ברזיל נגד ברזיל: איתי אנגל מדווח מהשטח

בעוד כמה שעות זה יתחיל וייראה בדיוק כמו החגיגה הגדולה שכולם תכננו. 32 מצלמות באצטדיון בסאו פאולו יצייתו להוראת הבמאי וינחתו בזום אין מהשמיים אל יציעים מפוצצים, שמצדם יתרוממו בגל ססגוני לעבר אותן מצלמות. קרואטים מאופרים בסמל לוח שחמט בצבעי אדום לבן יתנשקו עם ברזילאיות צהובות-ירוקות מהממות, הן יעשו שלום נרגש למצלמה, יזיזו את התחת והשדרים יגידו בקול שובב משהו על "ארץ הסמבה והכדורגל". ואם במשחק עצמו יהיו כמה רגעים מתים ולכמה שניות לא יהיה מה לשדר, הם תמיד יוכלו להיעזר במדריך של פיפ"א שמצורף לערכה של השדרים. ושם, בין הפנינים שהוא מספק אודות המדינה המארחת, ניתן לקרוא כי "בברזיל, גם אם ילד הוא עני וחולה ואין לו אימא ולעולם לא יזכה ללמוד בבית ספר, מספיק לזרוק לו כדורגל סמרטוטים כדי לראות איך הוא הופך ברגע לילד מאושר שלא צריך שום דבר נוסף בחיים. שמחת החיים היא בגנים של האנשים המופלאים האלה".

"אז זהו", מרצינה אמהלה, "אם מישהו משמיע לי עוד פעם את המשפט המטומטם הזה, הדבר המופלא היחיד שהוא ידבר עליו אחר כך זה איך ברזילאית עדינה ואקזוטית הרביצה לו באמצע הרחוב".

ממבט ראשון אמהלה פיצולטו היתה יכולה להיות אחת מאותן דוגמניות של פיפ"א והממשלה הברזילאית לשיווק המונדיאל. יפהפיה מריו דה ז'ניירו, מלאת שמחת חיים, מדריכת יוגה אוהבת אדם שמתה על הארץ שלה ומתה להראות לכל מי שרק רוצה שזו הארץ הכי יפה בעולם. וכן, גם אוהבת כדורגל. אבל עכשיו, גם הרוחניות הקסומה שאופפת את שיעורי היוגה שלה לא עוצמתית מספיק כדי לנסח בנעימות את מה שהיא רוצה להוציא החוצה.

"חבורה של חארות שהרסו לנו את המדינה. הגנבים הכי גדולים על פני כדור הארץ. פיפ"א זה אירגון של פושעים, והשיתוף פעולה שלהם עם הממשלה שלנו הוא כמו התאגדות של כל רבי הנוכלים הכי מנוולים, הכי ציניים… אני מצטערת על איך שאני נשמעת אבל באמת שאין דרך אחרת להגיד את זה".

אמהלה היא חלק מתופעה אדירת מימדים ששוטפת את ברזיל בשנה האחרונה, הלך רוח זועם שהוציא מיליונים לרחובות ביותר מחמישים ערים מרכזיות בברזיל ומאיים לפגוע בהתנהלות התקינה של המונדיאל. הרעיון הוא לא לפגוע באורחים או בתיירים, אך בהחלט להסב נזק תדמיתי לממשלה ולכל בעלי ההון והפקידים המושחתים לעיני כל העולם.

הרקע להפגנות מוכר ובזכות המחאה דובר בו רבות בכל העולם. במדינה ששירותי הבריאות, החינוך והרווחה שלה על סף קריסה החליטה הממשלה להשקיע את מירב כספה, ואף להיכנס לשם כך לחובות עצומים, כדי להרים את המונדיאל. העלות של המונדיאל שנפתח הלילה (חמישי) היא בלתי נתפסת בכל קנה מידה. בין 11 ל 12 מיליארד דולר. זה פי 3 מעלות המונדיאל הקודם בדרום אפריקה וכמעט פי 8 מזה שהתקיים לפניו בגרמניה. גם למי שלא מתעניין יותר מדי בכלכלה ותשתיות ברור שהסכומים המופרכים הללו, כמו גם המיליארדים שמשום מה נעלמו איפשהו לאורך הדרך, פשוט הגיעו לכיסים של מי שבשנים האחרונות התעשרו כקורח על חשבון הפרויקט הזה.

"זה לא שברזיל היא מדינה עניה ואין בה כסף", אומרת אמהלה, "יש פה הון תועפות. אבל מי שמחזיק בו ומי שמנתב אותו הם שרים, ראשי ערים, שופטים ופקידים שהשיקול היחיד שלהם הוא איך יגיע, כמה שיותר מזה, אליהם באופן אישי."

וכך יצא, בין היתר, שבעלות של כ-300 מיליון דולר הוחלט לבנות אצטדיון יוקרתי במנאוס אשר בג'ונגלים של האמזונס. האצטדיון הזה ישמש לארבעה משחקים במונדיאל וזהו. שכן במנאוס אין ממש קבוצת כדורגל או קהל של כדורגל שיגיעו לאכלס אותו חודש מהיום.

"תבין, אני לא יודעת אם יש דברים כאלה אצלכם בישראל אבל כאן כרגע, אם יופיע ברחוב אחד מהמנוולים האלה, דילמה (דילמה רוסף נשיאת ברזיל), פייש (אדוארדו פייש מושל מדינת ריו) או המנוול הכי גדול, קבראל (סרז'יו קבראל מושל מדינת ריו), זה שמדבר בשבח החינוך הציבורי אבל את שני הילדים שלו הוא שולח לבית ספר פרטי שוויצרי בריו, אם מישהו מהם יעז להופיע כרגע באמצע העיר האנשים כאן יגמרו אותם. בגלל זה גם דילמה לא תעז לנאום במשחק הפתיחה כי היא יודעת שכל הקהל ישרוק לה בוז לעיני ואוזני כל העולם".

דילמה רוסף היא דמות כה שנויה ביותר במחלוקת עבור המפגינים, לא רק מהיותה נשיאת המדינה והאחראית העליונה לכל מה שקורה כאן, אלא דווקא מפני שממנה הם ציפו לעמוד לצידם. הרי מורשתה ופרסומה באו לה מהיותה פעילת שמאל וחברה באירגון גרילה שלחם בדיקטטורה הצבאית בברזיל בסוף שנות ה 60. בשנת 1970 היא נתפסה על ידי החונטה והושמה בכלא למשך יותר משנתיים במהלכם גם עונתה באכזריות. באותה שנה, 1970, זכתה נבחרת ברזיל במונדיאל עם הנבחרת שנחשבת עד היום לטובה ביותר בכל הזמנים. כמו בכל דרום אמריקה, כך גם בברזיל, באפקט העצום של זכיה במונדיאל היה כדי לעמעם את כל הצרות והתחלואים מבית ולהבטיח שנים ארוכות ויציבות לשלטון הצבאי.

והנה, אותה דילמה, נשיאה דמוקרטית נבחרת, היא זו שעומדת היום בראש הדיכוי האלים של המחאה שקוראת לצדק חברתי, שוויוניות והקצאה שפויה יותר של כספי המדינה. אחת מהכרזות הבולטות של המחאה קוראת: "דילמה, הרי אם היינו עכשיו ב 1970 היית בצד שלנו, לא?"

אחד הקליפים הפופולריים של תנועת המחאה מנסה להסביר, באנגלית, כדי שכל העולם יבין, שמיליוני הברזילאים שיצאו לרחוב הם אנשים שאוהבים כדורגל. חלקם גם שחקני כדורגל. אבל כשהם רואים רופא ממרר בבכי במסדרון של בית חולים כי אין לו תרופות ואין לו אמצעים לטפל בחולים, או כשהם רואים עיניים של שכנה שמתביישת לבקש אוכל בשביל ילדיה שגוועים ברעב, הפרופורציות משתנות. אפילו להם, הברזילאים. החלק האחרון של הקליפ בז לנאום המסכם של דילמה בו היא מפארת את האירגון והסדר והאחדות של העם בכל הנוגע למונדיאל. את משפטי החזון שלה עטפו העורכים בצילומים מחיי יום יום מזעזעים של הארץ המארחת.

מכאן יצאה הסיסמה הגדולה של תנועת המחאה: Não Vai Ter Copa (תרגום: "לא הולך להיות מונדיאל"). ומי שנתפסת כמנהיגת המחאה היא חברתה של אמהלה, אליסה קואדרוס הידועה בברזיל בכינויה 'סיניניו' (בפורטוגזית - 'טינקרבל' מהסיפור של פיטר פן). בשעה שאנחנו מדברים, יממה לפני משחק הפתיחה, פשטו כוחות הביטחון על ביתה של סיניניו ועל בתיהם של פעילים בולטים אחרים במחאה, החרימו להם את המחשבים וחלקם נלקחו למעצר. סיניניו עצמה נעצרה כבר כמה פעמים. בעיני מיליונים היא הגיבורה הגדולה של תנועת השינוי. אבל כשהמחאה קשורה בכל כך הרבה כסף אז יש מי שישקיע את כל ההון שבעולם כדי לקעקע את דמותה.

כמו בישראל, גם בברזיל ישנם עיתונים ומגזינים שהולכים יד ביד עם המשטר. אחד מהם, המגזין Veja, הציג את סיניניו בכתבת שער כפושעת שעומדת מאחורי ארגון האנרכיסטים Black Block שחבריו רעולי הפנים ניצלו את גל המחאה לאלימות והרס.

"הם אפילו סיפרו עליה שהיא זו משיגה להם את הנשק כדי לירות על השוטרים. יש כאן עיתונאים, כמו אותם פקידים, שיכתבו הכול בשביל מעמד וכסף. קח לדוגמא את 'גלובו', קבוצת המדיה הגדולה ביותר בברזיל. אם ניידת של 'גלובו' תגיע לאחת ההפגנות בסאו פאולו, ריו או ברזיליה, ההמון יצית אותה. כשהכתבים של 'גלובו' מגיעים למחאה הם מראיינים את המפגינים בלי הקוביה על המיקרופון שמזהה מאיפה הם. משרתי החצר של הפקידים. אם תקשיב לשידורים שלהם בכלל לא תדע שיש בעיות בברזיל".

אז בשעה טובה הערב (חמישי) ייצא המונדיאל לדרך. גם ההמונים שמאחורי Não Vai Ter Copa יודעים שהערב ברזיל תשחק ושהסיכויים לאליפות עולם שישית הם סיכויים ממש טובים. וכאן בדיוק טמון הפחד הגדול שלהם. כי הם יודעים היטב שבברזיל, כמו בכל מדינה אחרת בדרום אמריקה, זכייה במונדיאל תסמם את ההמונים והמומנטום של המחאה ידעך. מצד שני, הם גם יודעים שכישלון של הנבחרת יוביל את כלל האזרחים למסקנה החד משמעית שהמונדיאל הזה, על כל האלמנטים שלו, הוא אסון לאומי. וכך יוצא שלרגל המונדיאל, ברזילאים רבים קיבלו החלטה מהפכנית שאין לה אח ורע בהיסטוריה של ברזיל והכדורגל - הם רוצים שהנבחרת תפסיד. חלק ממש מתפללים בכנסיות לאותו כישלון, חלק תולים את התקוות בשלב שמינית הגמר שבו צפויה ברזיל לפגוש את הולנד, ספרד או צ'ילה, והנתון המדהים שפרסם אירגון unicarioca בריו דה ז'ניירו גורס שלפחות 45% מהברזילאים מייחלים לכך שברזיל לא תניף את הגביע בפעם השישית בתולדותיה. לפחות לא עכשיו. לא כאן בבית.

מי שלא שותפים לגישה הזו, ומדובר עדיין ברוב הברזילאים, פוטרים את הנתון הזה ומסבירים שברגע שהמשחקים ייצאו לדרך גם הגישה הזו תתפוגג והזעם יתחלף באהדה לנבחרת האהובה. כשאני מעלה את הטענה הזו בפני אמהלה וחבריה הם מגיבים בזעם אמיתי. "נמאס שחושבים עלינו שבגנים שלנו זה לשכוח ולהדחיק את הבעיות, ובמקום זה ללכת לים ולרקוד סמבה. מי שעדיין חושב כך כנראה לא הבין את המהפכה שמתרחשת כאן".

בעוד שניתן להניח כי רוב הברזילאים שמצהירים שהם נגד הנבחרת לא יעשו עם זה שום דבר מעשי, חוץ מלהתפלל, להחזיק אצבעות ליריבות או לשתק רכבות ושדות תעופה כדי ליצור כאוס שיערער את השחקנים, ישנם כאלה שממש מתגייסים לצורך אהדת הקבוצות היריבות. בימים האחרונים, להפתעתם המוחלטת של אוהדי קרואטיה הצנועה, ניגשים אליהם לא מעט ברזילאים, מאחלים להם הצלחה מכל הלב לקראת המשחק הערב וחלק אפילו מבקשים ללמוד מהם איך אומרים בקרואטית "קדימה קרואטיה" כדי לצעוק את זה בעצמם. ומתברר שעצם הניסיון, מצידם של חבורת ברזילאים עם לשון מתגלגלת, לבטא בקשיחות את המילים Haimo Hrvatska, הוא רק התחלה של סצנת רחוב שמתפתחת וחוצה גבולות בסוגיות של כדורגל ופוליטיקה.

מי שמסתכלים בפליאה מוחלטת על התופעה הזו הם האוהדים הארגנטינאים, שמתחילים להציף את ריו לקראת המשחק הראשון של ארגנטינה נגד בוסניה ביום ראשון (שני, 01:00 לפנות בוקר שעון ישראל).

ברזיל היא היריבה הכי גדולה שלהם והאיבה בין שתי המדינות ומחנות האוהדים היא לחלוטין הדדית, אבל הארגנטינאים יהיו הראשונים להזדהות עם מחאה אזרחית כנגד שחיתות שלטונית. "הפושעים שמנהלים את המדינה הזו מברזיליה לא יותר גרועים מהגנגסטרים שמנהלים אותנו מבואנוס איירס", הם אומרים לי, "העניין הוא שאצלנו לעולם לא תשמע אזרח ארגנטינאי לוקח את זה נגד הנבחרת או מעודד את הנבחרת היריבה. גם לא בימים הכי קשים של דיקטטורה והוצאות להורג".

מטבע הדברים, השיחה הזו מגיעה מהר מאד ל-1978. בשנה הזו אירחה ארגנטינה את המונדיאל. ארגנטינה של 1978 היתה דיקטטורה צבאית רצחנית שהרגה והעלימה כ-30 אלף בני אדם, ברובם אנשי שמאל, חברי איגודים מקצועיים, סטודנטים, עיתונאים ומרקסיסטים. אגב, אחוז היהודים מבין הנעלמים היה גבוה בהרבה ממשקלם באוכלוסייה.

"כשהגיע המונדיאל היינו בדילמה. האם לעודד את הנבחרת או לא. כי ידענו שהצלחה של הנבחרת מבטיחה לפחות עוד שלוש שנים של שקט לשלטון. אסירים פוליטיים היו שומעים מתאי העינויים בבואנוס איירס שאגה של הקהל באצטדיון שבו, כמה מאות מטרים מהם, התקיים המשחק. אבל גם בתאים האלה לא היית מוצא אסיר אחד שבאמת רצה שהנבחרת תפסיד. היו רגעים, כשהיינו שומעים את הקהל מרחוק או כשהרדיו של הסוהרים שידר את המשחק, שבו גם האסירים וגם הסוהרים שעינו אותנו היו פתאום קופצים וצועקים ביחד 'גוווול לארגנטינה!'. אז אני מבין איך שהברזילאים מרגישים ומבין גם את ההיגיון במחשבה שלהם, אבל לא מצליח להבין איך אותו ברזילאי עכשיו לומד קרואטית ומסוגל לעודד את הנבחרת שנגדו."

אחד הדברים שמקשים ללכת נגד הנבחרת הוא דווקא הכוכב הגדול שלה. ניימאר, האיש שיכולתו האישית תכריע אם נבחרת ברזיל תלך עד הסוף או לא, היה הראשון שאמר שהוא מבין את המפגינים ואת המחאה. הוא הוסיף שכברזילאי, אי אפשר שלא להבין. בכך הוא הפך לדמות היחידה שבשעה הזו אהודה על כלל הברזילאים. פלה למשל, האלוהים של הכדורגל, הסתבך כשהעביר ביקורת על המפגינים וחזר בו רק כשהבין שאפילו מעמדו שלו כבר לא מעמד אלוהי ושמע המונים גוערים בו שהוא הפך לבובה עלובה של פיפ"א. סקולארי המאמן התייחס רק לפן המקצועי-פסיכולוגי של המשחק ואמר שהוא מאד חושש שהפגנות מאסיביות בזמן המונדיאל יערערו את הבחורים שלו.

האצטדיון בסאו פאולו הערב יצטלם נהדר. הקהל ביציעים יהיה מקסים, פטריוטי וחם. העניין הוא שבפעם הראשונה בתולדות ברזיל והמונדיאל הוא ייצג רק צד אחד של העם. את הצד האחר לא נראה, זה גם חלק מכל הרעיון, אבל כמה עשרות מיליוני ברזילאים יגידו הערב שעושים ענין יותר מדי גדול מהכדורגל הזה.