מחכים לכם בפינה: שלום תקווה מנתח את רבעי גמר המונדיאל

לפני שניגע במשחקי רבע הגמר, חשוב להתעכב על תופעה מעניינת שעשויה להכריע אותם. לפני המונדיאל בברזיל רבים טענו שזה כבר לא טורניר של כוכבי יחיד, שהשפעתם של הסופרסטארים היא מינורית באליפות הזו. שתופעת מסי-רונאלדו שאנו חיים ביום-יום פחות תקפה כאן.

אבל שימו לב מי נמצאות ברבע הגמר. ארגנטינה בזכות מסי, הולנד בזכות רובן, ברזיל בזכות ניימאר וגרמניה לא מעט בזכות מולר. עד עתה, לפחות, זהו מונדיאל של שחקנים גדולים. הם אלה שעושים את ההבדל, הם הערך המוסף והם עשויים להמשיך להיות כאלה גם ברבעי הגמר בשישי ושבת.

מתי אפשר לצפות לאותו ערך מוסף מכריע? כשיש התמודדות בין שתי נבחרות די שוות ברמתן. כשהפערים לא גדולים, השחקנים הגדולים נכנסים לפעולה. זה גם פועל יוצא לכך שאין לנו נבחרות מושלמות ברמה הקבוצתית בטורניר הזה. כשהיכולת הקבוצתית מושלמת, לסופרסטאר יש פחות מקום לביטוי. שלושה מתוך ארבעת רבעי הגמר שלנו פחות או יותר שקולים. האם הסופרסטארים ימשיכו לתת את הטון? קחו גם את זה בחשבון.

וואלה! ספורט ובנק ירושלים מטיסים אתכם לחצי הגמר בברזיל

הנה משהו שלא חשבתם שייאמר עד לפני מספר שבועות: לקולומביה יש סגל שחקנים עם יכולת אישית ורמה טכנית טובה יותר מברזיל. כן, ושוב כן. קולומביה לא בנויה על שחקן אחד ויש לה מספר כישרונות בעמדות שונות, שתורמים את חלקם ומעצימים את הנבחרת.

השאלה היא איך הופכים את זה להעפלה לחצי הגמר. כאן צריך גם לעשות פעולות של נבחרות גדולות, לא רק נבחרות מוכשרות. וזה אומר לא רק להיות מוכשר, אלא גם לעצור את היריבה. לדעתי, חוסה פקרמן ירוויח המון אם גם ינסה לעשות לברזיל את מה ששוויץ עשתה לארגנטינה – לצופף את האזורים בהם שולט המסי שלה, שהוא כמובן ניימאר. לברזיל יש שני יתרונות במשחק הזה – ניימאר והביתיות. מספיק שפקרמן ינטרל אחד מהם.

הרכות של ברזיל באגפים היא טרף נוח לשחקני האגף המעולים של קולומביה, אבל כדי להפוך את זה להעפלה, קולומביה צריכה לא רק לכבוש, דבר שהיא כנראה תעשה, אלא גם לא לספוג. ואת זה משיגים דרך נטרול היתרון המרכזי של היריבה, כיאה לנבחרות גדולות.

הוויכוח המרכזי עד עתה בנוגע לנבחרת צרפת עוסק בעיקר בציוות השחקנים בהתקפה. כן ז'ירו, לא ז'ירו, מי משלים טוב יותר את בנזמה ומה עושים עם גריזמן. לדעתי, ברבע הגמר מול גרמניה, ההרכב של צרפת לא ממש ישנה, אלא סגנון המשחק. סגנון המשחק הנדרש הוא הסיכוי של נבחרת צרפת להפוך מונדיאל מוצלח למונדיאל מדהים, עם ההעפלה לחצי הגמר.

למה הכוונה? ליכולת של צרפת להמשיך בדרכה, לחכות ליריבה מאחור, להבין שהיא לא תוכל לשלוט בקצב המשחק מול גרמניה, להשאיר את היתרון בהנעת הכדור לגרמנים, לחכות להם בשטח שלהם ואז לצאת מהר קדימה. דשאן צריך לעשות לגרמניה מעשה אלג'יריה. זו לא בושה. יש לו כלים לעשות זאת הרבה יותר טוב, ולנצח. לא ציוות השחקנים שלו יהפוך את גרמניה לפגיעה, אלא שיטת המשחק והגישה הכללית.

ראינו שההתקפה של גרמניה לא מספיק טובה עדיין כאשר היא שולטת בכדור. השחקנים נהדרים, אבל אין שם ברק מול צפיפות. הצרפתים יכולים לתסכל אותם מאוד, לצאת קדימה ולעקוץ. הגרמנים צריכים להיות ערוכים לכך ולנסות לנצח את המשחק לאו דווקא בדרך היפה, אלא להכניס עוד קשר אחורי דוגמת חדירה שיחפה על החסרונות, להזיז את לאהם לעמדת המגן, שגם ממנה הוא ממשיך להשפיע, וללמוד מהטעויות הטקטיות שעשתה בשמינית, עליהן היא תשלם ברבע. במילים אחרות – מצפה לנו קרב מוחות לא קטן בין שני המאמנים במשחק הזה.

כמו שכבר כתבתי בעבר, לבלגיה יש את אחד הסגלים הטובים בטורניר, ובטח כזה שלא צריך לחשוש מארגנטינה. יש להם מאמן שיודע לתת ביטוי לשחקנים ההתקפיים שלו, שלא חושש ולא מתחבא, אבל מול ארגנטינה הוא צריך לעשות דבר אחד נוסף: להעתיק את הדרך שבה אוטמר היצפלד חסם את הכביש המהיר עליו ליאו מסי נוסע בדרך כלל.

כמו במקרה של קולומביה, נבחרת גדולה היא לא רק נבחרת מוכשרת, אלא גם כזו שעוסקת בנטרול היריב. בטח בשלבים כאלה, בהם היעילות והציניות חשובים ממה שיכול להתברר כנאיביות. אני מאמין גדול בחופש ביטוי לשחקנים, אבל במקרים כאלה לעתים צריך לדעת להתאים את עצמך ליריבה. מול ארה"ב ראינו כמה בלגיה מוכשרת, אבל כמה היא חשופה בחלק האחורי. החברים של מסי רק מחכים לשטחים מהסוג הזה.

אם וילמוטס לא רק יחשוב על הזאר ומרטנס, אלא גם על מסי ודי מריה, הוא יוכל להחזיר את בלגיה לחצי הגמר, בדיוק כמו ב-1986 (אז היא נעצרה רק על ידי מראדונה וארגנטינה).

המשחק הכי פחות פתוח ברבע הגמר. לקוסטה ריקה יש המון אמביציה, אבל להולנד יש כלים הרבה יותר טובים לנצח. בשלבים האלה, הכלים שיוצרים הפתעות פחות באים לידי ביטוי. הכול תלוי בהולנד. השאלה איך היא תתמודד עם שאלת המפתח הזו.

נגד מקסיקו ואן חאל הבין שלא כל מה שעובד מול ספרד יעבוד מול נבחרות קטנות יותר. סביר להניח שגם הפעם הולנד תשלוט במגרש, והמאמן שלה צריך להביא אותה מוכנה יותר לסגנון הזה. רובן למשל חייב לשחק באגף ימין ולא כחלוץ. מול הצפיפות המצפה לו, צריך לדעת לייצר לו שטחים. הולנד נשענת עליו. ואן חאל צריך לעזור לו להתגבר על סגנון המשחק שמצפה לו מול קוסטה ריקה, ולהציג דרכים מתוחכמות יותר לפצח הגנה צפופה. אין סיבה שהולנד תסתבך הפעם, אלא אם כן היא תסבך את עצמה.