סוחב את הפסנתר: הבלוג של יוכין על קרלוס סאנצ'ס, הפועל השחור של קולומביה

קצת מוזר לחשוב שאלכסיס סאנצ'ס יעזוב הקיץ את ברצלונה עם תווית של אכזבה מסוימת. הצ'יליאני יפתח פרק חדש בקריירה בסיום עונה נהדרת מבחינה אישית. הוא קבע שיא פרטי של 21 שערים בכל המסגרות, הוסיף אליהם 15 בישולים, והתעלה לא פעם ברגעים החשובים ביותר. הרי הוא הבקיע את השער שהבטיח ניצחון על ריאל בקלאסיקו הראשון בליגה, כבש את שער הניצחון הדרמטי ביותר בשניות הסיום ב-2:3 על סביליה בתחילת העונה, וקינח עם אחד השערים היפים ביותר שנראו בליגה הספרדית מזה שנים במשחק העונה, במחזור האחרון נגד אתלטיקו מדריד. הבעיטה המרהיבה שלא הותירה לטיבו קורטואה סיכוי יכולה היתה להפוך לשער האליפות, אלמלא השיוויון של דייגו גודין.

הבעיה המרכזית של סאנצ'ס בקאמפ נואו נעוצה בעובדה כי כל מאמניו – פפ גווארדיולה, טיטו וילאנובה וטאטה מרטינו - ראו בו שחקן אגף בלבד. אין עוררין על כך שסאנצ'ס הוא קיצוני מעולה. הוא מהיר, זריז, תחבולן, מטפל היטב בכדור תוך כדי ריצה ומסוגל להעביר כדורי רוחב מעולים. אלא שהוא הרבה מעבר לכך. הכוכב הצ'יליאני הוא שחקן רב גוני, עם חוש מפותח לשערים ברחבה, ויותר מכל אוהב לנהל את המשחק ולהיות שותף בבניית מהלכים קבוצתיים.

במונדיאל הזה ראינו כיצד ניתן לנצל את כישוריו טוב יותר. במערך של חורחה סמפאולי אלכסיס היה סוג של חלוץ שני או פליימייקר – תקראו לזה איך שבא לכם. והוא פרח. במשחקי ההכנה של צ'ילה בישל סאנצ'ס את כל השערים של נבחרתו. את גביע העולם הוא החל עם בעיטה מדויקת לרשת אוסטרליה, ואז מיד חילק אסיסט מושלם שהפך לשער מרהיב של חורחה ולדיביה.

בניצחון המפואר על ספרד, הפגין סאנצ'ס יכולת עילאית והיה חתום על שני השערים. הוא זה ששלח כדור עומק נפלא, סטייל אנייסטה, שאיפשר לצ'ארלס אראנגיס לבשל לאדוארדו ורגאס את שער היתרון. לאחר מכן, הוכשל סאנצ'ס על ידי צ'אבי אלונסו ליד הרחבה וניגש לבעיטה החופשית. מי ראה אותו מבצע כדורים נייחים כאלה בברצלונה? שם זו תמיד היתה הפריבילגיה של ליאו מסי, או של דני אלבס שנוהג לשלוח את הכדורים החופשיים שלו הישר ליציע. בצ'ילה גם המיומנות הזו של אלכסיס באה לידי ביטוי. איקר קסיאס הדף בקושי את הניסיון שלו, אך למרכז הרחבה, ואראנגיס שלח אותו באמנות פנימה.

גם אתמול סאנצ'ס היה ענק. זה לא בא לידי ביטוי רק בשער, אותו הבקיע ממרכז הרחבה כאשר קיבל כדור של ורגאס מימין – ובברצלונה מצב כזה כמעט בלתי אפשרי. הוא ניהל את המשחק, והיה אחד האחראים הבכירים לכך שצ'ילה היתה עדיפה על ברזיל במחצית השניה. החמצת הפנדל בדו קרב הית טרגית מבחינתו, אבל זה לא גורע דבר מהטורניר הפנטסטי ששידרג את מעמדו לאחד הכוכבים הטובים בעולם, לא פחות. כעת יש לקוות שהקבוצה שתזכה בשירותיו, בין אם תהיה זו ליברפול, ארסנל, מנצ'סטר סיטי, מנצ'סטר יונייטד או יובנטוס, תדע למצות את מלוא הפוטנציאל של השחקן הנפלא הזה, כדי שנוכל להנות מכל מגוון כישוריו.

ברזיל הצליחה לעבור בקושי סאנצ'ס אחד, וברבע הגמר יחכה לה סאנצ'ס אחר. בעוד חאמס רודריגס גורף את כל הכותרות בהצלחה המסחררת של קולומביה, זהו הקשר האחורי קרלוס סאנצ'ס שעושה את העבודה השחורה. אם נשתמש בלקסיקון שלקוח מהזכיה של ברזיל בגביע העולם ב-2002, סאנצ'ס סוחב את הפסנתר עליו מנגן רודריגס. ועוד איך סוחב.

קולומביה מודל 2014 היא נבחרת שונה מבעבר. הדימוי של לוס קפטרוס היה תמיד של נבחרת טכנית, מהנה וכייפית לצפיה, אך קצת רכה מדי. זה מה שהפריע לאמן מסוגו של קרלוס ולדראמה לזכות בתארים עם נבחרתו. אפילו פרדי רינקון, טנק אנושי שכמוהו, התמקד בעיקר בכדרורים. זו היתה נבחרת שמחה אך לא יעילה. שמחת החיים ממש לא נעלמה גם עכשיו, ודי לראות את הריקודים המחויכים של כל השחקנים אחרי כיבוש שערים, אבל קולומביה של חוסה פקרמן גם יעילה עד מאוד.

אתמול, למשל, היתה לקולומביה בערך הזדמנות אחת להבקיע מול אורוגוואי, ובכל זאת היא כבשה פעמיים. בשלב הבתים בעטו לוס קפטרוס 35 פעמים בלבד לשער. לצרפת היו 61 בעיטות, לגאנה 56, לפורטוגל 53, לארגנטינה ולשווייץ 49, ואפילו רוסיה האומללה של פאביו קאפלו ניסתה לבעוט 39 פעמים. קולומביה הפכה את 35 בעיטותיה לתשעה שערים – אחוז ניצול פנומנלי בכל קנה מידה.

קשיחות ויעילות מאפיינות בדרך כלל את אורוגוואי הרבה יותר, וכאן נכנס לתמונה קרלוס סאנצ'ס. הקשר בן ה-28 שיחק אתמול נגד המדינה שגידלה אותו ככדורגלן. כאשר היה בסך הכל בן 17, עזב סאנצ'ס את בית הוריו ונדד הרחק דרומה למונטבידאו כדי לנסות את מזלו במחלקת הנוער של דנוביו. זה היה מהלך לא שגרתי, והגעגועים למשפחתו היו קשים מנשוא. "סבלתי מבדידות ומהקור בחורף", הוא נזכר לימים, אבל השאיפה להפוך לשחקן מקצועני גרמה לו להתמיד. בדנוביו הוא מעולם לא קיבל הזדמנות בקבוצה הבוגרת, אבל ב-2005 זימן אותו חואן ראמון קראסקו, אחד המאמנים האורוגוואים השנויים ביותר במחלוקת, לריבר פלייט. לא ריבר פלייט הארגנטינאית, אלא זו של אורוגוואי – מועדון צנוע יחסית ממונטבידאו.

"לאורוגוואים יש אופי מברזל. המאמץ הפיזי ורוח הלחימה קודמים אצלם לכל דבר אחר. שם למדתי כיצד צריך לשחק בהגנה. אצלנו בקולומביה, הכדורגל טכני והשחקנים אוהבים ללטף את הכדור. באורוגוואי הרצון לנצח הרבה יותר חזק", אומר סאנצ'ס. את האיכויות האלה הוא הביא לקולומביה כבר ב-2007, כאשר זומן לראשונה על ידי חוסה לואיס פינטו, כיום אחד המאמנים המדוברים בטורניר עם קוסטה ריקה.

השחקן הצעיר עשה רושם טוב מספיק כדי לעבור לאירופה ולחתום ב-ולנסיין הצרפתית. שש שנים ארוכות הוא בילה שם, ובתקופה זו הביעו בו עניין קבוצות הדרג השני באנגליה, כגון רדינג, ווסטהאם ובולטון, וגם מועדונים מכובדים כמו ולנסיה, גנואה ואודינזה. המגעים לא הובילו לדבר, גם כאשר סאנצ'ס השתוקק לנסות את עצמו בקבוצה גדולה יותר, אבל בנבחרת הוא ביסס בהדרגה את מעמדו.

שני כינויים יש לסאנצ'ס בקולומביה. כבר מספר שנים קוראים לו "לה רוקה", הסלע, בזכות הקשיחות האורוגוואית שלו. ביולי 2011, במהלך קופה אמריקה, נוסף הכינוי השני, אנטי-מסי. המאמן הרנאן דאריו גומס שלח אותו למגרש במשימה לא לאפשר לליאו מסי לזוז, וזה בדיוק מה שהוא עשה בתיקו 0:0 – כוכב ברצלונה כמעט ולא הורגש.

לפני שנה הגשים סאנצ'ס את השאיפה ועבר סוף סוף לליגה הספרדית כאשר הצטרף לעולה החדשה אלצ'ה, הקבוצה ההגנתית ביותר בליגה. בעוד ולנסיין ירדה בלעדיו, סאנצ'ס היה בורג קריטי בקישור האחורי של המאמן פראן אסקריבה. אלצ'ה ספגה בעונה החולפת 12 שערים בלבד במשחקי הבית – רק לאתלטיקו מדריד מאזן טוב יותר. סאנצ'ס עמד כסלע איתן בהפסד הדרמטי והלא צודק לריאל מדריד בספטמבר מפנדל בדקה ה-96, בתיקו מאופס מול ברצלונה, בניצחון על ולנסיה, ובסופו של דבר הבטיחה אלצ'ה הישארות בליגה. "אני גאה לייצג את הקבוצה שלי במונדיאל. לאלצ'ה ולקולומביה יש משהו משותף – שתיהן לא היו במיטבן במשך תקופה ארוכה, ועכשיו הן חוזרות בגדול", הוא אמר.

ההשוואה אולי קצת ביזארית, אבל יש משהו בסגנון של אלצ'ה שמאפיין את קולומביה של פקרמן. "בעבר אהבנו להחזיק בכדור, אבל המאמן אומר לנו לצאת כמה שיותר מהר למתפרצות. הוא דורש משחק לאורך ולא לרוחב, ומבקש מאיתנו לגעת פחות בכדור ולהיות יעילים בהתקפות". יעילות זה השם השני של סאנצ'ס, ולכן אפשר להגיד שהוא מסמל כיום את קולומביה לא פחות מאשר חאמס רודריגס. מעניין את מי הוא יתבקש להעלים ברבע הגמר.

אחד המאפיינים הבולטים של מקסיקו במונדיאל הנוכחי הוא הנכונות לבעוט מטווחים ארוכים. הקטור הררה, חוסה חואן ואסקס, אנדרס גוארדאדו, מיגל לאיון נהנים להפציץ מכל טווח אפשרי, ואת לאיון יזכור אריאל הרוש עוד זמן רב. ואסקס מושעה הערב במשחק נגד הולנד, וזו מכה לא פשוטה עבור המאמן מיגל הררה שמתכוון לשלב במקומו את קרלוס סלסידו הוותיק, שבילה את רוב הקריירה כשחקן אגף שמאל. סלסידו בן ה-34 ירשום הופעה ראשונה במונדיאל השלישי שלו, ולהולנדים כדאי מאוד לא לתת לו חופש פעולה במחצית המגרש שלהם. הם מכירים אותו יותר טוב מכל שחקן מקסיקני אחר – הרי סלסידו שיחק בעבר בהצלחה גדולה באיינדהובן במשך ארבע עונות לפני שעבר לפולהאם וחזר למולדתו. הבעיטות שלו ממרחק עוצמתיות במיוחד, ולפחות מבחינה זו הוא ישתלב היטב בטקטיקה המקסיקנית. אל תתפלאו לראות את אחד הכדורים שלו בחיבורים של יספר סילסן.