לעמוד הפייסבוק של אורן יוסיפוביץ
למעקב בטוויטר
יופי של אצטדיון יש בבלו הוריזונטה (לעברית: ?האופק היפה?), בירת הכדורגל במדינת מינאס גראייס. אבל הדשא של המינייראו בספק להתמודדות בין ברזיל לצ?ילה. כדי להבטיח את כשירות הירוקת, אימוני ברזיל וצ?ילה נערכו אתמול (שישי) במגרשים חלופיים. הסלסאו הזיזו את האימון המסכם לוונדה נובה, לאחת השכונות העניות והיפות ביותר בעיר, והשיגעון רק עלה רמה. להמחשה: כדי להגיע צריך להקיף אגם, לעבור שני גשרים ואז להתחיל לטפס בתוך הסמטאות. כשאי אפשר לעלות יותר, נעצרנו, ובדרך למתקן היה צריך לחצות את הרחוב הכי נרגש במדינה - לפחות אתמול. זו היתה ברזיל הכי אמיתית שיכולה להיות. ההארדקור של ההארדקור. ילדים שהעיניים שלהם יוצאות מהחורים כשהם רואים עיתונאים - שלא לדבר על שחקני כדורגל, אישה על כל מרפסת וגברים בלי אף חולצה. כשמדברים על כדורגל לעם, מדברים על זה. המונדיאל אולי לעשירים (כרטיס להערב- 2,000 דולר), אבל הסלסאו של כולם.
הרחוב, מאריה בובולנטה, נפתח עם שתי פיצוציות, האחת מול השנייה, וסוף סוף השם הצדיק את המחיר. פחית קולה: 2.5 שקל, ארטיק גם. כריך עוף בפחות מ-5. היתרונות שבצניעות. בין הפיצוציות למתקן נמתח שביל, ובכל דלת ומכל שער צצו ההמונים. לא היה בית מאוכלס באותה שעת צהריים - כולם באו לראות את אלה שבאו לראות את הנבחרת. זו הפעם השנייה שברזיל הגיעה, אחרי ביקור במהלך גביע הקונפדרציות. אז פיליפה סקולארי פתח את האימון לקהל הרחב, אתמול הוא אישר כניסה רק לתקשורת. אבל זה לא משנה בכלל. אולי זה עצוב, אבל זה נכון - עבור תושבי השכונה, אין יותר חג מזה.
אחת הנשים הזמינה אותי להיכנס לתוך הבית שלה ולטפס למרפסת, כדי לראות ממקום אסטרטגי את גודל הטירוף. מלמעלה התמונה הדהימה עוד יותר. לא ראית פיסת אספלט, הכול היה מכוסה באנשים. ?הרחוב הזה תמיד ריק?, סיפרה ז?וליה בת ה-19, דוברת האנגלית היחידה בנמצא. ?לא ייאמן מה שקורה פה היום. התושבים שגרים פה לא יכולים להרשות לעצמם לצפות במשחק של הנבחרת, אז עצם העובדה שהם מתאמנים כאן גורמת להתרגשות אדירה?.
אחרי כשעה ארוכה של מינגלינג, המחסום נפתח ואותו תושבי השכונה כבר לא יכולים היו לעבור. בצד השני של הכניסה למתחם עמדה קבוצה עוד יותר גדולה של אנשים, ולפניהם מחסום נוסף. הפעם, עם כל הכבוד לקהל, זה גביע העולם וסקולארי רוצה שקט. אז הם נעצרו, ושרו את המנון הסלסאו בקולי קולות. הקנאות הבלתי מתפשרת הזו לא מובנת. הם רחוקים 500 מטרים מהאימון, בלי יכולת לראות את פרד או לשמוע את אוסקר, אבל הם שם, ולא זזים. רק שני ברזילרוס מלאי תושייה, שטיפסו על עץ בהסוואה של מארבים, הצליחו להשקיף על האימון. וזה מה שהם ראו.
זה מונדיאל של ניגודים, כבר אמרנו, והמתקן רק המחיש זאת עוד יותר. אף קבוצה הרי לא משתמשת בו באופן קבוע - זה בכלל קאנטרי לאנשים שהכסף מאפשר. כמו נווה מדבר באמצע העוני, המגרש נראה כמו עושר ואושר עד עצם היום הזה. הירוק הכי ירוק בעולם, דקלים מפה ועד צ?ילה והבתים הצבעוניים שעל ההר השלימו תמונה מושלמת. כמעט כמו ניימאר. כל מה שעשה בחצי השעה הזו - אמנות. סיים מתפרצות, דפק מספרות ובעיקר הרשית כמעט כל בעיטה. אחרי שהתאמנו בלשחק זזו כולם, וניימאר ודני אלבס תרגלו בעיטות חופשיות מול חומה ושוער. מספר 10 כבש באחוזים של פנדלים, המגן הימני עבר פעם אחת את החומה. טוב, אולי שתיים.
