אהבה ושנאה (פורטוגל שבדיה, שישי, 21.45, 5+ לייב)
זוכרים את תשובתו של כריסטיאנו רונאלדו למופע האימים של ספ בלאטר, בו הכריז נשיא פיפ"א על כך ש"לאונרד מסי" הוא "ילד שכל אימא הייתה רוצה" והתבדח על כמות הג'ל בשיערו של הפורטוגלי? "אני מאחל לבלאטר בריאות וחיים ארוכים, בידיעה שימשיך לצפות בהצלחות קבוצותיו האהובות ושחקניו האהובים", השיב הכוכב שנעלב, ואף הגיב לכינוי "גנרל" בהצדעה אחרי כיבוש שער במדי ריאל מדריד.
בלאטר לא רק עיוות את שמו של הארגנטיני, אלא גם קרא במקביל לכוכב נבחרת שבדיה "אברמוביץ'". זה מה ששוחד רוסי עושה לאנשים בתת מודע, ומזל שמסי לא הפך אצלו לליאוניד. חיקויים זולים של זלאטן איברהימוביץ' לא היו על במה בפני הסטודנטים באוקספורד, אבל נסו לרגע לדמיין מה היתה תשובתו של השבדי לו היה נקלע לסיטואציה זהה.
זה לא תרגיל פשוט, כי סביר להניח שתשובה כזו כלל לא היתה מגיעה. בעוד רונאלדו, פגוע עד עמקי נשמתו, הרגיש צורך לענות ולהשיב את כבודו הרמוס לכאורה, לזלאטן זה פשוט לא היה אכפת. הוא היה נותן לאמירה הזו לעבור לו מעל הראש. בלאטר, כמו כל בן תמותה אחר, הוא סתם נמושה לידו. בעולמו של איברהימוביץ' יש רק אלוהים אחד. הוא עצמו.
אחרי ההגרלה שקבעה כי שני כוכבי העל ייפגשו ראש בראש בפלייאוף ההעפלה למונדיאל, פרסם אתר האינטרנט של העיתון גארדיאן שאלון טריוויה משועשע, בו התבקשו הגולשים לבחון את יכולתם לשייך אמירות מתרברבות שיצאו מפיהם של השניים לדובר הנכון. המסר שהועבר הוא שהצמד נמצא במעמד דומה הנה לכם שני בעלי האגו הנפוח ביותר בכדורגל העכשווי, שני שחצנים חסרי תקנה, שני אנשים שחושבים תמיד רק על עצמם. אלא שהקביעה הזו לא מדויקת בלשון המעטה, וכדי לזכות בניקוד גבוה בשאלון היה צריך לשייך את רוב ההתבטאויות הבוטות לשבדי. אופיים של רונאלדו ואיברהימוביץ' שונה בתכלית, ובהיבטים מסוימים הם אפילו הפכים.
רונאלדו לא נחשב לשחצן לחינם. "אולי שונאים אותי כי אני יפה, עשיר ושחקן נהדר" רק האמירה הזו שווה הרבה. אולם היא גם מדגישה בדיוק את הנקודה הרגישה ביותר אצל הפורטוגלי. הוא יזדהה בקלות עם הציטוט של ג'ורג' קוסטנזה בסייפנלד: I must be liked. דעתם של אנשים אחרים עליו חשובה לו מאוד, והמאבק האינסופי מול מסי על ההכרה העולמית מעיק עליו נפשית. הוא מרגיש שתדמיתו הבעייתית גורמת לו עוול. לפני שנה בדיוק, הוא פתח את הלב בראיון ל-CNN והצהיר: "אני רוצה להבין מדוע אנשים סבורים שאני מתנשא. אשמח לשבת איתם ולדבר כדי שיספרו לי מה גורם לכך. אם תהיה לנו שיחה כנה, הם יבינו מיהו כריסטיאנו האמיתי".
בנוסף, משתוקק רונאלדו להיות תמיד באור הזרקורים. אם ריאל מדריד לא מתייחסת לדרישותיו כראוי, הוא ילך לתקשורת ויספר על עצבותו הרבה, מבלי להכינס לפרטים, ויגרום לכל ספרד לדבר אך ורק עליו במשך שבועות. הוא מחפש תשומת לב ללא הפסקה, בתקווה שכולם יפנימו יום אחד לא רק שהוא הכדוגלן הטוב בתבל, אלא גם שהוא פשוט בן אדם מקסים. כל פקפוק בכך מאכזב אותו. אם בלאטר יוצא נגדו, הוא לא יכול להישאר אדיש, ותוך כדי כך יוסיף גם רמז לתיאוריית הקונספירציה של פיפ"א נגדו ונגד קבוצתו.
