וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

רבע גמר אלוהי: איתי אנגל מדווח מברזיל

3.7.2014 / 15:50

מסע בין כמיהה שרק המקומיים יודעים לבטא, סופרים, השפה הפורטוגזית, פנטזיות, רוצחים פסיכופתים, דתות, מנחות והיכרות עם האלים. וכן, הכול לגמרי קשור לכדורגל ובמיוחד למשחק הקרוב של ברזיל נגד קולומביה. איתי אנגל בסלבדור, מגלה את הקסם של מדינת באהיה

Saudade

געגוע, אבל לא בדיוק

אין תמונה. צילום מסך, מערכת וואלה!
חוף באחה/מערכת וואלה!, צילום מסך

אתמול, רביעי, באמצע היום, באחד החופים היפים של סלבדור, באהיה, הוא התחיל לפסל אותה.

בהתחלה הוא ערם גוש גדול, הניח לידו כדורגל, אחר כך מהגוש נולדה דמות של אישה, שנראתה עוד יותר טוב מכל הנשים האמיתיות שהסתובבו על החוף. הוא, מצדו, בכלל לא הסתכל על הנשים האמיתיות. הוא התרכז ביצירה שלו, הידק לה את בלוטות הלחיים, הוסיף עוד אדמה לישבן, הישקה אותה כדי שהחול יתרטב ויהיה נוח יותר לעבודה וחיטב את הרגליים והגב דקות ארוכות עד שזיהה אותה. ואז חדל ממלאכתו ובהה בה.

שאלנו אותו אם הוא פיסל דמות של מישהי קיימת. מישהי שהוא מכיר. הוא חייך ואמר שלא. ואחר כך הוסיף שזו מישהי שקיימת אצלו בחלום. במחשבה. אבל ברור לו שזו האישה שלו.

זה Saudade. המילה הכי יפה בפורטוגזית. והגאווה הגדולה של הברזילאים היא להבהיר שאין לה תרגום מדויק לשום שפה. על פי המילון, saudade זה געגוע, אבל כל ברזילאי מיד יסביר שזה אמנם קרוב אבל לא לגמרי מדויק. כי זה רגש כל כך חזק וכמיהה כה עזה, באופן שמי שחש saudade מרגיש את מושא הגעגוע ממש חי לצדו, בתוכו, למרות שהוא רחוק או אולי בכלל לא קיים. וכשאני מנסה באנגלית ובצרפתית להציע להם מילים כמו longing , yearning או déjà vu, הם מוציאים את זה, את מה שמפאת הנימוס התביישו להגיד לי עד אותו רגע: "זה משהו שרק ברזילאים מרגישים. בגלל זה בכלל אי אפשר לתרגם על אמת את saudade".

מה שכן, אני חושב שזה עוזר להבין את היחס שלהם לנבחרת. לברזילאים יש רעיון לגבי הנבחרת שלהם והם פשוט מאוהבים בו. הרעיון הזה הוא למעשה saudade לשמות כמו פלה, סוקרטס, זיקו, גארינצ'ה ועוד כמה שחקנים מהעבר הקרוב והרחוק, ובגלל שזה saudade יש גם כמיהה לכאלה שאף פעם לא היו קיימים אבל ברור שהם צריכים להופיע מתישהו ולהשתלב בנבחרת שחיה ובועטת רק בראש של האוהדים הברזילאים. ניימאר הוא התגלמות נדירה מההווה של מי שיכול להשתלב ברעיון הזה.

אבל בשידור חי בטלוויזיה כשהמצלמה מתמקדת בשמות כמו פרד או הולק, או במהלכים תמוהים מההווה של מרסלו או דני אלבס, האוהדים מקבלים מכה איומה של התפכחות. כי בחיים האמיתיים ברזיל לא באמת יותר טובה מצ'ילה. והיא בהחלט פחות טובה מקולומביה. דבר אחד טוב שכן קרה בשמינית גמר הוא ההופעה האדירה של ז'וליו סזאר בפנדלים שהכריעו את המשחק.

כי משהו שלברזיל אין saudade לגביו, מכל העבר המפואר של הנבחרת במונדיאלים, הוא שם של שוער. גם אם הם שוערים מעולים שטעו רק לרגע ואפילו אם הם רשומים על זכייה במונדיאל - משהו בעמדה הזו על המגרש פשוט מקולל.

