"מה יש לנו? זה לא יכול להיות, מה קורה פה?". פרננדו גאגו זעק לעבר חבריו ולא נענה. שחקני נבחרת ארגנטינה החלו במנוסה לעבר חדר ההלבשה וגאגו התהלך בכבדות כשאנשי הצוות המקצועי מנסים לנחמו. תוהה ומתקשה להאמין. מייחל לרגע שמישהו יעיר אותו מחלום הבלהות. התאריך היה אמנם ה-1 באפריל 2009, אבל זו לא הייתה מתיחה. לוח התוצאות הראה: בוליביה 6 - ארגנטינה 1.
"כולם ירדו לחדר ההלבשה, בו שררה דממה מוחלטת", תיאר סרחיו מאפיי ביומון 'אולה' את ההלם במחנה הארגנטינאי. "מסי כיסה את פניו כדי למנוע צילומים, טבס תפס את ראשו כלא מאמין ודמיצ'ליס המיואש נגס בתפוח ללא תיאבון אמיתי". המאמן דייגו מראדונה המתין ולא אמר מילה. את הרגש הוא שמר למסיבת העיתונאים, שם נשא נאום התנצלות דרמטי לאומה והודה כי "סבלתי יחד עם ארגנטינה כולה. כל שער הרגיש כמו דקירה בלב".
שש דקירות כאלה היו באותו ערב הזוי בלה פאס - הערב בו יד האלוהים נקשרה ואילו היד השנייה החטיפה למראדונה הזחוח סטירה מצלצלת. ארבע שנים אחרי, ארגנטינה שבה לזירת הפשע. מראדונה כבר מזמן לא בשטח, אבל מסי כל כך רוצה להשיג תיקון ליום השחור בקריירה שלו. בחזרה ל"צונאמי של לה פאס".
ראשיתו של הסיפור עוד ב-2008. פיפ"א ניהלה אז קמפיין נגד המשחקים בגובה רב מעל פני הים ועוררה את חמתם של רבים בדרום אמריקה. תחילה נאסר לשחק במגרשים הנמצאים כ-2,500 מטרים מעל פני הים, וכך הנפגעות העיקריות היו בוליביה, אקוודור וקולומביה. מאמץ דיפלומטי הוביל להעלאת הרף ל-3,000 מטרים, וכך נותרה בירת בוליביה לה פאס בודדה במערכה.
הנשיא אבו מוראלס טען כי זה "האפרטהייד של הכדורגל" וזכה לחיזוק מחברו דייגו מראדונה, הכדורגלן הגדול בכל הזמנים ודמות משפיעה בעולם כולו. כוכב העבר הארגנטינאי החליט להביע תמיכה פומבית והופיע למשחק צדקה בלה פאס יחד עם מוראלס. "הוכחנו לכולם שאפשר לרוץ ולשחק כאן", הצהיר אז מראדונה בן ה-47, שהתרוצץ על כר הדשא ואף כבש במשחק הידידות. כחודשיים לאחר מכן האיסור בוטל. מראדונה האהוב גם כך בציר מוראלס-צ'אבס-קסטרו, הפך שוב, שנים אחרי פרישתו, לגיבור תרבות בבוליביה.
קצת יותר משנה לאחר מכן, מראדונה חזר לאותו מקום ממש - האצטדיון על שם הרננדו סילס בלה פאס. רק הפעם בתפקיד רשמי, כמאמן נבחרת ארגנטינה. "האוהדים לא באים לראות את השחקנים שלנו, הרי זאת הנבחרת הכי גרועה שידענו ב-40 השנים האחרונות", נכתב בתקשורת הבוליביאנית לפני המפגש במסגרת מוקדמות מונדיאל 2010. "כולם רוצים לראות את טבס, מסי ובמיוחד את מראדונה".