וזלאטן? הוא לא יכול לדאוג פחות מדעתם של אחרים. מי אלה בכלל? "אהבתכם עושה אותי חזק יותר, אבל שנאתכם הופכת אותי לבלתי ניתן לעצירה", הוא קבע. בניגוד מוחלט לרונאלדו, הוא מייצר לעצמו בכוונה תחילה תדמית של שחצן בלתי נסבל, ונהנה מכך. שימו לב לבחירת הסוכנים של השניים. ז'ורז'ה מנדס, האיש של רונאלדו ורשימה ארוכה של שמות גדולים נוספים, אחד האנשים החזקים בעולם הכדורגל, מבצע את רוב העבודה מאחורי הקלעים. לעתים נדירות תראו את ציטוטיו בעיתונים. מינו ראיולה, שבנה את שמו בין היתר בזכות זלאטן והפך אף הוא לאחד הסוכנים המשפיעים ביותר, הוא הפה הכי גדול שתמצאו על הגלובוס. לא עובר שבוע בלי כותרת עסיסית מבית מדרשו.
רונאלדו מתקשה להשלים עם הפסדים חוזרים ונשנים בניסיונו לזכות בכדור הזהב ובתואר השחקן המצטיין של אופ"א. את הטקס האחרון באוגוסט הוא החרים בהפגנתיות, כדי להעביר לעולם את תחושותיו. איברהימוביץ' משדר משהו אחר לגמרי הוא פשוט בז לתארים האישיים. כפי שאמר ראיולה בשמו: "כדי שהתארים האלה יילקחו ברצינות, השחקן הטוב ביותר צריך לזכות, והשחקן הטוב ביותר הוא זלאטן". סוף פסוק.
איברהימוביץ' מלא בבוז מוחצן כלפי כל העולם. הוא בז לפפ גווארדיולה כי המאמן הקטלוני ניסה להכניס אותו למסגרת. הוא בז למסי, צ'אבי ואנדרס אינייסטה כי הם מתנהגים כמו "ילדים טובים". הוא בז למחויבות לנבחרת, ופרש ממנה בעבר פעמיים כדי "לא לבזבז מאמץ לשווא". הוא בז לעיתונאים ובדרך כלל מתעלם מרובם. מסתכל מעליהם וממשיך לדרכו. המסר שלו לתקשורת הצרפתית היה פשוט מאוד: "אין לעיתונאים כאן מושג כיצד להתייחס לשחקן ברמתי. אולי הם לא רגילים לכוכבים בסדר הגודל הזה, עם קריירה עשירה כמוני".
העיתון השבדי אקספרסן פרסם לא מכבר סיפור כלל לא מפתיע אודות התנהלותו של איברהימוביץ' בפריז סן ז'רמן. השבדי השאיר את רכבו במקום אסור בחניון המועדון והתבקש לא לחזור על כך. זה לא הזיז לו. "אם ארצה לחנות בחדר ההלבשה, אעשה זאת. לא תגידו לי מה לעשות", הוא קבע. לחבריו לקבוצה הוא מתייחס בזלזול מופגן. לפני מספר שנים הוא פיתח תחביב לבעוט בעוצמה ברגלו, בסגנון קראטה, בראשם של שחקני קבוצתו כאשר הם לא מצפים לכך. אף אחד לא העז להגיד לו להפסיק את המנהג.
כלפי שחקני היריבות היחס משפיל אף יותר. איברהימוביץ' לא סופר אותם, וזה תקף אפילו למשחקים מול יריבות נחותות באופן ברור. פול בייס, בלמה האלמוני של ברסט, אמר בעונה שעברה: "הוא לא מסתכל עלינו, ולא מגיב אפילו כאשר מנסים ללחוץ לו יד ולהתנצל על עבירה. הרגשתי שהוא מתעב אותי". עדות ברוח דומה נשמעה לא מכבר מפיו של פרודי בנימינסן, קפטן נבחרת איי פארו: "זלאטן הכניס לי מרפק לפנים, וכאשר ניסיתי לדבר איתו בהפסקה הוא תפס אותי בעוצמה. הוא כל הזמן מדבר על עצמו, באיזה קבוצות הוא שיחק וכמה כסף הוא מרוויח. זו התנהגות ילדותית".
