המחצית הראשונה בין אנגליה לאיטליה, תתפלאו אולי לשמוע, היתה כנראה המחצית הכי טובה במונדיאל הטוב מאוד ממילא בברזיל. מהרגע הראשון ראינו שתי נבחרות אירופיות ברמה הגבוהה ביותר. קצב מהיר, איכות משחק גבוהה, רמה מרשימה של שחקנים. וכל מה שהמונדיאל הנפלא הזה עד כה דורש, מבטיח ומקיים.
האיטלקים פתחו עם ניסיון ללחוץ את האנגלים, מה שחשף אותם להתקפות מתפרצות רבות של האנגלים, ששער שלהם היה הופך הכול למושלם. בניצוחו של פירלו, איטליה החזיקה יותר והניעה את הכדור, אבל לא היתה מסוכנת כמו האנגלים. השער השני של האיטלקים הכתיב כבר מחצית שנייה אחרת. איטליה נסוגה לאחור, מאוד חששה מתגובת האנגלים, אבל גם הבינה היתה כמה חשוב הניצחון במשחק הראשון שלהם. זה כל מה שעניין את איטליה במחצית השנייה. מאמן איטליה, צ'זארה פראנדלי, שמר על המערך שלו גם ברגעים האלה בהם אנגליה שלטה במגרש, כי מבחינתו הדבר החשוב היה הניצחון. כמו איטליה הישנה והטובה. כביכול.
לכאורה, אפשר היה לראות כאן הצהרה של איטליה. שהנה, יש לנו שוב איטליה טקטית, צינית, עם כלים מצוינים בהתקפה, ו-100 אחוז משמעת בדרך לניצחון - כמו כל נבחרות איטליה הגדולות שהגיעו רחוק במונדיאלים. אבל זאת תהיה טעות. למרות כל זה, איטליה נראתה פגיעה טקטית. במשחק הזה ראינו את שתי הפנים שאפיינו את איטליה ביורו 2012: הרבה כישרון ויכולת להגיע גבוה בטורניר, אבל גם פגיעות טקטית שהובילה אותה, כזכור, לחטוף רביעייה מול ספרד בגמר.
צפו בתקציר המשחק באתר פיפ"א
הדברים אמורים בעיקר בנוגע לציוות של אנדראה פירלו. אפשר להבין מדוע מאמן איטליה שומר אמונים לשחקן האדיר של יובנטוס גם בגיל 35. איטליה מבוססת על היכולת הטכנית שלו. כל מהלך עובר דרכו, כל מהלך קשור בו. איטליה לא מתקשה לעבור את חוליית הקישור של היריבה, עם קשרים שנכנסים מאחור, בעיקר בזכות המסירות החכמות שלו. את החוכמה שלו, למשל, ראינו בשער הראשון של האיטלקים, אבל לצד היתרונות הרבים בהתבססות על פירלו, יש בעיה אחת שיוצרת לא מעט חסרונות טקטיים לאיטליה אמירה שהיא לא שגרתית בהקשר של הדימוי ההיסטורי של הסקוואדרה אזורה.
בכל פעם שחוליית הקישור של איטליה יוצאת קדימה, כשהכדורים עוברים דרך המאסטרו מיובנטוס, פירלו נותר השחקן הבודד בקישור. הבעיה במקרה הזה היא שפירלו הוא מסוג הקשרים שמשתתף בעיקר בפעולות ההתקפיות, ואיבוד כדור משאיר מרכז שדה איטלקי חשוף מאוד והגנה כחולה בצרה גדולה.
מאמן איטליה חייב לכפות על החיסרון הזה בעתיד, כדי שמקרה גמר היורו לא יחזור ואיטליה תשלם ברגע אחד על הצרות שהיא פחות שמה לב אליהן בדרך. ראינו כמה אנגליה היתה קרובה להכניע אותם. שלא תטעו, זה נכון לתת לפירלו חופש ביטוי, אבל תוספת של שחקן קישור הגנתי היתה עושה זאת טוב יותר עבור כולם. איטליה היא נבחרת שיכולה להגיע רחוק. אבל לא כל נבחרת תהיה אנגליה.
אנגליה, כמו אנגליה, שיחקה עם הרבה התלהבות, הרבה נחישות, אבל מאוד חסרה את הפירלו שלה. יש לה חוליית התקפה קטלנית. מאוד מהירה. מאוד טכנית. אבל גם מאוד חסרה את השחקן החכם מאחור. אפשר לקרוא לזה נאיביות אנגלית טיפוסית, אבל יותר חכם להסתכל על הבעיה הזו בעיניים מקצועיות ולקרוא לילד בשמו.
אם לאנגלים היה שחקן חכם, כזה שיידע לא רק להפעיל את הילדים המוכשרים, ולא רק לחלק כדורים, אלא גם לשלוט בקצב המשחק, לכישרון המתפרץ של האנגלים היה גם כיוון יותר ברור במשחק. קשה היה שלא לשים לב לפערים ברמה הטקטית והארגונית בין שתי הנבחרות. הרבה מאוד פעמים סגנון המשחק של האנגלים היה שקוף וברור. אנגליה שיחקה באותו קצב נאיבי ולא שינתה אותו פעם אחת. זה תמיד נראה אותו דבר. נבחרת מתלהבת, מוכשרת, אבל כזו שכל הזמן מתרסקת על אותו שובר גלים מבלי להפיק לקחים בפעולה הבאה.
אם לאנגלים היה פליימייקר חכם, שיידע לנהל קצב משחק שלהם, הם לא רק היו טובים אלא גם יעילים. החלוצים אנגליה אמנם מוכשרים, אבל גם די בודדים במגרש ונעזרים יותר מדי בפעולות אישיות.
בזכות אותם חלוצים וכישרון צעיר, אנגליה תעלה שלב בבית הזה, יחד עם איטליה כמובן. מה שראינו מול איטליה יספיק לה מול שאר היריבות בבית. אבל אחרי כן היא עלולה לעבור את אותו שיעור שהיא עברה מול איטליה שחלוצים מעולים לא מספיק אם אין לך תחכום ותכנון.
