היה זה סיפור האהבה המוזר ביותר שידע הכדורגל, בין העיר שלא הייתה אמורה לארח את המונדיאל לנבחרת שלא הייתה אמורה להשתתף בו. סיפור אהבה בין אויבים לכאורה שמצאו למשך ימים המון נקודות דמיון. סיפור אהבה קצרצר שנמשך לנצח, וגם היום, בחלוף יותר מחצי מאה, זוכרים ומטפחים אותו. סיפור אהבה בין חבורה של צפון קוריאנים למידלסברו.
ב-1966, כאשר אירחה אנגליה את גביע העולם, עדיין הייתה נהוגה חלוקה הגיונית של הבתים מבחינה גאוגרפית על מנת להקל על הנבחרות, העיתונאים והאוהדים. משחקי בית 1 שוחקו בלונדון, בית 2 במרכז המדינה (שפילד וברמינגהאם), בית 3 בצפון מערב (מנצ'סטר וליברפול) ובית 4 בצפון מזרח. התוכנית המקורית הייתה להעניק את הזכות לסנדרלנד וניוקאסל, אך השיפוצים הנדרשים באיצטדיון בעיר האחרונה לא בוצעו, והמארגנים בחרו להעביר את המשחקים למידלסברו. העיתוי לא היה מזהיר לכאורה, כי בורו חוותה ב-1965/66 את אחת העונות הגרועות בתולדותיה וירדה לליגה השלישית. הקהל המקומי לא ממש הביע עניין בכדורגל בנסיבות אלה, קל וחומר כאשר ההגרלה שלחה אליהם את צפון קוריאה לכל שלושה המשחקים.
עוד בנושא:
הכתבה הראשונה בסדרה: החלום הרומנטי של דנמרק ב-1986
הכתבה השנייה בסדרה: המסע חסר ההיגיון של קמרון ב-1990
מונדיאל 2018: כל ההכנות לקראת חגיגת הכדורגל של הקיץ
החרם האפריקני סלל את הדרך
העפלתם של הקוריאנים הייתה תוצאה של מחאה פוליטית גדולה ועוררה סערה פוליטית גדולה אף יותר. אף אחד כלל לא העלה בדעתו שהחבורה האלמונית הזו יכולה לנסוע לגביע העולם, כי הרי פיפ"א העניקה מקום אחד בלבד לנציגות אפריקה ואסיה ביחד. אלא שזו בדיוק הייתה הסיבה לפיצוץ הגדול. ההתאחדויות האפריקניות דרשו להעניק ליבשת כרטיס אחד ישיר, נענו בשלילה והחליטו להחרים את הטורניר. אליהן הצטרפה גם סוריה, אשר שובצה בכלל - ביחד עם ישראל - למוקדמות באירופה. הסורים, תאמינו או לא, היו אמורים להתמודד מול ספרד ואירלנד, אבל זה כבר סיפור אחר לגמרי. בהיעדרם, רק שלוש נבחרות אסיאתיות הגישו מועמדות, אבל דרום קוריאה פרשה כאשר המוקדמות הועברו מיפן לקמבודיה. אז נותרו רק צפון קוריאה ואוסטרליה, והקוריאנים כיסחו את היריבה 2:9 בסיכום שני המשחקים. זה כל מה שנדרש מהם על מנת לנסוע למונדיאל.
טוב, זה לא לגמרי מדויק, כי כדי להיכנס לאנגליה היו הקוריאנים זקוקים לוויזות, וזה לא היה דבר של מה בכך. 13 שנה בלבד אחרי תום מלחמת קוריאה, טרם הוכרזה הפסקת אש אופן רשמי, ולכן בריטניה - שתמכה בדרום קוריאה - הייתה טכנית במצב מלחמה עם הצפון. לפיכך, הייתה הנטייה הראשונית של משרד החוץ לא לאפשר את כניסת הנבחרת ממדינה עוינת, אולם פיפ"א הבהירה חד משמעית כי הדבר בלתי אפשרי. לבסוף, אושר אפילו להניף דגל של צפון קוריאה על אדמת אנגליה, אבל ההמנון כבר היווה קו אדום, והצדדים הגיעו לפשרה משונה עם פיפ"א - נגינת המנונים לפני משחק הפתיחה ומשחק הגמר בלבד. כך הושמעו ב-1966 רק ההמנונים של אנגליה, אורוגוואי ומערב גרמניה.