וואלה! ספורט ובנק ירושלים מטיסים אתכם לחצי הגמר בברזיל

Goleiro

שוער

עוד באותו נושא

איתי אנגל מדווח מברזיל: כל הכתבות

לכתבה המלאה
אין תמונה. צילום מסך, מערכת וואלה!
אפילו ז'ורז' אמאדו, גדול סופרי ברזיל, הקדיש יצירה לעמדה הבעייתית הזו/מערכת וואלה!, צילום מסך

ז'ורז' אמאדו הוא הסופר הברזילאי שאני הכי אוהב. הרבה בזכות הספרים שלו התאהבתי בארץ הזו. משום שהוא נולד בסלבדור וכתב על סלבדור, הרעיון שלי לגבי ברזיל היה כל מה שמתחולל בעיר הססגונית הזו, על החופים והדייגים שלה, המאכלים שיש רק בה, הטיפוסים המפוקפקים שלה, הקפוארה, הכדורגל, האלמנטים האפריקאים שיש בה יותר מאשר בכל עיר אחרת בברזיל והאמונה ברוחות האלים שמרחפות כאן על פני המים ובין העצים.

אז כמובן שיש כאן מוזיאון שמוקדש לז'ורז' אמאדו וכמובן שהלכנו אליו. קשה להגיד שהוא מוזיאון מדהים. יש בו כל מיני חפצים אישיים של הסופר, מדליות הוקרה לא ממש מעניינות ותמונות שלו עם המון אנשים מפורסמים מברזיל ומחוצה לה. אבל יש במוזיאון גם מעין מבוך של קירות שכל אחד מהם מוקדש לספר אחר שלו, לעטיפה שלו ולרקע ההיסטורי שהוביל לכתיבה שלו. והנה, איפשהו בין הקירות שמוקדשים ל 'ים המוות' ו'דונה פלור ושני בעליה' ראיתי ספר שלא הכרתי. זה ספר ילדים שקוראים לו "הכדור והשוער". על הכריכה שלו ציור של שוער מזנק לכדור וקולט אותו, והכדור והשוער שניהם, מחייכים חיוך גדול ואוהב.

הרעיון של הספר מקסים. הוא מספר על 'בולה-בולה' שהיה השוער הכי גרוע בברזיל. הכינויים שלו היו 'אצבעות החמאה' ו'מלך החורים'. כולם צחקו עליו והוא היה אומלל וחסר תקנה.

הגיבור השני של הספר הוא כדור שזכה לכינוי 'קורע הרשתות'. היתה לו ממשיכה עזה להיכנס לשער, ומשום כך הוא נבחר להיות הכדור שאיתו ייערכו כל המשחקים.

והסיפור הוא שהכדור מתאהב בשוער בולה בולה ומרוב אהבה הוא מחפש תמיד איך לנחות בין ידיו. גם אם זו תהיה הבעיטה הכי קשה לעצירה הכדור המאוהב אף פעם לא ייכנס לרשת. וכך יוצא שבולה בולה העלוב והמושמץ הופך פתאום להיות השוער הגדול ביותר בברזיל. הוא זוכה לכינוי "השוער עם הדבק באצבעות" ואף אחד לא מצליח להבקיע לו שער.

הספר יצא בשנת 1984, שנתיים אחרי מונדיאל 82' שבו ברזיל המרהיבה של זיקו, סוקרטס, אדר ופלקאו עפה בסיבוב השני של הטורניר ע"י איטליה של פאולו רוסי. מי שהואשם בהפסד היה שוערה של ברזיל ואלדיר פרז, שעד לשלישיה שספג מפאולו רוסי נחשב לשוער פנטסטי. בנו של אמאדו מספר שדמותו של השוער המושמץ עוררה אצל אביו סימפטיה גדולה ושימשה השראה לסיפור. בשמינית הגמר הפך ז'וליו סזאר ל'בולה-בולה' עם הדבק באצבעות.

הטראומה של ברזיל עם שוערים התחילה מהמונדיאל הראשון בסיפור שכולם מכירים. ה-Maracanazo ('אסון המרקנה') שבו הפסידה ברזיל את הגביע העולמי לאורוגוואי הפכה את שוערה מואסיר ברבוסה לאיש שכל ברזיל שנאה. עד סוף חייו הוא נחשב לאויב האומה. בערוב ימיו, באחד הרגעים הנוגעים ללב, הוא ביכה על זה שבברזיל, העונש המקסימלי על ביצוע פשע הוא מאסר של 30 שנה ורק אותו 'שלחו לכלא' לכל חייו על פשע שהוא אפילו לא ביצע. זמן לא רב לאחר מכן, 50 שנה אחרי אותו משחק, הוא מת מהתקף לב. אומרים שזה היה שברון לב.

