תגידו, תגידו שראיתם. תגידו שראיתם שהוא חייך ודפק פיו פיו עוד לפני שהנגיחה שלו פרפרה ברשת.
תגידו, תגידו ששמעתם. תגידו ששמעתם את הצווחה שהוא שחרר בזמן שהוא רץ לעבר האוהדים.
תגידו, תגידו שנטרפתם. תגידו שנטרפתם כשהוא קיבל את הכדור מחברו לקבוצה ואויבו לנבחרת סטיבן ג?רארד, רץ את כל הדרך לשער והפגיז את הגורל של אורוגוואי לידיים שלה.
תגידו, תגידו שהתרגשתם. תגידו שהתרגשתם כשהוא בכה, ושוב ירה, והפגיש את הברכיים עם הדשא, ופרש את ידיו לשמיים, ואז התפרק ונשכב מתחת לערימת הילדים הכי גדולה של המונדיאל הזה.
תגידו, תגידו לואיס סוארס. ולא תצטרכו להגיד יותר כלום.
לואיס סוארס סיים את המשחק הזה בדיוק כפי שסיים את רבע הגמר במונדיאל הקודם. על הספסל, ואז על הכתפיים. אז, בדרום אפריקה, חטף מול גאנה כרטיס אדום שהציל את אורוגוואי, ואתמול פירק את החברים מאנגליה עם צמד שהציל את אורוגוואי. כי סוארס לא כאן בשביל לעשות משהו אחר זולת לנצח. וכך נבחרת שלא מצליחה לגבור על קוסטה ריקה בלעדיו, מנצחת את אנגליה איתו. ההגנה היתה טובה, וקבאני היה נפלא - 11,334 מטרים ובישול נהדר - אבל זה רק סוארס. אך ורק סוארס.
לאחר שהונף, ביקש לרדת, והלך למרכז המגרש. הוא הרים את סטיבן ג?רארד, וחיבק את הקפטן שלו. ?אתה השחקן הכי טוב עבורי?, אמר לו. ?תרים ראש, תשכח את המשחק הזה מהר?. ג?רארד לא ישכח. אחרי ההחלקה מול צ?לסי, הגיע הבישול לאויב אתמול. אלו לא דברים שקורים לסטיבי ג?י, ופתאום, כמו לעוד כוכב מתבגר איקר קסיאס, הם קורים תכוף מדי. את האליפות של ליברפול הרס, ואולי גם את המונדיאל של אנגליה.
והאנגלים עוד סירבו לעשות מזה ?אנחנו נגד סוארס?. הם הבהירו שזה אנגליה נגד אורוגוואי, ושלא צריך להיות אובססיבים לחלוץ של ליברפול. אבל סוארס בז להצהרות האלה, וכרגיל - היה הכי אובססיבי שאפשר. מבחינתו, רדוף שכמוהו, זה היה אישי פלוס. לא פלא שנשבר כשהגיע לעמדת הראיונות מיד לאחר הגונג. ?חלמתי, חלמתי על הרגע הזה!?, צעק, והדמעות חנקו את הוורידים שבצוואר. ?אחרי כל הביקורת שחטפתי, אחרי כל מה שעברתי. אז הנה לכם!?.
באנגליה כבר מזמן לא מבקרים את סוארס. הוא זכה שם בכל פרס בכל קטיגוריה - העיתונאים, השחקנים, האוהדים. כולם הכתירו אותו למלך שלהם. אבל הוא, כפי שנכתב כאן בדיוק אתמול, חייב את הדחיפה הזו. את חובת ההוכחה על הכתפיים. הוא חייב להאמין שכל העולם שונא ולא מאמין. ואז הוא נוצץ. במשחקו הראשון מאז שעזב את בית החולים בכיסא גלגלים, לפני כחודש, הוא משך 88 דקות, רץ 8,571 מטרים ובילה 76% בשטח היריב - רק לכבוש רצה. בשני הגולים עשה בדיוק את מה שהוא הכי טוב בו - הוא ארב להזדמנות ונשך אותה עם כל השיניים.
