מאמן נבחרת ברזיל, לואיס פליפה סקולארי, קיבל באוקטובר האחרון שיחת טלפון. על הקו הה נשיא אתלטיקו מדריד, אנריקה קראסו. או כך לפחות סקולארי חשב: "אני מתכוון לזמן את דייגו קוסטה לשני משחקי הנבחרת בארצות הברית בחודש הבא, מול הונדורס וצ'ילה. אחרי המשחקים האלה, אחליט לגביו. אבל אם המונדיאל היה מתחיל היום או מחר, דייגו קוסטה היה חלק מהסגל שלנו". כך אמר המאמן הוותיק לאחד מחברי "גרופו ריסה" ("קבוצת צחוק" בספרדית), שהצליח לעבוד עליו.
סקולארי אולי היה רוצה לראות את דייגו קוסטה אצלו, אבל זה כבר לא יקרה. בעיקר בגלל שכמה חודשים לפני אותה שיחה, כאשר נבחרת ברזיל התכנסה לשני משחקי אימון מול איטליה ורוסיה על אדמת אירופה, קוסטה אומנם זכה מהמאמן לזימון בכורה לסלסאו, אבל, על פי כלי התקשורת, גם להתעלמות מוחלטת ולא ממש ברורה במשך כל אותו שבוע. קוסטה שיחק דקות ספורות כמחליף בשני המשחקים ואחרי שלא נכלל בסגל לגביע הקונפדרציות, הבין לאן הרוח נושבת ובחר לעבור לשחק במדי נבחרת ספרד.
בעוד שלושה שבועות, כאשר מונדיאל 2014 ייצא לדרך על אדמת ברזיל, הנבחרת המקומית עלולה להצטער יותר מתמיד על אותה התנהגות של סקולארי. מי שכנראה ירגיש בחסרונו של קוסטה יותר מכל אחד אחר יהיה גם האיש שכל עיני האומה הברזילאית וכל האחריות יהיו עליו במהלך הטורניר, אותו אחד שהפסיד רק לפני כמה ימים את תואר האליפות בספרד לאותו קוסטה. מדובר בניימאר כמובן. בגיל 22 ואחרי עונה מבולבלת ומשונה מאוד מבחינתו, ניימאר יצטרך לסחוב את ברזיל לזכייה שישית במונדיאל. בקונפדרציות, איכשהו, זה עבד נפלא. הפעם, עם נקודת מוצא מאוד דומה לזו של הקיץ שעבר, זה כבר יהיה הרבה יותר קשה.
ברזיל זכתה במונדיאל 1994. בחוד שלה כיכבו אז רומאריו, שכבש חמישה שערים בטורניר והגיע אחרי עונה של 32 שערים בברצלונה ובבטו, שהוסיף שלושה שערים וכיכב בדפורטיבו לה קורוניה באותם ימים. ארבע שנים לאחר מכן, רונאלדו הגיע לטורניר בצרפת בתור השחקן הטוב בעולם לאחר עונה של 47 שערים בברצלונה ועונה של 34 שערים באינטר. הוא כבש ארבע פעמים בטורניר ונעזר בבבטו המזדקן כדי לקחת את הנבחרת עד לגמר. ב-2002 ברזיל שוב זכתה. רונאלדו אומנם היה פצוע בשנים שלפני הטורניר, אבל הוא התפוצץ בו עם שמונה שערים, כולל צמד בגמר. אחרי הטורניר הוא עבר לריאל מדריד ושב להיות חלוץ על.
אפשר ללכת עוד אחורה, לימים של טסטאו, וכמובן פלה ולראות שבכל פעם שלברזיל הייתה נבחרת גדולה, היה לה בעיקר חלוץ גדול, לפעמים אפילו שניים. אל המונדיאל של 2006 לעומת זאת, היא הופיעה עם רונאלדו בשלהי הקריירה ועם אדריאנו המפוזר. ב-2010 שיחקו בחוד לואיס פביאנו ונילמאר החלש. שני הטורנירים הסתיימו עם כשלונות גדולים והדחה ברבע הגמר ובאף אחד מהם לברזיל לא היה שחקן שכבש יותר משלושה שערים.