למה גאון כמו איברהימוביץ' צריך להתרברב בפני שחקן חובב זוטר מאי נידח? למה, בניגוד לרונאלדו, הוא נוהג לדבר על עצמו בגוף שלישי? ולמה, בניגוד לרונאלדו, הוא לא מהסס להדגיש את עליונותו על אלה שלא מתקרבים לקרסוליו, כמו האמירה המפורסמת על החלוץ הנורבגי הבינוני: "מה שג'ון קארב יכול לעשות עם הכדור, אני מסוגל לעשות עם תפוז"? זה פשוט האופי שלו.
מבחינה מקצועית, איברהימוביץ' ורונאלדו שונים מאוד, וכל אחד רשאי לבחור צד בהתאם לטעמו האישי. מבחינת יצירתיות נטו, אי אפשר להתחרות בשבדי שממציא דברים מדהימים. מנגד, הפורטוגלי הוא כוכב מגוון יותר, עם טווח פעולה רחב יותר.
ואולם, דווקא במבחן האישיות, בניגוד לדעה המקובלת, ההבדלים ביניהם גדולים הרבה יותר. הפורטוגלי חושב שהוא הגדול מכולם, סובל כי יש אנשים שחושבים אחרת, ורוצה שהעולם יאהב אותו. השבדי משוכנע לחלוטין שהוא הגדול מכולם, מתעלם מדעתם של אחרים, ורוצה שהעולם ישנא אותו. אם רונאלדו יפגוש את בלאטר בארבע עיניים, הוא ינסה לדבר אל ליבו. אם נשיא פיפ"א יפגוש את איברהימוביץ' בסמטה חשוכה, הוא לא ייצא ממנה. מי מהם ראוי לקבל את הכותרות בקיץ? גם זו שאלה של טעם אישי.
החלום של פפ התגשם (איסלנד קרואטיה, שישי, 21.00, ספורט1 ו-HD)
אם כבר נזכרים בהרפתקה של זלאטן בקאמפ נואו, צריך לזכור מדוע גוארדיולה הביא אותו לשם בעסקה הזויה ביותר מבחינה כלכלית. פפ רצה להביא שחקן עם נוכחות עצומה ברחבה ומשחק ראש טוב, כדי שהסגנון של בארסה יהיה מגוון יותר. איברהימוביץ' ממש לא ענה על ההגדרה, עוד לפני שמדברים על הבעיות החברתיות, אבל עכשיו, בבאיירן מינכן, מצא המאמן הקטלוני בדיוק את הדמות שחיפש. בשבוע שעבר הוא הגדיר את מריו מנדז'וקיץ כ"חלוץ הטוב ביותר בעולם". ביורו 2012 הוא הותיר רושם מעולה, אבל במונדיאל הסקורר האימתני עדיין לא שיחק. כדי להגיע לשם, הוא יצטרך להתגבר על הגנה חסונה אך לא מזהירה של איסלנד, אשר מסוכנת בדיוק כמו קרואטיה בעיקר בחלק הקדמי. מותחן רב שערים בדרך?
זיכרונות ממקסיקו (אוקראינה צרפת, שישי, 21.45, ספורט5)
המשחק האיכותי ביותר בין אוקראינה לצרפת נערך במונדיאל 86'. טכנית היתה זו ברית המועצות, אבל ואלרי לובאנובסקי ביסס את נבחרתו כמעט באופן בלעדי על שחקני דינמו קייב, והסובייטים נתנו הצגה גדולה מול הקישור הפנומנלי של טריקולור, עם מישל פלאטיני, אלן ז'ירס וז'אן טיגאנה. התוצאה תיקו 1:1 במעדן בלתי נשכח, שכלל גם טיל מטורף של ואסילי ראץ לחיבורים. אפילו חצי מזה יספק את כולם מחר.
כוכב מקסים (יוון רומניה, שישי, 21.45, משולב באיסלנד-קרואטיה בספורט1)
המאזן הזה עובר איכשהו מתחת לרדאר, אבל למלך הבישולים באירופה קוראים אלכסנדרו מקסים. הרומני בן ה-23 של שטוטגרט, שהגיע בינואר מפאנדורי, הספיק לארגן העונה שמונה אסיסטים, בתוספת לארבעה כיבושים, ובשורה התחתונה מעורב בשער למשחק בממוצע. לא רע בשביל קשר בקבוצת מרכז טבלה שהיה עד לא מכבר אלמוני לחלוטין. ליברפול כבר מתעניינת, ובבריטניה דווח על תג מחיר של 6 מיליון יורו, אבל בפועל הכוכב הזה שווה הרבה יותר. ההכרה העולמית בדרך, והיא תהיה מהירה יותר אם יזדמן לו להעפיל למונדיאל. רק בשביל זה כדאי לתמוך ברומנים מול הסגנון המסורתי של יוון.
