מה קורה כאשר נבחרת אחת זקוקה לניצחון 0:3 על מנת לא לעוף הביתה, בעוד יריבתה חייבת לא להפסיד בתוצאה גבוהה יותר כדי ששחקניה יוכלו לחזור הביתה? לא קשה לנחש. מה קורה כאשר המאמן הגבוה בתולדות גביע העולם שולח למגרש את השוער הנמוך בתולדות גביע העולם? גם כאן התוצאה צפויה למדי. הופעתה של זאיר במונדיאל 1974 במערב גרמניה אמורה היתה להיות מעודדת זו היתה הנבחרת הראשונה מאפריקה השחורה שהעפילה לטורניר. בפועל, היא הפכה לפארסה והותירה כתם לא קטן על היבשת כולה. גם בחלוף 40 שנה, הכתם טרם הוסר לגמרי.
יאשין היוגוסלבי
היו אלה ימים אפלים באחת המדינות הגדולות באפריקה מבחינת שטח. הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו קיבלה עצמאות מבלגיה ב-1960, אבל הסתבכה מיד במערבולת של מהפכות, וב-1965 השתלט עליה אחד הרודנים האפריקנים השפלים ביותר, מובוטו ססה סקו. הוא נהנה מתמיכת המערב בגלל עמדותיו האנטי-קומוניסטיות במסגרת המלחמה הקרה, והדבר איפשר למובוטו לבסס פולחן אישיות בקנה מידה מפלצתי ולבזוז את המדינה לטובת משפחתו ומקורביו.
הרודן, ששינה ב-1971 את שם המדינה לזאיר, החליט להשקיע בספורט בכלל, ובכדורגל בפרט, למען העלאת המורל של נתיניו, והתוצאות לא איחרו לבוא. ב-1968 זכתה הנבחרת באליפות אפריקה, אבל דעיכה מסוימת הביאה לפיטוריו של המאמן ההונגרי פרנץ צ'נדאי. לקראת השתתפותה הראשונה במוקדמות המונדיאל, גייסה זאיר את בלאגויה וידיניץ', האיש שהצעיד את מרוקו להעפלה לגביע העולם במקסיקו 70'.
המקדוני היה ענק, תרתי משמע 198 ס"מ. במהלך הקריירה כשחקן נחשב וידיניץ' לאחד השוערים הטובים באירופה. היו שקראו לו יאשין היוגוסלבי, אם כי הוא דווקא הפסיד לברית המועצות של לב יאשין המקורי בגמר אליפות אירופה ב-1960. שער השוויון של סלאבה מטרבלי נכבש באשמתו הישירה, והסובייטים ניצחו 1:2 בהארכה. הפיצוי שלו הגיע כעבור חודשיים, כאשר יוגוסלביה זכתה במדליות הזהב באולימפיאדה באיטליה. אחרי שעשה לביתו בליגת ה-NASL בארצות הברית, תלה וידיניץ' את הכפפות, ומיד פצח בקריירת האימון באפריקה, תוך שהוא יוצר קשרים עסקיים פוריים במיוחד עם אדידס. אחרי מרוקו, ההרפתקה בזאיר התאימה לו מאוד, והוא הצליח בה מעבר למצופה.
וילות, מכוניות חופשות
במונדיאל של 16 נבחרות היה שמור אז מקום אחד בלבד לאפריקה, והקרב היה קשה. זאיר גברה על קמרון, גאנה, זמביה ומרוקו בדרכה להעפלה היסטורית, והגיעה במצב רוח מרומם מאוד לאליפות אפריקה שנערכה במרץ 1974. הכוכב הגדול של הנבחרת, אנדאייה מולאמבה, קבע אז שיא שלא נשבר עד היום תשעה שערים בטורניר, כולל צמד בחצי הגמר נגד המארחת, צמד בגמר מול זמביה שהסתיים בתיקו 2:2, ואז צמד נוסף במשחק החוזר בו ניצחה זאיר 0:2.
את כל ההישגים עודד הרודן מובוטו בהבטחות נדיבות לשחקנים. הם היו אמורים לעבור לגור בווילות גדולות, לקבל במתנה מכוניות ולטוס לחופשות יוקרתיות ברחבי העולם. כל זה אמור היה לפצות על החוק שאסר עליהם לשחק מחוץ לליגה המקומית עובדה מצערת עבור רובם כי הופעותיהם משכו תשומת לב מצד סקאוטים מאירופה. למונדיאל בגרמניה הם הגיעו כחבורה מגובשת, נחושים להפוך לגיבורי האומה ולהרוויח המון כסף על חשבון הממשל. על הדרך, היתה להם הזדמנות לחולל היסטוריה עבור היבשת כולה, אך השיקול הזה היה משני בעיניהם, אם בכלל.
