כתוב בדם: סיפורו של מאמן סרביה סינישה מיכאילוביץ'

לו חייו היו מתפתחים אחרת בגיל 18, סינישה מיכאילוביץ', חצי סרבי וחצי קרואטי, היה מייצג את הצד השני. סיפורו המדהים והטראגי של מאמן סרביה, שיפגוש ביום שישי את האויב הגדול שלו בדרבי הבלקני הטעון

מיכאל יוכין
21/03/2013

"הלוואי ויהרגו את כולכם שם בכפר", סינן איגור שטימאץ לעברו של סינישה מיכאילוביץ' בתחילת המשחק. היה זה אחד הקרבות הטעונים שידע הכדורגל – הגמר האחרון אי פעם של הגביע היוגוסלבי בין הכוכב האדום בלגרד להיידוק ספליט ב-8 במאי 1991. שלושה שבועות לאחר מכן ידייק מיכאילוביץ' בפנדל שלו בדו קרב אחרי 120 דקות מאופסות מול מארסיי בגמר גביע אירופה לאלופות ויניף את הגביע, אבל האירועים שעניינו אותו הרבה יותר התקיימו בכפרו, בורובו, ממש ליד עיר הולדתו ווקובאר, שתהפוך לימים לאחד הסמלים האיומים למלחמה האכזרית שליוותה את פירוק יוגוסלביה.

עוד בוואלה!

עד כמה חשובה התדמית להצלחה האישית?

מערכת וואלה! בשיתוף מאיה נוטקוביץ'
מאמן נבחרת סרביה סינישה מיכאילוביץ'. Boris Grandoski, AP
סוחב היסטוריה כבדה מאחוריו. סינישה מיכאילוביץ'(צילום: AP, Boris Grandoski)

איחולי מוות למשפחה

את המורכבות הכואבת של הסכסוך אפשר להדגים באמצעות ווקובאר – כמחצית מתושביה היו קרואטים, המחצית השניה סרבים. במשך עשורים שרר דו קיום, אולם הכל התפרק חיש מהר לרסיסים. בכפר בורובו, שנכלל בגבולות העיר, היה רוב סרבי שהתנגד נחרצות לדרישת הקרואטים לקבלת עצמאות. ימים ספורים לפני גמר הגביע אירעה במקום טרגדיה אחרי ששוטרים קרואטים נכנסו לכפר וניסו להחליף את דגל יוגוסלביה בדגל קרואטיה, ובשני הצדדים נפלו קורבנות. זו היתה אחת מתקריות הדמים הראשונות שהעלתה את המתח בין הלאומים לגבהים חדשים.

לגמר בין הכוכב האדום, ספינת הדגל של הכדורגל הסרבי, להיידוק, אחת משתי האימפריות של קרואטיה, לא היה סיכוי לעבור בשקט. מיכאילוביץ' ידע זאת היטב, אולם האמירה הבוטה של שטימאץ התעלתה אפילו על ציפיותיו הגרועות ביותר. דמו רתח על האיש שאיחל למשפחתו מוות, ובמשך כל המשחק הוא התרכז רק בניסיונות לפצוע אותו. בלם היידוק לא נותר חייב, והמאבק ביניהם הופסק בדקה ה-70 כאשר שניהם ספגו כרטיס אדום. "בדיעבד, זו אולי היתה ההחלטה הנכונה של השופט", מודה מיכאילוביץ', כיום מאמן נבחרת סרביה. ביום שישי הוא יפגוש שוב את שטימאץ באיצטדיון מקסימיר בזאגרב, כשיריבו יארח אותו כמאמן קרואטיה.

השופט לא התמהמה ולקח החלטה נכונה. מיכאילוביץ' ושטימאץ מורחקים(צילום: מערכת וואלה!, צילום מסך)

השיער קבע את הזהות הלאומית

סיפור חייו של מיכאילוביץ' מורכב אפילו יותר מהאזור בו נולד. אביו בוגדן היה סרבי ואמו ויקטוריה קרואטית. הוא הרגיש מילדותו שייכות לשני הלאומים. למעשה, לו שיערו היה חשוב לו קצת פחות, גדולים הסיכויים שמיכאילוביץ' היה מייצג את נבחרת קרואטיה דווקא.

