צפו: מוטי איוניר מנתח את הקישור הגרמני באולפן "גולאסו"
18 ביוני. יומיים לאחר ה-0:4 על פורטוגל, טוני קרוס זוכה ללא מעט מחמאות במסיבת עיתונאים מחויכת במחנה הגרמני המרוחק בבאהיה. הוא מצטנע בתשובות ועונה באינטליגנטיות, אבל ניכר עליו שהוא נהנה מתשומת הלב. עד שמישהו מצליח לעצבן אותו. "הופתענו, אנחנו לא רגילים שאתה מופיע למשחקים גדולים", אומר/שואל אחד העיתונאים הגרמנים. קרוס לא מוכן לקבל את הקביעה ומתווכח. טוען שזה לא נכון, שזו סטיגמה של התקשורת. "אולי התפקיד שלי לא זוהר כמו אלו שמבקיעים את השערים ותופסים כותרות", הוא מתגונן. האמירה חושפת לא מעט ממה שמתרחש במוחו הקודח של הקשר. האיש המרכזי במערך הגרמני, האיש שלעולם ירגיש לא מספיק מוערך.
לקרוס היה מונדיאל מדהים. לא פחות. יש כאלה שרואים בו כאחד הקשרים המודרניים בעולם. שחקן שמשלב פיזיות, ניידות, ראיית משחק על גבול השלמות, אחוזי דיוק גבוהים מאוד במסירה, מבשל שערים ויודע לאיים ממרחק ולכן יכול לשחק כקשר אחורי, 'בוקס טו בוקס' ואפילו כקשר קדמי. במאמר שפרסם בחודש אוקטובר, הסופר ג'ונתן ווילסון טען שבהתפתחות תפקיד הפליימייקר, קרוס הוא העתיד. יוהאן קרויף הגדיר את הטורניר שלו כ"קרוב למושלם", אבל דווקא בקרב האוהדים הגרמנים, קרוס נחשב לשחקן לא פופולארי. טיפוס. הילד הגאון והלא מקובל בכיתה, שמוציא ציונים בלי מאמץ ומעצבן את כולם. אז עכשיו קרוס הולך למקום שיעריך אותו יותר, לריאל מדריד. האם הוא יעשה את זה כאלוף עולם?
קרוס נחשב לסנסציה מגיל צעיר. ב-2007 הגיע עם נבחרת הנערים של גרמניה למקום השלישי במונדיאל עד גיל 17 ונבחר לשחקן המצטיין בטורניר. "הוא היה מצוין ובלט בנבחרת כמו שאיסקו היה ביורו הצעירות בישראל", נזכר העיתונאי הגרמני סטפן אוסטרהאוס. באותה תקופה, קרוס קודם לקבוצה הבוגרת של באיירן מינכן, אבל שם הפריצה מעט נעצרה. ילד הפלא לא קיבל יותר מדי דקות ושיחק בעיקר במילואים. עם יורגן קלינסמן הוא לא ממש הסתדר ובאיירן החליטה להשאילו ללברקוזן. שם, הוא פגש את יופ היינקס.
"היינקס היה הראשון שהבין איזה שחקן הוא", טוען אוסטרהאוס. "הוא המאמן שהביא אותו לרמה בה הוא נמצא היום. את הצעד המשמעותי קדימה הוא בשנה האחרונה בבאיירן תחת היינקס". בתווך, אגב, לואי ואן חאל החליט להחזיר אותו מהשאלה ומערכת היחסים בין השניים הייתה רחוקה מלהיות מושלמת. ההולנדי אוהב סוג אחר של קשרים ולפיכך החליט לבטל את עסקת צירופו למנצ'סטר יונייטד שהייתה קרובה לסיכום עוד מימי דייויד מויס שלחץ לצרפו.
יואכים לב חושב אחרת מההולנדי. המאמן לקח את הקשר הצעיר למונדיאל 2010 והעניק לו כמה הופעות כמחליף. גם ביורו 2012 קרוס לא היה בשל להיות שחקן הרכב דומיננטי, אבל דווקא לחצי הגמר נזרק כדי להצר את צעדיו של אנדראה פירלו. התוצאה לא הייתה טובה. האיטלקי הוותיק הצטיין וקרוס ספג ביקורות. כך נולדה סטיגמת ההופעות במשחקים גדולים שרק התחזקה במהלך קמפיין המוקדמות, כשגרמניה איבדה יתרון 0:4 וסיימה ב-4:4 מול שבדיה.