דייגו - או 'דייבו', כפי שקראו בבוליביה לחיבור בינו לבין אבו מוראלס - אכן זכה לכבוד השמור למלכים. או נשיאים. המשטרה נדרשה לתגבר כוחות כדי לפזר את ההתקהלות סביב המלון. מאות אוהדים רק רצו לספוג קצת אבק כוכבים. למעשה, נבחרת ארגנטינה מעולם לא התקבלה בחיבה כה גדולה בבוליביה עד אותו יום, ומראדונה המאושר חזר על הצהרות התמיכה בזכותם של מארחיו לשחק בלה פאס. "כל אחד צריך לשחק היכן שנולד", הזכיר מאמן האלביסלסטה. כשעלתה שאלת ההתמודדות עם סוגיית האקלים, השיב מראדונה בביטחון: "לארגנטינאים אין פחד גבהים". האמנם?
החששות כי מראדונה עסוק יתר על המידה בביסוס קשריו עם מוראלס ופחות במשחק עצמו, היו נחלת מעטים בלבד. האופוריה שלטה אז בכל הקשור בסיקור נבחרת ארגנטינה. מראדונה ניצח את שלושת משחקיו הקודמים מבלי לספוג, כולל 0:4 משכנע על ונצואלה ארבעה ימים לפני כן, בבכורה הרשמית שלו בתפקיד. המאמן התייחס בביטול לבעיית הגובה המקשה את החיים על כל נבחרת המבקרת בלה פאס, התעלם מכל עצה לשינוי סגנון המשחק ודבק בעמדתו. קרלוס בילארדו, אז בתפקיד היועץ ובעבר המאמן איתו זכה מראדונה בגביע העולמי ב-86', המליץ על מערך צפוף יותר וחמישה שחקנים בהגנה, על מנת לחפות על היעדר האוויר בריאות ולחלק את הכוחות. מראדונה, עדיין כעוס על כך שבילארדו ונשיא ההתאחדות חוליו גרונדונה מנעו את צירופו של חברו אוסקר רוג'רי כעוזר מאמן, בחר להתעלם בהפגנתיות.
ללא מערך מתאים וללא הכנה פיזית נאותה לריצה של 90 דקות באוויר הדליל של לה פאס, לארגנטינה לא ממש היה סיכוי. זאת ועוד, בסגל של מראדונה היו רק חמישה שחקנים שהתנסו בעבר במשחק בבירת בוליביה. חואן ורון נותר על הספסל, סבסטיאן בטאגליה כלל לא נרשם בטופס וכך נותרה ארגנטינה עם חאבייר סאנטי, מקסי רודריגס, קרלוס טבס וסוללה ארוכה של כוכבים, אך כאלה שמעולם לא ביקרו בלה פאס. כל שכן שיחקו שם כדורגל. "ההצלחות היחידות של ארגנטינה בלה פאס בעבר, 3:3 ב-2001 וניצחון 1:2 ב-2005, נבעו מהכנה מדוקדקת מבחינת תזונה, אימוני כושר והתאמה לאקלים", נכתב ב'לה נסיון'. הפעם הנבחרת הארגנטינאית לא הכניסה את הנושא למשוואה, אלא סמכה על יד המקרה. התוצאה הייתה בהתאם.
בזמן ששחקני נבחרת ארגנטינה נפלו מהרגליים, 40 אלף צופים באצטדיון הרננדו סילס הריעו למרסלו מרטינס, שישב בזמנו יותר מדי על הספסל של שחטאר דונייצק ורץ כאיילה שלוחה. חברו חואקין בוטרו שכח לרגע את הסירוב ממכבי נתניה ואת החיים האפרוריים בליגה השנייה במקסיקו, והטיל אימתו על ההגנה הארגנטינאית עם שלושער מדהים. קרלוס אריאס, אחד שדווקא נחת בקופסה שנה לאחר מכן, עצר פעמיים את מסי במצב של שוויון ובמחצית השנייה שימש כצופה. במצב של 1:5 לבוליביה, אחרי שהגנת האלביסלסטה התפרקה לחלוטין ואנחל די מריה המחליף ספג כרטיס אדום מטופש, התרחש רגע סוריאליסטי. חואן פניה מסר לדידי טוריקו, וליאו מסי שניסה בכוחותיו האחרונים לחטוף את הכדור, כשל ונותר חסר אונים. הקהל הגיב בקריאות "אולה" והמשיך עם כל מסירה במסכת ההתעללות של המארחים בארגנטינה. עד השער השישי של אותו טוריקו ממרחק בדקה ה-86. מראדונה גירד בפדחתו, תפס את פניו ובייאושו סינן קללה או שתיים. ההלם היה מוחלט.
