פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

        רוחות המלחמה עוד מרחפות: המדור של אורן נהרי על מדינות הבלקן

        השנאה התהומית, המשברים האלימים והשקט שמופר רק במפגשים ישירים על כר הדשא. המדור של אורן נהרי במונדיאל על ההיסטוריה המדממת של סרביה, קרואטיה ומדינות הבלקן

        כשישים מיליון איש חיים באזור הבלקן - פירוש השם הוא יער עצים. אבל חשוב יותר לענייננו - המושג בלקניזציה משמעותו היום פירוק לרסיסים - של עמים, שפות, תרבויות, דתות. חצי מיליון קילומטרים רבועים, שישים מיליון איש חיים באזור הנתחם בגדול על ידי נהר הדנובה והרי הקרפטים, וכמו כל מי שחי אי פעם בשכונה לא הכי יודע - המיתוג זה הכל. הקבלן הבונה בשכונה המג'וייפת בעיר שלא ממש רוצים לגור בה יקרא לפרוייקט שלו סביוני האירוסים או משהו דומה.

        וכך כל מי שחי באזור מתחמק - לא, מה פתאום. אנחנו לא סלקנים - אנחנו צאצאי האימפריה ההבסבורגית, יאמרו הקרואטים. אנחנו עמדנו על משמר אירופה נגד הטורקים הנוראים, מדגישים הסרבים, והבוסנים מזכירים למי ששכח שהם בעצם נולדו מהלנה היפה ואכילס הגיבור, הם המסד שעליו עומדת אירופה - ואירופה עצמה היא נסיכה מהמיתולוגיה היוונית...

        והסמל לאותם בלקנים מיתולוגיים, משכרים, אלימים היא האזור שהיה פעם יוגוסלביה, לגלגוליה השונים: ממלכת הסרבים הקרואטים והסלובנים בין שתי מלחמות העולם, יוגוסלביה אחרי מלחמת העולם השנייה וכיום שבע מדינות שונות, מסוכסכות בדרך כלל.כמה מהסכסוכים הזויים: יוון, השכנה, אינה מוכנה שמקדוניה, מדינה ענייה בגבולה תיקרא רק מקדוניה. מדוע? יוון חוששת שאז מקדוניה תרצה נתח ממקדוניה ההיסטורית, זו של אלכסנדר הגדול, הכוללת את סלוניקי. זה שאין שום אפשרות שזה יקרה לא משנה לה כלל, וכך יוון הכריחה את מקדוניה להיקרא רשמית פירום - ראשי תיבות באנגלית של הרפובליקה היוגוסלבית לשעבר של מקדוניה, וכעת הם נעתרו ושמה של המדינה הוא הרפובליקה של צפון מקדוניה.

        ויש סיבות חשובות יותר לשנאה - העבר כמובן. ובין סרביה לקרואטיה במיוחד זורם דם רע. הרבה דם רע, שמקורו בדם השפוך, בעיקר הסרבי. מורשת מלחמת העולם השנייה, שם אפילו הנאצים הזדעזעו ממחנה הריכוז יסנובאץ' שבו משתפי הפעולה עימם, הקרואטים החזיקו סרבים. שליש שליש שליש היתה הסיסמה - שליש מהסרבים יירצחו, שליש יגורשו, שליש יהיו לעבדים. עם תום המלחמה קמה יוגוסלביה בהנהגת טיטו - קרואטי וסלובני במוצאו - ויוגוסלביה העמידה פנים שכולם יגוסלבים. אבל הם לא היו - הסרבים שלטו במדינה, הקרואטים והסלובנים החזיקו את הכלכלה. עד התפרקות יוגוסלביה, ושוב הם שבו לאחוז זה בגרונו של זה.

        אוהדי נבחרת סרביה (רויטרס)
        (צילום: רויטרס)

        והקשר למונדיאל? האות למלחמות יוגוסלביה ניתם במשחק כדורגל, בין בלגרד לבין זגרב. אוהדי שתי הקבוצות, במיוחד בלגרד היו מטילי אימה - ולימים היו למיליציות רצחניות במיוחד, הנמרים של ארקן. יוגוסלביה היתה מעצמת ספורט, ודאי בכדורגל וכדורסל. יוגוסבליה ההיא מתה, ניתן לאמר נרצחה. על חורבותיה קמו מדינות חדשות, הושגו הסכמי שלום, בעייתיים אבל המחזיקים מעמד.

        עשרים שנה אחרי מלחמות יוגוסלביה קרואטיה וסלובניה חברות באיחוד האירופי. יוון, רומניה, בולגריה גם - אבל הן בכיתה הטיפולית. סרביה עדיין בעונש בחוץ. ושוב קרואטיה וסרביה הן מעצמות ספורט. לא כמו יוגוסבליה של פעם, כמובן, אבל בהתחשב בגודלן, בשאר האתגרים שלהן הן סיפור הצלחה. ולאט, בהדרגה, העבר - לא, לא מת אבל פחות ופחות מוזכר ביום יום. וחשוב יותר - במקומות שבהם התחוללו מלחמות אין ספור, מימי מלחמות יוון נגד הפרסים ועד המצור על סרייבו - היום יש שקט. המסחר פורח, התיירים מגיעים, וכשהם חושבים על הבלקן הם חושבים על האוכל המשובח, על הנופים המרהיבים, על המורשת הכה מורכבת.

        אז כן, אם סרביה וקרואטיה ייפגשו על כר הדשא, ולא משנה מתי, ההיערכות המשטרתית תהיה כבדה יותר, בכל מקום שזה יקרה. אבל רוחות הרפאים הבלקניות בימים אלה אינן רצחניות כמו בעבר.