מגאון לאסון

"אנו מודיעים על פטירתה בטרם עת של נבחרת ברזיל שהייתה בחייה אלופת העולם פעמיים. לאחר היוודע דבר הרצח, ממתינה המשפחה ההמומה, המונה 90 מיליון, להגעתם של האחראים לפשע על מנת לנקוט בהליכים הנדרשים. שמו של התליין הוא ויסנטה פאולה".

כך החלה מודעת האבל המאולתרת שפורסמה על ידי ראשי חוג אוהדי סלסאו בעיתון "לוטה דמוקרטיקה" ב-20 ביולי 1966, יום אחרי שהנבחרת הודחה מגביע העולם באנגליה בשלב הבתים, בתום הפסד 3:1 לפורטוגל. ויסנטה פאולה היה המאמן הלאומי. שמונה שנים קודם לכן, היו בברזיל מעט אנשים יותר פופולריים ממנו, אחרי שהצעיד את נבחרת הכדורגל לזכיה היסטורית ראשונה בגביע העולם בשבדיה. הגיבור הגדול הפך תוך שבוע לדמות שנואה ומתועבת. זהו סיפור של טרגדיה אנושית במלוא מובן המילה.

הסיבות שיש לסקולארי ולברזיל לפחד

גם התשתיות במדינה לא מלהיבות

ברזיל 2014: כל העדכונים

חייו של ויסנטה פאולה היו מרתקים, והשפעתו על הכדורגל הברזילאי והעולמי עצומה. כשחקן הוא לא הצליח יתר על המידה, בעיקר בשל בעיות משקל, אשר הפכו עם הזמן להשמנת יתר קיצונית. פאולה שיחק מגיל 16 כקיצוני ימני, אבל פרש בגיל מוקדם ועבר לספסל. כבר בגיל 28 הוא מונה למאמן הראשי של סאו פאולו, אשר הרוויחה מכך רבות. במשך שני עשורים הדריך פאולה את המועדון – פעם כמאמן, פעם כמנהל אדמיניסטרטיבי. ההישג הגדול של חייו, לפחות לדבריו, היה ביוזמה וקידום הקמת אצטדיון מורומבי בשנות ה-50'. בעוד מרקאנה הענק נבנה בתמיכה ממשלתית מכספי משלם המסים, סאו פאולו מימנה את הפרויקט שלה לבדה. תרומה כבירה נוספת של פאולה למועדון התרחשה ב-1943, כאשר פעל להחתמת לאונידס, היהלום השחור שכבש שבעה שערים בגביע העולם ב-1938, אליל אוהדי פלאמנגו. לפי העדויות, אחד הסקוררים האימתניים בתולדות הכדורגל רק שיפר את ביצועיו בהדרכתו של הבוס החדש. כאשר רצה לאונידס לפרוש בגיל 34, שכנע אותו פאולה להמשיך, והשניים זכו יחדיו בשתי אליפויות פאוליסטה רצופות.

ב-1949, כשנה לפני המונדיאל הביתי, מונה פאולה במקביל לתפקידו לאחראי הסלקציה של הנבחרת במדינת סאו פאולו, מעין סקאוט ראשי. במדינה רחבת ממדים כמו ברזיל, בעידן שלפני הטלוויזיה, שלא לדבר על האינטרנט, מאמן נבחרת לבדו לא הספיק כדי לעקוב אחרי כל המועמדים, והסמכויות חולקו בין גורמים רבים. לפאולה היה, אם כך, תפקיד משמעותי יחסית בבחירת הסגל לטורניר אשר הסתיים בהפסד הדרמטי והטרגי לאורוגוואי. את תפקיד מאמן הנבחרת קיבל לראשונה לקראת המונדיאל בשבדיה, ופעל להחדרת שיטות מהפכניות, לא רק מבחינה טקטית אלא בעיקר בהכנה המנטלית.

פאולה דאג להעסיק בנבחרת פסיכולוג, אשר היה אמון על בדיקת מצבם של השחקנים ומתן המלצות לגבי שיתופם. אמנם המאמן לא תמיד קיבל את עצותיו, כמו למשל במקרה של גארינצ'ה אשר נפסל בידי הפסיכולוג בשל אייקיו נמוך במיוחד, אך הוא נעזר בהן רבות. פאולה צבר במהלך ימיו בסאו פאולו מוניטין של אדם נינוח וידידותי, אשר לא מרים את הקול על איש. עם זאת, כללי המשמעת בנבחרת הפכו הדוקים יותר עם כניסתו לתפקיד, ועל השחקנים נאסר, בין היתר, להתראיין לתקשורת מחוץ לשעות הקבועות לכך.