ברבוסה שוער נבחרת ברזיל ב-1950. (רויטרס), רויטרס
ברבוסה, השוער שהפך לאויב האומה בהפסד לאורוגוואי ב 1950 וברזיל לא סלחה לו עד יום מותו/רויטרס, (רויטרס)

הטראומות של ברזיל משועריה, בסדר גודל כזה או אחר, נמשכו מאז ועד המונדיאל האחרון בדרום אפריקה. אבל מה שקרה לפני המונדיאל הנוכחי מקנה למילה טראומה ולדימויים אודות פשע וכלא, משמעות מבעיתה מהעולם האמיתי.

אחרי המונדיאל של 2010 סומן כבר מי שיחליף את ז'וליו סזאר בין הקורות. קראו לו ברונו פרננדז סוזה. שוער אדיר שהחל את דרכו באתלטיקו מיניירו, עבר לקורינתיאנס ומשם לפלמנגו, שם שימש כקפטן. התחנה הבאה היתה אמורה להיות מילאן ונבחרת ברזיל, אלא שאז הוא נעצר ולאט לאט התבררו הפרטים הבאים.

ברונו, בזמן שהיה נשוי, ניהל רומן עם בחורה בשם אליזה סאמודיו שאותה הכיר במסיבה של כדורגלנים. היא הרתה לו, בניגוד לרצונו ילדה לו בן וגם דרשה שיכיר באבהות וישלם לה סכום כסף נכבד מדי חודש. ברונו החליט לרצוח אותה. כדי להבטיח שהעניין לעולם לא יתגלה הוא שיתף ברעיון שלושה חברים ובני משפחה קרובים, אחד מהם שוטר לשעבר, שגם היה זה שרצח אותה לאחר שעינה אותה במשך שעות. כל זאת, כשבנה בן הארבעה חודשים נמצא כמה מטרים ממנה.

השלב הבא בתכנון של ברונו היה להבטיח שלא תהיה גופה. בהוראתו, השוטר לשעבר והחברים הטובים ניסרו את גופתה וחתכו אותה לחתיכות קטנות, שאותן האכילו לכלבי הרוטווילר שבחצר ביתו.

ברונו, שוער נבחרת ברזיל שרצח את פילגשו. GettyImages
ברונו, מי שהיה אמור לעמוד בשער נבחרת ברזיל במונדיאל אבל אז רצח את המאהבת, ניסר אותה לחתיכות והאכיל אותה לכלבים/GettyImages

כל אותו הזמן ברונו דיבר על הגאווה הגדולה שתהיה לו לייצג את הדגל וההמנון לכשיהיה השוער הראשון של הנבחרת. אחרי שחקירה מאומצת הובילה לחשיפת כל הפרטים, הוא הודה ונידון ל 22 שנות מאסר. לא יותר. לפני ארבעה חודשים הוא אפילו חתם על חוזה עם קבוצת מונטה קלארוס וביקש שיאפשרו לו שחרורי יום מהכלא כדי שיוכל לשמר את הקריירה המקצוענית שלו. שופט מיוחד אמור לדון בבקשה הזו.

לפני שבוע, כשז'וליו סזאר עצר שתי בעיטות 11 מטר של צ'ילה וכמה דקות מאוחר יותר התייפח מהתרגשות בזמן הראיון, אמר אחד הפרשנים שרואים שהוא בן אדם, מעבר להיותו שוער, ושלפעמים זה לא פחות חשוב. יותר מזה הוא לא הוסיף. כי בברזיל יותר לא מדברים יותר על ברונו.

Candomblé

דת פולחן אפרו - ברזילאית שמרכזה בסלבדור, באהיה.

אין תמונה. צילום מסך, מערכת וואלה!
שאגאס, ממנהידי פולחן הקנדומבלה בסלבדור. האלים אושון ושאנגו יכולים לסדר אליפות לברזיל אבל רק אם זו תהיה אליפות מוצדקת/מערכת וואלה!, צילום מסך

ארלסון שאגאס לא אוהב שמשתמשים במילה כישוף. זו לא מילה רצינית עבור דת שכמחצית מ-15 מליון תושבי בבאהיה מאמינים בה. "'קנדומבלה' היא קריאה לאלים שקיימים בינינו ובתוכנו. כמו שעבורך היהדות היא דת ואינה כישוף, כך שאנגו, יאמנז'ה ואושון הם מי שיכריעו כמה מים יזרמו בנהרות, מי יהיה בריא ומי ימות וגם מה תהיה ההכרעה במלחמה אם תפרוץ".

