פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

        שוב ראו את הסוליה של המגף: איטליה כבר ידעה השפלות גדולות יותר

        ההדחה אכן כואבת, ההחלטות של ונטורה אכן היו הזויות, אבל איטליה כבר התרסקה בעבר, וקשה שלא לתהות האם מאמנים מוערכים אחרים היו עושים זאת טוב יותר. הבלוג של יוכין מסכם קמפיין מביך

        שוב ראו את הסוליה של המגף: איטליה כבר ידעה השפלות גדולות יותר

        לשם התחלה, בואו נעמיד דברים בפרופורציות. לא חזינו אתמול (שני) בפיאסקו הגדול ביותר בתולדות נבחרת איטליה. אמנם מדובר באי העפלה לגביע העולם לראשונה מאז 1958, וזו כותרת מדהימה, אך כדאי להיזכר מה עשו האזורי בשני המונדיאלים הקודמים.

        שחקני נבחרת איטליה מנחמים את ג'אנלואיג'י בופון (GettyImages)
        הפיאסקו הגדול בתולדות איטליה? לא בטוח. שחקני האזורי מנחמים את בופון (צילום: GettyImages)

        ב-2010 איטליה סיימה, כאלופת העולם, במקום האחרון בבית הקל ביותר בטורניר, אחרי תוצאות תיקו מול פרגוואי וניו זילנד והפסד לסלובקיה. לא ג'אמפיירו ונטורה המושמץ עמד אז על הקווים אלא מרצ'לו ליפי האגדי. זה לא עזר – המאסטרו נכשל לחלוטין מול יריבות נחותות, והפציעה של אנדראה פירלו התבררה כגורלית. ב-2014 פתחו האיטלקים עם 1:2 על אנגליה, אבל אז הפסידו לקוסטה ריקה ולאורוגוואי מבלי לכבוש, וסיימו שוב את חלקם בתום שלב הבתים. בין לבין היתה ההעפלה לגמר יורו 2012, אבל זה רק מדגיש את עוצמת הפספוס במונדיאלים. הסגלים היו ראויים, אבל התוצאה הסופית מחפירה.

        האכזבות מול פרגוואי, ניו זילנד וקוסטה ריקה מדגישות עובדה אחת פשוטה – לאיטליה קשה באופן מסורתי לפרוץ בונקר. כשהכחולים מתמודדים מול נבחרות שכל מטרתן היא לא לספוג, הן נתקלות בבעיה אמיתית. כדאי להזכיר את המשחק האומלל מול צפון קוריאה במונדיאל ב-1966 – הפסד 1:0 ששלח את הנבחרת מושפלת הביתה למטר עגבניות רקובות. אפשר לא לשכוח את הדרמה מול האיטי ב-1974, אז לא הצליחה אמנם איטליה 1:3, אבל לא הצליחה לשים את הכדור ברשת עד הדקה ה-52. האיטי קיבלה מיד לאחר מכן שביעיה מפולין, וגם ארגנטינה הביסה אותה ללא קושי תוך שהיא מקדימה את איטליה בזכות הפרש שערים ועולה על חשבונה לסיבוב הבא.

        עוד בנושא

        אחרי 60 שנה: איטליה לא תהיה במונדיאל אחרי 0:0 ביתי מול שבדיה
        ברוכים הבאים למועדון: הנבחרות הגדולות שלא העפילו למונדיאל
        ג'אן פיירו ונטורה מסרב להתפטר. אחרי בופון: מצעד פורשים מהנבחרת
        עיתוני איטליה מספידים ומאשימים את המאמן: "זו האפוקליפסה"

        אנדראה פירלו נבחרת איטליה 2006 (AP)
        גם בתקופתו היו כישלונות. פירלו (צילום: AP)

        האם עדיף ליפול בנובמבר או ביוני?

        באותה הזדמנות כדאי לזכור גם את הקמפיין המחפיר במוקדמות יורו 92', אז הפסידה איטליה בנורבגיה, לא הצליחה לנצח את הסקנדינבים בגנואה, וסיימה פעמיים בתיקו מאופס מול ברית המועצות שהקדימה אותה. הסובייטים התרכזו בשמחה בהגנה, וזה עבד. זה היה הטורניר האחרון בו לא שיחקה איטליה, לפני יותר מרבע מאה, ולכן הזעזוע כיום עמוק, אבל הפעם יש הרבה יותר נסיבות מקלות, ובראשן המזל – ההגרלה ממש לא היטיבה עם סקואדרה אזורה.