ממפעל לייצור סיגריות למפעל כימי
במידלסברו שמעו לראשונה על הקוריאנים כאשר אנשים שנסעו איתם ברכבת מלונדון סיפרו על חבורה של כדורגלנים מלוכסני עיניים שרה בקולי קולות שירים פטריוטיים לאורך כל הדרך. היה בזה משהו חינני, וגם ראש העיר ג'ק בותבי תרם רבות ליצירת אווירה חיובית. הוא הזמין את המשלחת להתארח במשרדו וקיבל תמונה מרהיבה של עגור למזכרת. חלק ניכר מתושבי העיר עבדו במפעל הכימי הענק, לו היה איצטדיון כדורגל משלו, ובאופן מדהים הוא שימש לאימונים של הקוריאנים. בהשוואה לתנאים שקיבלו במולדתם זה דווקא היה שיפור, כי הנבחרת הייתה רגילה להתאמן במגרש במפעל לייצור סיגריות. כך או כך, פועלים רבים באו לחזות בפלא במהלך שעות העבודה, והתפעלו מהמרץ של השחקנים הצנומים. הגובה הממוצע של הקוריאנים היה מתחת ל-170 סנטימטרים, ובהחלט היה בכך ייחוד.
תוסיפו לכך את העובדה כי הקוריאנים שיחקו בחולצות האדומות המזוהות עם מידלסברו, ותקבלו את התמונה המלאה. ממשלת בריטניה חששה שהאוהדים בצפון מזרח ישרקו בוז וינסו להשפיע את נציגי המדינה הקומוניסטית הסוררת. המציאות הייתה שונה ב-180 מעלות. 23 אלף הצופים שנדחסו ליציעי איירסם פארק לקראת המשחק הראשון מול ברית המועצות התלהבו מהגישה נטולת הפחד של האסיאתים והחלו לעודד אותם. זה נגמר אמנם ב-0:3 חלק לסובייטים, שהפגינו עליונות פיזית ברורה, אבל התבוסה רק חיזקה את מניות הקוריאנים. במידלסברו הרי אוהבים להזדהות עם האנדרדורג. והאנדרדוג הזה נשך חזק את צ'ילה במחזור השני. הדרום אמריקאים הובילו עד הדקה ה-88, אבל פאק סאונג-ז'ין קבע 1:1, והאיצטדיון כולו יצא מגדרו.
"כאילו מידלסברו זכתה בגביע"
"תרוצו מהר ותמסרו מדויק", הנחה את הקוריאנים הדיקטטור קים איל-סונג לפני הנסיעה, והשחקנים מילאו את הוראת המנהיג. הם היו זריזים במיוחד, המוטיבציה שלהם לא ידעה גבול, והאמונה העצמית הייתה גבוהה באופן חריג. במחזור הנעילה, הם היו זקוקים לניצחון על איטליה על מנת להעפיל לרבע הגמר, בעוד לכחולים הספיק תיקו. אף אחד פרט לקוריאנים לא העלה בדעתו כי הסנסציה אפשרית, והמאמן האיטלקי אדמונדו פאברי קצת זילזל ביריבה. במסגרת ההכנות לשלבי הנוקאאוט, הוא סיפסל מספר שחקני הרכב. עם זאת, הכוכבים הבולטים - ג'אני ריברה, סנדרו מאצולה וג'אצ'ינטו פאקטי - עלו לדשא במידלסברו. הצעיד אותם הקפטן ג'אקומו בולגארלי, אליל בולוניה, וזו הייתה טעות מרה כי הוא לא היה כשיר לחלוטין, אך התעקש לשחק.
בדקה ה-35, ירד בולגארלי לתיקול לא מוצלח והחמיר את הפציעה. באותם ימים, עדיין לא היו חילופים, ועל הדשא נותרו 10 איטלקים בלבד. בחלוף שבע דקות, כבש פאק דו-איק את שער היתרון, בבעיטה אותה היה צריך השוער אנריקו אלברטוזי לעצור ללא בעיות מיוחדות. לפתע, הכל היה נגד הכחולים - הפיגור הכניס אותם ללחץ היסטרי, האוהדים ביציעים הריעו לקוריאנים ברעש מחריש אוזניים, השחקנים הנמוכים התרוצצו אחוזי אמוק, התנפלו על כל כדור ויצאו להתקפות מהירות, בעוד האיטלקים נאלצו להתמודד מולם בנחיתות מספרית. היה זה סיוט אמיתי עבורם, וחלום עבור האסיאתים והאנגלים.
