רק על הקווים: דירוג המאמנים המצטיינים במונדיאל

לטוויטר של תומר יצחק

ימי המנוחה בין שמינית הגמר לחגיגת רבעי הגמר אפשרו לנו לשים את הזרקור על המאמנים המצטיינים של המונדיאל. האנשים שמדינה שלמה יושבת להם על הראש, מערערת על כל החלטה שלהם ותמיד מוכנה להפנות כלפיהם אצבע מאשימה. רק תנו סיבה. אז לפני שנדע מי תהיינה ארבע העולות לחצאי הגמר, הנה הדירוג העדכני של שמונת המאמנים שנותרו בטורניר בברזיל, על פי מידת הצלחתם והשפעתם במהלך שלושת השבועות האחרונים. "נושא המים" של צרפת או המוטיבטור של בלגיה? עושה דברו של מסי או מוריניו הקולומביאני? ההולנדי הסתגלן או הגרמני העקשן? מי במקום הראשון?

התקשורת בארגנטינה מבקרת, דייגו מראדונה לא מרחם ורק ליאונל מסי מציל את אלחנדרו סאבלה פעם אחר פעם. למעשה, זו הנבחרת של מסי גם על הקווים. סאבלה החליט לעשות הכול עבור מסי, שעל פי אנשי התקשורת המלווים את הנבחרת לקח את כל ההחלטות החשובות ועל פיו יישק דבר. חברו סרחיו רומרו קיבל את המקום בין הקורות, קרלוס טבס עמו לא הסתדר נותר בחוץ וגם השיטה (4-3-3) הותאמה למידותיו וסגנונו, אף על פי שהמאמן מעדיף לשחק עם חמישה בהגנה, כפי שהחל נגד בוסניה. ואולי, בעצם, זה בדיוק מה שארגנטינה הייתה צריכה. מאמן נטול אגו, אחד שהוביל קבוצה בינונית כמו אסטודיאנטס להצלחות גדולות, ולא ינסה להתנגח עם הכוכב הגדול. אז סאבלה דאג לייצב את ההגנה למרות מאגר דל של כישרונות, ומקדימה מסי מטפל בכל היתר. כך, גם אם לא הפיק כלום מחלוצים מוכחים כמו קון אגוארו וגונסאלו היגואין, סאבלה כבר ברבע הגמר. הדרך לא מרשימה, אבל אם יביא את הגביע, מי יזכור את הדרך?

כל הקמעות והאמונות הטפלות לא מנעו מלואיז פליפה סקולארי להזיע בדו קרב הפנדלים נגד צ'ילה כפי שלא הזיע מימיו. ברזיל הייתה כפסע מהדחה משפילה כבר בשמינית הגמר, ורק מזל גדול והתעלות של ז'וליו סזאר בפנדלים השאירו את המארחת בחיים. סקולארי הוא אחד המאמנים האהודים והמוערכים בתולדות הסלסאו, אבל בטורניר הזה גם הוא לא חסין מביקורות בארצו. הכדורגל של ברזיל רחוק מלהזכיר את הז'וגו בוניטו המפורסם. ההגנה נוצצת-אך-פגיעה, הקישור אפור וההתקפה נשענת אבסולוטית על היכולת האישית של ניימאר. ברזיל הראתה בגביע הקונפדרציות שהיא שווה הרבה יותר, אך הלחץ העצום מפריע לשחקניה להפגין את יכולתם. וסקולארי? הוא הבחין בזה, אך מסרב לשנות. גם הוא לחוץ. הולק ממשיך לקבל קרדיט למרות תרומה זניחה, פרד המוגבל לא מופעל בצורה נכונה ואין מי שישחרר את הפקק. אולי הפסיכולוגית תעזור.

