פרובוקציה זולה: סיפורו של ג'אנפרנקו זולה במונדיאל 1994

"היום הזה שייך לעבר, ואני לא חושב עליו יותר. אני לא השחקן היחיד אי פעם שקיבל כרטיס אדום שגוי", אומר ג'אנפרנקו זולה בשיחה עם וואלה! ספורט, אבל אפשר לשמוע בקולו שזה לא לגמרי מדויק. את העוול העצום הזה פשוט אי אפשר לשכוח. אמנם שחקנים רבים הורחקו שלא בצדק בתולדות גביע העולם, וזכור במיוחד המקרה של לורן בלאן שהחמיץ את גמר המונדיאל ב-1998 בגלל הצגה של סלאבן ביליץ', אבל המקרה של זולה בכל זאת בולט מעל כולם. זו היתה הטרגדיה האולטימטיבית, והיא נגרמה לאחד השחקנים האהודים והאהובים ביותר בתבל.

בסיטואציה אחרת, מונדיאל 94' יכול היה להיות הטורניר שלו. זולה היה אז בכושר שיא, הנהיג את סוללת הכוכבים של פארמה, הלהיב במסירות האמן ובכדורים הנייחים המרהיבים שלו, ויכול היה לעשות את זה גם במדי נבחרת איטליה. אלא שלאריגו סאקי היתה "בעיה טובה". גם רוברטו באג'ו היה בכושר טוב בליגה, ומאמן סקוואדרה אזורה היה צריך לבחור פליימייקר אחד. לדעתו, אשר זכתה לביקורת נוקבת בקרב פרשנים רבים, השניים לא יכלו לשתף פעולה בהרכב. הבחירה נפלה על קשר יובנטוס, וזולה המתין בסבלנות על הספסל במשך כל שלב הבתים.

סיפורי המונדיאל:

סרחיו גויקויצ'אה: משוער אלמוני לגיבור ארגנטינה

המרד הרוסי שפירק את הנבחרת

הוא ראה את איטליה מפסידה 1:0 לאירלנד בבוסטון, במשחק פאתטי ונטול יצירתיות. במשחק השני, נגד נורבגיה, הורחק השוער ג'אנלוקה פאליוקה כבר בדקה ה-22, וסאקי בחר להחליף דווקא את באג'ו כדי לאפשר ללוקה מארקג'אני להיכנס אל בין הקורות. "הוא השתגע", מלמל הכוכב בדרכו החוצה, אבל ההימור הצליח – איטליה סחטה ניצחון 0:1 קריטי בזכות שער של דינו באג'ו. רוברטו לא הבריק בלשון המעטה גם במשחק הנעילה של שלב הבתים, בו הצליחה איטליה לסיים בתיקו 1:1 מתסכל עם מקסיקו והעפילה לשמינית-הגמר מהמקום השלישי בבית.

בשלב זה, קולות המחאה שקראו לתת לזולה לשחק נשמעו היטב מארץ המגף עד לארצות הברית. אלא שסאקי המשיך בשלו – הוא סמך על באג'ו והחליט ללכת איתו עד הסוף המר. בקרב נגד ניגריה היה כוכב יובנטוס שוב חלש להחריד. האפריקנים, עם סגל מוכשר שסבל מגישה הגנתית מדי של המאמן ההולנדי קלמנס וסטרהוף, עלו ליתרון בזכות עמנואל אמניקה והסתגרו בבונקר. ללא יד מכוונת בקישור, איטליה נראתה אבודה, ובדקה ה-65 החליט סאקי לעשות מעשה ולתת צ'אנס לשיתוף הפעולה בין באג'ו לזולה. זה עדיין לא היה מושלם, כי האיש של פארמה החליף את ג'וזפה סיניורי ונדרש למלא את מקומו במשבצת לא טבעית באגף השמאלי, אבל למי אכפת? סוף כל סוף קיבל זולה הזדמנות להוכיח את עצמו על הבמה הגדולה, בדקותיו הראשונות בטורניר גדול כלשהו.

היה זה ב-5 ביולי, יום הולדתו ה-28. לגיל הזה היתה משמעות לא מבוטלת, כי הרי הוא הגיע לכדורגל המקצועני מאוחר. באג'ו היה צעיר ממנו בחצי שנה, אך כבר הספיק להפוך לאחד הכוכבים הבולטים של איטליה במונדיאל הביתי ארבע שנים קודם לכן. וזולה? בנעוריו הוא נזרק מכל המדרגות כאשר ניסה להתקבל לקליארי באי הולדתו סרדיניה, בגלל מבנה גופו הצנום, ושיחק עד גיל 23 בליגות הנמוכות.

