המשחק בין בלגיה וארגנטינה הבליט דבר חשוב שיהפוך אפילו חשוב יותר בחצאי הגמר והגמר הניסיון במעמדים הקובעים. כמו קולומביה מול ברזיל, בלגיה סבלה מהשחקנים הצעירים שלה וחוסר הניסיון שלהם במעמדים האלה. תוסיפו לזה שער מהיר, ותבינו למה הלחץ השתלט על הבלגים ולמה פעולות שנראו לנו טבעיות אצל הבלגים הפכו פתאום בלתי אפשריות.
לחץ במעמדים כאלה זו אולי קלישאה, אבל במונדיאל היא לובשת מסכה אחרת. קחו למשל את אדן הזאר כדורגלן שהתנסה בעונה האחרונה ברמות לחץ הכי גבוהות באירופה, הוא לקח אליפות בצרפת לא מזמן ולכאורה כל מה שנכתב קודם לא תקף בכלל לגביו. אלא שגם הוא לא יכול היה לאתגר המנטלי הקשה של רבע גמר מונדיאל והתפקוד שלו במגרש היה לא נכון. הוא יצר צפיפות קשה, הוא נכנס מהר מדי למרכז השדה והחלטות שהן פשוטות בדרך כלל עבורו, היו הפעם לא מוצלחות. זה לא רק הוא. כל חוליית ההתקפה לצדו של הזאר היתה עצורה.
אני לא מבין מדוע אנשים מהללים את משחק ההגנה של ארגנטינה. נכון, ארגנטינה שיחקה נכון מול בלגיה. היא היתה מסודרת בהגנה, היא ויתרה על השליטה בכדור בחלק מהמשחק והיתה מספיק מודעת לעצמה כדי להתמקד בסגירת הכישרונות של היריב. אבל עדיין התלות של ארגנטינה במסי היא מוחלטת מדי, היא התלות הכי גדולה שיש בטורניר והיא הופך בעייתית יותר מיום ליום. הפער בין היכולת של מסי ליכולת הקבוצתית של ארגנטינה הוא לא הגיוני, וזה עוד בימים בהם מסי לא בשיאו.
לכן, אל תמהרו להתלהב מהניצחון של ארגנטינה. להולנד יש לא פחות ניסיון, היא מגיעה עם מטען של השתתפות בגמר המונדיאל הקודם, יש לה כלים הרבה יותר טובים, יש לה מאמן הרבה יותר מתקדם, והסיכוי היחיד של ארגנטינה מול הולנד הוא אם מסי באמת יתעלה לרמות של דייגו מראדונה כמו ב-1986. הולנד לא תתקשה מול הצפיפות בהגנת ארגנטינה. היא צלחה זאת כבר מול קוסטה ריקה. רק מסי ביכולת חד פעמית, עם שיפור של למעלה מ-50 אחוז, יכול למחוק את הפערים האלה. רק שחקן ברמה של מראדונה. נכון לעכשיו, להולנד יש אפילו שחקן טוב יותר במונדיאל הזה אריאן רובן.
רבע הגמר בין הולנד לקוסטה ריקה המחיש את פערי הרמות ועד כמה ההקרבה של קוסטה ריקה לא תספיק ברמות האלה. אבל ראינו דבר הרבה יותר חשוב, שמתבשל לנו מול העיניים משחק אחרי משחק הנה המועמדת מספר 1 לזכות בגביע העולם, הדבר הכי קרוב לאלופת עולם שיש לנו כעת.
גם בשלב קשה כמו רבע הגמר, הולנד ביצעה את המהלכים שלה באופן חלק. היא תקפה מהקווים ומהאמצע, הייתה יצירתית ומסודרת. המערך שלה נראה הכי מתקדם שיש, עם שלושה בלמים, שני קשרים שהם חצי מגנים, ושיטה שנותנת המון חופש פעולה לכוכבים מקדימה.
יש לה את השחקן הכי טוב בטורניר, שחקן שגם הולנד עושה אותו טוב יותר. ראינו גם מול קוסטה ריקה כמה שקט הולנד נותנת לרובן להיות רובן. אפילו שחקן כמו דירק קאוט חושב כל הזמן איך לחפות על השחקן הכי טוב בברזיל 2014. השיפור הטקטי של הולנד רק הולך ומשתבח עם המשחקים, וזה שיפור שרק אלופת עולם מציגה. גם גרמניה יכולה לזכות, אבל היא פגיעה הגנתית.
כדי שזה יקרה, מוטב שהולנד לא תסמוך על החלפת שוער בדקה ה-120, לקראת הפנדלים. מעולם לא ראיתי דבר כזה, והצלחת הרעיון של ואן חאל לא אומרת שזה היה נכון. לדעתי גם השופט טעה כאשר אפשר לשוער ההולנדי המחליף להתנהג כך. ההתנהלות שלו מול הבועטים המתחרים היתה לא ספורטיבית ומאוד שכונתית. הולנד לא זקוקה לדברים כאלה והברקות מוזרות של מאמן. היא הכי חזקה בטורניר גם ככה.