בלגיה ושמינית גמר מונדיאל לא הולכים יחד. בשלושה מתוך ארבעת גביעי העולם האחרונים בהם השתתפה, בלגיה הודחה בשלב 16 האחרונות. בכל שלוש הפעמים זה קרה בגלל החלטות שיפוט. בעיטה חופשית מעבירה שלא הייתה בדקה ה-119 מול אנגליה ב-1990 הובילה לשער של דייויד פלאט (1:0), פנדל ברור שלא נשרק מול גרמניה כעבור ארבע שנים (3:2) ושער חוקי למהדרין לרשת ברזיל ב-2002 (2:0). את אותו שער זכור נגח מארק וילמוטס. היום הוא על הקווים, אבל הזיכרון טרי. ולא רק שלו.
מכל הנבחרות בטורניר, יורגן קלינסמן מצא על מי להפיל תלונות נגד השופט. ערב המשחק, מאמן נבחרת ארצות הברית בחר בצעד לא ברור להפנות אצבע מאשימה כלפי פיפ"א על שיבוצו של האלג'יראי ג'אמל חאימודי. "אנחנו מקווים שזו לא סיבה לדאגה. השופט כבר ניהל היטב שני משחקים במונדיאל. אבל האם ההרגשה הטובה? לא, כי אלג'יריה שיחקה באותו הבית עם בלגיה והוא מדבר צרפתית כמו השחקנים הבלגים. זו אותה נבחרת (אלג'יריה) שניצחנו בשנייה האחרונה במונדיאל 2010, אבל זה מה יש. אנחנו מכבדים את ההחלטה ומקווים שהכול יתנהל כמו שצריך", אמר המאמן והוסיף: "לפעמים, אני לא מבין את פיפ"א".
כשעמיתו הבלגי שומע את התלונות, הדם עולה לו לראש. גם הזיכרונות: "היינו שלוש פעמים בשלב שמינית הגמר ושום החלטת שיפוט לא הייתה לטובתנו, אז אני לא מתאים לוויכוח הזה. אם כבר, זה יכול לשחק לרעתנו כי שיחקנו נגד אלג'יריה וניצחנו אותם". ואולי יכול להיות שלזה התכוון המשורר. קלינסמן, ששיחק וכבש באותו מפגש בשיקגו ב-2 ביולי 1994, רצה לערער קצת את וילמוטס שישב על הספסל באותו יום. הוא כנראה לא היה צריך לעשות את זה.
וילמוטס לא ממש מנסה להסתיר את מה שיושב לו בראש. הוא רוצה לעלות לרבע הגמר ולא אכפת לו איך. "אין יותר חישובים. זה טורניר חדש. ב-90 או ב-120 דקות ופנדלים, ננסה לעלות לרבע הגמר", הוא פותח את דבריו, אבל המוטיב החוזר קשור בעניין השיפוט. למרות שהוא מסרב להיגרר לפרובוקציה של עמיתו הגרמני, שלוש פעמים מזכיר וילמוטס בדבריו את מה שקרה ב-2002. גם כשהוא מדבר על נושא אחר לחלוטין כמו החום בסלבדור או התקדמות הנבחרת, הוא איכשהו מוצא עצמו חוזר אחורה בזמן. "עפנו בגלל טעויות שיפוט. אין דבר יותר גרוע מזה".
בלגיה כבר עשתה בטורניר משהו שלא עשתה מעולם - גם לא במקסיקו 1986 שם סיימה במקום הרביעי היא ניצחה שלושה משחקים. אבל הכול יישכח במקרה של תקלה מול ארצות הברית. אקסל ויטסל אפילו לא מנסה להתחמק מהשאלה: "אם לא נעפיל לרבע הגמר זה יהיה כישלון, כי יש לנו נבחרת נהדרת עם שחקנים נהדרים ויש לנו את כל האיכויות לעלות לרבע הגמר. אם לא ננצח ברור שנהיה מאוכזבים". וילמוטס מצטרף: "מסכים שזה יהיה כישלון, אבל מנצחים ביחד ומפסידים ביחד. הרבה דברים יכולים לקרות ולהשפיע על התוצאה הסופית. ראיתם את הבעיטה של צ'ילה למשקוף בדקה ה-120 מול ברזיל". ואז הוא שוב דיבר על השופט ב-2002.
האווירה במחנה הבלגי טעונה. הנבחרת לא הרשימה במיוחד, למרות הניצחונות בשלב הבתים ובבית יש ביקורת על סגנון המשחק. גם וילמוטס, לא טיפוס רגוע מטבעו, חם על המבקרים. פעם אחרי פעם הוא יוצא משלוותו למשמע שאלה או הערה שלא מוצאת חן בעיניו. "ניתן לאנשים להתלונן כמה שהם רוצים. לנו לא אכפת ולא נדפוק את הראש בקיר. אם לא עכשיו, זה יקרה בעוד שנתיים (ביורו 2016). יש לנו עקרונות וכל עוד אני רואה שאנחנו עומדים בעקרונות שלנו ונותנים הכול, לא נתלונן על כלום. כל אחד שיגיד מה שהוא רוצה. אנחנו יודעים מה אנחנו עושים ולאן נגיע". כשהוא נשאל האם רומלו לוקאקו יחזור להרכב אחרי שקיבל מנוחה נגד דרום קוריאה, הוא כבר ממש מתעצבן: "יש לי שמונה שחקנים על שלוש עמדות. תנחשו אתם מי יפתח".
