פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

        הציפור הקטנה של ברזיל - גארינצ'ה

        הוא התגבר על מומים מולדים והפך לשחקן נבחרת מוביל כנגד כל הסיכויים, בדרך לזכיות ב-1958 ו-1962, עד לסוף הטראגי

        תאריך לידה: 28.10.1933 – 20.1.1983

        השתתף במונדיאלים: 1958, 1962, 1966

        הופעות: 12

        שערים: 5

        הסיפור של גארינצ'ה ("הציפור הקטנה", כינוי שניתן לו על ידי אחותו הגדולה) הוא סיפור על ילד שהתגבר על כל הקשיים, עלה לגדולה כנגד כל סיכויים, ומת כגיבור נשכח בגיל צעיר לאחר שנכנע לטיפה המרה. בין הפריצה לסוף הטראגי, גארינצ'ה סיפק רגעים של אושר לאומה הברזילאית. סגנון המשחק שלו היה מפתיע ומלהיב והוא היה שותף מלא לזכייה של ברזיל בגביע העולם ב-1958 ו-1962. רבים מהיסטוריוני הכדורגל טוענים שגארינצ'ה בגדולתו היה לפחות טוב כמו פלה.

        גארינצ'ה, ששמו המלא הוא מנואל פרנסיסקו דוס סנטוס, נולד למשפחה ענייה שכללה אב אלכוהוליסט ועם מספר מומים מולדים שהעמידו את סיכוייו להצליח ככדורגלן כקלושים. עמוד השדרה שלו היה פגום, רגלו השמאלית הייתה קצרה בשישה סנטימטרים מהימנית ועקומה בשל ניתוח שעבר. בגיל צעיר התעלם גארינצ'ה מעצה רפואית לפרוש מהמשחק. הוא לא היה מוכן בשום אופן לוותר על החלום להפוך לשחקן כדורגל.

        רק בגיל 20, אחרי שנדחה על ידי מספר מועדונים בשל היותו קטן מימדים, התקבל גארינצ'ה לבוטאפוגו בהמלצתו של בלם הנבחרת, ג'נטיל קרדוסו, אותו השפיל גארינצ'ה במשחק אימון. ואכן, סימן ההיכר של הילד עם הרגליים העקומות היה הדריבל ושלל הטריקים שהביכו את טובי שחקני ההגנה בברזיל. הוא התאפיין בריצות לאורך הקו, דריבל מושלם, שינויי קצב ורפרטואר שלם של תרגילים שובי עין, שהלהיבו את הקהל.

        גארינצ'ה זומן לראשונה לסגל הנבחרת ב-1955 ותפס את מקומו בחוליית ההתקפה האגדית שכללה את מריו זגאלו, ואווה וכמובן את פלה. גארינצ'ה לא שותף בשני המשחקים הראשונים של הנבחרת, אך בלחץ השחקנים, המאמן ויסנטה פאולה שלח אותו למשחק השלישי נגד ברית המועצות. גארינצ'ה הלהיב ולא יצא עוד מההרכב. בגמר בו גברה ברזיל על שבדיה 2:5, גארינצ'ה בישל פעמיים ותפס מקום בנבחרת הטורניר.

        רגעיו הגדולים של גארינצ'ה הגיעו במונדיאל 1962. הוא נכנס למשבצת השחקן הראשי במקומו של פלה הפצוע וסחף את ברזיל לזכייה עם שורה של מהלכים קסומים. הוא כבש צמד ב-1:3 על אנגליה ברבע הגמר ועוד צמד ב-2:4 על צ'ילה בחצי הגמר. באותו משחק הורחק גארינצ'ה, אך לא הושעה. בגמר עם צ'כוסלובקיה שיחק למרות שסבל מחום גבוה, מה שלא מנע ממנו להיבחר לשחקן המצטיין של הטורניר.

        ארבע שנים מאוחר יותר הופיע גארינצ'ה למונדיאל שלישי. הוא סבל מפציעה בברך וכושר משחק לקוי, ונטל חלק בהפסד 3:1 להונגריה בגודיסון פארק. היה זה משחקו האחרון של גארינצ'ה במדי ברזיל והיחיד מבין 50 הופעותיו שהסתיים בהפסד.

        על המגרש גארינצ'ה היה אגדה. וירטואוז, אמיץ, קוסם. "כשהוא היה בכושר, המגרש הפך לקרקס, הכדור הפך לחיה כנועה והמשחק להזמנה למסיבה", כתב עליו הסופר אדוארדו גלאנו בספרו "כדורגל באור ובצל". מנגד, חייו האישיים היו טראגיים וסוערים. גארינצ'ה, כמו אביו, היה שתיין כבד, חובב נשים ועל פי הידוע, אב ל-14 ילדים, שחלקם נולדו מחוץ לפעמיים בהן היה נשוי.

        בשנותיו האחרונות אושפז מספר פעמים במרכז גמילה לאלכוהול, סבל מבעיות כלכליות והיה שבר כלי פיזית ומנטאלית. בינואר 1983, כשהוא בן 49 בלבד, גארינצ'ה מת מקריסת הכבד. הוא מת כגיבור נשכח, אך למסע ההלוויה שיצא מאיצטדיון המרקאנה הגיעו אלפים שבאו לחלוק כבוד אחרון לאיש שהיה אחראי על עשרות רגעי אושר בהיסטוריה של הכדורגל הברזילאי.