לכן, אין פלא שבברזיל מודאגים מאוד מהחלק ההתקפי של הנבחרת לקראת המונדיאל, בו כל דבר מלבד זכייה, מוחצת ודומיננטית אם אפשר, ייחשב לכשלון הגדול ביותר בתולדות הנבחרת. סקולארי בחר ללכת למונדיאל עם אותה רביעייה התקפית שהביאה לו זכייה מרשימה בקונפדרציות, כאשר מלבד ניימאר ירכיבו את החלק הקדמי גם פרד, ז'ו והולק. בטורניר ההוא, הכול עבד בצורה מושלמת. ברזיל כבשה 14 פעמים בחמישה משחקים ומחצה 0:3 ענק בגמר את ספרד. פרד סיים כמלך השערים, עם חמישה כיבושים, כולל צמד בגמר. ניימאר הוסיף ארבעה. השאלה הגדולה היא האם זו הייתה הבלחה חד פעמית והעונש עליה יגיע בקיץ הנוכחי או שמא בניית הנבחרת סביב ניימאר והזזת כל ההפרעות הצידה, דבר שעבד נהדר לפני שנה, יכול להצליח גם הפעם.
בכתבה שענתה לכותרת "לאן נעלמו החלוצים הברזילאים", כתב אלן צ'האד מה"טלרגף": "לברזיל אין חלוץ ברמה הגבוהה בעולם כבר שמונה שנים. שלושת המאמנים האחרונים, דונגה, מנזס וסקולארי, השתמשו כבר ב-27 חלוצים שונים". אדילסון, שהיה חלק מהנבחרת שזכתה ב-2002, אמר לאחרונה: "אנחנו חייבים לשאול את עצמנו מה קרה לכדורגל הברזילאי. בימים שלי, נאבקתי על מקום מול רונאלדו, רומאריו, אדמונדו ועוד המון חלוצים. היום, כולנו תולים תקוות בפרד". ואכן, פרד, היחיד מבין רביעיית החוד הנוכחית של ברזיל שכבר היה במונדיאל (ב-2006), צריך להיות האיש שיעזור לניימאר יותר מכל אחד אחר. השילוב ביניהם עובד טוב מאוד, אבל פרד עצמו מגיע חלוד ביותר. אחרי גביע הקונפדרציות הוא סבל מפציעה ממושכת ובעונה החולפת כבש רק שמונה שערים במדי פלומיננזה. ז'ו, שהיה פלופ ענק במנצ'סטר סיטי ואברטון, מיעט לשחק העונה באתלטיקו מיניירו. הולק, הבכיר מבין השלושה, הוא חלוץ לא רע, אבל בטח שלא כוכב עולמי. הוא כבש 21 שערים בזניט סנט פטרסבורג העונה, אבל בקונפדרציות פתח בכל חמשת המשחקים ולא מצא את הרשת. לכל השלושה גם יחד יש כרגע 29 שערים ב-79 משחקים במדי הנבחרת. לניימאר לעומת זאת, יש 30 שערים ב-47 משחקים. וכאן הפוקוס עובר לשחקן ברצלונה.