מגיל צעיר התפרסם הקשר בבעיטות אדירות ממרחק, עליהן התאמן במשך שנים ארוכות, וקיבל את הכינוי "המפציץ מבורובו". הצטיינותו בליגת הנערים משכה תשומת לב ובני גילו מהאקדמיה של דינמו זאגרב התלהבו יותר מכולם. זבונימיר בובאן ורוברט פרוסינצ'קי המליצו עליו בחום, וכאשר מיכאילוביץ' היה בן 18, ב-1987, הוא זכה להזמנה אישית ממאמן הקבוצה הבוגרת של דינאמו, מירוסלב בלאז'ביץ'. הנער הרשים במשחקי אימון, אולם המשא ומתן נתקל בקשיים כאשר התברר לו שזאגרב לא מתכוונת להציע לו חוזה מקצועני. בנוסף, הבהיר לו בלאז'ביץ' נחרצות שהוא עדיין לא צפוי להיות שחקן הרכב, וכן דרש ממנו להסתפר. כמו דניאל פסארלה אחריו, המאמן הקשוח ראה בשיער ארוך סימן להיעדר משמעת. מיכאילוביץ' שקל את כל מכלול הנושאים והשיב לדינמו בשלילה.

המליץ בחום. רוברט פרוסינצ'קי(צילום: GettyImages, Jamie McDonald)

הניפוי והדמעות

בזאגרב נפגעו מההחלטה ובלאז'ביץ' הכניס למערכה ארטילריה כבדה. מירקו יוזיץ', מאמן הנבחרת הצעירה של יוגוסלביה, הודיע למיכאילוביץ' כי ינופה אם לא יחתום בדינמו. האולטימטום רק הכעיס יותר את הקשר שהיה נחוש מאי פעם להישאר בכפרו. יוזיץ' מימש את האיום ובמונדיאל לנבחרות הצעירות שהתקיים בקיץ 1987 בצ'ילה זכתה יוגוסלביה בלעדיו. מיכאילוביץ' לא מתבייש לספר שבכה כשראה בטלוויזיה את חבריו חוגגים עם הגביע. היה זה עלבון עצום עבורו, אבל הוא מעולם לא התחרט על הבחירה. את הנקמה המתוקה ביוזיץ' הוא השלים כבר ב-1991, כאשר ניצח את קולו קולו הצ'יליאנית, אותה הדריך המאמן הקרואטי, בגביע הביניבשתי עם 0:3 חלק של הכוכב האדום.

שיקולים לאומיים לא השפיעו על מיכאילוביץ' הצעיר וכל חייו היו משתנים לו היה מחליט אחרת. העיתונאי איגור מלאדנוביץ' אומר: "אפשר להניח שבלאז'ביץ' היה הופך את מיכאילוביץ' לקרואטי. בהמשך הוא קיבל גם הצעה של רייקה הקרואטית, אבל היא לא התאימה לו מסיבות מקצועיות. בסופו של דבר הוא הצטרף לקבוצת וויבודינה הסרבית מהעיר נובי סאד וזה קבע את עתידו". בעונתו הראשונה בוויבודינה הוא היה בורג קריטי באליפות סנסציונית, משם המשיך לכוכב האדום ולזכיה סנסציונית לא פחות בגביע האלופות כשהוא בסך הכל בן 22. סגנונו הלוחמני מצא חן במיוחד בעיני אחד האוהדים השרופים ביותר של הקבוצה, ז'ליקו רז'נאטוביץ', המכונה ארקאן.

אוהד שרוף של מיכאילוביץ', מה שבדיעבד עזר מחוץ למגרש. ארקאן(צילום: AP)

חיי הדודה והדוד

ארקאן היה המנהיג הבלתי מעורער של הפנתרים, ארגון צבאי סרבי שנודע באכזריותו. הוא התיידד עם מיכאילוביץ' באופן אישי ויש הטוענים כי במקביל לקריירה ככדורגלן, גייס הקשר הצעיר לוחמים עבור יחידות העילית שלו. במשך שנות הסכסוך, ביצעו כוחותיו של ארקאן פשעי מלחמה רבים ובמציאות הבלתי אפשרית ששררה באיזור לקח מיכאילוביץ' באופן ברור את הצד הסרבי. המלחמה המזעזעת השפיעה על הכוכב בכל תחומי החיים. נבחרת דור הזהב של יוגוסלביה, בו היה לו תפקיד חשוב, נזרקה מהשתתפות ביורו 92' אליו העפילה במוקדמות, אבל גם זה מתגמד אל מול הטרגדיה האישית.

בווקובאר בוצע טבח מחריד את אזרחים קרואטים בידי כוחות סרבים ולאחר מכן הגיעה הנקמה הקרואטית בתושבים הסרבים. מתבונן מהצד לא יוכל לעולם להבין מה עבר על מיכאילוביץ', שכבר שיחק אז באיטליה, ללא קשר יומיומי עם משפחתו. ארקאן הציל באופן אישי את דודתו הקרואטית של השחקן, אחותה של אימו, אשר נתפסה בידי כוחות סרבים – הוא ידע במי מדובר והורה לאנשיו לא לחסל אותה. ככל הידוע, הוא גם היה זה שדאג להבריח את הוריו של סינישה לסרביה כאשר פשטו כוחות קרואטים לבורובו. מדהים אפילו יותר היה הסיפור של דודו, אחיה של אמו, קצין בכיר בכוחות הקרואטים שנתפס אף הוא על ידי כנופיות סרביות. במשך זמן רב נהג הקצין להקניט את אחותו ולגלג עליה בשל נישואיה לגבר סרבי. לפי השמועות, ברגע האמת העניק ארקאן למיכאילוביץ' את ההחלטה בדבר גורלו של הדוד והשחקן ביקש לחון אותו.

כדור הישר בלב

כאשר כוחות נאט"ו החלו בהפצצות על בלגרד ב-1999 כדי להפיל את שלטון סלובודאן מילושביץ', שקל מיכאילוביץ' לשבות מפעילות בליגה האיטלקית, אך הבין שלא יצליח להשפיע כך על המהלכים. במקום זאת, הוא חגג את השערים עם חשיפת חולצות עליהן דרישה להפסיק את התקיפות. אוהדי לאציו, במדיה שיחק אז, התייצבו לימינו. הם הזדהו עם כאבו גם בינואר 2000, כאשר ארקאן חוסל ביריות במלון בבלגרד. כוכב לאציו עלה למשחק עם סרט שחור וגם אם כולם מכירים את רז'נאטוביץ' כפושע מלחמה, הוא לא מוכן עד היום לוותר על הקשר. "היינו חברים בגלל הספורט. שיחקתי בכוכב האדום והוא אהד את הקבוצה. אודה לו עד יומי האחרון על מה שעשה עבור משפחתי" הוא אמר החודש בראיון לתקשורת הקרואטית.

את הביקור בעיר הולדתו אחרי סיום הקרבות לא ישכח מיכאילוביץ' לעולם. "ווקובאר נמחקה לגמרי, היא נראית כמו הירושימה. הבית שלי נעלם כלא היה. גם בית הספר שלי איננו עוד. כשהלכתי בין ההריסות, מצאתי פוסטר של נבחרת יוגוסלביה המפוארת שלנו. הוא רוסס בכדורים, ובתמונה שלי ירו בדיוק בלב". זו לא היתה התמונה היחידה של מיכאילוביץ' שאותרה במקום. שנאת הקרואטים כלפיו היתה עצומה ובכל התצלומים גורדו ונמחקו עיניו של סינישה. זה לא מקרי, אלא סמל מצמרר – אנטה פאבליץ', מפקד כוחות אוסטאשה הקרואטים ששיתפו פעולה עם הנאצים במלחמת העולם השניה דרש לקבל בכל יום עיניים עקורות כסימן לביצוע יעיל של רצח העם הסרבי. יש מי שהמשיך את דרכו גם במלחמת האזרחים בשנות ה-90'.

עיר שנמחקה לגמרי. ווקובאר במלחמה(צילום: AP, Nikola Solaja)

חולם על נחשים

את תדמיתו של מיכאילוביץ' על המגרש יהיה קשה לשנות. לצד כשרונו העצום, שהביא לו הכרה של אחד הבלמים הטובים בעולם בשיאו וזכיה באליפות איטליה ב-2000 עם המאמן סוון גוראן אריקסון, שהסיטו בהצלחה לעמדת הבלם עוד בימיהם המשותפים בסמפדוריה, הוא הותיר רושם של שחקן מלוכלך. במידה מסוימת זה נכון, אך אל תמהרו לשפוט אדם שעבר כה הרבה בחיים. מיכאילוביץ' מספר שבסיוטי הלילה הוא חולם לא פעם על נחשים שחונקים אותו. מגיל צעיר מאוד, הוא למד שהוא חייב להגן על עצמו בכל האמצעים שעומדים לרשותו, כמו במשחקים בחצר בבורובו עם ילדים גדולים ממנו שהסתיימו כמעט תמיד במכות.

זכורה במיוחד, למשל, התקרית הגזענית עם פטריק ויירה במהלך משחק ליגת האלופות, במהלכה כינה את הצרפתי "כושי מסריח". עם זאת, לפי עדותו של הסרבי, ויירה התחיל כשקרא לו "צועני מסריח". מיכאילוביץ' מעולם לא הבליג על דבר, והוא ידע גם לסלוח. עובדה – הוא נהנה מיחסים מצוינים עם ויירה באינטר, כאשר שימש כעוזר המאמן של רוברטו מאנצ'יני. הוא גם אימן בפיורנטינה את אדריאן מוטו, עליו ירק בזמנו במשחק בליגה האיטלקית.

שותפו של ביליץ'

אחרי זוועות המלחמה, לא שומר מיכאילוביץ' טינה כלפי העלם הקרואטי כולו. נהפוך הוא. "אין לי דבר נגד הקרואטים. אמי קרואטית ואבי סרבי ואף פעם לא עניין אותי מי בא מאיזה לאום", הוא אומר. בלאציו היה אלן בוקשיץ' הקרואטי אחד מחבריו הקרובים. בנבחרות הצעירות הוא חלק את החדר עם סלאבן ביליץ', מאמן קרואטיה הקודם, והשניים מיודדים עד היום. "אני מתחבר מאוד לאנשים מדלמטיה, החבל הדרומי של קרואטיה. הם יודעים לבלות וליהנות מהחיים. פעם ביקשתי מבוקשיץ' לשוט ביחד לחופי קרואטיה כדי לנקות את הראש" הוא אומר.

החיבה הרבה לביליץ' באה לידי ביטוי גם בהצהרותיו לפני שתי אליפויות אירופה האחרונות. בעוד הסרבים לא הצליחו להעפיל ליורו 2008 וליורו 2012, הצהיר מיכאילוביץ' פומבית שכל עוד נבחרתו לא משחקת בטורניר הוא מעודד את קרואטיה. "אני לא צבוע ולא מתעלם מהעבר. היו דברים איומים, כולנו עשינו טעויות גדולות. הסרבים רצחו את הקרואטים והקרואטים רצחו את הסרבים. אף אחד לא יוצא נקי מהסיפור הזה ואל לנו לשקר לעצמנו. זמן המלחמה עבר, בשני הצדדים צמח דור חדש" מצהיר הכוכב.

"אני מתחבר מאוד לאנשים מדלמטיה, החבל הדרומי של קרואטיה. הם יודעים לבלות ולהנות מהחיים". ביליץ'(צילום: רויטרס)

המנון לפני הכול

ואולם את אהבת המולדת העזה איש לא ייקח ממנו. הכלל הראשון שהנהיג מיכאילוביץ' כאשר מונה למאמן סרביה לפני שנה מחייב את כל השחקנים לשיר בקול רם את ההמנון לפני המשחקים. אדם ליאיץ', קשר-חלוץ ממוצא בוסני, סירב להיענות לדרישה, מסיבות שלא הובררו עד הסוף, ויהיו מובנות בכל מקרה רק לאדם שנולד בבלקנים. המאמן לא היסס וניפה מיד את כוכב פיורנטינה, גם אם הסגל שלו דל יחסית באופציות התקפיות. ההחלטה עוררה ויכוח ציבורי קשה ונוקב במדינה. רבים תמכו במיכאילוביץ', אחרים האשימו אותו בעיסוק בפרטים שוליים, ואחרי סדרת כשלונות עיתון אחד אף יצא בכותרת: "הדבר היחיד שהמאמן הלאומי תרם לשחקניו הוא לימוד ההמנון".