עם סגל עתיר כוכבי פרמיירליג וכישרונות צעירים, מארק וילמוטס צריך רק לבחור נכון. עד כה, הוא עושה זאת בצורה מדויקת. גם ביכולת פושרת וכשהחלוץ רומלו לוקאקו המום מגודל המעמד, בלגיה סיימה את שלב הבתים עם מאזן מושלם הודות להגנה חזקה בראשות טיבו קורטואה, הברקות של אדן הזאר ושערים של המחליפים. בשמינית הגמר זה כבר נראה טוב יותר, עם התקפות מעבר קטלניות שסוף כל סוף הבליטו את שחקני הכנף המעולים שיש לבלגיה. גם השימוש בלוקאקו כמחליף היה יעיל מאוד, כשהחלוץ קיבל את הגנת ארה"ב כשהיא עייפה ומותשת וחגג עליה. ועדיין, בלגיה עשתה עד כה את המוטל עליה. הנבחרת שהוגדרה מראש כסוס השחור, התברגה לרבע הגמר כפי שניבאו לה לפני הטורניר. וילמוטס הוכיח עצמו עד כה כמוטיבטור גדול שיודע לנהל את חדר ההלבשה. הוא לא הביא לבלגיה משהו מיוחד מבחינה טקטית וממשיך לחפש את הנוסחה המתאימה. אולי ברבע הגמר.

אחרי שמונה שנים בתפקיד, גרמניה מתנהלת תחת יואכים לב מכוח האינרציה. המאמן המוערך כבר קיבל הבטחה כי ימשיך בתפקיד בכל מקרה, וכך גם הביקורות מבית לא משפיעות על עבודתו. ויש לא מעט ביקורות. גרמניה לא מציגה כדורגל מלהיב כפי שעשתה בטורנירים הקודמים, ובמקביל חושפת בקיעים בחלק האחורי. אם הבחירה לשחק ללא חלוץ עוד עברה בשקט בזכות התרומה הנפלאה של תומאס מולר, ההתעקשות של המאמן לוותר על מגנים טבעיים ולשחק עם רביעיית בלמים מאחור, התקבלה בכעס וכמעט עלתה ביוקר ב-2:2 נגד גאנה המהירה. בנוסף, גרמניה לא מקבלת בסגנון המשחק הזה את התמיכה המוכרת מהאגפים ונשענת למעשה על מבצעים אישיים של שחקני החלק הקדמי, שצריכים לתת יותר בהיעדרו של מרקו רויס הפצוע. כאשר פיליפ לאהם חזר במהלך המשחק נגד אלג'יריה לעמדת המגן הימני, גרמניה נראתה משוחררת ומסוכנת יותר. גם זה, אגב, קרה רק בגלל הפציעה של שקודראן מוסטפי, שעל הצבתו בהרכב ספג לב ביקורות רבות וכונה "פזיז וחסר אחריות". למרות זאת, המאמן הודיע כי ימשיך עם הקפטן בקישור. העקשנות תשתלם?

אריק קאנטונה לעג בעבר לדידייה דשאן כשכינה אותו "נושא המים", בשל היותו הפועל השחור במרכז השדה שכל מטרתו היא לשרת את הכוכבים. "נושא המים" הזה קיבל את הכינוי באהבה והניף את הגביע העולמי ההיסטורי של צרפת ב-1998 (וגם את התואר האירופי שנתיים לאחר מכן). כמאמן, הוא הביא את צרפת עם המים עד לבאר - לנקודה הכי טובה שלה מאז דור הזהב ההוא. כן, היה עוד גמר מונדיאל ב-2006, אבל את ריימונד דומנק ואת הכאוס בנבחרת גם בימים ההם אף אחד לא רוצה לזכור.