שאגאס עצמו לא מתעניין בכדורגל יותר מדי. הוא מנהל את הפולחן ב"בית הלבן", שמשמש כאחד משלושת מרכזי ה'קנדומבלה' הגדולים שבסלבדור, באהיה.

קשה להפריז בעוצמה של הדת הזו וההשפעה שלה כאן. הם אלמנט קבוע במוזיקה הברזילאית, בספרים של ז'ורז' אמאדו ובשיקויים ועשבי תיבול שניתן לקנות כאן בקיוסקים לטיפול בדלקת ריאות או בלב שבור. שורשי ה'קנדומבלה' באפריקה, בעיקר בשבט היורובה, אך בברזיל היא השתלבה עם הנצרות הקתולית, מה שמאפשר למיליוני נוצרים מאמינים להתחבר לשילוב הזה ולקבל בטבעיות את הדקורציה בבית הפולחן שבו, לצד תמונה של ישו הצלוב, ניצב פסל חושני ומפתה של אושון, אלת האהבה, התשוקה ונחלי המים המתוקים.

Candomble  ברזיל 2014. צילום: חוזה מדיירוס, צלמים זמניים,
פולחן הקנדומבלה. כשבעה מליון תושבים בבהייה בטוחים שהאלים יכולים להשפיע על התוצאה של רבע הגמר מול קולומביה/צילום: חוזה מדיירוס, צלמים זמניים

נתחיל מגאוגרפיה ואהדה לנבחרת. בברזיל, ככל שנעלה צפונה, כך גוברת האהדה לנבחרת. בפורטו אלגרה הארופאית שבדרום האהבה היא די מתונה. צפונה יותר, בסאו פאולו ובריו כבר מדובר באהבה מטורפת אך גם די ביקורתית. הרבה יותר צפונה, בסלבדור ובאזורים השחורים - אפריקאים של ברזיל מדובר באהבה ללא תנאי. למרות שמלבד דני אלבס אין שום 'באיאנו' (תושב באהיה) שפותח בהרכב הראשון ולמרות שהנבחרת, נכון לעכשיו, מאכזבת את ברזיל על כל תושביה, כאן עדיין יש גאווה ואופטימיות שהמונדיאל הזה הוא של ברזיל.

מה שכן, אנשים כאן מבינים בכדורגל ומודים שברזיל היא לא הנבחרת הכי טובה בטורניר. אולי אפילו לא בין השלוש הכי טובות. אבל זה לא אומר שצריך להרים ידיים אלא פשוט להשקיע יותר באלים שממילא קובעים מה יהיה בעולם.

שאגאס מוריד את השרשרת מהצוואר ועובר איתנו על כל אחד מסמלי האלים השונים. השם הכללי לאל ב'קנדומבלה' הוא אורישה. "זו החרב של אוגון האורישה של המלחמה, הנה הקשת של אושונמארה, אבל לעניין הכדורגל והמשחק מול קולומביה האורישה הרלבנטי הוא אשו. הוא זה שמחבר בין בני התמותה לאלים והוא היחיד שיכול לשנות את ההתנהלות הטבעית וההרמונית של המהלכים בעולם. אבל אני באופן אישי לא הייתי פונה אליו." שאגאס מסביר. "אם כבר מישהו רוצה לבקש משהו בענייני כדורגל, הבקשה הנכונה היא שהצדק ינצח. ומכאן שראוי לפנות לשאנגו". כמה מאמינים שעוברים לידינו בגלימות לבנות שומעים את הדברים וממשיכים במבט חתום. הם יודעים ששגאס הוא איש טוב, חכם והגון אבל בכדורגל הם מבינים יותר ממנו ויודעים שצדק לא יוביל את הנבחרת רחוק.

לקראת המשחק מחר כל אחד מהם יקריב קורבן ויגיש מנחה לאשו ולאורישה שאליו הוא קרוב יותר. המנחה זה בעיקר בשמים וארוחות מיוחדות.

אין תמונה. צילום מסך, מערכת וואלה!
שרשרת מלאת משמעויות/מערכת וואלה!, צילום מסך

זה נשמע כמו אמונה תפלה, אבל מרכזי הקנדומבלה בסלבדור ובאהיה בכלל הם הרבה יותר חזקים ומשפיעים מהכנסייה הקתולית.

ויש עוד משהו. ברגע שהכנסייה הקתולית בחרה באפיפיור ארגנטינאי, והאוהדים הארגנטינאים שמתגרים בברזילאים מתהלכים כאן ברחובות עם תמונות של פרנציקוס לצד הקדושים מסי ומראדונה, ברזיל מעוניינת, לפחות זמנית, להפריד את עצמה מהמחנה הזה.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    4
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully