המונדיאל של ישראל. לא, לא זכינו בגביע, אבל השתתפנו בטורניר הגמר של הגביע העולמי - הישג שאנחנו עדיין מחכים לשחזר. לפני שנחזור לסיפור האמיתי של הטורניר, נזכיר שמוטל'ה שפיגלר הבקיע את השער היחיד של ישראל בטורניר, במשחק התיקו 1:1 מול שבדיה, ואת הנקודה של ה- 0:0 מול מי שנעצרה רק בגמר - איטליה. כבוד.
היה זה המונדיאל הראשון בו הטלוויזיה שיחקה תפקיד מרכזי. אירופה כולה רצתה לצפות במשחקים ולמענה הוזזו שעות הפתיחה של חלק מהמשחקים לשעה 12:00, למורת רוחן של נבחרות רבות, שלא רגילות לשחק בחום המעיק של מקסיקו.
למרות החום ומזג האוויר הלא סימפטי, הטורניר עבר בשקט ללא האלימות והמשחק הפיזי שאפיינו כל-כך את שני המונדיאלים הקודמים. יותר מזה, במשך כל הטורניר לא הורחק אף שחקן.
שני חידושים משמעותיים הוכנסו לראשונה בטורניר: הותרו חילופים של שחקנים במהלך המשחק, הוכנסו לשימוש הכרטיס הצהוב והאדום (שכאמור, נשאר בכיס).
היה זה שוב המונדיאל של ברזיל. פלה, שאיים לא לשחק יותר בטורניר הגמר של הגביע העולמי, שיחק, הפעם ללא פציעות, וזכה באליפות העולם בפעם השלישית. אבל פלה היה רק היהלום של נבחרת שנחשבה כמעט מושלמת, עם שמות כמו ז'רז'יניו, קרלוס אלברטו, טוסטאו, ריבלינו, גרסון וקולדואלו.
בגמר פגשה ברזיל את איטליה, שניצחה בחצי הגמר את מערב גרמניה 3:4, במשחק בלתי נשכח שכלל חמישה שערים בהארכה. הגמר היה סיפור שונה לחלוטין, ברזיל רקדה על המגרש והביסה את ה"אזורה" 1:4.
הזכיה השלישית, כפי שנקבע בתקנון המונדיאל, שיכנה את גביע "ז'יל רימה" בידי ברזיל לצמיתות. אלא שכעבור כמה זמן נגנב הגביע, ושלא כמו באנגליה 1966 (הגביע נגנב בלונדון ונמצא בחלוף כמה ימים), הגביע לא נמצא. פיפ"א דאגה להנפיק גביע חלופי, זהה למקור, לארון הגביעים של התאחדות הכדורגל הברזילאית.
הנקמה הגרמנית
אחד ממשחקי רבע הגמר הפגיש שוב את שתי הפינאליסטיות של הגמר השנוי במחלוקת מ-1966, אנגליה וגרמניה. האנגלים, אלופי העולם עדיין, הובילו 0:2. ריח הזכרונות של 66' כנראה העיר את הגרמנים, שהצליחו להשוות. בהארכה הם גם כבשו את שער הניצחון במשחק. נקמה קטנה, ראשונה מני רבות.
הנבחרות המשתתפות
אירופה:
אנגליה, מערב גרמניה, ברית המועצות, בלגיה, איטליה, שבדיה, רומניה, צ'כוסלובקיה, בולגריה
דרום אמריקה:
ברזיל, אורוגוואי, פרו
אפריקה:
מרוקו
צפון/מרכז אמריקה
מקסיקו, אל-סלבדור
אסיה/אוקיאניה:
ישראל