ההשקעה השתלמה: שלום תקווה מנתח את הזכייה של גרמניה

ארגנטינה ידעה שתוכל לעקוץ רק במתפרצות וכמעט הצליחה, אבל השליטה בקישור והטכניקה הגבוהה של גצה הביאו את הגביע לגרמניה. שלום תקווה מסכם את הגמר, מתפעל מהאמון שנתנה ההתאחדות הגרמנית ליואכים לב ומבין שייתכן שלמסי לא תהיה עוד הזדמנות כזו לזכייה במונדיאל

במעמד הזה של גמר גביע העולם כבר אין הפתעות, וכפי שציפינו, גרמניה וארגנטינה עלו למשחק בסגנון שונה, שבו ברור היה שכל נבחרת תנסה לנצל את הכלים שיש לה. ארגנטינה ידעה שדקות הפתיחה יהיו מאוד חשובות עבורה, כשהיא מבינה איזו נבחרת ניצבת מולה. כך, מהרגע הראשון ראינו את השליטה הגרמנית, כשהמטרה של ארגנטינה היא להרגיע. תוך כדי המשחק, כשהמשיכו לעמוד בצורה מסודרת, הכחולים של אלחנדרו סאבלה צברו את הביטחון ויצרו מאבק שקול.

אפשר היה לראות את השליטה במרכז השדה ואת הנעת הכדור של גרמניה, כשהיריבה מאפשרת לה לעשות זאת. הארגנטינים כמעט שלא הפריעו - הם התרכזו בחלק האחורי, שבו ידעו שאסור להם לטעות. הקישור האחורי עבד קשה מאוד מול המכונה המשומנת מגרמניה, ואם נוסיף לכך את החלק הקדמי, שגם כך כמעט שאינו משתתף במשחק ההגנה, משימת הבלימה הייתה קשה עוד יותר. גרמניה הניעה את הכדור באין מפריע ותקפה עם הרבה מאוד שחקנים, אבל כמעט נענשה. ארגנטינה ידעה שהדרך היחידה שלה להפתיע היא במתפרצות, יצאה אליהן והגיעה למצבים קורצים, אבל לא ידעה לסיים. היא הייתה קרובה מאוד להפתיע ולעלות ליתרון, במיוחד במחצית הראשונה שבה הגיעה להזדמנויות טובות יותר, אבל המזל לא שיחק לה.

שחקני נבחרת ארגנטינה מאוכזבים (GettyImages)
היו יריבים שקולים וכמעט יצאו עם גביע. שחקני ארגנטינה (צילום: אימג'בנק - Gettyimages)

גרמניה, למרות השליטה, כמעט ולא סיכנה את שער היריבה. תומאס מולר תופקד בהרבה מדקות המשחק בכנף ימין, כשאוזיל נכנס למרכז במקום סמי חדירה הפצוע. לדעתי לא היה נכון לבזבז את מולר כל כך הרבה זמן באגף, מאחר שאוזיל התקשה מאוד מול הצפיפות שיצרו הארגנטינים במרכז. היה נכון להסיט אותו ימינה ולהעביר את מולר למרכז, מאחר שמשם הוא יודע לבוא מאחור טוב יותר. יואכים לב עשה את השינוי המתבקש לקראת סיום 90 הדקות ובא על שכרו בהמשך. על אף שהתקשתה במשך דקות רבות, מבחינת יכולת הפריסה, הנעת הכדור והלחץ שהפעילה, לא היה ספק שהיכולת של גרמניה טובה מזו של ארגנטינה.

תומאס מולר שחקן נבחרת גרמניה (GettyImages)
עם תפקוד אחר במרכז, אולי גרמניה הייתה כובשת בתוך 90 הדקות. תומאס מולר (צילום: אימג'בנק - Gettyimages)

זה הזמן לדבר על כובש השער מריו גצה, שבמהלך ההבקעה הפגין יכולת טכנית גבוהה מאוד. הוא היה בתנועה. כשאתה בתנועה, קשה מאוד לעצור על החזה כדור בצורה כזו ולבצע מהלך פרודוקטיבי, אבל גצה עשה זאת בצורה מושלמת. לב יכול היה לתת לגצה הרבה יותר דקות משחק על חשבון אוזיל בטורניר, ראינו כמה שהוא מעדיף את קשר ארסנל. אי אפשר, כמובן, להגיד שהוא טעה, משום שבסופו של דבר ביצע את החילוף שהביא את הגביע, אבל בהחלט היה ראוי ונכון יותר להשתמש ביכולת הפנטסטית של שחקן באיירן. אבל זו הפריבילגיה של לב – להעלות מהספסל שחקן ברמתו של גצה, שכמעט שלא השתתף בטורניר הזה, ולקבל ממנו את השער שמביא לגרמניה את הגביע הרביעי בתולדותיה.