גם אם זה נראה בלתי אפשרי עד לא מזמן, דשאן הצליח ליצור הרמוניה בתוך הנבחרת הכי מפולגת חברתית בכדורגל העולמי. הוא ויתר על סמיר נאסרי, השאיר את סרט הקפטן בידי הוגו לוריס השקט והחזיר את פטריס אברה עם אזהרה. על המגרש, דשאן התווה 4-3-3 גמיש וידע להרוויח גם מהיעדרותו של פרנק ריברי. קארים בנזמה הפך לשם הגדול בהתקפה, צבר את הביטחון ושבר את הבצורת בטורנירים הגדולים, כשעבודת הבנייה הופקדה בידיו של מתיו ולבואנה. דשאן גם הצליח לשלב את כוכבי הנבחרת עד גיל 20 שזכתה באליפות העולם וכבר עשה את שלו בהכנת התשתית למטרה האמיתית - יורו 2016 הביתי.

ויטוריו פוצו זכה עם נבחרת איטליה בשני מונדיאלים רצופים ולא הפסיד בתשעה משחקים. אף אחד לא השתווה לרצף המשחקים שלו ללא הפסד, עד שבא חוסה פקרמן. ב-2006 הוא ניצח עם ארגנטינה המלהיבה ארבעה משחקים, עד שסיים בתיקו נגד גרמניה, הודח בפנדלים וחטף אש כי השאיר את הילד ליאונל מסי על הספסל. עכשיו, עם קולומביה, עוד רצף של ארבעה ניצחונות ושוב בעזרת כדורגל סוחף. פקרמן הגיע לקולומביה בינואר 2012, כמאמן השלישי של הנבחרת במסגרת מוקדמות המונדיאל והמאמן הזר הראשון מאז קרלוס בילארדו (1980-1981). מהר מאוד זו כבר הייתה קולומביה בצלמו ובדמותו.

המאמן הארגנטינאי-יהודי היה הראשון שהצליח למקסם את היכולות של רדאמל פלקאו במדים הלאומיים וגם מצא לו את הפרטנר המתאים בדמותו של טאו גוטיירס, כשבמקביל ניער את הקולומביאנים מבחינה מנטאלית והסיר מהם את רגשי הנחיתות. כאשר פלקאו נפצע וכל המדינה נכנסה לפאניקה, פקרמן נותר רגוע. גם לכוכב הגדול יש תחליף. קרלוס באקה היה המחליף המיועד, אך נפצע וגרם למאמנו להתחיל את הטורניר עם חלוץ אחד. השיטה הזו הבליטה את משחק האגפים הנפלא של קולומביה, עם המגנים ההתקפיים והסילון חואן קואדרדו, כשעל התזמורת מנצח חאמס רודריגס. פקרמן נתן לו את המושכות וקיבל הופעות מהפנטות ועלייה היסטורית לרבע הגמר. חופש פעולה דומה קיבלו יתר שחקני ההתקפה וגם המחליפים, שתרמו את חלקם בניצחון הגדול על יפן. וכן מאמן ארגנטינאי הפך לאליל בקולומביה. היי, הם אפילו קוראים לילדים על שמו.

האיש שעשה היסטוריה כפולה במונדיאל 2014: גם הוביל את קוסטה ריקה לרבע גמר היסטורי וגם הפך למאמן הקולומביאני הראשון במעמד זה. איזה חודש קסום עובר על חורחה לואיס פינטו. לפני שהמונדיאל יצא לדרך, בקוסטה ריקה דיברו על נקודה בבית המוות כדבר ריאלי. נקודה. אורוגוואי, איטליה, אנגליה - מה כבר אפשר לעשות מולן? הטיקוס דורגו בין חמש האחרונות לפני הטורניר, אך אז עלתה רכבת ההפתעות הזו על המסלול ועדיין לא נעצרה. "כדורגל זה החיים שלי, התשוקה שלי, המקצוע שלי והייעוד שלי", הסביר פינטו. את המוטו הזה, יחד עם מתודיקת עבודה המזכירה את השיטות של ז'וזה מוריניו, הנחיל לשחקניו. התוצאות בשטח.

למרות חסרונו של הסקורר הפצוע אלברו סבוריו, קוסטה ריקה הצליחה לכבוש שלושה שערים נגד אורוגוואי. זה קרה בזכות המצבים הנייחים של כריסטיאן בולאניוס הנהדר והודות למהירות המסחררת של ג'ואל קמפבל, שבלית ברירה הפך לחלוץ המרכזי. יחד עם התחכום של בריאן רויס, לקוסטה ריקה היו מספיק כלים להכריע גם את איטליה, כשבחלק האחורי עשו את העבודה חמשת שחקני ההגנה ובעיקר השוער הפנטסטי קיילור נבאס, שספג רק שער אחד בשלב הבתים (וגם הוא מהנקודה הלבנה). המאמן לא נתן לאור הזרקורים לסנוור את החבורה הצנועה שלו. גם לפני שמינית הגמר הוא הזכיר לשחקניו שהם מגיעים כאנדרדוג והכין אותם לפנדלים. כשנאלץ לאלתר בנחיתות מספרית מול יוון, ביקש מהם "להחזיק מעמד כדי שנבאס יביא אותנו לרבע הגמר". בגיל 61, בקדנציה השנייה שלו כמאמן קוסטה ריקה, פינטו זוכה להערכה עצומה ואפילו מוזכר כמועמד לקבל שוב את קולומביה אחרי עידן פקרמן. האיש שהוציא הכי הרבה מהכי מעט. מגיע לו.

רק לפני שלושה שבועות, אף אחד לא נתן סיכוי למהפכה של לואי ואן חאל. במוקדמות הולנד טיילה, אך רגע לפני המונדיאל השינוי נראה קיצוני למדי. בשער ניצב שוער שזה עתה סיים עונה ראשונה כאיש המוביל באייאקס, בהגנה שלושה צעירים מפיינורד ובקישור נפער בור ענק עקב פציעתו של קווין סטרוטמן. תוסיפו את הפציעה של רפאל ואן דר וארט ואת הכושר הבינוני של ווסלי סניידר, ותקבלו נבחרת שתלויה בחסדי אריאן רובן ורובין ואן פרסי. זהו, שלא. ואן חאל זנח את ה-4-3-3 ההולנדי הקלאסי, נתן למבקרים הזדמנות לקשקש עצמם על הדעת ויצר נבחרת חדשה. כזו שמתאימה עצמה ליריבות, אך יודעת בדיוק כיצד לנצל את היתרונות שלה ובעיקר את נקודות התורפה של הנבחרת העומדת מולה. המאמן בן ה-62 למד גם מטעויות הקדנציה הקודמת שלו בנבחרת, והופיע הפעם בחזות נחמדה יותר. איזה הבדל.

הוא התחבר לשחקנים, הם נקשרו אליו והתוצאות נראו על המגרש. שיטת שלושת הבלמים והמתפרצות הקטלניות היממו את ספרד, החילופים המדויקים ניצחו את אוסטרליה וצ'ילה, והשיא הגיע בשמינית הגמר. הולנד כבר נראתה בדרך הביתה, אבל אז ואן חאל ניצל את הפסקות המים לתדרוכים טקטיים - ממש כמו מאמן כדורסל - כדי לחזור ל-4-4-3 המסורתי. בהמשך הוא הוריד לספסל את הכוכב ואן פרסי וזרק למערכה את קלאס יאן הונטלאר. הצייד, שלא קיבל דקה בטורניר לפני כן, סיפק בישול נגד מקסיקו וגם שער ניצחון בפנדל בתוספת הזמן. שלושה מהפכים של נבחרת בטורניר אחד - דבר שלא קרה מאז מערב גרמניה ב-1970. הישג שנזקף קודם כל לזכותו של ואן חאל. "איזה אדם אחר על כדור הארץ היה מעז להוציא את ואן פרסי בשלב כזה?", תהה גארי ליניקר ואז סיכם בפשטות: "ואן חאל גאון".