הפיאסקו של ברזיל ב-1982 ימשיך להטריף את חובבי הכדורגל לנצח. בתולדות גביע העולם היו שלוש נבחרות מיתולוגיות, עדיפות בהרבה על כולן, שלא זכו בתואר. שתיים מהן, הונגריה מודל 54' והולנד מודל 74', לפחות העפילו לגמר, שם הפסידו לגרמנים. הברזילאים נותרו אפילו ללא חצי גמר. חוסר הצדק ההיסטורי הזה זועק לשמיים, וגם אוהדים צעירים, שלא ראו את החבורה המופלאה של המאמן טלה סנטאנה בפעולה, יכולים לחוש אותו כאילו היו שם. לברזילאים עצמם ההפסד היה קשה במיוחד לעיכול, אך למזלם השעיר לעזאזל היה מוכן מראש. הוא ענה לשם סרז'יניו שולאפה.
"בלעדיו הכדור שוב עגול"
קשה לחשוב על חלוץ שהתאים פחות לקישור שמאחוריו. סוקראטס, זיקו, פלקאו, אדר ודירסאו היו אמני כדורגל, ואילו סרז'יניו הגבוה הזכיר שחקן אנגלי טיפוסי גבוה, פיזי, גמלוני, קצת מגושם, ללא שליטה בכדור. היתה לו בעיטה חזקה ונגיחה מצוינת, אבל בנבחרת הטכנית ביותר בתבל הוא הרגיש למתבונן מהצד כמו נטע זר. כמו נגר בין כנרים, כמו הולילנד מעל ירושלים. הוא הרס הנאה אסתטית מיצירת פאר, כאילו השתין על מונה ליזה.
הברזילאים לא סבלו את סרז'יניו ותיעבו כל רגע בו דרך על כר הדשא בגביע העולם בספרד. כאשר הוחלף החלוץ לקראת סיום המשחק מול ניו זילנד, נשם ז'ואאו סלדאניה, מאמן ברזיל לשעבר שפוטר לפני מונדיאל 1970 ושימש מאז כפרשן, לרווחה והצהיר: "סופסוף, עכשיו הכדור שוב עגול". הוא לא התרשם מכך שסרז'יניו כבש דקות ספורות קודם לכן את שערו הראשון בטורניר וברזיל ניצחה 0:4. מבחינתו, לסרז'יניו פשוט לא היתה זכות קיום.
מברק מנשיא המדינה
באווירה מסוג זה, החלוץ ידע היטב שאין ביכולתו לשכנע את מבקריו. הוא הרי לא מסוגל להפוך לזיקו, גם אם ינסה. האם אפשר לבוא בטענות לפיל על כך שהוא לא חתול? לכל אחד כישורים משלו, וסרז'יניו היה נגר מצוין. איך שלא תסתכלו על זה, הוא היה ונותר מלך השערים של סאו פאולו בכל הזמנים עם 248 כיבושים ב-10 שנים. ובכל זאת, היו שסברו כי הוא עושה לכולם דווקא. אפילו נשיא ברזיל, ז'ואאו פיגיירדו, שלח מברק בו ביקש מסרז'יניו באופן אישי לשנות את הסגנון.
הסקורר סיים את הטורניר עם שני שערים ושני בישולים. אחד הכיבושים שלו, הנגיחה לרשת ארגנטינה במהלכה ניצל את כל 188 הסנטימטרים שלו, היה חשוב מאוד בדרך לניצחון 1:3. במשחק הגורלי נגד איטליה, בו היתה ברזיל זקוקה לתיקו כדי להעפיל לחצי הגמר, הוחלף סרז'יניו בדקה ה-69, מיד אחרי שפלקאו שלח לרשתו של דינו זוף את הבעיטה המפורסמת שלו והשווה ל-2:2. הוא לא היה על הדשא כאשר פאולו רוסי השלים שלושער וגנז את החלום של מאות מיליונים ברחבי תבל. אבל זה לא שינה דבר מבחינת התפיסה הכללית, לפיה סרז'יניו הפריע לכל הטוב בנבחרת הזו והיה אחראי לכל צרותיה. הטורניר, חלום עבור כל שחקן, הפך עבורו לסיוט מתמשך. "לו הייתי יודע שזה יהיה כך, לא הייתי נוסע למונדיאל", אמר החלוץ בדיעבד.