מריו גצה שחקן נבחרת גרמניה חוגג שער (רויטרס)
קצת חבל שלא שיחק יותר בטורניר. גצה (צילום: רויטרס)

הדרך שבה ההתאחדות הגרמנית טיפלה בלב הוכיחה את עצמה. מאז שמונה במקום יורגן קלינסמן לאחר מונדיאל 2006, לב לא השיג תארים. תמיד היו לו 'כמעטים' – ביורו 2008 הוא הגיע לגמר, במונדיאל 2010 וביורו 2012 לחצי - אבל בהתאחדות המשיכו לתת לו את הקרדיט והאמינו בדרך שהתווה. הם לא ראו מקום לשנות. אין דוגמה יפה יותר מגרמניה של לב לנבחרת אלופה. בנוסף להיותה ממושמעת, טקטית ושקטה, כפי שאנו מצפים מנבחרת גרמנית, היא גם הייתה התקפית יותר. בכל התקפה נוטלים חלק שבעה-שמונה שחקנים שמגיחים מאחור, הכדורגל מאוד מתקדם, כשגם השוער מנואל נוייר הוא חלק מהנעת הכדור המצוינת.

אם מנתחים את הטורניר הזה, ראינו כיצד הגרמנים התקדמו במהלכו בכיוונים חיוביים. מתוך כל הנבחרות שהשתתפו הם הציגו את הכדורגל הטוב ביותר. לא תמיד הנבחרת הטובה ביותר מנצחת, אבל במקרה הזה כן. גרמניה ראויה לכל הסופרלטיבים, במיוחד לאחר מה שעשתה בחלק השני של הטורניר, כשהצליחה להתגבר על לא מעט בעיות, השתפרה והתקדמה. בנוסף לשאר שינויים, אפשר לציין כנקודת מפנה גם את החזרתו של פיליפ לאהם לעמדת המגן, בה הוא מוסיף המון ויוצר בעיות ליריבה. מרכז השדה התחזק, ההגנה התייצבה וגרמניה הפכה לבטוחה יותר. ניכר היה שהיא מרתיעה את היריבות, במיוחד עם הכוח האדיר במרכז השדה, עם קרוס, שווינשטייגר וחדירה, שמפעילים הרבה מאוד פיזיות שקשה מאוד להתמודד אתה.

יואכים לב מאמן נבחרת גרמניה במכרז החגיגות (GettyImages)
תמיד הגיע לבאר, הפעם גם שתה. לב (צילום: רויטרס)

אי אפשר, כמובן, בלי כמה משפטים על ליאונל מסי וארגנטינה. בעצם ההעפלה לגמר קשה להגיד שהסופרסטאר לא הצליח בטורניר הזה, בו גם הבקיע ארבעה שערים. בכל זאת, הגעה למעמד מספקת הערכה וכבוד, אבל קשה לומר שאצל מסי זיהינו איזשהו שינוי, לטוב ולרע. לכל אורך הטורניר וגם בגמר הוא הראה את אותה צורת משחק, אותה הליכה ואותן תגובות. אנו בדרך כלל מצפים שבמעמד כל כך גדול נראה משהו מעבר, אמוציות מיוחדות, אבל לא אצלו. לטעמי מסי לא התעלה. הוא אמנם הצליח להביא את ארגנטינה בשיניים למעמד הגבוה, אבל לא שתה מהבאר. זהו הפסד גדול עבורו, מאחר שלא הצליח לעשות זאת בעיתוי הכי נכון, אולי, בקריירה. אי אפשר להגיד שמסי לא יזכה בעתיד, אבל עכשיו, אחרי שהתקרב כדי משחק אחד מהגביע, המשימה תהיה קשה יותר. התואר הגדול ביותר הוא היחיד שעדיין חסר לו, ואין ספק שזו אכזבה לו ולאוהדיו.

ארגנטינה עמדה בצורה מכובדת מאוד מול נבחרת קשה ועדיפה ממנה, שהגיעה אחרי שביעייה מרתיעה על ברזיל. היא נתנה פייט לכל אורך המשחק, וגם אם לסגנון הגרמני ההתקפי יש השפעה על כך, אי אפשר לקחת ממנה את העובדה שהייתה כל כך קרובה לתואר. רק בגלל מנואל נוייר וחוסר מזל היא נשארה עם הכבוד, אבל בלי הגביע.

ליאונל מסי שחקן נבחרת ארגנטינה (GettyImages)
בטורניר הבא? אל תהיו בטוחים. מסי (צילום: אימג'בנק - Gettyimages)