כספי הבונוסים נגנבו
האפריקנים הוגרלו לבית עם אלופת העולם ברזיל, יוגוסלביה וסקוטלנד, ולא כל היריבות לקחו אותו ברצינות. מאמן סקוטלנד ווילי אורמונד הצהיר לפני המשחק הראשון: "אם לא ננצח את זאיר, צריך לארוז את המזדוות ולעזוב את הטורניר". הוא אכן ניצח, אבל זה לא היה פשוט במיוחד. הפתיחה היתה של זאיר, וגם אחרי שני שערים מהירים שכבשו פיטר לורימר וג'ו ג'ורדן, היו חניכיו של וידיניץ' מסוכנים. הם שיחקו כדורגל התקפי ומשוחרר, ומהעבר השני נתן השוער קזאדי מואמבה הצגה בשער. זה נגמר 0:2, והסקוטים נשמו לרווחה. הם לא תיארו לעצמם שהתוצאה הזו תעלה להם ביוקר.
הפיאסקו הגדול החל כעבור ארבעה ימים, כאשר זאיר פגשה בגלזנקירשן את יוגוסלביה. החבורה המוכשרת ממזרח אירופה סיימה בתיקו מאופס עם הברזילאים במשחק הפתיחה של הטורניר, וידעה שכדאי לה לנצח בהפרש שערים רב ככל הניתן. שני גורמים שיחקו בבירור לטובתה. ראשית, וידיניץ' ישב על ספסל היריבה. שנית, פקידי הממשל הזאירי שנכחו בטורניר לקחו לעצמם את כספי הבונוסים שהיו אמורים להיות מחולקים לשחקנים. כל אחד מהכוכבים היה אמור לקבל 45 אלף דולר במהלך הטורניר, אבל אחד המקורבים להתאחדות לקח את הכסף לעצמו ועזב את גרמניה. כאשר הדבר נודע לשחקנים אחרי ההישג היחסי מול סקוטלנד, הם החליטו לשבות ולהחרים את המפגש מול יוגוסלביה. רק לחץ כבד מאוד מצד הנשיא גרם להם לשנות את דעתם ולעלות למגרש, אבל המחויבות שלהם היתה אפסית.
השוער הנמוך בהיסטוריה?
היוגוסלבים נהנו עד הגג. דושאן באייביץ', דרגן דז'איץ' המפורסם ואיביצה שוריאק קבעו 0:3 כבר בדקה ה-18, ואז נכנס לפעולה וידיניץ'. על אף שמואמבה לא היה אשם בשערים שספג, החליט המאמן להחליפו כבר בדקה ה-21, ושלח במקומו אל בין הקורות את טובילאנדו אנדימבי. מואמבה לא היה גבוה במיוחד בעצמו (176 סנטימטרים), אבל טובילאנדי היה הסיפור האמיתי בסך הכל 165 סנטימטרים.
כיצד הוא הגיע לגביע העולם? פתרון התעלומה לא ידוע עד היום, ויש הגורסים היא היו לטובילאנדי חברים קרובים מאוד בשלטון. כאשר וידיניץ' נשאל בסיום המשחק על החלטתו להחליף את השוער המצטיין, הוא סירב להעניק הסברים בטענה כי מסובר ב"סודות מדינה". כך או כך, הפעולה הראשונה של השוער המחליף על הדשא היתה להוציא את הכדור הרביעי מהרשת. שחקני זאיר טענו לנבדל, מולאמבה העליב את השופט הקולומביאני וראה את הכרטיס האדום, ומשם הדרך להתפרקות מוחלטת היתה קצרה. המשחק הסתיים בתוצאה הגבוהה ביותר בהיסטוריה של גביע העולם 0:9, אם כי זה לא החזיק מעמד זמן רב. כעבור שמונה שנים, הביסה הונגריה את אל-סלבאדור 1:10.