        כאשר רק הנבחרת הראשונה עולה ישירות לטורניר, לא היה נעים לספרד ואיטליה להשתבץ ביחד. אחרי שהובסה על ידי האדומים, קיבלו הכחולים גם את היריבה הקשה ביותר מבין הלא מדורגות. במצב הנוכחי, ולאור הקשיים מול מערכים הגנתיים, גם אירלנד, צפון אירלנד ויוון לא היו מהוות לא מתנה גדולה, אבל שבדיה בכל זאת טובה מהן באופן משמעותי. בשורה התחתונה, ספרד ושבדיה הן שמנעו מג'אנלואיג'י בופון לנסוע לרוסיה. אם משווים אותן לצפון קוריאה, ניו זילנד וקוסטה ריקה, מבינים שהדיבורים על קטסטרופה צריכים להתמתן.

        למעשה, כלל לא בטוח מה גרוע יותר – לא לנסוע למונדיאל או להיכשל בו. תודעתית, שני סוגי הכישלונות משאירים צלקות לאורך זמן, אבל הלחץ לפני ואחרי גביע העולם גדול יותר, בעוד ההשתתפות בטורניר מונעת מהשחקנים מנוחה חשובה בקיץ. מבחינת בופון שיתלה את הכפפות זה לא משנה, אבל תחשבו על הגוף המותש של ג'ורג'ו קייליני. תחשבו על לאונרדו בונוצ'י ששיחק אתמול עם אף שבור וסחב רגל. הם כבר היו שם וחוו הכל. מובן שהם היו שמחים לנסוע לרוסיה ולחזור כמו גיבורים. ואולם, אם האלטרנטיבה היא השפלה, אולי עדיף מבחינתם לספוג אותה כבר בנובמבר?

        ג'ורג'יו קייליני, נבחרת איטליה (GettyImages)
        מה נשאר לו? קייליני מאוכזב אמש (צילום: GettyImages)

        זוכרים את השעמומון מול שבדיה ביורו?

        ומכאן עולה השאלה הטבעית – האם היה להם סיכוי להצטיין בקיץ הקרוב? האמת הקשה מבחינת האיטלקים היא שהתשובה חיובית. היא קשה, כי עוצמת ההחמצה היא אדירה. לא מדובר רק בבופון, עבורו זו טרגדיה אמיתית. השוער הגדול בכל הזמנים החל את הקריירה הבינלאומית במוסקבה באוקטובר 1997, ורצה לסיים אותה במוסקבה בגמר המונדיאל, בחלוף יותר משני עשורים. הוא גם היה אמור לשחק בגביע העולם בגיל 40, בדיוק כמו דינו זוף, על כל האסוציאציות הנעימות המתלוות לכך. זה לא רק בופון. לאיטליה יש סגל מצוין שמסוגל ללכת רחוק מאוד, כמו ב-2012 או ב-2016. השאלה היא איך משתמשים בו, וכאן הזרקור מופנה לעבר המאמן.

        קל לזרוק את כל האשמה על ונטורה, והביקורת עליו מצודקת, אבל האם אנטוניו קונטה היה משיג יותר בטורניר המוקדמות הספציפי? בואו נלך אחורה למוקדמות יורו 2016 בניצוחו של האיש שנחשב לאחד המאמנים הטובים בתבל. שתי תוצאות תיקו בעייתיות מול קרואטיה, שני ניצחונות דחוקים על נורבגיה, שני ניצחונות 0:1 על מלטה. צריך לחזור כדי להפנים – 0:1 על מלטה הזעירה. פעמיים. גרציאנו פלה, אשר בוודאי לא יכול להיחשב לחלוץ טוב יותר מצ'ירו אימובילה או אנדראה בלוטי, הבקיע את השערים בשני המקרים. כפי שאפשר לראות, גם הנבחרת של קונטה התקשתה לפרוץ בונקרים. לשמחתו הרבה, באליפות אירופה עצמה נדרשה איטליה לשחק מול יריבות שלא מסתגרות. העליונות הטקטית שלו באה לידי ביטוי במיוחד מול בלגיה בפתיחת שלב הבתים ונגד ספרד בשמינית הגמר. אלה היו תצוגות תכלית מרהיבות, וגם מול גרמניה ברבע הגמר היה לאיטלקים משחק נפלא, אבל מי זוכר את השעמומון המזעזע נגד שבדיה, אותו הכריע אדר בדקה ה-88?

