1. מריו גצה. יואכים לב הצליח להפתיע את כולם. בכל אימוני השבוע תורגל דווקא את לוקאס פודולסקי בצד השמאלי של ההתקפה, אבל למפגש עם פורטוגל לב העדיף דווקא את גצה ובכך הרכיב טריו התקפה דינמי שכלל גם את מסוט אוזיל ותומאס מולר. הוא ידע מה הוא עושה. המהלך בלבל מאוד את ההגנה הפורטוגלית. קשה מאוד לשמור על שלישייה קדמית שלא מפסיקה לנוע וכל הזמן מחליפה מקומות. כשגצה נכנס למרכז המגן הימני ז'ואאו פריירה הלך איתו ורק הגביר את הכאוס. פעם אחת זה נגמר בהכשלה ופנדל, בפעם השנייה פריירה הספיק לשים רגל בזמן ומנע כיבוש.
גצה לא עבר עונה פשוטה אחרי המעבר לבאיירן מינכן. סבל מלא מעט פציעות ולא קיבל מספיק מפפ גווארדיולה. בהיררכיית דקות המשחק של הבווארים, גצה רק במקום ה-11. במשחקים הגדולים, הוא קיבל תפקיד משני. כך למשל החל משלב רבע הגמר של ליגת האלופות פתח רק בפעם אחת בהרכב ושותף שלוש פעמים כמחליף. אלא שבנבחרת גרמניה, וזו תופעה שאפשר אצלם לראות כמעט בכל טורניר גדול, גם שחקנים שמגיעים אחרי עונה קשה או בעייתית מוצאים את הדרך להתעלות.
התחרות בחלק הקדמי הגרמני קשה מאוד וכשעל הספסל יושבים שורלה, פודולסקי וקלוזה, לחברים שעל הדשא אין ברירה אלא לרוץ. כשאוזיל הוחלף עם פתיחת המחצית השנייה הוא נראה מאוכזב ועצבני בעיקר כנראה כי פחד שבמשחק הבא כבר לא תגיע הזדמנות. גם גצה שיחק כאילו זה משחקו האחרון. כל נגיעה תענוג, עליונות טכנית מרשימה, הטעיות גוף, תיאום מושלם בחילופי המקומות. במשך כמעט מחצית נראה שהפורטוגלים מנסים להבין מה קורה להם. הטריו הגרמני לא הפסיק לנוע, לפנות שטחים לכניסות של הקשרים מאחור ולפרק את ההגנה במסירות קצרות. מולר הנהדר רק היה המסיים. זו הייתה תצוגת כדורגל מדהימה, על גבול השלמות.
"הגרמנים שיחקו טוב מאוד במחצית הראשונה ולמעשה, עד ההרחקה הם שיחקו יותר טוב מאשר לאחר ההרחקה", אומר לוואלה! ספורט פרשן הערוץ הראשון אברהם גרנט. "שלושה שחקנים בקישור, שלושה שחקני התקפה שכל הזמן החליפו מקומות - גצה, מולר ואוזיל - שעשו את זה בצורה יפה מאוד והיו מסוכנים מול השער. נהניתי מהם".
2. טוני קרוס. ה-0:4 של גרמניה על פורטוגל היה יותר מרשים מה-1:5 של הולנד על ספרד בשישי. הכתומים התבססו על מתפרצות, נהנו מקריסה מנטאלית של היריבה ומקצת מזל, והגדילו את התוצאה בגארבג' טיים. גרמניה פירקה את פורטוגל על הדשא בזכות כדורגל מאורגן ומלא יוזמה. המחצית הראשונה הייתה חד צדדית. זה לא שפורטוגל לא רצתה, היא פשוט לא הייתה מסוגלת למצוא פתרון ליריבה שעומדת מולה.
על הארגון הזה ניצח המאסטרו טוני קרוס. המטרונום של הנבחרת. עומד במרכז המגרש ומנווט את כל הכדורים, מעביר את כובד המשחק מצד לצד ודואג לרווח אותו היטב. בהתקפות של גרמניה, היא תמיד מצאה שחקן פנוי בין אם בחילופי מסירות או בכדורים ארוכים לשטחים המתים באגף. ההצגה של קרוס הראתה למה לואי ואן חאל רוצה לבנות סביבו את הקישור של מנצ'סטר יונייטד, למה ריאל מדריד רוצה אותו אצלה ולמה באיירן מינכן תשלם בסוף את הסכום הדרוש כדי להאריך לו את החוזה.
היכולת של קרוס לקרוא את המהלכים, לדעת לאן כל שחקן רץ על אף התנועה המתמדת, מלמדת על התיאום המושלם במשחק הגרמני. כשנבחרת משחקת על אוטומט, זה סימן שמשהו טוב קורה בה. טוב, ככה זה כשבהרכב עולים שישה שחקני באיירן מינכן.
גם גרנט התרשם ממרכז השדה הגרמני: "רמת הטכניקה בכלל בטורניר גבוהה מאוד, קודם כל מבחינת ניצול הזדמנויות שהוא גבוה מאוד וזה שייך ליכולת הטכנית של השחקנים. המסירות הן טובות, למרות שלא ראינו את זה מפורטוגל כי הם איבדו כמעט כל כדור שני שהם מסרו קדימה, אבל בהחלט היכולת הטכנית טובה יותר השנה".
3. השלמות במשחק הגרמני מתחילה בזכות מחויבות ומשחק אחראי ברמה גבוהה. הרביעייה האחורית של לב מורכבת כולה מבלמים. ג'רום בואטנג (ימין), פר מרטסאקר, מאטס הומלס ובנדיקט הובדס (שמאל). לב מעדיף את האחרון על פני אריק דורם חסר הניסיון בדיוק בגלל הרצון שלו לאזן את החלק ההתקפי הנהדר שלו. התוצאה מופלאה. רביעייה אחורית מנוסה שנותנת שקט מוחלט לשוער ולכל שאר המערכים. כריסטיאנו רונאלדו מקבל ליווי צמוד של בואטנג לכל מקום, המגנים לא משתוללים עם פעולות התקפיות מסובכות, כך שאי אפשר לתפוס את הגרמנים עם המכנסיים למטה במתפרצת והבלאנס נשמר. זה מה שנקרא כדורגל אחראי. אגב, האחרון ששיחק עם רביעיית בלמים מאחור היה דייגו מראדונה במונדיאל 2010. זה נגמר עם רביעייה מגרמניה ברבע הגמר.
גם ב-0:3 מול 10 שחקנים לב לא יוצא מהתבנית שלו וממשיך לדרוש את האחריות משחקניו. הוא צועק ומעיר על יציאות מסיביות קדימה ומבקש להרגיע. הניצחון בכיס, הטורניר ארוך ואין לו שום עניין בפציעות או בהתשה מיותרת. הוא מנצל את הדקות המתות בניסויים, משפשף את שקודראן מוסטפי ובודק את שורלה כחלוץ. דווקא הכנסה של מירוסלב קלוזה מול 10 שחקנים הייתה מתבקשת כדי לעזור לו לשבור שיא השערים במונדיאלים, אבל לב רוצה שפיות ולא פסטיבלים מיותרים. "אני לוחץ על הברקס, זה רק משחק ראשון, רק צעד ראשון", אומר בסיום מנהל הנבחרת אוליבר בירהוף לעיתונאים הגרמנים. גם האוהדים בחוץ חוגגים בצנעה. בניגוד להולנד שהדהימה גם את עצמה, הגרמנים חושבים קדימה. זה ניצחון גדול, אבל המטרה האמיתית היא ריו ב-13 ביולי.
בית ז'
קבוצה משחקים נצחונות תיקו הפסדים שערים נקודות 1 גרמניה3 2 1 0 2-7 7 2 ארה"ב3 1 1 1 4-4 4 3 פורטוגל3 1 1 1 7-4 4 4 גאנה3 0 1 2 6-4 1
4. רונאלדו עצבני. הוא מדבר עם הידיים, צועק על שחקנים ועל כל מהלך יש לו מה להעיר. גם ממרומי היציע נראה שהוא פשוט מטיל טרור על חבריו לנבחרת. כשפאביו קואנטראו עומד לבד מול מנואל נוייר ויכול לצמק ל-2:1, הוא מעדיף למסור פס רוחב וההזדמנות יורדת לטמיון. אם זה היה קורה בריאל מדריד, אולי המגן היה בועט.
זו הבעיה של נבחרת פורטוגל. רונאלדו לא סתם מטיל צל, הדומיננטיות שלו משתקת. לא מדובר בנבחרת היחידה בעולם שיש לה סופרסטאר ענק מעל כולם. זה קורה גם בברזיל וארגנטינה, אבל ההבדל הוא בצוות המסייע וביכולת של שחקני המשנה לתפקד לצד השחקן הראשי. בפורטוגל, כאמור, כולם ניצבים. בעידן רונאלדו לא קרה שפורטוגל לא עברה את שלב הבתים בטורניר גדול, אבל נראה שעם הגדילה שלו ככוכב, ככה נבלו כל החברים מסביב. פאולו בנטו אמר ביום חמישי ש"יש לנו את השחקן הטוב בעולם, אבל זה לא אומר שאנחנו צריכים להיות אלופי העולם". הוא בעצם התכוון לומר: אנחנו לא טובים מספיק. שחררו.
"רונאלדו לא קיבל עזרה ואני לא בטוח שהוא היה בריא ב-100 אחוז. התנועה שלו לא הייתה התנועה הרגילה שלו", אומר גרנט. "מצד שני, השחקנים שסביבו לא מסרו את המסירה הזמן. פעמיים היו מצבים ששחקנים היו יכולים למסור במהירות קדימה כי החלק החזק של רונאלדו הוא בהתקפות מתפרצות. פורטוגל עיכבו את המשחק, כך שגם לו היה קשה וגם לנבחרת".
עם השריקה, צלם הטלוויזיה רץ לרונאלדו ונצמד אליו. הוא הסיפור של המשחק, לא מולר שכבש שלושער ולא החבורה הגרמנית הצוהלת. רונאלדו תמיד מודע למצלמה והוא מנסה לשמור על קור רוח, אבל הפנים אומרות הכול. הוא עומד במרכז המגרש במשך רגעים ארוכים ופרצופו בוהה באוויר. אף שחקן פורטוגלי לא מתקרב אליו. רק בסטיאן שווינשטייגר ניגש לנחם ולוחש כמה דברים באוזנו. כשרונאלדו יורד לחדר ההלבשה, הוא לוחץ יד ללב. רק חבל שמצלמות הטלוויזיה תפסו את המאמן מחטט באף שנייה לפני הלחיצה. זה לא ממש היה היום של רונאלדו.
אגב, כולם מדברים על היכולת של ליאו מסי בגביע העולם, אבל לרונאלדו יש בסך הכול שני שערים ב-11 הופעות במונדיאל וגם הם מול אירן וצפון קוריאה. סתם לצורך ההשוואה, מולר כבר עומד על שמונה שערים בשבע הופעות והוא עוד אפילו לא בן 25. כך שגם אם קלוזה ישבור את שיא ההבקעות של רונאלדו הברזליאי, לא מן הנמנע שמולר עוד ישבור את השיא החדש.
5. משחקים בצהריים. 30 מעלות ו-80 אחוזי לחות נרשמו בשעה אחת בצהריים בסלבדור. בכל רגע של עצירה רצו השחקנים לעבר הספסל לשתות מים ופעמיים נוספות השופט הסרבי יזם את ההפסקה. מונדיאל הוא אירוע בינלאומי שמשודר לכל מדינה בעולם. הרצון של הברזילאים להקל על הקהל האירופי מובן וראוי להערכה, אבל הפגיעה היא בשחקנים. אמנם בספרד ובאיטליה יש משחקי ליגה בשעות הללו, אבל לא בתנאי אקלים כמו בברזיל. דמיינו משחק ליגת העל באוגוסט בשעת צהריים, עכשיו דמיינו מה אומרים המאמנים אחרי אותו משחק וכמה פעמים הם מאשימים את מזג האוויר. עכשיו תכפילו את זה פי עשרה. אי אפשר לשחק כאן באחת בצהריים.
פינת הפייסבוק
ממוצע השערים בטורניר עומד על 3.15 (כולל ה-0:0 בין ניגריה לאיראן) שערים למשחק. הממוצע שלי בסלבדור עומד על חמישה למשחק. לא יכול להגיד שאני מתלונן על המשחקים שקיבלתי.