שם, בקבוצה אלמונית בשם טורס, גילה אותו ב-1989 לוצ'אנו מוג'י, לימים המנהל הספורטיבי הכול יכול של יובנטוס אשר הקריירה שלו הסתיימה ברעש גדול בפרשת השחיתות המפורסמת. אז כיהן מוג'י בתפקיד זהה בנאפולי, והחתים את הפליימייקר הקטן, בניגוד לדעתו של נשיא המועדון. זולה הפך לתלמידו של דייגו מראדונה, ותפס את מקומו כאשר הכוכב הארגנטיני הסתבך עם החוק וברח מאיטליה. מאז העסק רק הלך והשתפר, אבל בגיל 28 ידע זולה היטב שזה עלול להיות המונדיאל היחיד שלו. הוא היה צריך להוכיח את עצמו כאן ועכשיו. אחרי הישיבה המתסכלת על הספסל, היתה זו הזדמנות חייו.

זולה לעולם לא יידע לאן יכול היה להגיע בהמשך הטורניר, כי 12 דקות אחרי שדרך על כר הדשא באצטדיון פוקסבורו, הוא קיבל את המתנה הגרועה ביותר ליום הולדתו. הקשר קיבל כדור באגף השמאלי מחברו לפארמה, המגן המצטיין אנטוניו בנאריבו, התקדם לעבר הרחבה ואיבד אותו למגן אוגוסטין אגואבון. חדור מוטיבציה, זולה זכה שוב בכדור תוך שהוא מנצל טעות של הניגרי, אבל אז צלל לפתע אגואבון לקרקע. השופט המקסיקני ארטורו בריסיו קארטר היה קרוב מאוד לאירוע, אבל אכל בכל זאת את ההצגה המכוערת. מבלי להסס לשבריר שנייה, הוא שלף את הכרטיס האדום לעברו של זולה על בעיטה לכאורה ברגלו של אגואבון.

העבירה לא היתה ולא נבראה. לא היה מגע כלשהו בין השחקנים, וזולה ההמום נפל על ברכיו ותפס את הראש. בדרכו החוצה הוא פרץ בבכי, בעוד אגואבון הורד מהמגרש על אלונקה, רק כדי לקום מיד על רגליו ולחזור. היתה זו אחת ההצגות הנבזיות ביותר שנראו בגביע העולם, וסביר להניח כי הניגרים החביבים איבדו ברגע זה את אהדתם של חובבי כדורגל נייטרלים רבים.

בדקה ה-89 הגיעה הנקמה, לפחות באופן חלקי. במקום לסיים את הטורניר עם תווית של כישלון אישי קולוסאלי, השווה באג'ו בבעיטה נהדרת לפינה הרחוקה, כמעט בפעולה החיובית הראשונה בטורניר, והפך משעיר לעזאזל לגיבור האומה. בהארכה, הוא השלים צמד בפנדל, אחרי שבנאריבו – השחקן הטוב ביותר על הדשא – הוכשל ברחבה. העבריין היה לא אחר מאשר אגואבון.

צדק פואטי? זולה מסכים בהחלט. "זה הגיע לו!", הוא אומר ומצחקק, "הוא מעולם לא ביקש ממני סליחה. אחרי המשחק הוגרלתי לעבור בדיקת סמים, והשחקנים הניגרים שהיו איתי בחדר ההמתנה התנצלו על מה שקרה. אלא שאגואבון עצמו בכלל לא דיבר איתי".

כדי להוסיף חטא על פשע, הושעה זולה על ידי פיפ"א משני משחקים בגין הכרטיס האדום הישיר. הוא החמיץ את רבע הגמר מול ספרד ואת חצי הגמר נגד בולגריה, במהלכם כבש באג'ו שלושה שערים נוספים וביסס את מעמדו כאחד הכוכבים של הטורניר. המזל התהפך מבחינתו ב-180 מעלות, הוא שפע ביטחון עצמי, והאיטלקים היללו אותו. אלא שהוא מתח שריר לקראת סיום הקרב נגד הבולגרים, ושיתופו בגמר נגד ברזיל הוטל בספק.

במשך ארבע ימים עמלו רופאי הנבחרת על רגלו הפגועה של באג'ו, אבל עבור זולה היתה זו התקווה הגדולה לקבל פיצוי על עוגמת הנפש. לו באג'ו היה נכנע לפציעה, היה כוכב פארמה אמור להיכנס לנעליו באירוע הספורט הגדול מכולם. ייתכן וזה היה הפתרון האופטימלי, אבל ההייפ התקשורתי העצום סביב הופעותיו של באג'ו גרם לסאקי להמר עליו.

זה לא היה בדיוק המקרה של רונאלדו הברזילאי כעבור ארבע שנים, אבל יש כאן דמיון מסוים, כי ניתן היה לראות את מגבלותיו הבריאותיות של הפליימייקר במהלך המשחק בפסאדנה. הוא נותר על המגרש במשך כל 120 הדקות המאופסות, בעוד זולה מצפה לשווא שהמאמן יקרא לו להושיע. החילוף הראשון של איטליה היה כפוי כאשר לואיג'י אפולוני החליף את רוברטו מוסי הפצוע בהגנה, עוד במחצית הראשונה. השני – והאחרון – היה ביזארי כאשר סאקי בחר לשלוח לדשא את הפועל השחור אלבריגו אבאני. הוא בנה על באג'ו עד הסוף, והסוף הגיע כאשר הפוניטייל האלוהי הטיס את הפנדל האחרון בדו-קרב לשמיים.

כך הסתיים לו המונדיאל היחיד של זולה עם 12 דקות בלבד על הדשא ביום הולדתו העצוב ביותר. "מאמן היה צריך לקבל החלטות, והן לא הלכו לטובתי. לא היה לי מה לעשות בנידון", אומר זולה. ביורו 96 הוא כבר היה הכוכב בהרכב, אבל החמיץ פנדל משלו מול השוער הגרמני אנדי קופקה, ואיטליה הודחה בשלב הבתים. סאקי סיים את תפקידו, וצ'זארה מלדיני מונה במקומו.

עם הבוס החדש, קיווה זולה לשחק בכל זאת במונדיאל 98' בצרפת. הוא כמעט ולא החמיץ משחקים במוקדמות, ועשה כותרות גדולות במיוחד כאשר ניצח 0:1 את אנגליה בוומבלי, בהיותו שחקן צ'לסי – כי הרי קרלו אנצ'לוטי העזיב אותו מפארמה בנובמבר 1996. אלא שבחודשים האחרונים לפני גיבוש הסגל הסופי לטורניר עצמו, הכיוון השתנה. "היתה תחרות קשה, ושחקנים רבים התמודדו על המשבצת שלי. אלסנדרו דל פיירו, באג'ו – המאמן היה צריך לבחור, וגם הפעם זה לא הלך לטובתי. הייתי מאוכזב מאוד, אבל אלה החיים", אומר זולה.

גם השער שכבש נגד שטוטגרט בגמר גביע המחזיקות במאי 1998, 22 שניות אחרי שנכנס כמחליף, לא שינה דבר. "אני מקווה שצ'זארה מלדיני ראה את זה", אמר אז הכוכב אחרי שריקת הסיום. סביר להניח שהוא אכן ראה, אבל דל פיירו ובאג'ו נסעו לצרפת. זולה בן ה-32 נשאר בבית, והחליט לפרוש מסקוואדרה אזורה. אולי הוא עשה זאת קצת מוקדם מדי, כי את הקריירה בקבוצותיו הוא סיים רק בגיל 39, והפגין יכולת מעולה לאורך כל הדרך.

לפיכך, נותרו הדקות הספורות ההן נגד ניגריה בפוקסבורו נותרו היחידות של זולה בגביע העולם. אגואבון, אשר קבוצותיו הבולטות בקריירה היו קורטרייק הבלגית וטורפדו מוסקבה, דווקא נכלל בסגל ניגריה, אם כי הפעם רק על תקן שחקן ספסל. הוא לבש את המדים הלאומיים 53 פעמים, בעוד זולה הסתפק ב-35 הופעות בלבד. משהו כאן לא מסתדר מבחינה הגיונית. "סלחתי לאגואבון", אומר היום האיטלקי, אבל גם אם הוא עצמו מתכוון לכך, ההיסטוריה לעולם לא תסלח למתחזה שהרס לגאון הכדורגל מסרדיניה את יום הולדתו.