ניצחון פירוס של סקולארי

צפו בחגיגות של הברזילאים אחרי העלייה לחצי הגמר

ניימאר, ששוכב עכשיו בבית חולים עם שבר בחוליה, יכול להאשים שני אנשים בלבד בטרגדיה האישית שלו – מאמנו לואיז פליפה סקולארי והשופט הספרדי קרלוס ולאסקו קרבאיו. השניים חברו יחדיו כדי לייצר משחק אלים ופרוע במיוחד, שהזכיר בושידו יותר מכדורגל.

כפי שהזכרנו בבלוג זה לפני מספר ימים, המונדיאל הנוכחי הוא ההוגן ביותר בהיסטוריה. מיעוט הכרטיסים שנשלפים בו נובע מגישה רגועה יחסית של השחקנים והמאמנים, אך גם מהוראה מפורשת שמעבירה פיפ"א לשופטים. המטרה היא לשפר את תדמית הכדורגל בעיני האוהדים ולאפשר למשחקים לזרום ללא הפרעה. אפשר להגיד כי מטרה זו הושגה באופן ניכר עד אתמול, אבל אז החליט סקולארי לנצל את השיטה באופן ציני במיוחד על מנת להפוך את המפגש מול קולומביה לשדה קרב, מבלי להיענש.

מי שמכיר את ההיסטוריה של פליפאו לא צריך להיות מופתע מכך. סקולארי בנה את הקריירה שלו בזכות טקטיקה של אלימות, תרגילים מלוכלכים וזלזול מוחלט ביריבים ובקהל. הוא האמין תמיד ללא פקפוק כי הנצחון מקדש את כל האמצעים להשגתו, ורצוי שהאמצעים יהיו שפלים ככל הניתן. ברחבי דרום אמריקה ובעולם כולו שמעו את שמו לראשונה כאשר אימן את גרמיו באמצע שנות ה-90'. זו היתה הקבוצה המלוכלכת ביותר שניתן לדמיין, מעין גרסה ברזילאית לאסטודיאנטס האלימה של סוף שנות ה-60'. סקולארי הנחה את שחקניו לבצע ללא הפסקה עבירות על כוכבי הקבוצות היריבות ולהוציא אותם משיווי משקל בכל דרך אפשרית. מביאי באיצטדיון של גרמיו הונחו לזרוק כמה מהם למגרש אם הקבוצה הביתית הובילה. אפילו השוטרים התבקשו להרביץ לסתר לשחקני היריב. וזה עבד לו. גרמיו השנואה של סקולארי זכתה בגביע ליברטדורס ב-1995 ובאליפות ברזיל ב-1996.

בסוף שנות ה-90' אימן סקולארי את פלמייראס ויישם גם בה את תורתו. אחרי הפסד במשחק הראשון בחצי גמר גביע ליברטדורס מול קורינתיאנס, הקליטו העיתונאים בסתר את הנאום של סקולארי בחדר ההלבשה ונדהמו לשמוע אותו תוהה: "איך ייתכן שאף אחד מכם לא ירק על אדילסון?". אדילסון היה הכוכב הבלתי מעורער של קורינתיאנס, שנכלל באופן אירוני בהמשך הקריירה בסגל של סקולארי במונדיאל 2002. העובדה כי איפשרו לו להציג את כישוריו הוציאה את סקולארי מכליו, והוא דרש מחניכיו לבעוט בו בגומלין, לדחוף מרפקים לשחקני קורינתיאנס וגם "לאכול להם את האוזניים". התוצאה – פלמייראס אכן ניצחה בגומלין ועלתה לגמר.

ההקלטה לא הביכה את סקולארי. הוא מעולם לא הסתיר את שיטותיו, והודה קבל עם ועדה שהוא דורש מכולם לבצע עבירות כדי לשבור את רצף המשחק. במידה וקבוצתו מובילה, סקולארי מרגיש כמו דג במים אם המשחק נגרר לרצף בלתי פוסק של שריקות, עבירות, קטטות ומשיכות זמן. זוכרים את הקרב המפורסם בין פורטוגל להולנד בשמינית גמר מונדיאל 2006, שהסתיים עם 12 כרטיסים צהובים וארבעה אדומים? ההולנדים של מרקו ואן באסטן, שעלו לדשא במטרה ברורה לצוד ולפצוע את כריסטיאנו רונאלדו, ממש לא חפים מפשע, אבל האיש שישב על ספסל פורטוגל תרם רבות למהומות ונהנה מאוד. סקולארי ניצח אז 0:1, והמשיך עד חצי הגמר.

"שיטות גרמיו" אלה של סקולארי משקפות מנטליות של אנדרדוג. הן מיושמות על ידי קבוצות שמודעות לנחיתות הטכנית שלהן ולכן נוקטות בטקטיקות בזויות כדי לנטרל את היתרון האיכותי של היריב. אפשר להוציא את סקולארי מגרמיו, אבל אי אפשר להוציא את גרמיו מסקולארי. האם באמת היה הגיוני מבחינת סלסאו להרוס לחלוטין את המשחק מול קולומביה כדי לא לאפשר לשני כוכביה הבולטים, חאמס רודריגס וחואן קואדראדו, לבטא את כשרונם? המאמן החליט שכן. פאוליניו, פרננדיניו וחבריהם נשלחו למשימת חיסול של ממש, הקולומביאנים לא נותרו חייבים, והתוצאה היתה מחפירה.

54 עבירות בוצעו אתמול, 31 מהן על ידי ברזיל – המספר הגבוה ביותר בתולדותיה מאז קיימים נתונים סטטיסטיים מסוג זה. לשם השוואה, ברבע הגמר בין גרמניה לצרפת בוצעו 33 עבירות בלבד. אורוגוואי, בעלת התדמית האלימה ביותר בדרום אמריקה, ביצעה רק 17 עבירות על הקולומביאנים בשמינית הגמר. במשחק הטעון בין הולנד למכסיקו נשרקו 20 עבירות לשתי הנבחרות גם יחד!

שופטים התרגלו לקיים את ההנחיות של פיפ"א, בין היתר כי ברוב המשחקים זה התבקש. קרלוס ולאסקו, למשל, רגיל לשלוף כרטיסים על ימין ועל שמאל בליגה הספרדית, שם נהוגה שיטת השיפוט המחמירה ביותר באירופה. הוא עבר את הקרב היצרי בין אנגליה לאורוגוואי בשלב הבתים עם שני כרטיסים צהובים בלבד, כי היו בו 31 עבירות במצטבר. הפעם, כאשר נדרש לשלוט ביד רמה במתרחש, הוא נכשל באופן טוטאלי.

המופע של ולאסקו היה הגרוע ביותר בטורניר הנוכחי, ובפער עצום. אפשר לסלוח לשופט על טעויות גסות בודדות, אך אין מחילה אם הוא מאפשר לשחקנים אלימים לשחק בברוטליות ומאבד לחלוטין את הרסן. הברזילאים הרגישו שאפשר לבעוט ברודריגס כאוות נפשם ללא חשש, ועשו זאת. מנגד, גם קולומביה הגיבה בפראות, ורצף המשחק נשבר לחלוטין. ברוב הדקות, זה לא היה כדורגל אמיתי, אלא משהו בסגנון משחקה של גרמיו בגביע ליברטדורס אי שם לפני שני עשורים. אסור בשום אופן לאפשר למשחק מונדיאל להתדרדר לשפל מסוג זה.

ולאסקו שלף את הכרטיס הצהוב הראשון רק בדקה ה-64, וזהו מחדל בקנה מידה מדהים. באופן ביזארי עוד יותר, היה זה צהוב מיותר לחלוטין לטיאגו סילבה שגנב את הכדור לשוער הקולומביאני דויד אוספינה כאשר הוא לא היה בשליטתו. כעת יחמיץ קפטן הסלסאו את חצי הגמר מול גרמניה, וזה משמעותי מאוד. הדבר עשוי לגרום לטענות שהשיפוט לא היה מוטה לטובת המארחת, ועל כך תעיד גם פסילת השער של הולק נגד צ'ילה על ידי הווארד ווב בטענה גבולית לנגיעת יד. אפשר להשאיר את תיאוריות הקונספירציה בצד – זה היה פשוט שיפוט גרוע במיוחד, שהתבטא ההחלטה לא להרחיק את ז'וליו סזאר על מניעת שער ודאי. הזוי, עצוב ומכעיס, אם כך, שפיפ"א בחרה לשבח את ולאסקו על פועלו אחרי שריקת הסיום.

את הניצחון שלו סקולארי השיג. הוא הראשון שהצליח לנטרל את רודריגס, גם אם הוא מצא הזדמנות לארגן את הפנדל על קרלוס באקה ולהבקיע את שערו השישי בטורניר. אלא שהיה זה ניצחון פירוס. מאמן הסלסאו ידע היטב שהכוכב הגדול שלו סוחב פציעות ולא כשיר לחלוטין. במקרה כזה, משחק אלים וחסר מעצורים הוא הדבר האחרון שצריך לשאוף אליו. סקולארי היה צריך לנסות להשיג משחק רגוע ככל הניתן, ואולי אף לבקש עזרה מהשופט בהגנה על שחקני שני הצדדים. הוא בחר לעשות את ההיפך, כי זה הטבע שלו. הפציעה של ניימאר היא צדק פואטי בנסיבות אלה, וחבל מאוד שהשחקן הנהדר שילם בבריאותו ובחלומו על גחמותיו של מאמנו ועל אוזלת ידו של השופט.

ללא קשר לתוצאה הסופית של הטורניר, ברזיל שגתה כאשר מינתה את סקולארי למאמן בטורניר הביתי, וקביעה זו תהיה נכונה גם אם טיאגו סילבה יניף את הגביע ב-13 ביולי. תדמיתה של הנבחרת הוכתמה אתמול, והאומה השמחה ראויה לייצוג טוב והוגן הרבה יותר. נבחרת ברזיל היא לא גרמיו.

עוד אומה שזועמת על מאמנה היא ארגנטינה. הגישה הבילארדיסטית של אלחנדרו סאבלה הובילה בינתיים לארבעה ניצחונות בהפרש שער בודד והשניאה אותו על אוהדי האלביסלסטה. פציעתו של קון אגוארו רק הדגישה את הבעיות בבחירת הסגל, גם אם כוכב מנצ'סטר סיטי שב מהר מהצפוי לאימונים ועשוי אולי להשתלב הערב כמחליף נגד בקרב נגד בלגיה.

יהיה זה הקרב האולטימטיבי בין נבחרת שבנויה על כוכב אחד לנבחרת שהיא קבוצה. בעוד ארגנטינה ממש לא מגלה סימני התקדמות לאורך הטורניר, בלגיה משתפרת, מתחברת, וניכר שהבטחון העצמי של שחקניה עולה. היכולת ההתקפית הנהדרת נגד ארצות הברית, שאילצה את טים הווארד לספק את אחד ממופעי השוערות הגדולים בתולדות גביע העולם, מוכיחה שנכון לעכשיו השדים האדומים עדיפים על יריביהם כקבוצה. המשימה העיקרית שלהם תהיה לעצור את ליאו מסי, ותהיו בטוחים – מארק וילמוטס לא יטפל בכוכב העל הארגנטיני כפי שסקולארי טיפל ברודריגס. פשוט כי הוא אדם הוגן.