קארקה נפצע ברגע האחרון
את התהיות לגבי שיתופו לא צריך להפנות לסרז'יניו עצמו, אלא למאמן הנבחרת. למען האמת, טלה סנטאנה כלל לא התכוון לשלב אותו, אלא בנה את התוכניות סביב כישוריו של קארקה. החלוץ שהפך לימים לשותפו של דייגו מראדונה בנאפולי היה אז בן 21, מחורר רשתות במדי גוואראני ומפלס את דרכו לצמרת. הוא היה מהיר, נייד, עם יכולת טכנית משובחת ההיפך המוחלט מסרז'יניו ופרטנר נהדר לסוקראטס וזיקו. הגורל רצה אחרת. קארקה קיבל זעזוע מוח ימים ספורים לפני המונדיאל ונאלץ לנטוש את הסגל.
האיש המתאים ביותר למלא את מקומו היה ז'ורז'ה מנדונסה, חלוץ נהדר שהיה בשיא כוחו וכבש 38 שערים בליגת פאוליסטה ב-1981. אלא שסנטאנה לא סבל אותו מבחינה אישית השנה המשותפת שלהם בפלמייראס ב-1979 התאפיינה בסכסוכים בלתי פוסקים בין השניים. המאמן התעלם ממנו כאשר קיבל את התפקיד בנבחרת, ולא חרג ממנהגו גם כאשר קארקה נפצע. הוא זימן לסגל את רוברטו דינאמיט, אבל העדיף להשאיר אותו על הספסל, ובחר ללכת על סרז'יניו. סביר להניח שגם סנטאנה לא ציפה לעוצמת הרגשות שתעורר החלטתו.
בעיטה בראשו של קוון
אולי המאמן הדגול בחר העדיף את סרז'יניו כי הוא היה זה שהעניק לו את הכרטיס לכדורגל המקצועני עשור קודם לכן. בגיל 14 נזרק החלוץ ממחלקת הנוער של פורטוגזה, סבר שדרכו בכדורגל הסתיימה והתחיל לעבוד בחלוקת חלב. הוא משך את תשומת ליבם של מאמני נוער של סאו פאולו כאשר שיחק ברחוב ושולב בקבוצה הצעירה במועדון הפאר, אבל את הבכורה בבוגרים עשה רק בגיל 19 כאשר טלה סנטאנה חתם בקבוצה ב-1973. מאז אי אפשר היה לעצור אותו. סרז'יניו הוכתר למלך השערים של ליגת פאוליסטה ב-1975 וב-1977, ונחשב לאחד החלוצים היעילים במדינה. אז הוא גם אמור היה לקבל זימון ראשון לנבחרת, אבל זרק את ההזדמנות הגדולה לפח.
"הגעתי לגביע העולם באיחור של ארבע שנים. הטורניר האמיתי שלי היה אמור להיות בארגטינה, כאשר הייתי בכושר שיא", נזכר סרז'יניו בדיעבד. הדבר לא התאפשר כי סרז'יניו ריצה עונש השעיה ארוך במיוחד באותה תקופה, בגין מעשה לא שגרתי אפילו בברזיל. ב-12 בפברואר 1978 פיגרה סאו פאולו 1:0 מול בוטאפוגו במשחק חשוב לקראת סיום אליפות ברזיל, כאשר סרז'יניו הבקיע את שער השיוויון בדקה ה-90. השופט פסל אותו בטענת נבדל, והחלוץ הזועם התנפל על הקוון. לפי דוח השיפוט, סרז'יניו בעט בפניו של האיש עם הדגל ברגלו השמאלית, וגרם לחתך באורך 10 סנטימטרים. גרסתו של העבריין היתה שונה בתכלית. לטענתו, אוהדי בוטאפוגו החלו לזרוק עליו אבנים כאשר הלך להתווכח, ואחת מהן פגעה בקוון. היא לא התקבלה, וסרז'יניו הושעה ל-14 חודשים. העונש קוצר בהמשך ל-11 חודשים, אך על השתתפות בגביע העולם זה כבר ממש לא השפיע. "היה קשה מאוד לראות את המונדיאל בטלוויזיה", אמר החלוץ שחזר לשחק וערך הופעת בכורה במדי סלסאו רק ב-1979.
"אף פעם לא ברחתי מקרב"
כל זה ממש לא מפתיע. מזגו החם של סרז'יניו היה ידוע לשמצה, ואין שחקן בברזיל שהיה מעורב בתקריות וקטטות רבות יותר. אחת החמורות שבהן התרחשה בגמר אליפות ברזיל נגד גרמיו ב-1981, כאשר תקף באלימות את השוער המפורסם אמרסון ליאאו ובעט בראשו בעודו שוכב על הדשא. ליאאו החזיר לו עם מרפק מתוקשר כעבור שנתיים, כאשר סרז'יניו כבר שיחק בסנטוס. רק אחרי שעזב את סאו פאולו, אחרי המונדיאל, הוא הודה כי אהד את סנטוס מאז ומתמיד והתרגש לקבל את הצעתה. איתה הוא זכה בתואר מלך השערים של אליפות ברזיל ב-1983 ולקח אליפות ב-1984, אך מעולם לא זומן יותר לנבחרת. הפרק הזה הסתיים אחרי ההדחה מול איטליה, והחזרתו היתה לטאבו מוחלט.
"הבקעתי 520 שערים בקריירה, אבל הייתי יכול לכבוש לפחות 700 אלמלא ההשעיות הרבות. הייתי צריך לקבל לפחות 30 כרטיסים אדומים בקריירה, אבל אני לא מתחרט על כלום. בתקופתי סוקרו המשחקים במצלמה אחת, ואפשר היה להסתיר הרבה דברים. לו הייתי משחק בעידן הנוכחי, עם 30 מצלמות, הייתי צריך לשנות את האופי לחלוטין. תמיד התעצבנתי כאשר הפסדנו, ואף פעם לא ברחתי מקרב. חיפשתי את הקרב", נזכר סרז'יניו בראיון לפני שנה. רשימת מעלליו כללה קטטה בלתי נשכחת עם מאורו מקורינתיאנס, תקיפה של עיתונאי במהלך המשחק בין סנטוס לפלאמנגו ב-1983, וזה גם מה שהרס את קריירת האימון שלו. בהיותו חלק מהצוות המקצועי של סנטוס, הוא תקף בברוטליות מדהימה עיתונאי בחדר ההלבשה ונגח בפניו. אתם מוזמנים לראות את מקבץ האירועים בהם היה מעורב החלוץ בסרטון הבא שתי דקות שמסכמות חיים שלמים.
"אדם מיוחד עם לב ענק"
הנטייה של סרז'יניו לאבד את הראש הדאיגה מאוד את האוהדים בברזיל גם במהלך המונדיאל בספרד. הם הרגישו שהנבחרת עלולה להישאר בנחיתות מספרית בכל רגע נתון, אך החלוץ דווקא הפגין שליטה עצמית והתנהג באופן מופתי. בעוד כל הפרשנים נהנים להשפיל אותו, חבריו לנבחרת העריכו את חברם ותמכו בו.
זיקו טען כי התגובות האלימות של סרז'יניו היוו תגובה לעבירות הקשות עליו ועל חבריו. דוגמא מופלאה התרחשה כאשר זה תיאודורו, בלם סאו פאולו, פצע את זיקו במשחק מול פלמנגו. בשבוע שלאחר מכן פגשה סאו פאולו את סנטוס, סרז'יניו כיסח את זה תיאודורו ואמר לו: "זה בשביל זיקו". "היחסים שלי עם שולאפה תמיד היו נהדרים, ואנחנו עדיין חברים. הוא בחור נפלא, ותמיד אפשר לסמוך עליו. הביקורת עליו במהלך המונדיאל היתה מוגזמת. אין לי ספק שהיה בינינו תיאום טוב יותר אם היינו עורכים משחקי אימון לפני הטורניר ביחד. בפועל, הוא הוזעק ברגע האחרון כדי להחליף את קארקה. אני מכבד אותו מאוד, ולדעתי הוא אחד החלוצים הטובים בתולדות ברזיל", אמר מספר 10 האגדי של פלאמנגו.
"סרז'יניו הוא אדם מיוחד עם לב ענק. חבל שהוא התפרסם בגלל התפרצויות הזעם, כי הוא מייצג היטב את העם הברזילאי. הבעיה היתה שלקחו אותו ברצינות רבה מדי", אמר סוקראטס המנוח. סרז'יניו עצמו הצטער בעיקר בשביל שותפיו הגאונים לנבחרת: "זהו עוול גדול שזיקו, פלקאו וסוקראטס לא הניפו את גביע העולם", הוא מקפיד לומר. עבור הציבור הברזילאי הוא יישאר תמיד השעיר לעזאזל, אבל המציאות מורכבת הרבה יותר.