אחרי ההפסקה, החמיצו הקוריאנים מספר הזדמנויות קורצות, אך לא נענשו - גם מרינו פראני האיטלקי פיספס פעמיים מול השער. כאשר נשמעה שריקת הסיום, והתוצאה נותרה 0:1, החגיגה באיצטדיון הייתה חסרת תקדים. "זה נראה כאילו מידלסברו זכתה בגביע האנגלי", נכתב בגרדיאן. הכותרת בטיימס זעקה: "באנו לראות את הבלתי נמנע, אך צפינו בבלתי אפשרי". האיטלקים המובסים חזרו לרומא בבושת פנים והתקבלו במטר עגבניות רקובות בשדה התעופה. הקוריאנים המשיכו לרבע הגמר מול פורטוגל בגודיסון פארק.
אוזביו חיסל את החלום
אולי זו אגדה אורבנית, ואולי לא - אין לדעת, אבל מספרים כי יותר מ-5,000 אוהדים ממילדברו נסעו לליברפול על מנת לעודד את גיבוריהם החדשים. הם היו בשמיים כאשר פאק סאונג-ז'ין שלח כדור לחיבורים כבר בדקה הראשונה. בדקה ה-22, טעות קשה של השוער הפורטוגלי ז'וזה פריירה איפשרה ללי דונג-וון לכבוש לרשת החשופה. "אנחנו רוצים את השלישי", החלו לצהול בקהל האנגלי - והם קיבלו אכן קיבלו מיד את השלישי. יאנג סאונג-קוק קיבל ריבאונד נוח ברחבה, קבע 0:3, והסנסציה נראתה קרובה לתמיד. נבחרת אלמונית לחלוטין מהמדינה הסודית הייתה קרובה מאוד לחצי גמר גביע העולם.
התסריט המטורף הזה לא התממש בסופו של דבר. במקום זאת, אוזביו רשם פרק נוסף בקריירה הפנומנלית שלו, הבקיע רביעיה והצעיד את הפורטוגלים לקאמבק נדיר - 3:5. האוהדים האנגלים נותרו מאוכזבים מכל הבחינות, כי הם גם עודדו את הקוריאנים, וגם רצו לראות אותם נגד הנבחרת המארחת בחצי הגמר. לא הייתה להם סיבה להיות עצובים, כי בובי צ'רלטון כבש פעמיים מול החבורה של אוזביו, הוביל את שלושת האריות לגמר, וכולם יודעים איך זה נגמר. לעומת זאת, אי אפשר לדעת כיצד נגמר הסיפור של הקוריאנים, כי הדיווחים לגבי גורלם סותרים.
הרי בצפון קוריאה הכל מסווג, וגם אפשר להאמין לכל דבר אודות המשטר ההזוי הזה. לכן השמועות על כך ששחקני הנבחרת נשלחו למאסר ולעבודות כפיה בתום המונדיאל עשויות להיות נכונות. יש הטוענים שהם הואשמו בשתיית אלכוהול אחרי הניצחון על איטליה, גם אם בפאב בו נערכו החגיגות העידו הברמנים כי הכוכבים שתו רק סודה. יש הגורסים כי עצם ההפסד לפורטוגל נחשב לפשע נגד העם הקוריאני, במיוחד אחרי שהנבחרת עלתה ליתרון כה מבטיח. ואולי אף אחד לא נשפט כלל. כל מה שקרה על אדמת קוריאה מסתורי וסמוי מהעין, ורק האירועים בממלכה הבריטית מתועדים. זקני מידלסברו מתרפקים על הזכרונות האלה גם עכשיו, ולא יהיה לומר כי הייתה זו הקבוצה הפופולרית ביותר בעיר מאז ומעולם. זו אגדה שהייתה באמת.
עקבו אחרי יוכין בפייסבוק
ערוץ הטלגרם של וואלה! ספורט