בעוד אלבס בעיקר יוצר חורים במונדיאל הזה (בתקשורת כבר מכנים את האגף שלו ?שדרות דני אלבס?), המיתוס של ניימאר רק מתעצם מרגע לרגע. אתמול התאמן בנעליים מוזהבות, והוא בהחלט אחד המועמדים לנעל הזהב של המונדיאל הזה. ?מעניין אותו רק לזכות?, התעקש סקולארי במסיבת העיתונאים, ?ולא שום דבר אחר. לא להיות השחקן הכי טוב בעולם ולא כלום. הקבוצה מעל הכול מבחינתו?. שיחת הימים האחרונים בעניינו היא דווקא שפנפנת פלייבוי שטוענת שידעה את כוכב הנבחרת. וכשניימאר תובע, ניימאר זוכה. אתמול נשאל סקולארי בעניין. ?אני זקן מדי בשביל זה?, אמר בחן, ?אבל אולי טיאגו סילבה ירצה לענות?. הקפטן שישב לצד פיליפאו התחמק באותו אופן. הוא אמר שהוא נשוי.
אל תדאגו לניימאר. שום דבר לא יפגע במכונת יחסי הציבור. לא כל עוד הוא ממשיך להיות הקלף המבריק של הסלסאו. התכליתיות היא רק בונוס.
?זוכר מה אמרתי לך?!?, שאל העיתונאי הברזילאי ג?וסיאס פריירה בחיוך של ניצחון.
יומיים לפני משחק הפתיחה, כשכולם ספרו הפגנות ואלימות, כתב ?או-טמפו? הסביר שהכול עניין של תוצאות. שהעם רותח, אבל שהכדורגל יציל וישכיח את המצב. ?טורניר טוב, והכול יהיה טוב?, טען, ונכון להיום הוא צודק. ביום המשחק צפויה הפגנה אחת, בלחץ, בטח שלא תזכיר גל הכאוס ששרר בחודשים ובשבועות שלפני האליפות. גם אחוזי התמיכה היחסית נמוכים שהיו לפני פתיחת המשחקים הוכפלו. נוקאאוט זה נוקאאוט, וסוף סוף כל ברזיל בעד ברזיל.
העיר הזו חולה על הכדורגל שלה, אבל במיוחד כאן תובעים גם יכולת. בשנה שעברה, בשיא הלחץ והבלגן, אירחה ברזיל את צ?ילה כאן, באחד הטסטים הראשונים של המינייראו המחודש. זה נגמר ב-2:2 ולא מעט אי נוחות מצד הקהל המקומי. היום בצהריים לא יהיה באמצע.
בטח כשמדובר במשחק שינוהל על ידי הווארד ווב, ובטח כשהצ?יליאנים הנהדרים מגיעים עם ביטחון עז על גבול השחצנות. הכוכב אלכסיס סאנצ?ס דיבר על ניצחון, וכמוהו עוד כמה שחקני נבחרת נתנו הצהרות בגובה של גביע. הם מתנהגים ככאלה שיודעים שזה שלהם, והאמונה הזו משגעת את הברזילאים. בתקשורת המקומית אף נכתב שמדובר במשחק עם הכי הרבה לחץ על הסלסאו ב-100 שנות קיום. הנימוקים: בגמר המונדיאל הביתי האחרון, ב-1950 מול אורוגוואי, תיקו הספיק לברזילאים, שהיו בטוחים שינצחו ולכן לא היו לחוצים כלל. הפעם, שוב במונדיאל ביתי, הדחה אפשרית בשמינית על ידי יריבה דרום אמריקאית פשוט מעבירה במקומיים חלחלה ורעדה, בטח כשהצ?יליאנים עובדים חזק על הלוחמה הפסיכולוגית.
בעוד כמה שעות נבין שזה או זה או זה. או ניצחון שכולו אופוריה ונבחרת שהיא קונצנזוס, או תבוסה שתהפוך את הרחובות. ?האופק היפה?? אם העיר הזו רוצה לשמור על השם הזה, כדאי לה לסדר לסקולארי רבע גמר.
orenjos@walla.co.il