הציבור הגרמני, ואוהדי באיירן מינכן בפרט, לא ממש יודע לאכול את קרוס. מבחינתם, הוא שחקן מוזר. לא 'גרמני' מספיק. הם לא שוכחים לו איך סירב לקחת את אחת הבעיטות בדו קרב הפנדלים בגמר ליגת האלופות נגד צ'לסי ב-2012 בגלל שבחצי הגמר מול ריאל מדריד הוא החמיץ. לצורך ההשוואה, גם פיליפ לאהם החמיץ בחצי הגמר וניגש לבעוט את הבעיטה הראשונה בגמר. לאהם הוא האידיליה הגרמנית. הקפטן המחויב. גם בסטיאן שווינשטייגר נחשב לסמל. אבל לא קרוס. הוא שחקן לא פופולארי.
"קרוס הוא טיפוס", מסביר אוסטרהאוס. "הוא לא נראה מלא תשוקה. אין לו טמפרמנט כמו שווינשטייגר והוא לא כריזמטי. זה מה שאנשים בגרמניה אוהבים. כשאתה מסתכל על שווינשטייגר, כל מה שהוא מרגיש משתקף בהבעות הפנים שלו. קרוס לא מראה אמוציות ולא מסיים משחק עם חולצה מלוכלכת ממאבקים. הוא לא טיפוס צבעוני וזה מה שפוגע בו. אני לא מבין למה לא שופטים אותו לפי ההופעות שלו. זה אומר הרבה על המנטאליות של האוהדים הגרמנים. הם רוצים הייפ, כדורגל ספקטקולארי, כדורגל אסטטי ורוצים אופי".
מערכת היחסים בין קרוס לציבור הגרמני וחלק לא קטן מכלי התקשורת מוזרה. הציפיות ממנו גבוהות מאוד, אבל המעמד שלו פחות מאשר הלוחמים מלאי האופי (נוייר, לאהם, שווינשטייגר ומולר) או השחקנים הווירטואוזים (אוזיל, גצה וגם רויס וגונדואן שלא היו בסגל למונדיאל בגלל פציעה). הוא זוכה ללא מעט כבוד ומחמאות על הופעות טובות, אבל לא ברמה של החברים מבאיירן, השחקנים הבכירים בנבחרת. מנגד, קל מדי להעביר עליו ביקורת אחרי משחקים פחות טובים.
סגנון המשחק שלו אחר. כמעט מינימליסטי. הוא עושה בדיוק את מה שצריך לעשות. עוזר להגנה, תמיד זמין למסירה, מחפש את הכדור ומניע אותו במהירות במסירות קצרות או ארוכות לאגפים, כפי שעשה בהצלחה נגד פורטוגל. האיש שפחד לבעוט פנדל לפני שנתיים, השתלט על כל המצבים הנייחים בנבחרת וסיפק כבר ארבעה בישולים. בבונדסליגה עמד השנה על קרוב ל-92 אחוז דיוק במסירה וגם במונדיאל הוא בצמרת המוסרים. להפתעת הגרמנים, הוא במקום הרביעי בטורניר והשני בנבחרת (אחרי מולר) בתנועה במגרש. הוא רץ בממוצע 11.36 קילומטר למשחק ומוביל את הנבחרת במרחק ריצה עם הכדור, 23.8 קילומטר בכל ששת המשחקים.
קרוס הוא מנצח על התזמורת של לב. המנהל, כמו שקוראים לו העיתונאים הגרמנים. האיש שקובע את קצב משחק, מרגיש את היריבה ואיך אפשר לפגוע בה. מנוע, אם תרצו. בברזיל שחקן מסוגו מכונה "גרסון", מלצר. קרוס לא כל כך אוהב את ההגדרות, אבל מוכן לקבל אותן: "זה התפקיד שלי - לגרום לחברים לקבוצה להיראות טוב. לא אכפת לי למלצר כשאני על המגרש, אבל לא בארוחת הערב", אמר במהלך הטורניר.
