הנבחרות הערביות הכי מפורסמות בתולדות המונדיאל

לחדשות וסיפורים נוספים אודות כדורגל במזרח התיכון ועוד, עקבו אחרי אורי לוי - BabaGol בטוויטר

גביע העולם השני התקיים באיטליה, וחשוב מכך - אירח את הנבחרת האפריקאית הראשונה, שהיתה גם לנבחרת הערביה הראשונה במונדיאלים - מצרים. המצרים עברו במוקדמות את נבחרת ארץ ישראל עם שני ניצחונות מוחצים בקהיר ובתל אביב. בטורניר עצמו, באיטליה, הפרעונים שיחקו מול הונגריה, שעשתה צעדים ראשונים כאומת הכדורגל המתפתחת של אירופה. שני שערים של עבד אלרחמן פאוזי הכניסו טירוף למשחק, אבל ההונגרים הלמו במצרים עם רביעייה, וסיימו מוקדם את המסע בטורניר. למרות ההדחה המוקדמת, אי אפשר לשכוח את הנבחרת הערבית הראשונה שתעלה על הבמה העולמית.

כמה נבחרות יכולות להתפאר בניצחון מוחץ במשחק הבכורה שלהם במונדיאלים, ועוד על נבחרת בכירה ממנה? לא הרבה, אבל טוניסיה בהחלט כן. מונדיאל 78' לעד ייזכר כאחד מגביעי העולם המפוקפקים והשנויים במחלוקת לאור הדיקטטורה של וידלה ששלטה בארגנטינה, אבל הטוניסאים הגיעו אליו חדורי מוטיבציה. במשחק הראשון מול מקסיקו, למרות שירדה להפסקה בפיגור של שער, עלו נשרי קרתגו למחצית השניה ובשלושה שערים ניצחו את מקסיקו 1:3. זה הפיח תקוות רבות במדינה הקטנה מבין מדינות המגרב, אבל לצערם, הפסד לפולין ותיקו ללא נקודות (כפי שהיה נהוג אז) עם מערב גרמניה, סיים מוקדם את הסיפור. זה בינתיים הניצחון היחיד של טוניסיה במונדיאלים, למרות שברוסיה היא תציין טורניר חמישי.

כווית היא חברה מיוחדת ברשימה. לאו דווקא בשל התוצאות שלה על המגרש, אלא בגלל חלקה באחד הסיפורים המוזרים ביותר בהיסטוריה של גביעי העולם.
שנות ה-80 היו תור הזהב של הכדורגל הכוויתי, בעוד הנבחרת שלטה בסצינת המפרץ, בצוותא עם עיראק. במונדיאל בספרד כווית שיחקה בשלב הבתים עם צ'כוסלובקיה, צרפת ואנגליה. לאחר שהשיגה 1:1 נגד צ'כוסלובקיה, כווית התייצבה למשחק מול צרפת בוויאדוליד ומצאה את עצמה בפיגור 3:1.

אלן ז'ירס הצרפתי כבש את הרביעי, אך השחקנים הכוויתים רצו לשופט בריצת אמוק, בטענה ששמעו שריקה מאחד היציעים, ולכן הפסיקו לשחק. השיח, פאהד אל-אחמד אל-סבח, אז נשיא התאחדות הכדורגל הכוויתית ואחיו של האמיר, ירד אל הדשא ודרש מכל השחקנים שלו לרדת מהמגרש. המשמר האזרחי הספרדי התערב ועל הדשא התפתחה סיטואציה ביזארית לחלוטין, שנראתה כאילו נקלחה מסרטי מונטי פייתון. כדי להרגיע את המצב השופט האוקראיני מירוסלב סטופאר ביטל את השער, וקבע היסטוריה: בפעם הראשונה, והיחידה, בתולדות גביע העולם, אדם ביציע הוביל לשינוי של תוצאת משחק בטורניר. צרפת ניצחה בסופו של דבר 1:4, והכוויתים הודחו אחרי הפסד נוסף לאנגליה, אבל השאירו מורשת מפוארת עם אחד מהרגעים הכי שנויים במחלוקת בתולדות גביע העולם.

