכנת באותו המשחק, יורחק מהמגרש. הוא הוזהר, התעלם מהאזהרה והורחק. עם ההיגיון הזה אין שום ויכוח. אבל מה ההיגיון להתייחס לשחקן שקיבל שני צהובים בשני משחקים שונים לגמרי באותו האופן כמו לשחקן שקיבל שני צהובים באותו המשחק (הרחקה מהמשחק הבא)?

טיאגו סילבה הברזילאי לא שיחק בחצי הגמר בגלל שקיבל כרטיס צהוב בשלב הבתים וכרטיס צהוב נוסף כעבור שלושה משחקים, ברבע הגמר. נכון שצהוב שני באותו המשחק גורר גם הרחקה מיידית מהמשחק, אבל ברוב המקרים הצהוב השני מגיע בשלבים הסופיים של המשחק, כך שלהרחקה המיידית אין לפעמים משמעות. העונש האמיתי הוא ההיעדרות מהמשחק הבא ובמובן הזה אין הבדל אם שני הכרטיסים הצהובים היו באותו המשחק או בשני משחקים שונים. ההיגיון במקרה הזה צריך לקבוע שהרחקה מהמשחק הבא תתבצע רק לאחר שני צהובים באותו המשחק או שלושה כרטיסים צהובים במשחקים שונים. לכל הפחות אפשר אולי לאפס את ספירת הכרטיסים בסיום שלב הבתים.

טיאגו סילבה שחקן נבחרת ברזיל מאוכזב (רויטרס)
עונש מופרך. טיאגו סילבה (צילום: רויטרס)

הארכות ופנדלים

דבר אחרון שקשור גם הוא לחצי הגמר ובכלל. המשחק בין הולנד וארגנטינה זכה לביקורת חריפה, בין השאר מכיוון ששתי הנבחרות ניסו, בפועל, לברוח מההכרעה ומיעטו להגיע למצבי הבקעה. מרגע שהמשחק הגיע להארכה, היה ברור לכל צופה (מאלו ששרדו ונותרו ערניים) שההכרעה תושג רק בפנדלים. במובן הזה, חשוב להבין שחצי הגמר המדובר לא היה חריג. רוב הארכות במונדיאלים מגיעות לבעיטות הכרעה. אגב, מתוך אותם משחקים שמגיעים לפנדלים, בתשעים אחוז מהמשחקים גם לא מובקע שער בהארכה.

במילים אחרות, רוב ההארכות משוחקות לרוחב והקבוצות רק מחכות להגיע לפנדלים. בשמונה ההארכות בטורניר, חמש הגיעו לפנדלים. ניתן לתהות האם זה חייב להיות ככה? מה דעתכם על הרעיון הבא, שהועלה כבר במקומות אלה ואחרים בעבר - לערוך את קרב הפנדלים לפני הארכה. נשמע מוזר? אולי זה דווקא הרבה יותר הגיוני. הקבוצה שזוכה בפנדלים תקבל יתרון (מעין "חצי שער", בדומה ליתרון שמעניק שער חוץ במשחקים כפולים). תדמיינו איזה הארכות דרמטיות ואינטנסיביות נקבל. במקום חצי שעה של שממה, נרוויח חצי שעה של טירוף שבה אין שום מצב ששתי הקבוצות ימרחו את הזמן של כולנו.

לואי ואן חאל מאמן נבחרת הולנד (AP)
שעממו את עצמם למוות, פעם אחת זה הצליח ופעם אחרת לא. רובן ו-וואן חאל (צילום: רויטרס)

בניגוד לענפי ספורט אחרים, משחקי כדורגל באמת יכולים להיות מוכרעים בפעולה בודדת. במשחקים כל כך מושקעים ויוקרתיים ל"שפיץ של הנעל" יכולות להיות השלכות דרמטיות. ייתכן שחצאי הגמר היו מסתיימים כפי שהסתיימו בכל מקרה, אבל לעולם לא נדע מה היה קורה אילו סילבה היה משחק בחצי הגמר של ברזיל מול גרמניה ואילו הארכה לא הייתה כל כך סתמית בחצי הגמר השני. מה שבטוח זה שאנחנו, הצופים, היינו הרבה יותר נהנים.

ד"ר אילן תמיר הוא מומחה לתקשורת וספורט באוניברסיטת אריאל.