חבית מלבבת של אבק שריפה: איתי אנגל מדווח מברזיל

בעוד מספר שעות אלך למרקנה למשחק של ספרד מול צ'ילה. אין לי אקרדיטציה עיתונאית או כרטיס כניסה חינם למשחקים. עבדתי כל השנה האחרונה כדי להגיע למונדיאל הזה ויחד עם עוד חבר, הצלם מיקלה ארזי, הצלחנו לקנות כרטיסים בהגרלה המוקדמת של פיפ"א. שמונה כרטיסים רכשנו. יצא בהגרלה שאחד מהם הוא ספרד - צ'ילה. הוא עלה 175 דולר.

עכשיו אני תחת מתקפה של ספרדים שמוכנים לשלם עליו יותר מ-1,000.

לא מוכר.

"אתה מבין", מנסה ריקרדו לעורר בי הבנה למה שעובר עליו ועל חבריו, "הרעיון שנהיה בברזיל והנבחרת שלנו תשחק בגמר הוא משהו שהיה מאד סביר בעינינו לפני שיצאנו לנסיעה הזו. אז תכננו את התקציב ככה שנלך רק למשחקים הגדולים, נגד הולנד, אחר כך שמינית, רבע, חצי וגמר. הרעיון שאת המילה 'גמר' נייחס כבר למשחק השני שלנו מול צ'ילה, 'גמר' כקרב הישרדות, הוא משהו שבחלומות הכי גרועים שלנו לא העלינו על הדעת".

זו שיחה עצובה שמתנהלת באחד המקומות הכי שמחים בריו - מועדון הסמבה של Carioca da Gema ברובע לאפה. בזמן שכולם רוקדים ומתנועעים, האורחים הספרדים עומדים בצד ומתווכחים על סוגיות שעד לפני שבוע אסור היה לגעת בהן, כמו לדוגמא "אולי כדאי לתת לקסיאס לנוח במשחק הזה..."

הברזילאים במועדון די מבסוטים מכל העניין. זה לא שיש להם משהו מיוחד נגד ספרד (מיד נדבר על אלה שהברזילאים כן נגדם, ובכל ליבם), הם פשוט מאושרים מהנפילה של דייגו קוסטה. "הבוגד המסריח", כפי שמכנים כאן את החלוץ הנהדר של אתלטיקו מדריד, הוא ברזילאי שהשנה התאזרח בספרד והעדיף לשחק בנבחרת ספרד על פני מולדתו ברזיל. הוא עשה את זה בזמן הכי גרוע שאפשר, בדור שבו, חוץ ממנו, אין שום חלוץ ברזילאי גדול. ה"בגידה" שלו הכתה את סקולארי והברזילאים בתדהמה. הסבירו כאן שהוא אופורטוניסט ציני שפשוט חישב שלספרד יש סיכוי גדול יותר לזכות במונדיאל ובעבור זה הפנה את הגב למולדת. עכשיו, אחרי ההשפלה מול הולנד "הבוגד המסריח" בא על עונשו והברזילאים מחייכים לאיד.

בעוד כמה שעות יתקיים המשחק של ספרד מול צ'ילה והאוהדים ברזילאים ימלאו כשליש מהמרקאנה. מבחינתם, אחת משתי הנבחרות תהיה כנראה היריב שלהם בשלב שמינית הגמר. הבוז שהם ישמיעו לדייגו קוסטה בכל נגיעה שלו בכדור יהיה אחד הקולניים והעוינים ביותר בתולדות המונדיאלים.

ריקרדו צועק בניסיון להתגבר על הסמבה שברקע. הוא צועק שאסור לתת לדייגו קוסטה לשחק מול צ'ילה כי הוא לא יעמוד בלחץ. דוד, אחד החברים שלו, עוזב את השיחה העגומה הזו ומנסה להתחיל עם בחורה ברזילאית שרוקדת ליד. מיקלה הצלם קולט את זה ומנציח את הספרדי היחיד שכנראה הצליח להרשים מישהו /מישהי בברזיל השבוע.

עם כל הכבוד להצגות של הולנד וגרמניה, הסיפור האמיתי כאן הוא היריבות בין ברזיל וארגנטינה. נכון שהאפשרות היחידה של שתיהן להיפגש היא רק בגמר בעוד שלושה שבועות, נכון שכמו שהן משחקות כרגע האפשרות הזו ממש לא נראית לעין, אבל כל זה ממש לא חשוב. ההשתלטות של הארגנטינאים על ריו היתה טוטאלית. בשבוע האחרון הגיעו לכאן 70 אלף ארגנטינאים ויחד איתם זרמו לקופת המדינה כ 120 מיליון ריאל, בערך 50 מליון דולר.

המחשבה שארגנטינה תזכה במונדיאל על אדמת ברזיל היא הסיוט הכי נורא של הברזילאים. ומשום כך היא הפנטזיה הכי גדולה של הארגנטינאים.

שני המחנות החלו להתעמת עוד לפני שארגנטינה בכלל התחילה לשחק. פגשנו אותם ברבבותיהם על שפת הים בקופה קבנה מול המסך הענק של פיפ"א שהקרין את אנגליה - איטליה. אני הגעתי כאוהד אנגליה (שעם השנים מנסה להסתיר את זה) ומיקלה, כשמו כן הוא, איטלקי. יש כאן לא מעט אוהדים איטלקים והמון אוהדים אנגלים אבל הם בכלל לא מתקרבים למספרים של הארגנטינאים שעם או בלי כרטיסים חוצים בלהיטות את הגבול לכיוון צפון מזרח. בכלל, חייבים להודות, גם איטליה ואנגליה הגדולות שימשו אותו ערב בריו לא יותר מאשר כלי לפתיחת ההתכתשות בין המארחת לבין מי שהיא רואה כשכנה היהירה והמעצבנת.

האוהדים בתכלת לבן מיד לקחו צד. הם שונאים את אנגליה עוד מימי מלחמת פולקלנד של 1982 והשנאה הזו הפכה לנקמה היסטורית במונדיאל של 1986 בניצחון עם שני השערים הפנומנליים של מראדונה, 'יד אלוהים' ואחריו הסלאלום הגדול בתולדות המונדיאלים. הם ראו את מיקלה עם חולצת איטליה, טפחו לו על השכם והציעו לו בירות והרבה כבוד. הם ראו אותי עם חולצת ה-Three lions של אנגליה ומיד התחילו לקפוץ ולשיר "מי שלא קופץ - אנגלי". זה היה לא נעים, אבל מיד הגיע רגע מנחם. יפהפייה ברזילאית בלי חולצה חייכה לעברנו, עשתה סימן וי והצביעה לכיוון החזה החשוף שלה. היה עליו ציור של ה-Three lions. ברזילאים שחורים אחרים הניפו תמונות של ויין רוני, האיש הכי לבן במונדיאל, שבמסך הענק בשידור חי ממנאוס המיוזעת, הפך בינתיים לוורוד ואחר כך לאדום. אוהדים אנגלים יצאו מגדרם אל מול פרץ האהבה המפתיע הזה. לקח לנו זמן להבין שהם אוהבים אותנו אך ורק כי הארגנטינאים שונאים אותנו.

ואז הגיע המשחק הראשון של ארגנטינה במונדיאל הזה. מול בוסניה. זה גם היה המשחק הראשון שלנו. לקחנו את המטרו משכונת בוטאפוגו למרקאנה, מרחק של חצי שעת נסיעה. התחנה הבאה אחרי בוטאפוגו היא פלמנגו. אני קורא את השמות האלה, חש את רוח המועדונים המפוארים האלה, חושב על איפה שאני נמצא ומקבל צמרמורת. אין יותר ברזילאי מזה. ואז נפתחות הדלתות וכל ארגנטינה נכנסת פנימה.

תוך עשר שניות,הקרון שהיה ריק יחסית, מתפוצץ בתכלת לבן. הארגנטינאים מכים בידיהם את תקרת הקרון, מנענעים את הרכבת תוך כדי נסיעה ושרים. חצי שעה לא מפסיקים לשיר. קהל אדיר. בהתחלה שירי אהבה לארגנטינה ואחר כך, תוך שהם מניחים כפות ידיים על ליבם בצורה רגשנית מוגזמת, שרים שיר שהוא ספק מחמאה, ספק סרקזם כלפי המארחים: "אני ברזילאי גאה, אני מלא באהבה…"

כנראה שאחד הברזילאים במטרו לא היה מסוגל עוד לעמוד בזה כי מבין ים האנשים וההמולה הספרדית הדרום אמריקאית פתאום בוקעת צעקה בפורטוגזית: !Brasil! Brasil hexacampeão (ברזיל - לאליפות עולם שישית!). עשרות ברזילאים מכל פינות הרכבת מיד מצטרפים אליו, חלקם שרים בחיבה וחלקם בעצבים. הרוב הארגנטינאי בקרון נכנס להלם ומשתתק לרגע, ואז מתפוצץ:

"ברזילאי, ברזילאי, למה אתה נראה כה מריר, מראדונה הוא יותר גדול, יותר גדול מפלה!" - brasilero brasilero, que amargado se te ve, maradona es mas grande es mas grande que pele

באצטדיון עצמו זה רק הלך והחריף.

מדובר במשחק מונדיאל ראשון שמתקיים במרקאנה מאז ההפסד ההוא של ברזיל לאורוגוואי ב-1950 והנה, דווקא ברגע ההיסטורי הזה נצבע האצטדיון האגדי בתכלת לבן ששואג את גדולתו של מראדונה על פני פלה. מתוך קהל של 75 אלף, כ-40-50 אלף הם אוהדי ארגנטינה ומקסימום 3,000 מהם אוהדי בוסניה. הענין הוא שכמו בכל משחק, 20-25 אלף הם ברזילאים מקומיים, ובאקט של מארחים למופת הם ניגשים לאורחים הצנועים מבוסניה, שזה להם מונדיאל ראשון, ומבקשים שילמדו אותם לעודד בשפה שלהם. אין יותר סוריאליסטי מזה. תוך כמה דקות, עשרות אלפים בחולצות צהובות עם השמות של ניימאר, אוסקר ודויד לואיז על הגב, מניפים אגרופים לאוויר וצועקים hajmo Bosno Bosno Bosno.

אחרי שהבוסנים יצאו מההלם של השער העצמי בפתיחה והברזילאים נוכחים לדעת עד כמה בינונית היא נבחרת ארגנטינה, הם מקבלים ביטחון לעבור לשלב הבא. זה קורה ספונטנית בדקה ה-63 אחרי שמסי, במשחק מבולבל, בועט לשמיים. הקהל הברזילאי מגיב בבוז גדול ואז, אז הם מוציאים את זה. הבמאי של השידור החי נחרד כשהוא מזהה את קצב הקריאות, זו אותה קריאה שהברזילאים השמיעו במשחק הפתיחה כשהנשיאה דילמה התיישבה ביציע הכבוד, והוא צורח לאוזניות של 32 הצלמים של השידור החי - לא לצלם את הקהל ולהנמיך את הווליום של היציע.

"הי מסי, לך תזדיין בתחת!" שרים אלפי ברזילאים בפורטוגזית (hey Messi, vai tomar no cu). האוהדים הבוסנים לא מבינים את הצעקה אבל הם שמחים לגלות שהקהל הארגנטינאי (שכן מבין) זע באי נוחות אמיתית וקולטים שכנראה מדובר בעוד אקט מפרגן של המארחים.

כמה דברים קורים בדקה הבאה.

1. כל הקהל הארגנטינאי באצטדיון קם על הרגליים וצועק חזרה כדי להשתיק את הברזילאים.

2. מסי, בניגוד גמור להתנהלות שלו עד אותו רגע, מפרפר את המגינים הבוסנים ובמבצע אישי מרהיב מעלה את ארגנטינה ל-0:2.

3. האוהדים הארגנטינאים שלידינו פונים אל הברזילאים שקיללו את מסי, שמים כפות ידיים בצד אותן אוזניים ששמעו את הקללות ומתגרים בהם חזרה.

4. הקהל הארגנטינאי, שמודע לרגישות של מסי ובטחונו העצמי המעורער בנבחרת, קם ומשתחווה לקפטן שלו.

במסיבת העיתונאים בסיום המשחק אמר מאמן ארגנטינה אלחנדרו סבלה שיש לו מה להגיד על הקהל הברזילאי שעודד את בוסניה, אך הוא ישמור את זה לעצמו כדי לא לחולל מריבה. עיתון הספורט הברזילאי Lance יצא בכותרת ראשית עם תמונה של מסי ושאל בהתגרות: "זה הכול?". טור הפרשנות בעיתון הציג תמונה של נחיל אדם בתכלת לבן תחת הכותרת: "חבית של אבק שריפה".