הציפיות מבלגיה כנראה קצת גבוהות מדי. מעבר לתוצאות, רוצים לראות ממנה כדורגל של אלופת עולם בפוטנציה, לדרוס כיאה לשחקנים האטרקטיביים שיש לה בסגל. זה לא קרה במשחקים הראשונים. שלוש פעמים עלתה בלגיה עם משקולות על הרגליים ונזקקה לשערים מאוחרים כדי להכריע את המשחק. מול ארצות הברית, הטקטיקה הזו עלולה שלא להספיק. "אם ניתן משחק טוב, כולם ישבחו אותנו", טוען המאמן. "אנחנו עובדים שנתיים וחצי על מבנה מסוים בנבחרת. יש לנו ארגון, יש לנו בסיס וזה מביא תוצאות. אנחנו יודעים מה לעשות, לא נתאים את עצמנו ליריבה".
וילמוטס הוא פריק של כדורגל התקפי, אוהב שליטה בכדור והרבה שחקנים בחלק הקדמי. הוא מאמן מחושב. מספרים עליו שהוא מתכונן מראש לכל תרחיש במשחק ולא מפחד לקחת הימורים תוך כדי משחק. תמיד יש לו תכנית ב', אותה הוציא שלוש פעמים לפועל בסביבות הדקה ה-60 (שישה מתשעת החילופים שלו היו לפני הדקה הזו) וזה עבד לו היטב, כי בלגיה לא כבשה בטורניר שער לפני 20 הדקות האחרונות. הסגל הרחב מאפשר לו מרחב תמרון בחלק הקדמי, אבל גם הוא יודע שיהיה לו קשה להסתמך עוד פעם על מחליפים. בלגיה במאזן מושלם בעיקר בגלל יריבות נאיביות. ארצות הברית ממש לא כזו. היא טקטית ומאורגנת, יש לה שחקני כנף מהירים והיא מסוכנת במתפרצות. וחוץ מזה, כל יום הטורניר הזה מוכיח שהכול אפשרי ואין דבר כזה הבדלי רמות.
כדי שהמאמן הבלגי לא יזדקק לשלוף שפן מהכובע אחרי שעה של כדורגל, הוא צריך שתכנית א' שלו תעבוד והיא כוללת בעיקר התעוררות של האיש המרכזי בנבחרת, אדן הזאר. הוא אמנם בישל שני שערים, אבל לא נתן משחק גדול באמת. אולי גם הוא סוחב לא מעט ציפיות לעשות קסמים על הדשא, להיות הזאר של צ'לסי. גם החברים מסתכלים עליו, כמו שמסביר ויטסל: "אנחנו סומכים עליו ויודעים את האיכויות שלו. הוא עושה את ההבדל בכל רגע. מול ארצות הברית נראה אותו במשחק גדול והוא יהיה מכריע עבורנו".
אלא שגם במקרה הזה לווילומטס יש תלונות: "אתם תמיד מדברים על אדן, שואלים על מישהו שנתן כל כך הרבה ואם הוא ייתן משחק גדול. הוא מסוכן, אבל גם דריס מרטנס וקווין דה ברוין. אדן הוא היחיד שלא סובל מלחץ. הוא כל כך שקט, הוא נהנה מהמשחק ונהנה מעצמו. אף פעם לא הצלחתי לעצבן אותו כי הוא כל כך נחמד. יש לו שאיפות, אבל הוא לא היחיד בסגל. שחקנים בודדים מתעלים כשהקבוצה טובה. אף אחד לא אומר לו מה לעשות, הוא מחליט מה לעשות".
הזאר, מספרים בבלגיה, מאוד רוצה. הוא מרגיש שמצפים ממנו ליותר וסבור שהוא לא מספיק משמעותי ומכריע עבור הנבחרת עד עכשיו וגם הסיטואציה שלו לא תורמת לאווירה הכללית. בלגיה לא תתמודד הערב רק מול נבחרת הפסים והכוכבים אלא גם מול ההייפ המטורף שנבנה סביבה ונגד התחושה שלמרות שהמאזן על הדשא מושלם, התגובות מסביב חמוצות. היא תתמודד מול הפער בין הרצון של מאמנה להשיג את התוצאה בכל מחיר, במיוחד בשלב הנוקאאוט, לבין הדרישה לכדורגל קצת יותר מעורר השראה. בלגיה עומדת על חבל דק. הדחה תהיה כישלון, העפלה לרבע הגמר תיחשב להצלחה אדירה ותשחרר את הלחץ לקראת המטרה היותר ריאלית, יורו 2016. וכאשר ברקע עומד מחסום פסיכולוגי וטראומת שיפוט, לקלחת הזו יש פוטנציאל נפיץ.