ניימאר חווה עונת בכורה לא פשוטה בברצלונה, עונה שהסתיימה בשבת האחרונה ללא אף תואר, לראשונה עבור הקבוצה מאז 2007/08 ועם אכזבה עצומה. הוא כבש 15 שערים ב-41 משחקים, אבל לא התקרב אפילו להגשים את החלומות שהיו למועדון לגביו. הוא סבל מהשוואות בלתי פוסקות למספרים של גארת' בייל, הרכש הנוצץ של ריאל מדריד מהפגרה הקודמת והרכישה שלו, תמורת סכום עתק שכלל לא ברור מה הוא, הפכה לשערורייה שהובילה להתפטרותו של נשיא בארסה, סנדרו רוסיי. מיד לאחר המשחק מול אתלטיקו, בו ברצלונה איבדה את האליפות, כתב פול מקדונלד מהאתר "גול": "ההגעה של ניימאר הייתה תחילת הנפילה של ברצלונה. היכולת שלו על המגרש הייתה סבירה, אבל הוא מסמל את השינוי שהמועדון הזה חייב לעבור. ברצלונה בנתה את הקבוצה הכי גדולה בכדורגל המודרני ואז הרסה הכול בתוך 12 חודשים והכול התחיל מהרגע בו ניימאר נחת בקטאלוניה. הוא האנטי-תזה לכל הרעיון של ברצלונה בתור 'יותר ממועדון', לכל האידיאלים של לה מאסיה ושל פיתוח הצעירים".
בעל כורחו, נתקע ניימאר בתפר שבין הביקורות הגדולות בברצלונה לציפיות העצומות במולדתו. פלה, אחד שברזיל כבר הייתה בעבר אובססיבית לגבי יכולתו ושהצליח להוביל את הנבחרת לזכיות ב-1958 וב-1970, אמר לפני חודש: "אני מודאג, כי שמים על ניימאר כל כך הרבה תקוות וציפיות. המונדיאל הוא טורניר ממושך וארוך, לא רק משחק בודד ובגלל זה, הלחץ עוד יותר גדול אפילו. כולם מצפים מניימאר לזכות לבדו במונדיאל עבור ברזיל וזה מצב מאוד מסוכן עבורו".
בקיץ שעבר הכול הסתדר אומנם וניימאר הצליח לקחת את חבורת החלוצים האפורה שלצדו ולהוציא מהנבחרת הרבה יותר ממה שהיא שווה על הנייר בדרך אל התואר. אלא שבקיץ שעבר הוא עוד היה, יחסית, במקום שקט בסנטוס ונאבק, יחסית, בטורניר שהוא פחות היה מחויב מבחינת הברזילאים לזכות בו. סקולארי פינה עבורו את הדרך עד כמה שניתן. המאמן, שבעבר אמר "תנו לי את מסי ורק אז אהיה מוכן לשחק בסגנון של ברצלונה, עם תשע שקרי (False Nine)", התייאש מהדלילות בחוד וכבר ניסה את רוביניו בדיוק באותה שיטה. כשהוא הבין שזה לא עובד, סקולארי, שסופג ביקורת רבה מהתקשורת הברזילאית על חוסר היכולת של הנבחרת להתאקלם לשינויים ולחידושים של הכדורגל המודרני, החליט להשאיר את רוביניו מחוץ לסגל. הוא גם ויתר על עוד שני שחקני עתירי ניסיון ועתירי אהבה בקרב הברזילאים, רונאלדיניו וקאקה. השניים לא היו גם בסגל לקונפדרציות ומבחינת סקולארי, הם היו עלולים להפריע לנבחרת הזו להיות נבחרת של איש אחד.
צ'האד, כתב ה"טלגרף", הוסיף: "ניימאר מכתיב את האינטנסיביות במשחק של ברזיל. הוא הרבה יותר יעיל מכל אחד מהחלוצים שלה והיחיד שיכול לייצר מהלכים בלתי צפויים. אף אחד בנבחרת, כולל ניימאר עצמו, לא מוכן לדבר על הצרות שהיו לו העונה מחוץ למגרש, כולל הפרידה מחברתו או השערורייה ברכישתו מסנטוס, שהובילה להתפטרות של רוסיי. השאלה המרכזית לא קשורה ליכולת שלו, אלא לראש שלו. האם הוא מפוקס מספיק על מנת להוביל את ברזיל לזכייה?".