האם פיפ"א אחראית בעקיפין לפיאסקו המהדהד של אלופת העולם? התאחדות הכדורגל העולמית הכריחה באופן ביזארי את הספרדים לייצר תלבושת לבנה, ברגע האחרון, במיוחד עבור המשחק נגד הולנד. ההסבר לכך היה אבסורדי עד כאב. כ"מארחת" על הנייר, ספרד היתה אמורה להופיע באדום הקבוע שלה, אבל זה לא הסתדר לדעת פיפ"א עם המדים של היריבה.
כתום הולנדי אכן דומה מדי לאדום, אבל מה היתה הבעיה עם מדי "החוץ" הכחולים? זה כבר לא ממש ברור, מה גם שהיתה אפשרות הגיונית מאוד ללכת על שחזור התלבושות מהגמר. אז, כזכור, הופיעה הולנד "המארחת" בכתום, וספרד שיחקה בכחול כהה מאוד. התלבושת השחורה הנוכחית היתה עונה היטב על ההגדרה, ובכל זאת האופציה נפסלה. לכן יצאה הוראה מפורשת ללבוש לבן. אגב, בתנאים אלה אפשר היה לפחות לאפשר להולנדים עצמם לשחק בכתום, אבל זה כבר פחות משנה. הבעיה היתה אצל לה-רוחה שהפכה ללה-בלאנקה.
לבן בחלום שחור
מדוע הרגישו הספרדים סלידה מהרעיון? פשוט כי הצבע הזה תמיד הביא להם מזל רע. ב-1994 שיחקה ספרד בלבן ברבע גמר המונדיאל נגד האיטלקים. מאורו טאסוטי שבר אז את אפו של לואיס אנריקה ללא תגובת השופט, ובדקה ה-88 הבקיע רוברטו באג'יו את שער הניצחון הדרמטי ששלח את הספרדים הביתה. כעבור ארבע שנים, שיחקה ספרד בלבן נגד ניגריה במשחק הפתיחה שלה במונדיאל. אנדוני סוביסארטה ביצע את הטעות הקשה בקריירה וספג שער אומלל מרגלי גארבה לוואל, ספרד הפסידה 3:2, וגם כאשר הביסה באדום את 1:6 את בולגריה זה כבר לא הספיק. היא נסעה הביתה בתום שלב הבתים.
גם ביורו 2004 נחלה ספרד את הפסדה היחיד כאשר לבשה לבן היא נכנעה 1:0 לפורטוגל, כאשר תיקו הספיק לה כדי לעלות לרבע הגמר. יוון תפסה את המקום השני בבית במקומה, והשאר היסטוריה. לפני אליפות אירופה ב-2008 התקבלה ההחלטה לגנוז אחת ולתמיד את הלבן האיום.
למשחק חצי הגמר נגד רוסיה, ששיחקה באדום, הופיעו הספרדים בחולצות בצבע זהב ובמכנסיים כחולות וניצחו 0:3. מיותר להזכיר כי הם זכו בכל הטורנירים בהם השתתפו מאז. כל השושלת נבנתה על היעדר לבן, עד שבאה הוועדה של פיפ"א ושינתה את התמונה.
אולי זה הזמן להכריח גם את ברזיל להחזיר את החולצות הלבנות? הרי זה היה הצבע של סלסאו עד ההפסד המיתולוגי לאורוגוואי במשחק המכריע במונדיאל 1950, ומאז הוא נחשב לטאבו. טוב, כולנו יודעים שזה לא יכול לקרות... את ברזיל אסור לנחס בטורניר הביתי הזה.
אשלי קול והקול הפנימי
לפאולו מאלדיני היה מה להגיד על הניפוי של אשלי קול מסגל אנגליה למונדיאל. "אשלי הוא אחד המגנים השמאליים הטובים בהיסטוריה, ואני לא חושב שכושרו ירד. הודג'סון רשאי לקבל את ההחלטות שלו, אבל אצלי קול היה אחד השמות הראשונים בסגל. הוא לא רק מנוסה, אלא גם מתעלה ברגעים הנכונים. אני פשוט לא מבין את הבחירה הזו", אמר האיש שנחשב בעצמו לאחד המגנים השמאליים הטובים בהיסטוריה, בהצדקה רבה יותר.
סביר מאוד להניח שלייטון ביינס קרא את הציטוטים האלה. יש שחקנים שלא מייחסים חשיבות לאמירות מסוג זה, אבל המגן המצטיין של אברטון לא משתייך אליהם. חוסר בטחון עצמי ליווה אותו מאז ומתמיד, והצלחתו המסחררת ראויה להערכה גדולה אף יותר כאשר מכירים את אופיו. בראיון חושפני ביותר ל"גרדיאן" אי שם ב-2007, אחרי שעבר לגודיסון פארק, סיפר ביינס על התמודדותו היומיומית עם רגשי נחיתות.
"תמיד רציתי לשחק באברטון, אבל אחרי שחתמתי הרגשתי חרדה. הייתי משוכנע שיהיה לי קשה מאוד להתאלקם. מה אם לא אתאים? מה השחקנים הבכירים יחשבו עלי? הרי אני בסך הכל בחור אלמוני מוויגאן", אמר ביינס. זה לא שהיה לו קל יותר בוויגאן עצמה. "המנג'ר פול ג'ואל תמיד אמר לי שאני שחקן טוב, אבל עמוק בתוכי הרגשתי שאני עובד עליו ושאני ממש לא טוב. הקול הפנימי שלי כל הזמן אמר לי: 'יום אחד כולם יגלו את הבלוף. במשחק הבא תתברר למנג'ר האמת'. חיכיתי באופן תמידי להיות מסופסל למרות שהייתי שחקן קבוע בהרכב", הוא נזכר אז.
כאשר נשאל אם נהנה בהופעת הבכורה שלו במדי אנגליה בתחילת 2010, במשחק ידידות מול מצרים, השיב ביינס: "לא ממש, זו היתה עבודה קשה". קצת משעשע להיזכר בכך כיום, אבל למונדיאל הקודם ביינס לא נסע כי סטיבן וורנוק הועדף על פניו. לא כדאי לפסול את האפשרות כי פאביו קאפלו קיבל את ההחלטה כאשר סיפרו לו על הראיון שלו ימים לפני הסגל הסופי. "כולם רוצים לטוס, אבל עבורי תמיד היה קשה להיות רחוק מהבית", הוא אמר.
הטורניר היחיד בחייו?
ייתכן שזו היתה הסיבה לכך שביינס כלל לא התלהב מהמעבר האפשרי למנצ'סטר יונייטד בקיץ שעבר, כאשר דייויד מויס עשה מאמצים כבירים להחתימו. המגן נשאר באברטון, נהנה משיתוף הפעולה הפורה עם המנג'ר החדש רוברטו מרטינס, ליטש עוד יותר את איכויותיו, ובגיל 29 הוא מגיע סוף סוף להכרה בינלאומית. בנוסף למשחק ההגנה המשובח, הוא המגן התוקף הטוב בפרמיירליג. הסטטיסטיקה מלמדת היא הוא יצר 49 הזדמנויות הבקעה לחבריו יותר מכל שחקן הגנה אחר, ושמר על ההובלה במשך חמש עונות רצופות.
בארבע השנים שחלפו מאז דרום אפריקה ביסס ביינס את מעמדו בסגל, אבל הצליח להדיח את קול מההרכב רק בעונה החולפת. כאשר נודע לו על ניפויו של קול, הוא אמר: "זה מעלה לי את הביטחון העצמי". הסוגיה הזו תטריד אותו לנצח, ללא קשר לביקורות החיוביות להן הוא זוכה מאחרים. בינתיים צומח באנגליה כוכב חדש באגף השמאלי של ההגנה. לוק שואו בן ה-18 מסאות'המפטון כנראה יהיה היורש של פטריס אברה באולד טראפורד ורבים באנגליה מצפים ממנו להפוך לכוכב בנבחרת בעתיד הקרוב. לא לחינם הוא נכלל בסגל כבר במונדיאל הנוכחי. בהחלט קיים סיכוי כי הטורניר הזה יהיה היחיד של ביינס בקריירה, ותסמכו עליו עמוק בתוכו הוא כבר מזמן החליט שזה יהיה המצב.
אם כך, זה הזמן לזהור. קול החמיץ את הפנדל בדו קרב מול אנגליה ברבע גמר יורו 2012, במה שהתברר כנגיעתו האחרונה בכדור עבור שלושת האריות בטורניר גדול. ביינס ישמח לנקום בסקואדרה אזורה, להוכיח שהוא טוב יותר מקודמו, ועל הדרך להכריח את מאלדיני לאכול את הכובע. בתאבון, פאולו?