1:6 בסיום. לא פחות. בבוליביה הקרינו את תקציר המשחק ללא הרף, כשברקע מנגינת השיר "Don't Cry for Me Argentina". וכמה דמעות זלגו אז. זו הייתה התבוסה הכי גדולה של ארגנטינה מאז ה-5:0 שהנחיתה עליה קולומביה בבואנוס איירס בספטמבר 1993 והשישייה הראשונה מאז ה-6:1 מול צ'כוסלובקיה במונדיאל 1958. אז עמד בין הקורות אמדאו קאריסו. בלה פאס הקורבן היה חואן פאבלו קאריסו (אין קשר משפחתי) שבכמה הצלות עוד מנע תבוסה גדולה יותר, אך מאז לא הופיע עוד במשחק רשמי במדי נבחרת ארגנטינה וחווה דעיכה משמעותית בקריירה שלו. קאריסו עוד יצא בזול לעומת חבריו להגנה, שספגו את עיקר האש. חאבייר סאנטי המנוסה גרם לפנדל מיותר, גבי היינצה ומרטין דמיצ'ליס הכבדים נראו אבודים ותשושים במרכז ההגנה, אמיליאנו פאפה היה החלש מכולם ולפניהם חאבייר מסצ'ראנו, הקפטן והאיש עליו אמר מראדונה "מסצ'ראנו ועד 10", הציג את משחקו הגרוע במדים הלאומיים.
מראדונה לא האמין שהמגרש עליו הגן בחירוף נפש ישאיר לו צלקת כה גדולה, אבל היה הגון מספיק כדי לא להשתמש בתירוץ הגובה לאחר הערב הכי טראומטי שלו בענף. הרי אקוודור ניצחה שם, וכך גם ונצואלה וצ'ילה שהגיעו עם שחקנים המורגלים לשחק בגבהים והתאימו את שיטת המשחק לתנאים המיוחדים. בכל מקרה, מאותו רגע הבינו בארגנטינה שההילה של מראדונה לא תספיק כדי להוביל את ארגנטינה לזכייה במונדיאל. זה בקושי הספיק להעפלה. "גם ברזיל הפסידה בלה פאס, אבל לא בצורה כזו", סיכמו ב'לה ראסון' את קמפיין המוקדמות. העיתונאי אדריאן פיידרבואנה כתב: "מראדונה היה שבוי של אהבתו למוראלס ושכח מטקטיקה. מעולם לא חשבתי שאראה אותו סובל כל כך במקום בו צהל וחגג שנה קודם לכן". האופוריה סביב מראדונה התחלפה בחשש שהתאמת לבסוף ברבע גמר המונדיאל, שוב בעקבות הכנה לקויה שהובילה לתבוסה (4:0 לגרמניה).
השחקנים לא דבקו אז בקו של מאמנם ויצאו נגד קיום המשחקים בבירה הגבוהה בעולם. מסי טען אז כי לדעתו אי אפשר לשחק בלה פאס, והשבוע נזכר: "כולנו זוכרים מה קרה שם בפעם הקודמת. היה קשה מאוד. האמת היא שזה נורא כי אתה עושה מהלך אחד ולא מסוגל להתאושש אחריו. אין אוויר". כוכב ברצלונה נערך לביקור השני שלו בלה פאס, אך הטראומה מאז ליוותה אותו גם במשחקי הבית. הבוליביאנים עצרו אותו בקופה אמריקה בארגנטינה ב-2011 וכמה חודשים לאחר מכן גם במשחק המוקדמות במונומנטל. בשני המקרים ארגנטינה לא ניצחה (1:1) ובוליביה נותרה הנבחרת הדרום אמריקאית היחידה לרשתה מסי לא כבש. האם הלקח נלמד? כעת מסי, די מריה, מסצ'ראנו ומקסי רודריגס חוזרים כשרידים היחידים בנבחרת (גאגו פצוע וייעדר) מאותו ערב מסויט. הערב בו החמצן לא הגיע למוח, וארגנטינה איבדה את הראש.