לאחר שנרגע קצת, והצליח לדבר באופן קצת יותר שקול, אמר: ?זה היה אחד המשחקים הכי טובים בחיי. כבר לפני כמה ימים אמרתי לעצמי שאם אכבוש מול אנגליה, זה יהיה דבר נהדר עבורי. עכשיו אני כבר רוצה לראות את ההמשך?. האם אתה השחקן הכי טוב בעולם כרגע, שאלתי. ?תודה?, ענה ולא ענה, והוא מבין אנגלית מצוין. הוא בטוח שהוא הטוב בעולם, מבחינתו אפילו לא היה צריך לשאול. אז שאלתי את החבר סבסטיאן קואטס. ?כן?, ענה האורוגוואי, והוסיף: ?לדעתי, סוארס וקבאני הם שני השחקנים הכי טובים בעולם כיום?.
ובכלל - סוארס, לדעת כל מי שתשאלו, הפך סופית לאורוגוואי הכי טוב בכל הזמנים. מלך השערים של הסלסטה העלה את מאזנו ל-41 אחרי הצמד אתמול. האוהדים מדברים רק עליו, העיתונאים מדברים רק עליו. המאמן שלו, אוסקר טבארס, הקביל את מה שקרה אתמול לסרט. הוא אמר שאי אפשר לכתוב תסריט טוב יותר. תסריט שלפיו הגיבור יוצא מכיסא הגלגלים רק כדי לנפץ את החברים שלו עם צמד בין הגבות. זה היה כזה צפוי שזה יקרה, ועם זאת כה מופרך. וכל זה ב-19 ביוני, יום השנה ה-250 להולדת הגנרל הכי גדול בתולדות אורגוואי, ?אבי המדינה?, חוסה חרבאסיו ארטיגאס.
אתמול סוארס טיפס עוד קצת בסולם האגדות המקומי, אתמול הוא כבר הושווה לגנרל - תראו לפי הפוטושופ. איזה גיבור, איזה סרט. פיו פיו, גרסת הבמאי.
האנגלים כנראה שברו אתמול שיא במעבר בין אקלים באותו טורניר. אחרי ששיחקו במנאוס הלוהטת על 90 אחוזי הלחות שבה, הגיעו אתמול לסאו פאולו הקרה למשחק של 12 מעלות שהרגישו כמו 6.
הסיכויים שלהם לא נמוכים כמו שחושבים, הם בהחלט בתמונה, אבל לפעמים הסטטיסטיקה רק מייפה את המציאות. אחרי המקלחת החמה, לייטון ביינס הגיע עם חטיף אנרגיה ביד, דיבר ולעס, לעס ודיבר. הוא נראה כמו מיסטר בין בשיא תפארתו, ואמר בשקט של תבוסה: ?אני לא יודע מה יהיה?, ולעס, ?נראה מה איטליה יעשו מול קוסטה ריקה?, ולעס, ?ונראה באיזה מצב אנחנו נהיה?. הוא נתן עוד ביס ואמר: ?במחצית השנייה הרגשנו שאנחנו יכולים לנצח, והגול השני של סוארס היה מכה כואבת?.
המאמן רוי הודג?סון התהלך בדממה, היישר לגוב העיתונאים. השיחה התנהלה בשקט מופתי, מופתי כמו הטבח שהוא בטח יחטוף היום בבוקר מאותו גוב. אבל לא בטוח שלהודג?סון יש יותר מדי מה לעשות. אנגליה שלו פשוט לא טובה מספיק, וכבר לא צריך פנדלים כדי לחסל את המלכה. לנבחרת שלושת האריות אין הגנה, ואין גיבורים. סטיבי ג?י, כאמור, פחות גיבור ויותר גיבור טרגי; ויין רוני סוף סוף כבש שער ראשון במונדיאלים (ו-40 בנבחרת, מקום 4 בכל הזמנים בצוותא עם מייקל אואן) אבל החמיץ שני מצבים שאסור להחמיץ; והשאר צעירים מדי או אפורים מדי - כמו ביינס וכמו החטיף. כרגע, אין למי לפנות ואין על מי לבנות. האוהדים האנגלים, שיכורים מבירה ומפוכחים מתקווה, הגדירו זאת הכי טוב מחוץ לארנה הקרה של סאו פאולו.
?להם יש את לואיס סוארס?, אמרו, ?ולנו אין?.
לתגובות והצעות: orenjos@walla.co.il