        ג'אן פיירו ונטורה, מאמן נבחרת איטליה (רויטרס)
        עם מאמן כזה, עדיף שלא יעמוד אף אחד על הקווים. ונטורה (צילום: AP)

        היה צורך לפטר את ונטורה לפני הגומלין

        אז הפעם פגשו האיטלקים שבדיה קצת אחרת. מלוכדת יותר ללא האגו הנפוח של זלאטן איברהימוביץ'. מאומנת טוב יותר עם יאנה אנדרסון הצנוע על הקווים במקום אריק האמרן. וכך, במקום 0:1 לאיטליה הייתה התוצאה 0:1 לשבדיה במשחק הראשון בשטוקהולם, משער שכולו מזל טהור. ואז לך תרדוף אחריהם. אם איטליה מתקשה מאוד מול ניו זילנד ומלטה, כיצד תתמודד מול הסקנדינבים החסונים. בגדול, יש שתי אופציות להצליח – מאמן התקפי טוב שבוחר את המערך הנכון, או מאמן ששולח את השחקנים הטובים על הדשא ללא טקטיקה מיוחדת ואומר להם: "תבטאו את עצמכם". הברקות אישיות של לורנצו אינסינייה או אלסנדרו פלורנצי בהחלט עשויות לעבוד.

        אצל ונטורה, שתי האופציות לא היו רלוונטיות. דסקסנו כאן לפני שלושה ימים https://sports.walla.co.il/item/3110696 על מגבלותיו ובעיותיו של הבוס הוותיק שקיבל את התפקיד הלא נכון. הוא ניסה לכפות מערכים טקטיים משונים, זיגזג ושינה את דעתו ללא הפסקה, בלבל את השחקנים ולא השתמש נכון בסגל. במשחק בשטוקהולם, למשל, הוא שלח את אינסינייה, הקיצוני המבריק ביותר בסגל, לשחק כמחליף במרכז המגרש. גם השחקנים על הדשא היו המומים, אבל אתמול הגדיל ונטורה לעשות כאשר השאיר את אינסינייה על הספסל עד לשריקת הסיום. אפילו דניאלה דה רוסי ניסה לשכנע את הצוות המקצועי לשתף את היהלום הקטן מנאפולי. "למה שאני אתחמם? אנחנו לא צריכים להגן, אנחנו צריכים להבקיע", הוא אמר, והמצלמה תפסה זאת. תחינותיו לא נענו – אינסינייה ישב במשך 90 הדקות על ארגז קירור.

        סטפן אל שעראווי, גם הוא שחקן אגף קלאסי, ישב ביציע במשחק הראשון, ואתמול נשלח כמחליף כדי לשחק במרכז. בדקות אלה מתיאו דרמיאן ירד לספסל, ודווקא פלורנצי נשלח על ידי ונטורה לעמדת הקיצוני השמאלי. נדמה היה כאילו הוא עושה דווקא ומנסה למצות את תיאטרון האבסורד עד תום. ההחלטה לפתוח עם מאנולו גביאדיני החלוד בחוד גבלה באי שפיות. כאשר מתבוננים בכל המחדלים, היה ברור כי ונטורה היה צריך להיות מפוטר לפני הגומלין. עדיף לשחק ללא מאמן, מאשר עם מאמן כזה.

        שוער נבחרת איטליה ג'אנלואיג'י בופון בוכה (AP)
        כואב הלב. בופון (צילום: רויטרס)

        חבל שבופון לא כבש

        ונטורה כבר יתפטר, והוא יוגדר כשעיר לעזאזל – ובצדק. זה יעזור לאיטליה לבלוע את הגלולה המרה ולהתאושש לקראת האתגרים הבאים. ואולם, האם קונטה וליפי היו מצליחים לפרוץ את הבונקר הצהוב שבנה אנדרסון, עם השוער המפתיע רובין אולסן בין הקורות? כלל לא בטוח. הפיאסקו הנוכחי שייך לעבר, ועל מנת להשתפר ולהפוך לנבחרת טובה יותר בעתיד, איטליה צריכה להתמקד במשימה האמיתית – הבעיה ארוכת השנים בהתמודדות מול נבחרות נחותות.

        המונדיאל ברוסיה ישרוד גם בלעדיהם. רק חבל עד כאב שבופון לא יהיה שם. אקורד הסיום הזה ממש לא הגיע לו, וכל העולם רצה שיכבוש את השער המיוחד בזמן פציעות כאשר עלה פעמיים להתקפה בכדורי קרן. הנס הזה לא קרה, ודמעותיו של הקפטן קרעו את הלב. הספורטאי המופלא הזה יחסר לנו מאוד. תודה על הכל, ג'יג'י.

        עקבו אחרי יוכין בפייסבוק