אחרי המשחק נכנס למסיבת העיתונאים ההפך המוחלט מאנטוניו קונטה. איש לא השגיח בכניסתו, החדר לא נטען באנרגיות כשפסע לעבר הכיסא. העיתונאים פטפטו בינם לבין עצמם וחדלו רק כשמאמן נבחרת איטליה ג'אמפיירו ונטורה כבר התיישב בין המתורגמנים. איטליה החליפה מאמן שהוא קבלן אליפויות, חד, תמציתי, כריזמטי, רוק סטאר בעל עיני תכלת המטילות אימה ומטעינות כל חדר באנרגיה, במאמן אנונימי שנראה כמו דוד חביב, המשיב על כל שאלה באריכות יתרה ונרגש מתשומת הלב הפתאומית שלה הוא זוכה מתוקף תפקידו.
עוד בנושא:
אין סיכוי לעלות, יש סיכוי לבלות: אורן יוסיפוביץ בטור סיכום למשחק
בופון הודה: "ישראל הפתיעה אותנו עם הגישה ההתקפית שלה"
השער של בן חיים כבש את הרשת: באיטליה החמיאו, באנגליה התבלבלו
אפקט איטליה: מכבי ת"א לא תעמוד בדרכו של בן חיים לאירופה
אלישע לוי: "בחיים שלי לא ראיתי את איטליה מתגוננת בצורה כזו"
כמה בן חיים קיבל, וכמה וראטי? גיליון הציונים של ישראל ואיטליה
מעקב אלישע לוי: מסתבר שאלישע לוי נשאר אלישע לוי
נשארנו עם ההחמצה, והתמונות: קבלו אלבום למזכרת מההפסד
על הכיסא, מול העיתונאים, ונטורה נראה כאחד ששאף יותר מדי אדי ניצחון לפני שנכנס לחדר. "יכולנו להבקיע הרבה יותר", אמר והרגיז עיתונאי ישראלי אחד, שהפגין פטריוטיות וחוסר מודעות עצמית כששאל אותו אם הוא מודע לזה שאחוז מצבי הניצול של איטליה מהשדה נראה כמו של קבוצת כדורסל. ונטורה לא התרגש. קונטה היה משגר מבט מאיים ועקיצה קצרה, ונטורה צחק ובסוף הריאיון סימן באצבעותיו לב אל עבר אותו עיתונאי. אותה נבחרת, גישה שונה. הצליח לו, הוא לא קלקל את מה שלא היה שבור.
זאת אולי הבשורה הגדולה שנושא עמו האיש שהוא ההפך המוחלט של אנטוניו קונטה. ונטורה מוכן להתחלף בכל יום עם הרזומה של קונטה, ואולי זאת הסיבה שהוא נכנס לתפקיד בצניעות שלא אופיינית למאמני כדורגל, בטח כאלה שגילם מתקרב ל-70. בשקט, עם הרבה ענווה, בלי להמציא מחדש את הגלגל, אלא רק להמשיך את התנועה שלו. הוא לא מנסה להחליף את הנעליים גדולות של קונטה, אלא מכניס את רגליו הקטנות ומקווה שיגדלו למה שקונטה השאיר אחריו.
ונטורה פגע בול בכל החלטה. פול האוס כבר במשחקו הרשמי הראשון כמאמן האזורי. כשאחד העיתונאים הישראלים שאל אותו למה המשיך את קונטה עם שיטת 2-4-3 כששלישיית ה-BBC מאחור, למרות שכשאימן בקבוצות הוא לא שיחק כך, השיב ונטורה כי דווקא כן שיחק כך כמאמן. לך תבדוק עכשיו מה עשה כמאמן לצ'ה וקליארי בשנות ה-90, לא בטוח שיש בכלל עדויות מצולמות למשחקים האלה. התשובה האמיתית צצה בין השורות: כי זאת ההגנה הטובה בעולם, וזאת שיטה מנצחת.