חייבים להיות הוגנים – במקביל דורש מיכאילוביץ' בקוד ההתנהגות גם למחוא כפיים להמנון של הנבחרות היריבות, וקובע באופן חד משמעי: "נעשה זאת גם להמנון הקרואטי. חייבים לכבד את כולם, ואנחנו מצידנו נהיה הוגנים מאוד כלפי המארחים הקרואטים. כולי תקווה שהאוהדים ביציעים יכבדו גם את ההמנון שלנו".

לא שרת את ההמנון? לך הביתה. ליאיץ'(צילום: GettyImages, Gabriele Maltinti)

"שטימאץ עבר את הגבול"

מיכאילוביץ', אם כך, מושיט יד לפיוס עם כולם, אך ספק רב אם ילחץ באהבה את ידו של שטימאץ. את האמירה הנבזית שלו מלפני 22 שנה הוא לא שוכח וכדי להוסיף חטא על פשע יצא מאמן קרואטיה הנוכחי בהתגרות. לפני מספר חודשים זוכו שני גנרלים קרואטים, אנטה גוטובינה ומלאדן מארקאץ', בערעור בבית הדין הבינלאומי בהאג מאשמת פשעי מלחמה נגד העם הסרבי, ברוב מפוקפק של שלושה שופטים מול שניים. הזיכוי התקבל בחגיגות נרחבות ברחבי קרואטיה ושטימאץ הגדיל לעשות כאשר הציע שאחד מהם יתכבד לבעוט את בעיטת הפתיחה במשחק מול סרביה. לאחר מכן האפשרות הורדה מסדר היום, אך מיכאילוביץ' עדיין זועם: "הוא חצה את כל הקווים. אסור לערב ספורט עם פוליטיקה. אני מקווה ששטימאץ מבין את טעותו, אבל לא משוכנע בכך".

לקרב הטעון בזאגרב מגיע מיכאילוביץ' עם הגב לקיר. בזמנו עורר הניצחון 1:6 על וויילס גלי אופטימיות במדינה, אולם שני ההפסדים בנובמבר, 3:0 ביתי מול בלגיה ו-1:0 מביך במקדוניה, הקטינו מאוד את סיכויי ההעפלה. קרואטיה נמצאת במצב טוב בהרבה ורק ניצחון חוץ ישאיר לנבחרתו של מיכאילוביץ' אפשרות להמשיך ולחלום. כבר כאשר קיבל על עצמו את התפקיד והבטיח להצעיר מאוד את הסגל, קבע המאמן בן ה-44 חד משמעית: "אם אכשל, אפנה את מקומי. ההתאחדות הציעה לי לחתום לארבע שנים, אבל העדפתי חוזה לשנתיים ואעזוב אם לא נעפיל למונדיאל". סיום התפקיד כבר נראה באופק.

הדם ביניהם עדיין רע. שטימאץ(צילום: AP, Darko Bandic)

אינטר מחכה?

יש לו גם חלום לעתיד. "אם יציעו לי לאמן את אינטר, ארוץ למילאנו" הוא אמר, ולפי הדיווחים בארץ המגף, מאסימו מוראטי בהחלט כלל את הסרבי, שחקן ועוזר מאמן לשעבר, ברשימת המועמדים המצומצמת, במידה ויוחלט לא להעסיק עוד את אנראה סטמאצ'וני. אלא שבינתיים מתרפק מיכאילוביץ' על זכרונות ממוקדמות יורו 2000, בהן עלתה יוגוסלביה לטורניר על חשבון קרואטיה של בלאז'ביץ'. החשבון עם שטימאץ ממש לא נסגר.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully