מלך הקאמבקים: סיפורי המונדיאל על חסוס אריאנו

"אני מעדיף להיות מחליף במחצית השנייה", ביקש חסוס אריאנו ממאמנו, מנואל לפואנטה. כמה שחקנים יוותרו כך מראש על המקום בהרכב? היה זה לקראת פרסום סגל מקסיקו לקראת מונדיאל 98'. אריאנו בן ה-25 לא היה אז בתקופה מזהירה במיוחד בקריירה, ומעטים ציפו ממנו לנסוע לצרפת. אפילו הקשר עצמו לא העז לפנטז על כך, אבל לפואנטה ראה בו משהו. "זימנתי את חסוס כי הוא היה שחקן לא צפוי. הוא גם לא היה מוכר מחוץ למקסיקו, והיה בו אלמנט של הפתעה. חשבתי שהוא יכול להיות הנשק הסודי שלנו", סיפר לימים המאמן. ההחלטה לייעד לו את תפקיד הסופר-סאב התקבלה לבקשתו של השחקן עצמו. המאמן הקשיב, הבין שזו הדרך הטובה ביותר להשתמש בו, ובא על שכרו.

לפואנטה פגע בול. נבחרת הלוחמים שלו, אשר סירבה להיכנע, עשתה היסטוריה עם שלושה קאמבקים נהדרים בשלב הבתים. היא פיגרה במחצית בכל משחקיה, ולא הפסידה באף אחד מהם. אריאנו, ששולב תמיד בהפסקה, היה האיש שסימל את המפנה. איש לא הצליח לעצור אותו. הכדרור המיוחד שלו, התעוזה, הנטייה לצוץ בכל מקום במגרש, הנכונות לחפש את הפיתרון הלא שגרתי – כל אלה הפכו אותו, כדברי מאמנו, לשחקן הכי פחות צפוי בטורניר. הוא לא הבקיע, אבל במקסיקו זוכרים את המופעים שלו עד היום. אריאנו הפך בקיץ 1998 מסתם שחקן מוכשר לכוכב על במונחים המקומיים.

הציפיות לקראת גביע העולם דווקא היו נמוכות. מקסיקו קרטעה במוקדמות, עשתה בושות עם הפסדים להונדורס וג'מייקה בשלב השני, וניצחה ארבע פעמים בלבד ב-10 משחקים בשלב האחרון. בורה מילוטינוביץ', הסרבי המפורסם שאימן אותה במונדיאל הביתי ב-1986, פוטר מהקדנציה השנייה אחרי שההעפלה הובטחה, ולפואנטה הוזעק להחליפו. מטרתו הייתה לשחרר את השחקנים מבחינת מנטלית ולאפשר להם לבטא את עצמם על המגרש. הוא ידע שהפוטנציאל קיים, וצריך רק לממש אותו.

מקסיקו מודל 1998 הייתה נבחרת רב גונית בכל מובן אפשרי. בשער עדיין עמד חורחה קמפוס הייחודי, בסך הכול 174 סנטימטרים, ששיחק לעתים כחלוץ בקבוצותיו והתפאר בחולצותיו הצבעוניות. קואוטמוק בלאנקו גילה לאוהדים ברחבי העולם את קפיצות הקנגורו המשונות שלו עם הכדור בין הרגליים – תעלול מבריק שנועד לחלוף בין שני מגנים שמנסים לסגור אותו באגף. בחוד כיכב לואיס הרננדס, "אל מטאדור", עם רעמת שיער בלונדיני שכה לא אופייני למקסיקנית. הם משכו את תשומת הלב, אך לא יכלו להשיג תוצאות ללא המחליף הצנום.

אריאנו התאהב בכדורגל בזכות אביו שהקים קבוצת ילדים בשכונה, אבל בגיל 18 היה קרוב לוותר על ספורט כדי לעסוק בתחום שמצא חן בעיניו יותר – הריקוד. למשפחתו לקח זמן לשכנע אותו לחזור בו, והוא מצא דרך לשלב בין שני המקצועות. חסוס רקד על המגרש. היה לו סגנון ריצה מיוחד, שזיכה אותו בכינוי "קבריטו", התיש הקטן. במקסיקו אהבו לראות אותו משגע את היריבים עם הצעדים הקטנים שלו, אבל העולם גילה את התיש רק ב-13 ביוני 1998.

משחקה הראשון של מקסיקו במונדיאל היה הקל ביותר על הנייר, נגד דרום קוריאה שעדיין חיפשה ניצחון ראשון אי פעם בטורניר. אלא שהאסיאתים עלו ליתרון משער כאשר בעיטה חופשית של הא סאוק-ג'ו הוסטה פנימה, וגם כאשר הכובש הורחק בגין עבירה מסוכנת, התקשו חניכיו של לפואנטה בהתקפה. אריאנו נשלח לדשא במחצית, והכל השתנה. הוא פירק לחלוטין את הסדר בהגנה הקוריאנית, הוציא אותה מאיזון, ומקסיקו דהרה למהפך. מחליף נוסף, ריקארדו פלאס הישווה בדקה ה-51, ואז הגיע הרננדס עם צמד וקבע 1:3.

שבוע חלף, מקסיקו התייצבה נגד בלגיה, והפעם ההרחקה במחצית הראשונה הייתה לרעתה כאשר פאבל פרדו ספג כרטיס אדום. מארק וילמוטס, כיום מאמן נבחרתו, העלה את הבלגים ליתרון על סף ההפסקה. אריאנו נכנס במחצית, וראה מיד את וילמוטס מכפיל את התוצאה תוך שהוא דורס את כל ההגנה. נבחרת אחרת היתה נכנעת בפיגור 2:0 ובנחיתות מספרית, אבל לחבורה של לפואנטה היה אופי מיוחד.

כבר בדקה ה-54 הורחק חרט ורהיין כאשר הכשיל ראמון רמירס ברחבה, מקסיקו צמצמה בפנדל, ומשם הייתה זו הצגה של קבריטו. כל המשחק עבר דרכו, והוא החל את המהלך שהוביל לשוויון המרהיב של בלאנקו – הבעיטה האקרובטית שלו ראויה להיכלל ברשימת השערים היפים ביותר שנכבשו בתולדות המונדיאל. אתם יכולים לראות אותה בתקציר למטה, והוא כולל גם סלאלום פנטסטי של אריאנו, אשר דהר בסגנון מראדונה ונעצר אצל השוער הבלגי פיליפ דה וילדה לפני שהשלים את המהפך האולטימטיבי.

מקסיקו הסתפקה ב-2:2 וידעה שתיקו נגד הולנד עשוי להעלות אותה לשמינית הגמר, בתנאי שבלגיה לא תביס את הקוריאנים בהפרש שלושה שערים. אלא שהפתיחה הייתה אומללה מבחינתה. פיליפ קוקו ורונאלד דה בור קבעו 0:2 לכתומים תוך 16 דקות, בעוד בלגיה עלתה ליתרון במשחק המקביל. המקסיקנים שוב פיגרו במחצית, שוב היו זקוקים למהפך, ושוב אריאנו נשלח למשימה.

בתחילת הסרטון הבא, בו אפשר ליהנות מביצועיו של קבריטו נגד ההולנדים, שומעים את הפרשנים האנגלים תוהים מדוע התיש הקטן לא פתח בהרכב. הם לא ידעו שזו היתה התוכנית של לפואנטה בכל משחק. הנשק הסודי שלו עבד שוב. אריאנו היה מימין, משמאל ובמרכז, שיגע לחלוטין את קשרי היריבה, ובסופו של דבר ההולנדים נכנעו ללחץ. פלאס, בהופעה נהדרת נוספת כמחליף, צימק בדקה ה-75, ועמוק בתוספת הזמן ניצל הרננדס שגיאה של יאפ סטאם כדי לקבוע 2:2. נבחרת שמפגרת במחצית בכל משחקיה ועולה בכל זאת בסטייל לשלב הבא – דבר כזה לא נראה במונדיאל מעולם.

בשמינית הגמר פגשה מקסיקו את גרמניה האפרפרה של ברטי פוגטס, והיתה עדיפה. לאירופים היה לא מעט מזל לסיים מחצית ראשונה עם תוצאה מאופסת, וזה גם אומר שמקסיקו לא פיגרה בהפסקה לראשונה בטורניר. יותר מכך – הרננדס העלה אותה ליתרון בדקה ה-47, ואז נכנס למשחק אריאנו. בדקה ה-60 התרחש האירוע שבמקסיקו לא ישכחו לעולם.

אריאנו גנב את הכדור במרכז המגרש והחל בדהרה לעבר השער. הגרמנים לא הצליחו לעצור אותו לפני שנכנס לרחבה, ושם תיקלו אותו לא פחות משלושה. אחד מהם, לותאר מתיאוס, הצליח להגיע לכדור לפני אריאנו, אבל בעט אותו בפאניקה לשערו, ואנדי קופקה הדף בקצות האצבעות לעמוד. הריבאונד הוסט לעברו של הרננדס שהיה לבדו מול המטרה. מלך השערים של מקסיקו היה רק צריך לשאול את קופקה לאיזו פינה הוא רוצה את הכדור. במקום זאת, הוא גילגל אותו הישר לידיו. איכות ההקלטה בסרטון לא מרשימה, אבל לא כדאי לפספס אותו.

לגורל יש לעתים דרך משונה להפוך את היוצרות. קוראים לזה אירוניה. דווקא כאשר המשחק היה ברגליים שלה, אפשרה מקסיקו ליריבה להשיג קאמבק נגדה. יורגן קלינסמן השווה רבע שעה לסיום, אוליבר בירהוף שבר את לבבות אוהדי הכדורגל המקסיקני התוסס בדקה ה-86, וגרמניה ניצחה 1:2. קרואטיה עצרה אותה ברבע הגמר, אבל מקסיקו כבר היתה אז בבית.

שמינית גמר היא התחנה האחרונה של מקסיקו בחמישה המונדיאלים האחרונים, אבל במדינה זכורה ההופעה ב-1998 כטובה ביותר מכולן. "זו היתה הנבחרת האיכותית ביותר שלנו פרט לזו של 1986, ואולי עולה גם עליה", מספר לוואלה! ספורט אריק גומס, עורך ראשי של פוקס ספורטס בספרדית, "זימנו של אריאנו היווה הפתעה, אבל הוא היה פשוט מדהים. הקריירה שלו השתדרגה מאז, ולאף אחד לא היה ספק שהוא יכול לשחק בקבוצה גדולה באירופה". "הוא היה אחד הגדולים בהיסטוריה של הכדורגל שלנו", קבע נחרצות קלאודיו סוארס, הבלם האגדי שצבר 178 הופעות בינלאומיות. במהלך מונדיאל 2002, אשר הסתיים בהפסד בדרבי לארצות הברית, כינו במולדתו את אריאנו, אשר בטורניר ההוא שחקן הרכב, "רונאלדו המקסיקני".

אלא שאריאנו לא השתוקק לחצות את האוקיאנוס. הוא היה הכוכב הגדול במועדונו הביתי, מונטריי, והצהיר פעם: "משלמים לי פה מצוין כדי שאגור ליד משפחתי. מה הטעם לעזוב למדינה אחרת, להתרחק מכולם ולקבל פחות כסף?". לכן, באירופה מכירים אותו הרבה פחות, ורבים מהגולשים קוראים עליו עכשיו לראשונה. גם בלאנקו והרננדס, שמעולם לא שיחקו באירופה, יכלו לקבל חשיפה בינלאומית רק במונדיאל. את הסרטון הזה, שהכינו אוהדי מונטריי לרגל פרישתו של התיש הקטן ב-2011, בגיל 38, ראו רק במקסיקו.

זו הסיבה בגללה אנחנו עדיין אוהבים את הטורניר המיוחד הזה, שנערך פעם בארבע שנים. על אף מאמציה הכבירים של פיפ"א להרוס אותו, הם מצליחים רק חלקית כי מונדיאל מצית את הדמיון וחושף אותנו לזוויות נסתרות של הכדורגל. את ליאו מסי וכריסטיאנו רונאלדו אנחנו רואים בטלוויזיה פעמיים בשבוע. על רוב הכוכבים של מקסיקו, אקוואדור וניגריה האוהד הממוצע לא שמע מעולם. מישהו מהם עשוי להפוך לסיפור ענק במהלך הטורניר בברזיל, ולסיפור הזה – עם כל הכבוד לנבחרות הגדולות – אנחנו מחכים יותר מכל. יש שיגידו כי זו הגזמה, אבל הקאמבקים של מקסיקו, עם אריאנו ובלאנקו, ריגשו ב-1998 הרבה יותר מצרפת וברזיל.

נבחרת מקסיקו בוואלה! מונדיאל