הוא פתח עם לוקה אנטונלי האפור באגף שמאל וקיבל ממנו את הבישול לגול הראשון, העניק לג'אקומו בונבנטורה הופעה רשמית ראשונה וזה גמל לו כשסחרר את בן ביטון ויצר פנדל, סגר היטב את הפרצות באגף ימין כשהכניס את פלורנצי במקום קנדרבה והוכיח שהוא נועז כשהכניס חלוץ במקום חלוץ למרות שהיה בעשרה שחקנים וקיבל מאימובילה את השער שסגר את המשחק. בום, בום, בום.
וכל זה בלי קייליני, השחקן ה-12 של ישראל, שלפחות נתן לקהל בחיפה אפשרות לראות משחק היסטורי ההופעה הגרועה בקריירה שלו. אבל ונטורה קיבל בונוס שלא היה לקונטה ביד 1.65 מטר של שלמות ע"ש מרקו וראטי. הגנה, התקפה, מסירות, יצירתיות, אגרסיביות, יעילות, אפס טעויות, קור רוח, השראה. שחקן-על.
אחרי המשחק וראטי התייצב מול העיתונאים האיטלקים. עיני תכלת, חיוך מבויש, ידיים מאחורי הגב, מתראיין כאילו הוא עדיין שר את ההמנון. המשימה העיקרית של ונטורה בקמפיין הזה היא להפוך את וראטי ליורש של פירלו מבחינת היכולות והתרומה, בלי להפוך אותו לפירלו מבחינת הדומיננטיות. קונטה, טקטיקן גדול, התגבר על חסרונו של וראטי ביורו האחרון ויצר נבחרת חכמה וקבוצתית, ונטורה יידרש לאותה גמישות מחשבתית כדי שוראטי לא יהפוך לכוכב שהסקוודרה אזורה תלויה רק בו וביכולותיו.
איטליה תמיד תגרום ליריבה שמשחקת מולה להיראות טוב. ממש טוב. בין אם זאת קוסטה ריקה, ישראל או צרפת. הקונצרט מול ספרד ביורו היה יוצא דופן, האיטלקים באו לנקום בלה רוחה. פעם יוהאן קרויף אמר משפט מטופש במיוחד שבו קבע כי "איטליה לא יכולה לנצח אותך, אתה רק יכול להפסיד לה", משפט שבעיקר מדגיש עד כמה איטליה מסוגלת לגרום לכל יריבה להרגיש ווינרית, לחשוב שעם קצת מזל וכמה סנטימטרים לפה או לשם התוצאה הייתה שונה לגמרי, מבלי להבין באמת איך גם היא נכנעה לאזורי ועד כמה היא לוזרית.
זה לא אומר שנבחרת ישראל לא שיחקה טוב. היא אפילו שיחקה מצוין, במושגים של נבחרת ישראל. אמיצה, התקפית, מזיעה. נתנה שואו לקהל, כולל צ'יפ מעל בופון שטל בן חיים ידבר עליו גם בגיל 80. המושגים של איטליה שונים לגמרי: האזורי תמיד יעשו את המקסימום כדי להשיג את המינימום הנדרש לניצחון. יעילות מפחידה, שאין שנייה לה בכדורגל העולמי. שלושה שערים זאת חגיגה מבחינתם. הם באים לנצח ולהתקלח. בלי הצגות, בלי להביס, בלי שואו. הנוסחה פשוטה: X+1 ממה שהיריבה עושה.
האיטלקים דבקים בנוסחה הזאת עשרות שנים והתוצאה היא ארבע אליפויות עולם ואחת משלוש הנבחרות הגדולות בעולם הכדורגל. הם בליגה אחרת. מועמדת קבועה לזכות בכל טורניר. והתפקיד של ונטורה יהיה להצעיד אותה לרוסיה 2018 כדי לקחת את הגביע, לא פחות. אלה הסטנדרטים. והדור הנוכחי שלה, שחסר שמות מפוצצים, אבל נהנה מלא מעט שחקנים מגוונים, חרוצים ונטולי אגו, כמו נולד לשיטה הוורסטילית שהתחיל פראנדלי ושכלל קונטה. אם ונטורה ימשיך בגישה הצנועה והנינוחה שהראה בחיפה מבלי להסתחרר מההצלחה, אולי הוא יגלה בעוד שנתיים ברוסיה שנעליו הגדולות של קונטה פתאום מתאימות לו במידה.