"לא תחזרו הביתה אם תובסו"
יכול להיות שוידיניץ' היה מרוצה מהתבוסה שסללה את דרכה של יוגוסלביה לשלב הבא, אבל הרודן מובוטו רתח מזעם. הוא שלח את נציגי השלטון כדי לאיים על השחקנים לקראת המשחק האחרון מול ברזיל, והצליח להפחיד אותם עד מוות. כפי שהסביר כעבור 30 שנה המגן מואפו אילונגה: "הם היו חמושים, סגרו את המלון בפני עיתונאים, אספו אותנו ואמרו שאם נפסיד לברזיל בהפרש ארבעה שערים או מעלה, לא נוכל לחזור הביתה". השחקנים האמינו. הם ידעו שמובוטו מסוגל לכל דבר, וחששו שלא יראו עוד את משפחותיהם לעולם.
הנמרים עלו, אם כך, לכר הדשא בגלזנקירשן במטרה להפסיד 3:0, אך לא יותר. באופן אירוני במיוחד, זו בדיוק התוצאה שהתאימה לברזיל. סלסאו פתחו את הטורניר באכזבה גדולה, לא מצאו את הרשת גם במשחק השני בתיקו מאופס נגד סקוטלנד, אולם ידעו היטב שאם ינצחו את זאיר בתוצאה גבוהה יותר בהשוואה לסקוטים, הם יסיימו במקום השני ללא קשר לתוצאת המשחק המקביל בין שתי הנציגות של אירופה.
האם התוצאה סוכמה מראש?
למרות זאת, המשחק היה צמוד למדי במחצית הראשונה שהסתיימה ב-0:1 בלבד משער של ז'אירזיניו. בשלב זה, יש גרסאות סותרות. אחד השחקנים הזאירים צוטט לימים בעילום שם: "הברזילאים ביקשו מאיתנו במחצית שנאפשר להם לנצח בתוצאה הרצויה, והסכמנו. לא קיבלנו על כך דבר, עשינו את זה כדי להיות נחמדים". מנגד, אילונגה בטוח לא שמע על כך דבר. כאשר אלופת העולם עלתה ל-0:3 בזכות שערים של ריבלינו ו-ואלדומירו, הוא נכנס ללחץ גדול, בל תספוג נבחרתו את השער הרביעי הגורלי. "צעקתי להם שהם מנוולים, כי הם לא הבינו באיזה מצב אנחנו נמצאים", הוא נזכר.
וכך נולד האירוע הביזארי שנכנס לתודעה יותר מכל אילונגה מטיס את הכדור החופשי של ברזיל רחוק ככל הניתן, עוד לפני שריבלינו ניגש אליו. בעולם ראו במעשה סוג של נאיביות ונטו לחשוב כי הנמרים פשוט לא ידעו את חוקי הכדורגל, אבל האמת היתה שונה. זו היתה דרך מקורית למשוך זמן מצד שחקן שחרד לגורלו הפיזי. במקביל, סיימה סקוטלנד בתיקו 1:1 עם יוגוסבליה, אבל זה לא הספיק. היא הודחה בגלל הפרש שערים.
השחקנים התדרדרו לעוני, המאמן התעשר
"חשבנו שנהפוך למיליונרים, אבל חזרנו הביתה ללא סנט שחוק", אמר אילונגה. מובוטו, שטיפח את השחקנים בנדיבות לפני הטורניר, הזניח אותם לחלוטין אחריו, והם התגלגלו לעוני. השוער מואמבה מת לפני שהגיע לגיל 50, ואפילו מולאמבה הפך עם הזמן לקבצן נדבות שיכור בדרום אפריקה. במהלך אליפות אפריקה הביאה ידיעה שגויה על פטירתו להכריז על דקת דומיה. מארק טוויין היה נהנה מכך.
היחיד שהתעשר באמת אחרי המונדיאל היה וידיניץ'. המאמן הגבוה, שהיה בקיא מאוד בפוליטיקה של הכדורגל האפריקני, התריע מראש בפני מנהלי אדידס על ניצחונו הצפוי של ז'ואאו האבלאנז' על סטנלי רוז בבחירות לנשיאות פיפ"א. לפי העדויות, היה זה וידיניץ' בעצמו ששילם במזומן לנציגי אפריקה על הקולות שניתנו להאבלאנז' במהלך הבחירות ב-1974. קשריו עם אדידס היו הדוקים עוד קודם לכן, אך משלב זה ואילך הוא הפך לאחד השליחים החשובים של אדידס ברחבי העולם. הוא נהנה מכל העולמות, וב-1990, סייע להאבלאנז' להבטיח את בחירתו של ג'ק וורנר, הידוע לשמצה כיום, לנשיא התאחדות הכדורגל של צפון אמריקה. המקדוני אמנם הלך לעולמו ב-2006, אך השפעתו על עולם הכדורגל מורגשת עד היום.