כשהאנסי פליק, עוזר מאמן הנבחרת, נשאל לגבי ההתפתחות של קרוס הוא עונה בחיוך: "אני מרוצה. הוא אפילו התחיל לקום לארוחת הבוקר, מה שלא קרה בעבר", ואחרי הצחוקים הוא נותן ניתוח רציני יותר: "הוא שומר על הכדור נהדר, פותח משחקים עם המסירות ומבשל שערים". במהלך הטורניר, פליק ולב קראו לקרוס לשיחה וביקשו ממנו לאיים יותר על השער, להצטרף, לסכן ולכבוש. אז הוא הקשיב. מול ברזיל האומללה הוא סיים עם שני שערים ולקח את תואר איש המשחק. עד אותו משחק, אגב, היו לו חמישה שערים בנבחרת ואף אחד מהם לא בטורניר גדול. גם בבאיירן לא הרבה להבקיע.
ההצלחה של גרמניה היא שילוב של הרבה גורמים ואחד המרכזיים ביניהם הוא קרוס בשיאו של תהליך הפריצה. כמעט כל אספקט במשחק שלו: הדריבל, הטכניקה, השליטה בכדור, הבנת המשחק והאיכויות הטקטיות השתפרו. לא רבים הקשרים בעולם שמשלבים איכויות הגנתיות לצד היכולת להיות מכריע באזור המסוכן. ובמובן מסוים, קרוס, יותר מכל אחד אחר, הוא האיש הנכון להיות הפנים של גרמניה הנוכחית. נבחרת פנטסטית עם המון כישרון, טכניקה ושחקנים אטרקטיביים, אבל קשה להגדיר את הדור כגדול בהיסטוריה של הכדורגל הגרמני. זו נבחרת מרגשת פחות מהנבחרות הגדולות בשנותה-70 וה-90, אבל יש בה משהו מיוחד: יעילות, יציבות ואיזון. זה קרוס. עם הלוק האפאטי והמשחק השקט, הוא זה שמסמל את גרמני.
בעולם, רואים בקרוס כאחד הקשרים הבולטים בטורניר והוא אחד מ-10 מועמדים לתואר ה-MVP. "שחקן נפלא", החמיא יוהאן קרויף. "הוא עושה הכול נכון, הקצב במסירות שלו נהדר והוא רואה הכול. הטורניר שלו כמעט מושלם". פול סקולס כתב עליו בבלוג שלו: "אני אוהב לראות את קרוס וחושב שהוא מבריק. אני אוהב את השליטה שלו בכדור והיכולת שלו לשלוט במשחק. הוא מוסר נהדר, יש לו ראיית משחק מצוינת והוא מסוגל להבקיע שערים בבעיטות ממרחק בשתי הרגליים. חבל שיונייטד לא החתימה אותו כי אין לה שחקנים עם האיכויות של קרוס".
ובגרמניה? קצת פחות. "אני נדהם ממנו שנים ובשבילי הטורניר שלו אינו הפתעה, אבל הרבה אנשים לא קולטים אותו", אומר אוסטרהאוס. "הסגנון שלו כל כך מתאים לקבוצה ספרדית ובגלל זה שם אוהבים אותו ומעריצים אותו. תשווה אותו לצ'אבי, לשניהם יש את אותן תכונות וגם צ'אבי לא נראה שחקן מלא תשוקה, אבל בברצלונה אין את אותן בעיות ולא מחפשים משחקן את מה שמחפשים בגרמניה. הרי גם לב לא תמיד כל כך פופולארי אצלנו. אתה מדבר עם עיתונאים זרים והם לא מבינים למה אנחנו מתלוננים על מאמן שעלה ארבע פעמים רצוף לפחות לחצי הגמר. הם צודקים".
במשך כל הטורניר, קרוס התנהל תחת שמועות בלתי פוסקות לגבי עתידו. שוב ושוב הוא התעקש שאינו מתעסק בשום דבר אחר והודיע שלא יחתום ולא יסכם בקבוצה עד שגרמניה תסיים את דרכה במונדיאל. הוא עמד בזה חלקית. לפני כמה ימים נשבר והודה ש"קיבל החלטה". הסוד כבר מזמן לא סוד. קרוס ישחק בריאל מדריד, תחת המעריץ הכי גדול שלו קרלו אנצ'לוטי. העסקה סגורה, הבלאנקוס ישלמו 25 מיליון יורו וההודעה הרשמית תגיע כנראה כבר ביום שני. קרוס יגיע למקום שאמור לתת לו כל מה שלא קיבל אצלו בבית.
הוא עוזב את באיירן כי נמאס לו לא לקבל קרדיט. השנה האחרונה לא הייתה קלה. פפ גווארדיולה החזיק ממנו מאוד, אבל הקשר עצמו רצה שההערכה תתבטא גם בפן הכלכלי. במילים אחרות, במהלך שיחות השדרוג הוא רצה שראשי באיירן יבואו לקראתו ויציעו לו את הסכומים אותם מקבלים כוכבי הקבוצה: גצה, לאהם, שווינשטייגר, רובן וריברי. זה לא קרה. קרוס התבצר, במועדון דרשו תשובה ושהשחקן וסוכנו התמהמהו, היה ברור שהפרידה תגיע בקיץ, שנה לפני תום החוזה.
על הדשא, קרוס רשם 50 הופעות בכל המסגרות (שני רק לנוייר) והתייצב במקום השלישי בקבוצה בסך כל דקות המשחק, אבל התסכול ממעמדו המשיך להציק לו. בינואר, הוחלף במשחק הניצחון על שטוטגרט ובתגובה זרק את הכפפות בעצבים לעבר הספסל. גווארדיולה השתולל ואמר לו בחדר ההלבשה: "הביאו אותי לקבל החלטות, אתה רשאי להתעצבן, אבל לא כשכולם רואים". גם במועדון לא אהבו את זה: "העניין איתו פוליטי. הוא ייענש בחומרה על האגואיזם", הגיבו.
באחד מאימוני הקבוצה במהלך העונה ביצע קרוס גלישה טובה וחילץ כדור. גווארדיולה הסתלבט: "קרוס, אתה יכול להגן!", והוסיף כאפה ידידותית. העקיצה הזו נראית קצת מוזרה אחרי המונדיאל. התחושה שמתקבלת היא שבאיירן ויתרה בקלות יתרה ותמורת סכום נמוך יחסית. "מוזר שיש לך את אחד משחקני המפתח בטורניר ואתה נותן לו ללכת", טוען אוסטרהאוס.
אפילו לב עצמו נופל בלשונו במסיבת העיתונאים כשהוא נשאל על משמעות הפסד בגמר: "יש לנו צעירים שאפילו לא כאן ושחקנים אחרים עם עתיד פנטסטי", הוא אומר ושימו לב מי לא נכלל אצלו ברשימה: "גונדואן, רויס, אוזיל, שורלה ומולר. הם יכולים לשחק עוד שנים. אנחנו נוכל לשחק שנים בטופ הכדורגל העולמי עם כמה צעירים שיחזקו את הסגל הנוכחי". לב רומז שגרמניה יכולה להיות היורשת של ספרד גם אם לא תזכה במונדיאל ולהיות הכוח המרכזי בכדורגל העולמי, אבל מאמין שיוכל לכתוב את ההיסטוריה עם זכייה ראשונה של נבחרת אירופית על אדמת אמריקה.
ודווקא האיש שלא נכלל ברשימה שלו, הוא אחד משחקני המפתח לגמר עם ארגנטינה. לגרמניה, לעומת הולנד, יש הרבה יותר עוצמה במרכז השדה ושחקנים שיודעים לדחוף את המשחק קדימה עם מסירות עומק. המשמעות היא שהמשחק הזהיר והמבוקר של אלחנדו סאבלה נגד הולנד לא בהכרח יעבוד נגד נבחרת הרבה יותר דינמית ומגוונת. וקרוס? במעמד הכי גדול שיש בעולם הכדורגל, יש לו הזדמנות לשבור את כל הסטיגמות, להוכיח את הגדולה שלו גם לספקנים מבית, להגיע לריאל מדריד כאלוף עולם.