באותו הטורניר אלג'יריה ערכה את הופעת הבכורה שלה במונדיאלים, והציגה לעולם את הכשרון הגדול של רבאח מאג'ר, וכנראה גם את המדים היפים והמיוחדים ביותר בתולדות הטורניר. האלג'יראים היממו את גרמניה עם 1:2 במשחק הראשון שלהם, והפכו לקבוצה האפריקאית הראשונה אי פעם לנצח קבוצה אירופית בהיסטוריה של גביע העולם. "שיחקנו בסגנון שונה של כדורגל, סגנון שאף-אחד לא ראה אי פעם בעבר - תערובת של סדר גרמני, טקטיקה איטלקית וטכניקה לטינו אמריקאית", אמר עלי פרג'ני, הקפטן, אחרי אותו לילה היסטורי בחיחון. מאוחר יותר, שועלי המדבר היו קורבן של הפרש השערים. הם הפסידו את המשחק הבא שלהם 2:0 לאוסטריה וניצחו את צ'ילה 2:3, בעוד גרמניה המערבית הביסה צ'ילה 1:4 וחשוב מכך ניצחה את אוסטריה 0:1.

האוסטרים מצדם ניצחו את צ'ילה 0:1, ופירוש הדבר היה כי הן מערב גרמניה והן אוסטריה דורגו לפני אלג'יריה, עם הפרש שערים עדיף. שלושתן סיימו עם 4 נקודות, אך לאלג'יראים היה הפרש שערים 0, מה ששם אותם במקום השלישי ועל המטוס הביתה. למרות הסיום המאכזב, אלג'יריה 82' תיזכר לעד כאחת הקבוצות הערביות הסוערות והגדולות ביותר שהופיעו בגביע העולם.

בדומה לכווית, שנות השמונים היו תור הזהב גם של נבחרת עיראק. אריות מסופוטמיה זכו במדליית זהב במשחקים האסייתיים של 1982, בגביע המפרץ הערבי 1984, גביע האומות הערביות ב-1985 והשתתפותם במקסיקו 1986 הייתה ה-'בעבע בתמר' של הכדורגל הלאומי. הטירוף במדינה סביב המשחק היה פורץ גבולות, ועד היום יש מי שמכנה את עיראק 'ברזיל של מערב אסיה', בגלל התשוקה העצומה של המקומיים למשחק. בדרכם לטורניר הראשון והיחיד שלהם, העיראקים הביסו כמעט כל מדינה במזרח התיכון. איראן, כווית, סוריה, לבנון ועוד. בטורניר עצמו, הפסידה עיראק את כל שלושת המשחקים שלה, הבקיעה רק שער אחד מרגליו של אחמד ראדי נגד בלגיה, וחזרה הביתה למציאות שונה מאוד. בסוף קיץ 86' המדינה היתה כבר שקועה עמוק בבוץ המלחמה עם איראן, חילופי שלטון ומהפיכה בכדורגל המקומי בראשותו של עדאי חוסיין, בנו של סדאם.

האחרון הנהיג רפורמת מקורבים בהתאחדות, אסר על שחקנים לצאת לשחק במדינות אחרות ועדויות של שחקני נבחרת סיפרו על עינויים קשים במחנות אימונים ואחרי הפסדים, פגיעה במשפחות והעלמות השכר. עודאי נשאר כנשיא ההתאחדות העיראקית עד מותו במלחמה העיראקית-אמריקאית ב-2003, והכדורגל העיראקי יצא לדרך חדשה. בין השאר הנבחרת זכתה בגביע אסיה 2007, אך עדיין מנסה התאושש מהשפעתו ההרסנית של עודאי חוסיין. בכל אלו, הזיכרון מהנבחרת ההיא 1986 עומד כנר לרגליהם של אוהדי הכדורגל העיראקי.

עיראק לא היתה הנבחרת הערבית היחידה במקסיקו. מרוקו עלתה לטורניר כאשר מעטים, גם במדינה עצמה, נתנו לה סיכוי להגיע לנוקאאוט. הגרלת שלב הבתים שיבצה אותה בבית מוות אירופאי אמיתי, עם אנגליה, פולין ופורטוגל. שתי תוצאות 0:0 עם האנגלים והפולנים היו רק ההתחלה, ואז באה ההתפוצצות. מרוקו הדהימה את פורטוגל עם 1:3, עם שערים של קרימאו (עבד אלכרים מרי) ועבדראזאק ח'אירי, שהפכו לגיבורים לאומיים. אריות האטלס היממו את העולם עם הניצחון, ששלח אותם לשלב הבא מהמקום הראשון בבית. ב-16 האחרונות, מרוקו סיפקה מאבק אינטנסיבי נגד מערב גרמניה, רק כדי להפסיד מגול בדקה ה-88 של לא אחר מאשר לותאר מתאוס (1:0).

האכזבה במדינה היתה עצומה, אבל בהתחשב בציפיות לפני הטורניר, הנבחרת המרוקאית הביאה שמחה עצומה לעם, וגם עשתה היסטוריה. מרוקו הייתה הנבחרת האפריקאית הראשונה אי פעם, וכמובן שגם הערבית הראשונה, לעבור שלב. היסטוריה שגם המלך חגג.

הסעודים עשו את הופעת הבכורה שלהם בגביע העולם בארצות הברית 1994, וגם הם בעצמם, לא ידעו עד כמה מרשימה היא תהיה. הפסד מכובד של 2:1 להולנד במשחק הראשון, ואחריו ניצחון 1:2 על מרוקו בניו יורק וניצחון יוקרתי נגד בלגיה עם שער נדיר ביופיו של סעיד אל-עוויראן שלחו את הסעודים לשלב הבא - הנבחרת הערבית הראשונה ממערב אסיה לעשות זאת. בסיבוב הנוקאאוט הראשון הם הפסידו לשוודים, שבעצמם היו בטורניר היסטורי המשיכו עד חצי הגמר. אבל ההפסד לא קלקל את ההישג המרשים של הנשרים הירוקים. זו היתה סעודיה הזו שהביאה לעולם שמות כמו אל-עוויראן, מאג'ד עבדאללה, עבד מוחמד אל-ג'ואד וסמי אל-ג'אבר הגדול - אגדות כדורגל עם מיליוני מעריצים בכל העולם הערבי.

המרוקאים שהגרילו את ברזיל, נורבגיה וסקוטלנד, לא עברו את שלב הבתים אבל השיגו משהו אחר - הם שינו את התפיסה של רבים על השחקנים הערבים והצפון אפריקאים. לאחר 2:2 עם נורבגיה, והפסד צפוי לברזיל, ניצחון 0:3 קסום על סקוטלנד יכול להיות הכרטיס שלהם לנוקאאוט - אבל איכשהו, הברזילאים הצליחו להפסיד 1:2 לנורבגיה, והמרוקאים נאלצו לחזור לקזבלנקה מוקדם. הנבחרת המרגשת של מוסטפה חאג'י האגדי וחבריו יוסף שיפו ונורדין נאייבט, גרמה לרבים בכדורגל האירופאי לפזול לכיוון הכישרון הברברי והצפון אפריקאי ולהחתימם בליגות השונות.

הקיץ הברזילאי של אלג'יריה היה ללא ספק אחד המסעות המרגשים ביותר של כל נבחרת ערבית, צפון אפריקאית או מזרח התיכונית בהיסטוריה של המונדיאל. תחת שרביטו של המאמן הבוסני חלילודז'יץ', האלג'יראים העמידו נבחרת סופר מוכשרת, שהתבססה באופן כמעט מוחלט על בני מהגרים ילידי צרפת. רק שני שחקנים בסגל נולדו באלג'יריה עצמה, דבר שגרם לרבים להרים גבה לנוכח הנבחרת 'האירופאית' שהשתחלה לטורניר דרך אפריקה. אסלאם סלימאני, הלאל אל-סודאני, ריאד מחרז, פאוזי גולאם, יאסין בראהימי וספיר טיידר - כולם היו חלק מאותה קבוצה שנתנה פייט אדיר לכמה מהנבחרות האירופאיות החזקות ביותר בעשור האחרון. שועלי המדבר התחילו עם הפסד מכובד לבלגיה לאחר שהובילו ברוב המשחק; המשיכו עם חגיגה על הדרום קוריאנים וסיימו את שלב הבתים עם 1:1 נגד רוסיה. לשמינית הגמר הם פגשו לא פחות ולא יותר, את גרמניה.

אותה גרמניה שב-1982 הם השכילו לנצח. בעוד שבאלג'יריה פנטזו, המציאות ייצרה סיטואציה אחרת. בקרב אדיר של 90 דקות לא נכבש שער אחד, וההארכה נפתחה עם שער יתרון של אנדרה שורלה הגרמני. השער שחרר הרבה לחץ, אבל דווקא אצל האלג'יראים. אלו החלו לתקוף, ליצור הזדמנויות, ולסכן ממשית את השער של מנואל נוייר. בדקה ה-120, מסוט אוזיל נעל את הסיפור במתפרצת גרמנית ייחודית, בדיוק התקפה אחרי שאלג'יריה כמעט השוותה. גרמניה המשיכה לשלב הבא, ובסופו של דבר גם זכתה בטורניר. אם אלג'יריה היתה הופכת לנבחרת הערבית הראשונה לנצח שלב נוקאאוט עולם הכדורגל היה נראה אחרת לגמרי היום. אולי זה יקרה ברוסיה.