ישראל מתלוננת כל הזמן, לא בלי סיבה, על הדימוי שלנו בעולם. יכול להיות גרוע יותר. שאלו את קולומביה. בימים אלה הסתיימה הקרנת הסידרה "בשבילה גיבורים עפים", העלילה מתרחשת בקולומביה. ומה ראינו? ג'ונגלים, וכמובן סמים. הקולומביאני המפורסם ביותר בהיסטוריה, ודאי המודרנית הוא פבלו אסקובר. הסדרה נרקוס היא סדרה מצויינת, אבל במקום ראשי ההסברה הקולומביאנים לא עליה הייתי מסתמך כדי להביא תיירים והשקעות הון - הון לגיטימי הכוונה - למדינה.
ועוד דימוי אחד, המשותף גם לשאר מדינות אמריקה הלטינית - ארגוני הגרילה והטרור. אותם ארגונים שהחלו בשנות השיישם והשבעים בשמאל, אלה שהחלו לפעול נגד הדיקטטורות הימניות של גנרלים הנתמכים בידי בעלי האדמות והכנסייה הקתולית. לימים קמו להן גם תמונות ראי בימין. קבוצות כמו הנתיב הזוהר בפרו, הטופאמארוס באורגוואי. והפארק בקולומביה.
הפארק נותרו אחרונים. ארגון שבשיאו שלט על שליש המדינה, עסק בסחר בסמים עם ברוני הקרטלים של קאלי ומדיין, חטף למטרות כופר נפש והחזיק בני ערובה שנים רבות. הארגון היה חלק מהנוף הפוליטי של קולומביה עשרות שנים.
ונחתם הסכם שלום. מייסד הארגון מת בג'ונגלים מזיקנה - לא בדיוק סוג המוות שאנו חושבים עליו בהקשר של מנהיגי ארגוני גרילה וטרור. ויורשיו הגיעו להסכם עם הנשיא הקודם, סנטוס. הארגון יניח את נישקו, הקץ לאלימות. ההסכם נחתם - והעם הקולומביאני דחה אותו במשאל עם. והשבוע התקיימו בחירות, דוקה איש הימין נבחר, וגורל הסכם השלום לא ברור.
אבל עם זאת: לא, קולומביה לא הביסה את נגע הסמים. אף מדינה לא הצליחה בכך עד כה. אבל הימים שבהם אסקובר קנה גומיות באלף דולר מדי שבוע כי לעטוף את כמויות המזומנים שברשותו הסתיימו. האלימות פחתה. לא תמה, כמובן, אבל פחתה. ומחתרת פארק כבר לא חוטפת ורוצחת, הצבא כבר לא מנהל מלחמה מלוכלכת בג'ונגלים.
המדינה הקרויה על שמו של מי שהגיע לאמריקה בטעות, ועד יומו האחרון היה בטוח שהגיע להודו (הרי על כן הילידים קרויים אינדיאנים, מלשון אינדיה, היא הודו) ממשיכה את הדרך הארוכה להתאוששות מהשנים הקשות של שנות השמונים והתשעים, שנים שבהן, כפי שכל אוהד כדורגל זוכר, מגן הנבחרת חוסל בגלל שער עצמי קריטי. הדבר שקולומביה תרצה יותר מכל הוא להיות עוד מדינה משעממת, מדינה שאתה מנסה להיזכר באישים מפורסמים בה והשם הראשון, בעצם היחיד המזנק לראשך הוא של גדול הפושעים בעולם בדורו.