"סף השבירה של השחקנים היה נמוך מדי במשך שנים ארוכות", נזכר פאולה בדיעבד. כך, למשל, מזג אויר גשום פגע מאוד בביטחון העצמי, ולכן הכריח פאולה את חניכיו להתאמן עם כדורים רטובים וכבדים. מאמציו נשאו פרי בגמר המונדיאל. בבוקר שלפני המשחק המכריע הסתכל עיתונאי אחד מחלון חדר האוכל במלון, ראה את השלוליות את ענני הגשם וסינן: "זהו, הלך עלינו". פאולה מנע ממנו להתקרב לשחקנים על מנת לא לשדר פסימיות, ובסופו של יום חגגה ברזיל עם 2:5 על המארחת.

את התואר השיג פאולה תוך בחירה מבריקה של ההרכב. על אף שהיה איש סאו פאולו בלב ובנשמה, הוא כלל בסגל שלושה מכוכבי קבוצתו בלבד, ואיש מהם לא היה בטוח בהרכב. נהפוך הוא – פאולה סבר כי הבלם מאורו ראמוס נוטה לכדרר יותר מדי, ולכן לצוות במרכז ההגנה את כוכבי ואשקו-דה-גאמה, בליני ואורלנדו. למעשה, כל שיטת המשחק של ברזיל בשבדיה התבססה קודם כל על הגנה יציבה. בניגוד לנהוג בשנות ה-50' העליזות, סבר פאולה כי המטרה החשובה ביותר היא לא לספוג את השער הראשון. סלסאו עמדו היטב בתוכנית, ועד לחצי הגמר לא הוציאו אפילו כדור אחד מהרשת.

בהתקפה לא הכול התחבר מהרגע הראשון, ובמשחק השני בשלב הבתים רשמו ברזיל ואנגליה את התיקו המאופס הראשון אי פעם בגביע העולם. במסגרת הפקת הלקחים, נשלחו נגד ברית המועצות להרכב גארינצ'ה ופלה. ההימור של פאולה עם נער בן 17 התברר כגאוני. במובן מסוים, הוא האיש שגילה את מלך הכדורגל. מי יודע כיצד היה מתפתח המשחק לו היה פאולה מהסס ומשאיר את העבודה ברגלי חלוצים מנוסים יותר.

החגיגה ברחובות ברזיל לא ידעה אז גבול. התהלוכות והקרנבלים לא הפסיקו, וגיבורי הניצחון התקבלו בכבוד של מלכים. לו היו מתקיימות אז בחירות לנשיאות, סביר שפאולה היה זוכה בקלות אם היה מגיש את מועמדותו. הוא חזר לעבוד בסאו פאולו, וב-1961 קיבל הצעה לא שגרתית מבוקה ג'וניורס. חציית הגבול, תרתי משמע, עלולה היתה להתפרש כבגידה, אבל אצל פאולה זה עבר חלק. אחרי שנה בבואנוס איירס, הוא שב לברזיל, מונה למאמן האדמיניסטרטיבי של הנבחרת, והיה אמור לטוס איתה לגביע העולם בצ'ילה. מחלות דרכי הנשימה, שנבעו מההשמנה, מנעו זאת, אבל חלקו היה לא קטן גם בזכייה השנייה ברציפות. בשלב זה האמינו בברזיל שיזכו במדליות הזהב בכל ארבע שנים. כל אופציה אחרת פשוט לא התקבלה על הדעת.

ואז, לקראת המונדיאל באנגליה, הוחזר פאולה לתפקיד. הוא לא רצה לקחת אותו, אך הסכים בלית ברירה כי לא רצה לנטוש את חבריו ברגע האמת. "הייתה לי תחושה רעה מאוד הרבה לפני הנסיעה", הוא סיפר בערוב ימיו, "כל המדינה הפכה שחצנית מדי. לאיש לא היה ספק שהגביע חייב להיות שלנו. ניסיתי להזהיר ולהגיד כי בפנינו משימה קשה. איש לא רצה לשמוע, חשבו שאני ממציא תירוצים".

ההכנות לטורניר התנהלו באופן מביש. מאחר שהזכייה נתפסה כמובטחת, כל אחד רצה ליטול חלק בהישג, ובחירת הסגל הפכה למאבקים פוליטיים בין מועדונים ומדינות שונות. לא היה מחנה אימונים אחד לקראת גביע העולם, אלא ארבעה, בהם השתתפו עשרות רבות של שחקנים פוטנציאליים. אחרי בחירת הסגל הסופי, הם הגיעו לאנגליה מכל קצוות ברזיל מבלי לקיים משחקי הכנה ראויים ביחד. אופיו הנוח של פאולה נעים ההליכות הפך במצב זה לחיסרון מסוים. הוא לא הרים את הקול, לא הצליח להכניס את הסובבים לאווירה הנכונה.

הניצחון 0:2 על בולגריה במשחק הראשון בגודיסון פארק, משערים של פלה וגארינצ'ה, רק הגביר את הציפיות. צמד הכוכבים המחויכים הופיע בעמודים הראשונים בכל עיתוני ברזיל, והקרנבל החל. כעבור שלושה ימים הגיעה לרחובות ריו וסאו פאולו הבשורה הקשה – הונגריה ניצחה את סלסאו 1:3. במצב זה נדרש ניצחון רב שערים על פורטוגל במחזור הסיום, אך העסק השתבש לחלוטין. פלה נפצע, הפורטוגלים הקשוחים פירקו את ברזיל, והאוהדים במולדת איבדו את העשתונות.

העדויות מברזיל ביולי 1966 מספרות על מראות קשים ביותר. עשרות התאבדויות, בכי חסר מעצורים של גברים ונשים, מעשי זעם וביזה, הצתות והפגנות אלימות – המדינה הפכה לכאוס מוחלט. מודעת האבל, אשר הזכירה בנוסף לפאולה גם את בכירי ההתאחדות ואפילו את רופאי הנבחרת כפושעים, שיקפה היטב את הלך הרוח. במסגרת תהלוכות הזעם, קל היה להפוך את פאולה לשעיר לעזאזל. בשל מבנה גופו, הוא כונה מאז ומתמיד "השמן". פעם זה היה בחיבה, אבל אחרי ההדחה בשלב הבתים במונדיאל אנשים שרפו שקים מלאים בזבל שסימלו את המאמן השנוא.

ההמון הגיע עד ביתו של פאולה בסאו פאולו. כל החלונות נופצו באבנים, ונעשה אף ניסיון להצית את המבנה. המשטרה הצליחה להציל ברגע האחרון את בני משפחתו מלינץ' אכזרי. פאולה עצמו לא התקשה לנחש את קבלת הפנים הצפויה לו, ולכן נשאר באירופה במשך חודשים ארוכים אחרי המונדיאל. איש לא טרח להודיע לו על פיטוריו, והוא קרא על כך בעיתון. כאשר שב למולדתו, עשה זאת בשקט, ואיש לא התעניין בו יותר. את שחקני הנבחרת הוא פגש מחדש רק אחרי שזכתה במונדיאל ב-1970, וגם אז היה זה לדקות ספורות, אחרי משחק ידידות עם מקסיקו. ההתאחדות התעלמה ממנו, הציבור הוקיע אותו, ורק סאו פאולו אהובתו זכרה את הימים הטובים. המועדון קרא את האקדמיה שלו על שמו של פאולה אחרי מותו ב-1975. בגיל 65 הוא הלך לעולמו.

גורלו של פאולה משמש תמרור אזהרה ענק עבור מאמני ברזיל, אך משום מה הם מתעקשים לא לראות אותו. מריו זגאלו, שהוביל את הנבחרת הגדולה של 1970 למדליות הזהב במכסיקו, נכשל ב-1974, ואז שב לתפקיד בחלוף שני עשורים רק כדי להפסיד לצרפת בגמר ב-1998 שייזכר בגלל פרשת רונאלדו המסתורית. קרלוס אלברטו פריירה, שהצליח לקטוע בצורת בת 24 שנה כאשר זכה במונדיאל-1994 עם סגל אפרפר שכלל את זיניו ומאזיניו בהרכב, לא עמד בפיתוי וחזר ב-2003. זה נגמר בכישלון מהדהד בגרמניה ב-2006, אחריו נשרף הפסל של רונאלדיניו.

כעת גם פליפה סקולארי לא נרתע מתסמונת ויסנטה פאולה ולקח על עצמו את האתגר העצום. האיש שזכה בגביע העולם האחרון של ברזיל ב-2002, כנגד כל הסיכויים, מהמר על כל המורשת שלו. הוא יכול היה להישאר הגיבור הלאומי לנצח. מובן שאם יצעיד את סלסאו לזכייה בטורניר הביתי בעוד שנה, יהיו שיכתירו את פליפאו לגדול מאמני ברזיל בכל הזמנים. אבל לכולם ברור שהסיכוי לזכייה נמוך מ-50 אחוזים. מה יעלה בגורלו אם ברזיל תפשל בגדול? בניגוד לפאולה, אפילו לא יהיה לו לאן לברוח. תחילת הקדנציה של סקולארי היתה בעייתית ביותר, וגם הניצחון האחרון על צרפת לא משנה זאת. גביע הקונפדרציות רק יגביר את הלחץ. הוא ילך ויעצים בהתמדה בשנה הקרובה, ורוחו של פאולה מרחפת מעל ראשו של המאמן הוותיק.